לאץ'
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 30/8/18
- הודעות
- 323
- דירוג
- 249
היי לכולם,
לא יודעת אם המילים "יומן מסע" מתאימים כי אני מרגישה שלא עשיתי יותר מדי ולכן "מסע" זו אולי מילה גדולה מדי.
ובכל זאת, הנה הוא לפניכם.
אני סוגרת בקרוב שבע שנים כשכירה בחברה גדולה. התחלתי בגיל צעיר יחסית, ובשלב הצעת העבודה זכור לי שהתלהבתי מהמשכורת המוצעת לי שכן היא הייתה כפולה ממה שהרווחתי באותו הזמן בעבודתי הזמנית במסעדה. חשבתי שאני מסודרת.
אם הזמן, התלהבותי פחתה. לא בגלל שלקחתי את המשכורת כמובן מאליו- במהלך הזמן הזה אנשים שקרובים אלי פוטרו או עברו תקופות ארוכות ללא הכנסה יציבה, כך שיצא לי לחוות דרכם את הקשיים הפיזיים והפסיכולוגיים בהתנהלות היומיומית בתקופות של אי ודאות - אלא בגלל שהבנתי שההכנסה ה"קבועה" הזאת תלויה בעמל שלי. אם אהיה מבוגרת\ עייפה\ חסרת מוטיבציה מדי מכדי לעבוד, או להבדיל, אם המעסיק שלי יחליט ששירותי אינם נדרשים יותר, אשאר גם אני חסרת מקורות מימון. והדבר הזה נכון כמובן לכל מקום עבודה אליו מצטרפים כשכירים.
ב2012, כשהייתי צעירה ורכה בשנים, הלכתי יום אחד לבנק עם אבי וישבנו אצל הפקידה הקבועה של הורי.
האישה הציצה בחשבון הבנק שלי וראתה כי העו"ש תופח (בזמנו חסכתי קצת במטרה לקנות רכב) ושכנעה את אבי ואותי שאני מוכרחה להעביר את הכסף לתכנית חסכון. היא הצליחה להכניס באבי חרדה שאם לא אעשה כן, בטוח שישתלט עלי דיבוק בלתי-אחראי שיבזבז את כל כספי לבלי שוב. "מה שלא נמצא בתכנית חסכון פשוט נעלם" היא אמרה. צעירה ופתיה הייתי, וזרמתי עם שניהם. 1500 ש"ח מדי חודש במשך שש שנים נכנסו לתכנית חסכון בנקאית שקר-כלשהו שלא הניבה לי כלום.
בינתיים, הקופה השתחררה בחזרה אל העו"ש שהמשיך לתפוח.
גדלתי בבית בו המילה "בורסה" ו"השקעה" הן מילים מגונות בדיוק באותה המידה כמו המילה "קזינו". לקח לי זמן רב לעשות את שינוי המחשבה הזה, לקרוא קצת (לא מספיק לצערי) ולהפנים שלהמשיך להיות תלויה במשכורת ולא לשים את הכסף במקום בו הוא יכול לגדול היא טעות קשה.
החלטתי שהגיעו מים עד נפש, אני מוכרחה לעשות משהו עם הכסף הזה. לא הגיוני שאני ממשיכה לעבוד קשה עבורו והוא סתם נח לו בעו"ש ולא עובד בחזרה בשבילי
החסכונות וההשקעות שלי מפוזרים כך:
למרות שאני מרגישה החמצה על כל הזמן הזה שבוזבז לשווא, אני יודעת שאת הנעשה אין להשיב ולכן עלי לפעול במהרה.
המידע הזמן בנושא רב ומבלבל עד כדי שיתוק. לכן, אני חושבת שהשלב הבא שלי הוא למצוא יועץ כלשהו שאינו תלוי בבית השקעות או בנק כלשהו שיוכל לייעץ בנושא. (אם מישהו מכיר- אשמח).
לא יודעת אם המילים "יומן מסע" מתאימים כי אני מרגישה שלא עשיתי יותר מדי ולכן "מסע" זו אולי מילה גדולה מדי.
ובכל זאת, הנה הוא לפניכם.
אני סוגרת בקרוב שבע שנים כשכירה בחברה גדולה. התחלתי בגיל צעיר יחסית, ובשלב הצעת העבודה זכור לי שהתלהבתי מהמשכורת המוצעת לי שכן היא הייתה כפולה ממה שהרווחתי באותו הזמן בעבודתי הזמנית במסעדה. חשבתי שאני מסודרת.
אם הזמן, התלהבותי פחתה. לא בגלל שלקחתי את המשכורת כמובן מאליו- במהלך הזמן הזה אנשים שקרובים אלי פוטרו או עברו תקופות ארוכות ללא הכנסה יציבה, כך שיצא לי לחוות דרכם את הקשיים הפיזיים והפסיכולוגיים בהתנהלות היומיומית בתקופות של אי ודאות - אלא בגלל שהבנתי שההכנסה ה"קבועה" הזאת תלויה בעמל שלי. אם אהיה מבוגרת\ עייפה\ חסרת מוטיבציה מדי מכדי לעבוד, או להבדיל, אם המעסיק שלי יחליט ששירותי אינם נדרשים יותר, אשאר גם אני חסרת מקורות מימון. והדבר הזה נכון כמובן לכל מקום עבודה אליו מצטרפים כשכירים.
ב2012, כשהייתי צעירה ורכה בשנים, הלכתי יום אחד לבנק עם אבי וישבנו אצל הפקידה הקבועה של הורי.
האישה הציצה בחשבון הבנק שלי וראתה כי העו"ש תופח (בזמנו חסכתי קצת במטרה לקנות רכב) ושכנעה את אבי ואותי שאני מוכרחה להעביר את הכסף לתכנית חסכון. היא הצליחה להכניס באבי חרדה שאם לא אעשה כן, בטוח שישתלט עלי דיבוק בלתי-אחראי שיבזבז את כל כספי לבלי שוב. "מה שלא נמצא בתכנית חסכון פשוט נעלם" היא אמרה. צעירה ופתיה הייתי, וזרמתי עם שניהם. 1500 ש"ח מדי חודש במשך שש שנים נכנסו לתכנית חסכון בנקאית שקר-כלשהו שלא הניבה לי כלום.
בינתיים, הקופה השתחררה בחזרה אל העו"ש שהמשיך לתפוח.
גדלתי בבית בו המילה "בורסה" ו"השקעה" הן מילים מגונות בדיוק באותה המידה כמו המילה "קזינו". לקח לי זמן רב לעשות את שינוי המחשבה הזה, לקרוא קצת (לא מספיק לצערי) ולהפנים שלהמשיך להיות תלויה במשכורת ולא לשים את הכסף במקום בו הוא יכול לגדול היא טעות קשה.
החלטתי שהגיעו מים עד נפש, אני מוכרחה לעשות משהו עם הכסף הזה. לא הגיוני שאני ממשיכה לעבוד קשה עבורו והוא סתם נח לו בעו"ש ולא עובד בחזרה בשבילי
החסכונות וההשקעות שלי מפוזרים כך:
- אחוז קבוע מהמשכורת שיורד מדי חודש ובו נרכשים עבורי מניות בחברה בה אני עובדת. המניות נרכשות במחיר הנמוך ב15% ממחירי השוק פעמיים בשנה. עד כה לא פדיתי כמעט כלום מהסכום שהצטבר.
- בהערכת העובד השנתית מקבלים לרוב כמות מסויימת נוספת של מניות קפואות ברובן, שרבע מהן מפשיר בכל שנה.
- 500 ש"ח מדי חודש הולכים לקופת גמל להשקעה של כלל (הסכום קטן יחסית כי הצטרפת לקופה עוד בתקופה שהפרשתי 1500 ש"ח עבור קופת החסכון הבנקאית. התכנון היה להגדיל את הסכום עם הזמן ונדמה לי שזה מה שאעשה).
- קרן השתלמות שכבר זמינה לי אבל לא נגעתי בה. אני חושבת שהשלב הבא הוא לבחון האם ניתן להשקיע את הסכום הזה במסלול מסוכן יותר, שכן אין לי כוונה להשתמש בכסף הזה בקרוב.
- קרן פנסיה. גם שם כנראה שכדאי לי לערוך בחינה מחודשת.
- והכי כואב- 450K עצלנים שיושבים להם בבנק בחוסר מעש. הסכום הזה הוא מה שהביא אותי לכתוב כאן.
למרות שאני מרגישה החמצה על כל הזמן הזה שבוזבז לשווא, אני יודעת שאת הנעשה אין להשיב ולכן עלי לפעול במהרה.
המידע הזמן בנושא רב ומבלבל עד כדי שיתוק. לכן, אני חושבת שהשלב הבא שלי הוא למצוא יועץ כלשהו שאינו תלוי בבית השקעות או בנק כלשהו שיוכל לייעץ בנושא. (אם מישהו מכיר- אשמח).
נערך לאחרונה ב: