לפני כחודש באה לבקר אותי חברה אמריקאית. החברה היא אמריקאית אמיתית נוצריה בלי שום קשר לישראל (חוץ ממני) אז אני רואה אותה לעיתים ממש רחוקות (בערך כל שנתיים).
היות והיא באה וזו סיבה למסיבה נסענו יחד לוינה לשבוע (אין מה לעשות טיולים הם הנאה מאוד גדולה שלי בחיים ואני מנסה לעשות אותם במינון הגיוני ובסכום הגיוני).
בכל מקרה לגופו של עניין, היא הגיעה לישראל עם צרור תיקי יוקרה שהיא רכשה בארה"ב תיקים של לואי ויטון כל תיק 1000 דולר במקרה הטוב ויש לה עוד בארה"ב שהיא לא לקחה איתה.
בוינה הסתובבנו במרכז העיר תוך כדאי כניסה לכל חנויות היוקרה שיש הרמס, לואי ויטון, גוצי וכו'. היא החליטה לרכוש עוד תיק לאוסף ב2000 יורו ! ועוד ארנק תואם.
במשך כל השבוע חופשה דיברנו על התיקים האלה המחיר שלהם ולמה צריך לקנות אותם (אני עדין לא הבנתי למה לדבריה זה סמל סטטוס והוכחה שאני ליידי - אני לא ליידי מסתבר כי יש לי תיק גנרי שלא החלפתי כבר 5 שנים )
בכל מקרה עברו בערך חודש, היא חזרה לארה"ב אני חזרתי לחיי נטולי תיקי יוקרה בישראל. אתמול דיברנו בסקייפ ואחרי שחצי שעה של מה קורה איך החיים וזה היא שלחה לי תמונה של תיק מהרמס שהיא רוצה לקנות (אבל זה יהיה התיק האחרון ) ב2000 יורו.
ומיד סייגה את דבריה שזה ממש הרבה כסף והיא לא תוכל לקנות אותו בבת אחת ולכן תשים כל חודש כסף בצד ובסוף תקנה את התיק.
שאלתי אותה אם אולי היא לא חושבת שעדיף לשים כל חודש כסף בצד ובסוף לקנות נייר ערך מחקה מדד של וונגר ונתקלתי בשתיקה רועמת.
