אילו יציאות צרכניסטיות הכי מטריפות אתכם?

[משתמש מחוק]

לטעמי מוטב לשרשור הזה שלא היה נפתח מלכתחילה. אין צורך לשפוט אנשים אחרים על התנהלותם הכלכלית. אנשים בוגרים עושים את הבחירות שלהם ולא נראה לי שאפשר להעדיף באופן מוחלט התנהגות אחת על אחרת כל עוד אדם לוקח אחריות על מעשיו ותוצאותיהם.

למה לא X2?
פורום הוא כמו קבוצת תמיכה לאנשים שחולקים תחום עניין או תכונה מובהקת במשותף.
חלק מהעניין הינו אוורור קיטור על מי שמחוץ לתחביב / Passion. מה רע בכך?

 

[הסולידית]

כל עוד אדם לוקח אחריות על מעשיו ותוצאותיהם

היות שהתנאי הזה לא מתקיים כמעט אף פעם, הרי שלפי ההגדרה שאתה עצמך מביא - השרשור הזה לגיטימי ...

 

[Andrey]

חבר לא מזמן "שידרג" לאייפון 6 במחיר נאה של 4000 ש"ח. לפחות הרוויח פלאפון שיכול לנקות לו את הבית ולבשל לו ארוחות (אההה..בעצם לא).
זה דיי הרתיח אותי וניסיתי להסביר לו שזה לא יעשה אותו שמח וזה יכל להתבזבז על דברים מועילים לטווח ארוך, אבל כמובן חסר פואטנה.
העולם משוגע, ואדם משוגע לא יודע שהוא משוגע.
עוד דבר שמציק לי,שבשנה וחצי האחרונה רוב היציאות עם החבר'ה כרוחות בהוצאה כספית כל שהיא !
הולכים לפאב,לסרט,למסעדה. אין בזה שום דבר רע כן, אבל כל סופ"ש אלוהים !
תודה לאל שנחשפתי לבלוג, אני יכול למתן וגם יכול להבין למה

 

[wa11a]

חבר לא מזמן "שידרג" לאייפון 6 במחיר נאה של 4000 ש"ח. לפחות הרוויח פלאפון שיכול לנקות לו את הבית ולבשל לו ארוחות (אההה..בעצם לא).
זה דיי הרתיח אותי וניסיתי להסביר לו שזה לא יעשה אותו שמח וזה יכל להתבזבז על דברים מועילים לטווח ארוך, אבל כמובן חסר פואטנה.
העולם משוגע, ואדם משוגע לא יודע שהוא משוגע.
עוד דבר שמציק לי,שבשנה וחצי האחרונה רוב היציאות עם החבר'ה כרוחות בהוצאה כספית כל שהיא !
הולכים לפאב,לסרט,למסעדה. אין בזה שום דבר רע כן, אבל כל סופ"ש אלוהים !
תודה לאל שנחשפתי לבלוג, אני יכול למתן וגם יכול להבין למה

אני ממליץ לך לא להתערב לאחרים בכיס, זה רק גורם לריבים ויגרום להם להתרחק ממך.

 

[Ayelet582]

אותי משגע שאנשים יכולים ללמוד באוניברסיטה ולהשאר לגור בינתיים אצל ההורים ובמקום זה בוחרים ללמוד במכללה שעולה פי 10 וחייבים לגור בינתיים בשכירות. וההורים שלהם טיפשים עוד יותר שהם מוכנים לממן להם את זה.
גם למה ההורים מוכנים לממן לילדים חתונה ב 100-200 אלף ש"ח כשהם בוודאות לא הוציאו את הסכומים האלה על החתונה שלהם?

 

[Ayelet582]

לגבי הארוחות בהייטק יש עניין חברתי של לצאת עם החברים לאכול.
מי שמביא אוכל מהבית מחמיץ את החלק החברתי.
החברה סדת חלק מהארוחה, כך שאם אוכלים בסכום קרוב לסבסוד,ההוצאה בפועל לא גדולה.(מאה ומשהו שקלים לחודש)
כמובן שלא חייבים להוציא 50 שקלים לארוחה.

לגבי יציאות לאכול בחוץ , אצלנו זה מעגל קסמים :עובדים עד מאוחר , אז אין זמן לקנות מצרכים. מגיעים הביתה עייפים,רעבים ואין אוכל בבית ולכן קונים אוכל מוכן או יוצאים,
שזה לא בריא ולא כלכלי.

בקיצור המפתח הוא לבשל .

לבשל לוקח דקות ספורות בלבד ( ואני לא בשלנית דגולה ). בעבר גיליתי שהיתרון היחיד בלעבוד המון שעות הוא שאין מספיק זמן לבזבז. מנגד, החיסרון בלא לעבוד שקשה, הרבה יותר קשה לא לבזבז.

 

[yossik]

גם למה ההורים מוכנים לממן לילדים חתונה ב 100-200 אלף ש"ח כשהם בוודאות לא הוציאו את הסכומים האלה על החתונה שלהם?

חתונה אינטימית 20-40 מוזמנים ואז לא צריך לעשות חשבון הוצאות/הכנסות ולהכנס לטירוף.
רק תחשבו כמה אנרגיה מוציאים על סידורי ישיבה, מי נגד מי, מי ישב ליד מי.
האם הפרחים יהיו אדומים, ורודים או לבנים.
איזה בזבוז זמן.
לפי הסטטיסטיקה 40% יתגרשו תוך פחות מ 7 שנים ואז ילחמו על הצ'ופצ'יק של הקומקום וישלמו לעורכי דין 40K$ (כול אחד בניפרד)

 

[Ron]

אני עד היום מתחבט בשאלה האם "הטיול אחרי צבא" זה בזבוז כסף או לא .

זה חתיכת סכום לצעיר בתחילת שנות העשרים וסכום זה יכול לצבור ריבית דריבית באופן ניכר .
אך ההזדמנות לטייל בעולם , לחוות , לטעום , לראות , להריח ולהרגיש מקומות שונים באופן כזה חופשי אפשרי כנראה רק בגיל הזה .

 

[yossik]

@Ron זו שאלה טובה ואין לי ממש תשובה.
ראשית, אני מטייל במקומות נידחים בעולם ולכן אני מעט לא אובייקטיבי.
אם למשל שירתת ביחידה קרבית, קרעת ת'תחת אני חושב שמגיע לך זמן מה להרגע ולשטוף את הראש מכול 3 שנות שירותך.
אם שירתת בקרייה והיו לך חיים nine to five הרי היו לך חיים נורמטיבים ואין סיבה לשרוף ת'כסף על מסעות עד שלא תעבוד ותחסוך.

לחוות , לטעום , לראות , להריח ולהרגיש מקומות שונים באופן כזה חופשי אפשרי כנראה רק בגיל הזה

זה ממש לא נכון!
אין כזה דבר שחוויות שמורות 'רק לגיל הזה' - חוויה זו חוויה בכול גיל, אלא אם אתה מתכוון למסיבות חוף פרועות במזרח הרחוק.
בכול אופן, אם אתה מחליט לצאת למסע אחר צבא, תחשוב על מקומות שיעלמו מהעולם בעוד דור אחד או שניים כמו הקרחונים בחוג הקוטב הצפוני, קרנפים וטיריסים באפריקה וכו'.

 

[Ron]

@yossik
לא התכוונתי שהחוויה הזו שמורה רק לצעירים , התכוונתי שלטייל בכזו חופשיות ללא דאגות כנראה שמורה רק לצעירים ,
אין קריירה , אין שכירות/משכנתא , אין אישה וילדים , ולכן .. אתה כל כולך בטיול .

 

[yossik]

@Ron אני בעד לתייר את העולם. אני עבדתי, חסכתי, ויש בקופה מספיק לעוד טיולים ומחייה עד גיל 88.
כשאתה פוגש תרבויות שונות העיניים נפתחות, אתה חוזר לארץ ןמסתכל על החיים בפרספקטיבה שונה.
השאלה היא האם אתה רוצה לטייל כי 'כולם מטיילים' ואתה נהפך לחלק מעדר או שלמדת וחקרת ואמרת לעצמך - זהו, לשם אני רוצה להגיע.
אני מתייר בעולם בערך 3 פעמים בשנתיים. כול טיול שאני מתכנן זה כמו דוקטורט של 3 חודשים. לומד את ההיסטוריה, אנטרופולוגיה, גיאולוגיה של היעד.
בצעירותי חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה לפני שחרשתי את העולם. לקחתי תיק גב, אוהל מתקפל, מצלמה ומקל.
טוב, היו זמנים... היום דברים השתנו.

 

[Ayelet582]

אני חושבת שכל דבר שאתה עושה מדעת ומתוך הבנה מלאה של היתרונות לעומת החסרונות, אינו בזבוז.

 

[קרן]

אני עד היום מתחבט בשאלה האם "הטיול אחרי צבא" זה בזבוז כסף או לא .

זה חתיכת סכום לצעיר בתחילת שנות העשרים וסכום זה יכול לצבור ריבית דריבית באופן ניכר .
אך ההזדמנות לטייל בעולם , לחוות , לטעום , לראות , להריח ולהרגיש מקומות שונים באופן כזה חופשי אפשרי כנראה רק בגיל הזה .

היי רון,
אני מאוד אוהבת לטייל וגם טיילתי הרבה בחיי. יכולה להגיד לך שנהניתי הרבה יותר מטיולים (ארוכים וגם קצרים) שעשיתי אחרי שנים של עבודה קשה לעומת הטיול אחרי הצבא - אין מה להשוות בין "פישר" צעיר שהרגע השתחרר, חסך קצת ונסע לעומת מישהו בוגר יותר שעבד קשה כמה שנים ואז עושה הפסקה כזו - תחושת הסיפוק העצמי נהדרת ואל תישבה בקונצפציה הזו שניתן לטייל בחופשיות רק בגיל צעיר - העולם תמיד יחכה לך גם בגיל 30, 40 וגם 60... אגב אני הראשונה להעריך חשיפה לתרבויות זו הנאה צרופה מבחינתי

 

[איליה]

לטעמי מוטב לשרשור הזה שלא היה נפתח מלכתחילה. אין צורך לשפוט אנשים אחרים על התנהלותם הכלכלית. אנשים בוגרים עושים את הבחירות שלהם ולא נראה לי שאפשר להעדיף באופן מוחלט התנהגות אחת על אחרת כל עוד אדם לוקח אחריות על מעשיו ותוצאותיהם.

אם בגלל הבחירות האלה מעלים לי מס רווחי הון ודוחפים לי לפנסיה אגח מגובה במשכנתאות ומרבית המפלגות מתהדרות בתוכניות כלכליות פופוליסטיות שידפקו אותנו, אז כן, יש לי בעיה.

 

[Sinister]

מי שמביא אוכל מהבית מחמיץ את החלק החברתי.

אולי במסעדות עושים פרצופים, אבל אני מעולם לא נתקלתי בבעיה להביא אוכל מהבית בקופסא לקפיטריה

 

[Drorfromthenegev]

יו פלאשבק. בצבא הייתי על אפס שקל. נראה לי שחסכתי 90% מהמשכורת המגוכחת שנותנים בסדיר כי רציתי שיהיה לי כסף ליציאות (שבת קצרה פעם בשלשה שבועות) שאוכל לקנות מוזיקה. אבל מה, פינוק. פעם פעמיים בשבוע הייתי מרשה לעצמי ללכת לשק"ם ולקנות חבילה אחת קטנה של בוטנים אמריקאים ובקבוק שוופס תות. זה לא שלא יכולתי להרשות לעצמי אבל לא הרגשתי צורך. דווקא להיות מחושב העניק לי תחושת סיפוק והישג.

לעומת זאת, מול ההרגלים הפרקטיים הללו שסיגלתי לעצמי ההייטק נראה כמו מפלצת משאבים חולנית שהטריפה אותי. אחד מהדברים הללו, אחרי שנחתתי במשרת הייטק מפונפנת הנוהג הדבילי - לצאת לארוחת צהריים. ראשית הטריף אותי בזבוז הזמן עד שכולם מתואמים ליציאה. שנית, בזבוז הזמן בעיון בתפריט והזמנה של כולם והמתנה עד שיגיע לכולם. שלישית בחירה של כולם בקינוח והמתנה. רביעית המתנה לחשבון ושכולם יעשו את החשבון ויגישו את הכרטיסי אשראי ויקחו אותם ויקבלו אותם חזרה ויחתמו והחישובים של הטיפ. וכמובן הסכומים המפלצתיים שכל הטכס הזה מוציא מהעובד הממוצע כל חודש. הייתי מוותר על זה בלי בעיה אבל יש מחיר בלהיות חריג חברתית וההתרועעות הזאת סביב ארוחו"צ ומכונת הקפה הוא אחד מהדברים ששמחתי להפרד מהם כשהפכתי להיות עצמאי.

כשעבדתי בזמנו ב-QA בחופש הגדול כמעט כולם במשרד חיממו ארוחת צהריים מהבית, ומעטים (כמוני למשל, אבל רק בגלל שישנתי בממ"ד של בית אבות באותה התקופה ולא הייתה לי אפשרות לקחת אוכל מהבית) אכלו בחוץ במאפייה מתחת למשרד.

 

[אליהו גרומן]

לגבי הארוחות בהייטק יש עניין חברתי של לצאת עם החברים לאכול.
מי שמביא אוכל מהבית מחמיץ את החלק החברתי..

מסכים.
לי היה קשה שמדי יום היו שואלים אותי אם אני מצטרף לארוחת צהריים במסעדה. הדילמה של ״להיות חברתי או להיות חסכוני״ יותר מורכבת משזה נראה. בשביל להתקדם בהייטק /למצוא משרות / לקבל משכורות גבוהות יותר, אתה צריך קשרים, להיות חברתי. במיוחד כאשר תוחלת המשרה היא שנה שנתיים אצלנו, גם אצל רבים שאני מכיר שעובדים בהייטק.

ההוצאה היומיומית שלהם מטורפת:
דלק (כי אין מסעדות קרובות מספיק)+ חנייה (יש מקומות שגובים על חנייה) + האוכל עצמו (עסקית בשרית של 60-70 שח )+ טיפ מכובד (10%) + אוכל לקחת לאישה / לילדים כי ביקשו

מזכיר לי את מילותיה של הסולידית http://www.hasolidit.com/פתיחת-עסק-עצמאי

הוא עובד בפרך, משפיל עצמו בפני בוסים אגו-מניאקים ומוכר כמויות מפלצתיות של זמן פנוי תמורת כסף.

עד מהרה מתפתח אצלו צורך עז לפצות את עצמו בגין הזמן האבוד וההקרבה המתמשכת. את מעט הזמן הפנוי שנותר לו הוא מלעיט באין ספור מוצרים, נכסים ושירותים שאין לו בהם צורך אמיתי, אך הוא קונה אותם בכל זאת — בין כי הם מסבים לו פרץ רגעי של אושר, ובין כי הם הולמים "אדם במעמדו".

10 שנים אחר כך, משכורתו אמנם גדלה משמעותית, אך הוא עדיין רץ במקום, מפני שהוצאותיו זינקו בשיעור זהה. סגנון חייו בנקודה זו נעשה ממונף ויקר כל כך שאין לו דרך לממן אותו אלא באמצעות שימור משכורתו הגבוהה ויציבה. הוא מרוויח טוב, אבל תלוי במעסיקו יותר מאי פעם. הוא לא מסוגל — ולא מעז — לרדת ברמת חייו, שהרי הוא חרד מה יגידו עמיתיו אם, למשל, יגיע לעבודה באוטובוס.

 

[amit]

טוב, היו זמנים... היום דברים השתנו.

יוסי , בדיוק לזה הוא התכוון - דברים משתנים ... החוויות שתשיג בטיול בגיל 22 לא יחזרו בשום טיול אחר.

 

[משתמש מחוק]

היום בבוקר בעבודה דיברתי עם חבר שהוא במקרה אחד מחברי הטובים ביותר אם לא ה - (ויצא שאנחנו עובדים ביחד, שזה פלוס ענק).
הבחור מאוד אינטליגנטי ואנחנו חלוקים על הרבה דברים, כולל על חלק מתכני האתר הזה.
אתמול הוא יצא מהעבודה אחריי (יצאתי ב- 18:15) והגיע הבוקר לפניי (הגעתי קצת אחרי 8:30). שאלתי אותו, "מתי יצאת אתמול?" הוא ענה לי שאחרי 9 בערב (!). "וממתי אתה כאן?" בערך מ- 7:40 (!). אמרתי לו, "לעזאזל, למה?" תשובתו - "קודם כל כי צריך להספיק דברים, ושנית כי אני מעדיף להיות כאן מאשר סתם בבית." עניתי לו קצת בציניות - "סתם בבית כדי לחיות את החיים שלך נניח?"
תשובתו (בעצבים) - "אני לא חי בשביל פנאי. החיים שלי מבחינתי הם פה, לא בבית".
כדי לשים דברים בהקשרם - אם הוא היה הולך הביתה הוא היה לוקח איתו עבודה. הוא מעדיף להיות במשרד מפני שבבית הוא לא מצליח להתרכז (קשה מאוד לעבוד עם אישה וילד בבית שרק מפריעים...).
(ע.- אם אתה קורא את זה, אני מודה שזה יצא קצת מרושע, אבל אתה מטורף)

 

[קרן]

@Roy_L החבר שלך כנראה מרגיש שליחות בעבודה שלו, וזה בסדר, או לחילופין הוא סתם מכור לעבודה....
פעם עבדתי במקום מאוד תובעני בו הבוס שלי תמיד הרים גבה כשהיה לי צורך בזמינות בשביל כל דבר שאינו עבודה. הבנתי אז שהוא לא צריך להבין את זה או אותי (כי זה פשוט לא יקרה לעולם...) - הוא צריך לקבל את זה. כנראה ש -it goes both ways, גם אתה צריך לקבל את ע' וגישתו למרות שלא מבין אותו...