אילו יציאות צרכניסטיות הכי מטריפות אתכם?

[קרן]

לעניין היציאות הצרכניסיטיות.... -
ישבתי לאחרונה עם חברים ודובר על מכר שלנו שעובד בעבודה מאוד מכניסה. כל ה"נשמות הטובות" שהתקשו לפרגן לו אמרו שאמנם הוא מכניס הרבה, אבל היות ועובד בתפקיד מאוד נישתי בשוק ההון, במידה ויהיה משבר הוא הראשון שיפנה את כיסאו ומה יהיה עליו אז....
פתאום קלטתי כמה גם ואולי בעיקר בעבודות שמייצרות הכנסה נאה, התלות בכיסא גוברת, וויתור על הכיסא נראה כאסון. חזרתי הביתה ואמרתי לבעלי שפתאום אני קולטת איזה שינוי עברתי בשנים האחרונות - הדבר האחרון שמדאיג אותי הוא שאפנה את כיסאי בעבודה היות וככל שעובר הזמן ואני מתקדמת לקראת עצמאות כלכלית - אני פחות ופחות תלויה בעבודה ותלויה יותר ויותר בעצמי ובחשבון הבנק שלי.... כייף פתאום להסתכל על שיחות חולין נורמטיביות מזוית אחרת לגמרי!

 

[משתמש מחוק]

@Roy_L החבר שלך כנראה מרגיש שליחות בעבודה שלו, וזה בסדר, או לחילופין הוא סתם מכור לעבודה....
פעם עבדתי במקום מאוד תובעני בו הבוס שלי תמיד הרים גבה כשהיה לי צורך בזמינות בשביל כל דבר שאינו עבודה. הבנתי אז שהוא לא צריך להבין את זה או אותי (כי זה פשוט לא יקרה לעולם...) - הוא צריך לקבל את זה. כנראה ש -it goes both ways, גם אתה צריך לקבל את ע' וגישתו למרות שלא מבין אותו...

מקום העבודה שלנו גמיש בגישתו. ישנן תפוקות מסויימות (גבוהות למדי אך בגבול הסביר) שצריך לתת, אבל Once אתה שם - אתה בסדר גמור. אף אחד לא עומד עם סטופר, לאף אחד לא איכפת מתי אתה מגיע, מתי אתה הולך ואם יש לך סידורים תוך כדי- רק תגיע ליעדים (הכל בגבולות הסביר, ברור שאי אפשר להיעלם לחצי יום בלי לפחות להגיד משהו למישהו). זו סיבה מרכזית מדוע אני כאן, אין את תחושת הכלא המאפיינת את מרבית מקומות העבודה בהם הייתי עד כה.
בקיצור, זה הוא. העניין נובע מכמה סיבות אישיות שלא זה המקום לפרט, אבל באופן כללי האיש בז לפנאי, ואני לא בטוח עד כמה זה לא שכנוע עצמי. (מה גם שפנאי ממש לא חייב להיות שווה ערך לחוסר מעש)

 

[משתמש מחוק]

Welcome to the club
אחד הדברים שמעלים לי חיוך על הפנים בעבודה (והבוס שלי יודע זאת) זה העובדה שאני יכול לקום וללכת למקום אחר מתי שבא לי, ואין שום דבר שהוא יכול לעשות בנידון

כנ"ל. אמרתי לאנשים בעבודה בכל מיני הזדמנויות (כולל לבוס*, שהוא בגילנו ובחור על הכיפאק באופן כללי) שאני כאן מרצון בלבד.
זו הרגשה נפלאה, אין ספק.
*נ.ב. - מקווה שהוא לא יזכור לי את זה בשיחת שכר...

 

[Sailor]

בנוסף למה שזאב אמר

Welcome to the club
אחד הדברים שמעלים לי חיוך על הפנים בעבודה (והבוס שלי יודע זאת) זה העובדה שאני יכול לקום וללכת למקום אחר מתי שבא לי, ואין שום דבר שהוא יכול לעשות בנידון

האמת שיציאות צרכניסטיות כבר לא מטריפות אותי שנים. אני נזכר בהם בעיקר תוך כדי קריאת השירשור.
אני די ניקיתי את הרעשים הללו מחיי. אני כמובן לא ממליץ על כך לכל אדם כי זה עניין של מבנה אישיות.

שיחות חולין נורמטיביות

תמיד נראו לי משעממות ואין כיף גדול מלוותר עליהן
וסבל להשתתף בהן. נשאר רק את העניין של המשפחה אבל אני מניח שהם כבר מזמן מתייחסים אלי כאוטיסט תעסוקתי ולא מטרידים אותי בעניין.
יש יתרונות רבים בלא להשתתף במשחק ולצפות בהצגה עצמאית כמו מהכסא של הזקנים בחבובות.

בכל מקרה זה עניין של יין ויאנג והייתי בהחלט מעוניין שמנתח הלב שלי ( שאני מקווה שלא אצטרך לעולם) יהיה מכור לעבודה.

 

[amidar]

הבוקר התפרסם הדבר הזה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4630648,00.html
גילוי נאות - הבחורה היא ידידה מאד טובה שלי.
אין לי מושג (ואני גם כנראה לא אשאל אותה לעולם) למה היא פשוט לא לוקחת את הרגליים ועפה משם.

אבל באופן כללי (ובהמשך לדיבור הסוער על דיור שאמור להתפוצץ היום אחרי פרסום דו"ח המבקר), אתם מכירים יציאות יותר הזויות מתשלום שכירות גבוהה על דירה מחורבנת?

 

[איליה]

בשביל להתקדם בהייטק /למצוא משרות / לקבל משכורות גבוהות יותר, אתה צריך קשרים, להיות חברתי. במיוחד כאשר תוחלת המשרה היא שנה שנתיים אצלנו, גם אצל רבים שאני מכיר שעובדים בהייטק.

אם יש לך תיק השקעות שעובד בשבילך ואתה לא שביר אז אתה יכול לשים ז' ולהנות מעבודה שלך מבלי שטויות פוליטיות מסביב. לפחות זה מה שאני עושה.

 

[yossik]

בשביל להתקדם בהייטק /למצוא משרות / לקבל משכורות גבוהות יותר, אתה צריך קשרים, להיות חברתי.

ממש לא, הכול פוליטקה, קשר עם הבוס חשוב יותר מחברים. אתה צריך לשון חומה

 

[amidar]

ממש לא, הכול פוליטקה, קשר עם הבוס חשוב יותר מחברים. אתה צריך לשון חומה

"לשון חומה", וואלה זה אחד היותר טובים ששמעתי....

מקווה שאצלך היא (היתה) חומה משוקו חם, ולא מדברים אחרים
ויותר מזה, מקווה שהדייל בסוף מכר לך את השוקולד....

 

[yossik]

ויותר מזה, מקווה שהדייל בסוף מכר לך את השוקולד....

מי שקונה טבלרון בדיוטי-פרי או במטוס הוא אידיוט.
בסופר עולה 15% פחות...
אבל תאכלס, לא היתה לי לשון חומה, היו לי כישורים (לא קישורים) ופרשתי בגיל 54.
היו סביבי כאילו שליקקו, חלקם הצליחו וחלקם לא.
כול העניין של לצאת ללאנץ' עם החברה ולהתחרות מי יפוצץ יותר כסף על איזו ארוחה עיסקית מחורבנת לא משך אותי.
אכלתי סנדוויץ' שהבאתי מהבית, אכלתי אותו מול הצג ויצאתי מהמשרד שעה לפני כולם כי גמרתי את הקווטה שלי בזמן...

 

[amidar]

אכלתי סנדוויץ' שהבאתי מהבית, אכלתי אותו מול הצג ויצאתי מהמשרד שעה לפני כולם כי גמרתי את הקווטה שלי בזמן...

אולי כבר ענית על זה בעבר, אבל ברשותך - מותר לשאול במה עסקת? (תחום? חברה? סוג עבודה? מיקום בעולם?)

אינך חייב לענות, סתם סקרנות גרידא....

 

[yossik]

אולי כבר ענית על זה בעבר, אבל ברשותך - מותר לשאול במה עסקת? (תחום? חברה? סוג עבודה? מיקום בעולם?)

אינך חייב לענות, סתם סקרנות גרידא....

הייטק, תוכניתן, מנהל מערכות, מנהל פרויקטים, dba. גם סירבתי לקבל סלולר כדי שלא אתחייב לענות לעבוד מהבית למעט שבוע אחד כול חודש בתורנות תמיכה.
מקדונלד-דוגלאס, בואינג, ועוד שתי חברות בארץ שלא אנקוב בשמן.

 

[Ron]

אחת ההוצאות המוגזמות בעידן המודרני הוא יומולדת ,
אנשים עושים "יום כיף" הולכים לספא ואז למסעדה ומשם לאיזה סרט בVIP תוך כדי קניית בלוני הליום מוגזמים ..
לא רוצה לחשוב בכלל כמה כל העלות של "יום כיף" שכזה ..

 

[mnakash]

אחת ההוצאות המוגזמות בעידן המודרני הוא יומולדת ,
אנשים עושים "יום כיף" הולכים לספא ואז למסעדה ומשם לאיזה סרט בVIP תוך כדי קניית בלוני הליום מוגזמות ..
לא רוצה לחשוב בכלל כמה כל העלות של "יום כיף" שכזה ..

אם כבר הזכרת ימי הולדת ההוצאות בת מצווש \ בר מצווש לילדים הן יציאה שאני לא מבין. הלחץ החברתי מתחיל בגיל מוקדם עם חגיגות ימי הולדת מוגזמות ממשיך לסלולריים ועובר דרך ההוצאה הגדולה הזו בדרך לקניית רכב לילד בגיל 18 והבעיה הכי גדולה היא שיש סחף וזה הפך לנורמה.

 

[yossik]

אם כבר הזכרת ימי הולדת ההוצאות בת מצווש \ בר מצווש לילדים הן יציאה שאני לא מבין. הלחץ החברתי מתחיל בגיל מוקדם עם חגיגות ימי הולדת מוגזמים ממשיך לסלולריים ועובר דרך ההוצאה הגדולה הזו בדרך לקניית רכב לילד בגיל 18 והבעיה הכי גדולה היא שיש סחף וזה הפך לנורמה.

תרבות העדר במיטבה.

 

[amidar]

הייטק, תוכניתן, מנהל מערכות, מנהל פרויקטים, dba.

נו נו, אז עוד יש (סיכוי ל) עתיד ורוד לחברי הפורום הזה....

 

[קרן]

בכל שנה באוגוסט ו/או בחגים כל מי שאני מדברת איתו שואל אותי לאן אנחנו נוסעים.... אנחנו לפעמים נוסעים ולפעמים לא, אבל השאלה הזאת תמיד גורמת לי להרגיש שאני במגננה... עוד מישהו שותף להרגשה?

 

[קרן]

ואיך לא - קרנבל ההוצאות על תינוקות וילדים - החל מחיתולים יקרים (גם הזולים עושים את העבודה), ביגוד אופנתי, "בייבי יוגה", "שחיה לתינוקות " (מודה שפה נפלתי אבל די מהר התעשתנו והבנו כמה זה הזוי....למי שלא מכיר - מדובר בתינוקות בני כמה חודשים בסך הכל), שלא לדבר על עגלות שעולות כמו רכב משומש..., צילומי בוק הריון, בוק משפחתי ושאר שטויות.
גילוי נאות - גם אני נפלתי בלא מעט מלכודות צרכניות בחיי, למרות ה"ירידות" פה, ברור לי שרובנו נופלים/ נפלנו לפחות במשהו. אצלי שיא השיאים היה צלם החתונה שלנו ששילמנו לו סכום אסטרונומי (פי כמה מהמקובל בשוק) ובסופו של דבר גרם לנו המון עוגמת נפש עם צילומים בינוניים מינוס והרבה אי נעימות ביננו.

 

[Sailor]

קרן ,
ניתן שלב בין התגובות שלך.
יש גם את תחושת המגננה שאם אתה אומר שאתה כבר נוסע שואלים "מה אתה לא לוקח את הילדים?"
גם כאשר מדובר בילדים קטנים וההוצאה על הטיול שלהם עולה כמו רכב משומש וכו ...

 

[yossik]

קיבלתי היום SMS מחנות ליקרים:
"לקוח יקר
מתחתן?
מתגרש?
או סתם מחפש סיבה למסיבה לשמוח!!!
רק ב....."

 

[עודד לחופש מעודד]

היום בבוקר בעבודה דיברתי עם חבר שהוא במקרה אחד מחברי הטובים ביותר אם לא ה - (ויצא שאנחנו עובדים ביחד, שזה פלוס ענק).
הבחור מאוד אינטליגנטי ואנחנו חלוקים על הרבה דברים, כולל על חלק מתכני האתר הזה.
אתמול הוא יצא מהעבודה אחריי (יצאתי ב- 18:15) והגיע הבוקר לפניי (הגעתי קצת אחרי 8:30). שאלתי אותו, "מתי יצאת אתמול?" הוא ענה לי שאחרי 9 בערב (!). "וממתי אתה כאן?" בערך מ- 7:40 (!). אמרתי לו, "לעזאזל, למה?" תשובתו - "קודם כל כי צריך להספיק דברים, ושנית כי אני מעדיף להיות כאן מאשר סתם בבית." עניתי לו קצת בציניות - "סתם בבית כדי לחיות את החיים שלך נניח?"
תשובתו (בעצבים) - "אני לא חי בשביל פנאי. החיים שלי מבחינתי הם פה, לא בבית".
כדי לשים דברים בהקשרם - אם הוא היה הולך הביתה הוא היה לוקח איתו עבודה. הוא מעדיף להיות במשרד מפני שבבית הוא לא מצליח להתרכז (קשה מאוד לעבוד עם אישה וילד בבית שרק מפריעים...).
(ע.- אם אתה קורא את זה, אני מודה שזה יצא קצת מרושע, אבל אתה מטורף)

זה ממש עצוב..