פה אני לא מסכים איתך. מדינה היא גוף חזק יותר מחברות, שכן היא מבוססת על הרבה אנשים שמשלמים מס.
אם החברות לא רווחיות אז הן פושטות רגל.
איפה יעבדו על האנשים שעבדו בחברות שפשטו רגל?
איזו משכורת הם יקבלו בשביל לשלם ממנה מס?
במקום לשלם מסים אותם האנשים (ולא רק החברות!) עכשיו באים למדינה בדרישה לקבלת דמי אבטלה.
לא רק שהאזרחים משלמים פחות מסים (כי הם עובדים פחות) אלא הם דורשים יותר הוצאות (דמי אבטלה).
דמי האבטלה כמובן לא מכסים את כל המשכורת שמגיעה לאותו אזרח שפוטר כי החברה שהוא עבד בה פשטה רגל ולפתע אותו האזרח לא מסוגל לקנות את אותם הדברים שהוא רגיל והנה מצטמצמת לה גם ההכנסה ממע"מ.
האזרחים צורכים פחות כי הם חיים על דמי אבטלה ולכן העסקים מרוויחים פחות ועוד כמה נסגרים - ולהלן כדור שלג שמתדרדר ומתדרדר....
ככל שהחברות בעולם לא רווחיות יותר זמן כך המדינות בעולם מתקרבות למצב של חדלות פירעון כי
כל מקורות ההכנסה שלהן נפגעות במקביל ולא רק מס חברות.
בין 1990 עד היום הבורסה נפלה ונפלה עד פי 3, ועדיין היום 26 שנה אחרי, לא מתקרבת לערכים שהייתה בהם ב1990.
האם החברות רווחיות?
מה קורה שם בתיאום למטבע?
העובדה שאנשים שילמו מחיר מופקע בשנות ה-90 לא אומרת כלום על הכלכלה.
מחיר המניה בשוק לא מעניין אותי במיוחד אלא רווחיות החברות.
רוב החברות בארצות הברית מחלקות דיבידנדים (לא רק אלו שמגדילות אותם בכל שנה) והדיבידנדים הללו מחולקים מרווחים.
כל עוד החברות רווחיות אז הדיבידנדים זורמים.
אם חברה מחלקת דולר אחד בדיבידנד (כי היא מרוויחה דולר וחצי) בכל שנה אבל לא צומחת אז מחיר המניה לא יכול לרדת לנצח.
אם מחיר המניה ירד בלי הפסקה אז בשלב מסויים המניה תיסחר במחיר של פחות מדולר ומי שיקנה את המניה בחצי דולר יום לפני חלוקת דיבידנד של דולר ירוויח 150% בן לילה... זו הסיבה שמחירי המניות שמחלקות דיבידנדים לא יכולים לרדת ל-0 כל עוד החברות ממשיכות להיות רווחיות.
כל עוד החברות רווחיות אז אין להן סיבה לפגוע בדיבידנד ולכן לא מעניין אותי מה קרה למחיר שלהן...