יש מחיר בלהיות חריג חברתית
זה המפתח למה אנשים ממשיכים להתנהל כמו שהם מתנהלים, ולאנשים שפה זה נראה שונה, לא טוב, התנהלות לא חכמה, וכולי.
מסכים אתכם שכל מה שכתבתם, נכון. אין ספק.
אבל צריך להבין, לא כולם רוצים להגיע למצב של סולידי/ת, עם כמה שזה נשמע הזוי, יש אנשים כאלה.
זה ישמע לכם מוזר, זה ישמע מפגר, זה יכול להישמע באלף דרכים.
אנשים רוצים כסף בלי סוף, אנשים רוצים להיות עשירים, אנשים רוצים רווחה כלכלית.
אבל יש אנשים שלא מוכנים לוותר על ארוחה בחוץ, וכן, גם אם זה מפריע להם למאזן בסוף החודש.
או לא מוכנים לוותר על הישיבה עם החבר'ה, אפילו שאפשר לשבת בצורה זולה יותר, ואולי ליהנות יותר.
חלק מהחשש להיות חריג. חלק מהחשש שהם מרגישים שזו המטרה שלשמה הם עובדים.
הם עובדים בשביל הארוחה במסעדה עם בת הזוג והילד, זה יום יומיים של עבודה מוקדשים לזה למשל. 400 שקלים לזה.
יש כאלה טוחנים חודש שלם בשביל מותרות אחרת.
צריך להבין שאנשים אף פעם לא יהיו כמו שהאידיאל הסולידי שואף אליו.
כי תמיד יש שחור, לבן, אפור, צבעוני. אין רק שחור או רק לבן.
לאנשים שמופתעים איך יש כ"כ הרבה משדרגי סמרטפונים, זה כי אתם לא באמת יודעים מה הולך אצלם באמת.
אולי רק מבחינת חיצונית הוא נראה מסכן, אבל יש לו סכום שלא יבייש אף אחד בגילו?
אולי לו עצמו אין, אבל להורים שלו יש, ואתם אפילו לא מכירים את ההורים שלו, אז אתם לא באמת יודעים הכל.
לנו זה נראה מוזר, איך זה מתקבל על הדעת? אבל איך?
אבל אנחנו לא באמת יודעים הכל. אנחנו שופטים רק לפי העיניים.
אני בטוח שאחרי שהבלוג הזה יהיה חצי שנה - שנה באוויר, ואחרי שיעשו עליו כתבות (כי ייעשו), אולי אנשים ייחשפו אליו ויאמצו להם מספר טיפים ועצות שנכתבו פה.
