אז, התגייסתי לא מזמן לצה"ל, כמו שכתבתי בתגובה האחרונה ב"מחשבותיו של טלר"
בין חופשה (עקב טעויות טכניות של צה"ל) לבין עוד שבוע כטלר, יצא לי להיות כמה ימים ביחידה בה אשרת
בקצרה:
1. סיגריות. אלוהים ישמור,
הסולידית צדקה. אין פלא שפיליפ מוריס מחלקת דיבינדים כל כך נחמדים והמניה שלה עולה כל כך יפה-אנשים פשוט מכורים לדבר הזה.
פגשתי בחור שם שעישן מולי 5 סיגריות תוך שעה. בהתחלה ניסיתי לסבול את זה, אבל די מהר נשברתי והלכתי משם. בין לבין, שאלתי איך הוא לא חושש על הבריאות שלו ועל איך הוא ממן את זה. הוא ענה שהוא "מרוויח בקלות 20 יפה באזרחות" ושהוא "חוסך כי הוא קונה טבק ולא סיגריות".
משהו כאן פשוט לא מסתדר.
2. הכוורת/שק"ם. על אף שביחידה הזאת יש חדר אוכל די סביר-סביל, משום מה השק"ם פשוט מפוצץ בכל רגע. אז כן, די זול שם, אבל אלה סכומים קטנים שמצטברים מהר מאוד למאות שקלים בחודש. כדאי שאלמד לא להכנע לפיתוי, או שבסוף אמצא את עצמי מחזיר לצה"ל חלק נכבד מהמשכורת הצבאית שלי.
3. חובות של חיילים. זה פשוט מזעזע איזה חובות יש למשפחות של חיילים ולחיילים עצמם. בתור למש"קית ת"ש דיברתי עם כמה חיילים, שסיפרו שהם על סף עיכולים ועם חריגות מהחשבון. חלק סיפרו על דברים הגיונים וקשים, וחלק סיפרו ש"שמע, רציתי את הרכב הזה באותו רגע פשוט ולא עניין אותי כלום"...
4. באופן כללי, נראה שבצה"ל פחות חושבים על היום אחרי או על חיסכון וכו'. אמרתי פה ושם בעבר לכמה חברים שאני מתכנן לחסוך מהמשכורת הצבאית לטובת היום שאחרי השחרור, וכולם אמרו שזה בלתי אפשרי כי המשכורת נמוכה מדי. המשכורת באמת נמוכה, אבל אני מכיר חיילים ששורפים אלף ש"ח בחודש על פיצה, אז נראה שזה עניין של סדר עדיפיות
אני מניח שחלק מהרושם שלי הוא תוצאה של הטייה של מדגם קטן מדי (מתוך יחידה אחת, עם הטייה לפלח סוציאקונומי מסוים, מתוך מס' אנשים מצומצם, מתוך יום אחד..), אבל מאחוריי כל מדגם כזה עומדים אנשים, וככה נראה היום יום שלהם..
האמת שהתחלתי לכתוב מתוך צחוק על הסיגריות והשק"ם, אבל עכשיו אני מרגיש מעט מדוכדך ותוהה אם ככה נוצר מעגל העוני הבין דורי...