קלינטון - על מה בדיוק הוא אמור היה להשפט?
לפי הפסיקה בארץ, קיום יחסי מין בין בוס לכפיף לו בשרות הממשלתי זה תמיד בחזקת הטרדה מינית מאחר ותמיד יש ברקע את נושא הכח העודף של הבוס. בארץ קלינטון היה עומד לדין וכנראה יוצא חייב, אלא אם כן מראש היא מבטל הסמכות שלו עליה ומדווח לנציבות שרות המדינה:
http://www.ofirtzuman.com/page.asp?id=20 ציטוט :
בפרשת
טאפירו (עש"מ 03 / 1599 אברהם טאפירו נגד נציבות שירות המדינה) קבע בית המשפט העליון כי מרגע שהוכח קיומם של יחסי מרות מתקיימת
חזקה לפיה היה ניצול יחסי מרות בהשגת המעשים המיניים ולפיכך ביצע הממונה הטרדה מינית. במילים אחרות: כאשר קיימים יחסי מרות גלויים וברורים בארגון, מוחזקים הממונה והכפוף כמי שיודעים על קיומם של יחסי המרות. ברור לממונה שהוא יכול להשפיע על הכפיפה, וברור לכפיפה שהיא יכולה להיות מושפעת על ידי הממונה. במצב כזה כאשר מתרחשים מעשים מיניים - המסקנה האוטומטית היא שהממונה ניצל את מרותו. בפסק דין
נוי (ע"פ 9256/04 יוסף נוי נגד מדינת ישראל) קובע בית המשפט העליון כי ייתכנו מצבים שבהם הכפיפה היא שיוזמת את הקשר המיני. במצבים כאלה עדיין ניתן לראות בהסכמתו של המונה ניצול יחסי המרות, למשל במצבים בהם ברור לכולם כי הדרך היחידה להמנע מפיטורין או להתקדם בעבודה היא דרך קיום קשר מיני עם הממונה. במילים אחרות, בית המשפט שם במרכז הדיון את התנהגותו הראויה של
הממונה ולא של העובדת וכמו מתרה בממונה: זה שנותנים לך לא אומר שמותר לך לקחת, בדומה לעבירת השוחד.
בפסק דין
פלונית מאמץ בית הדין הארצי לעבודה את חזקת ניצול המרות שנקבעה בפרשת
טאפירו.
ב
ית הדין הארצי קובע מנגנון להפרכת החזקה הכולל שתי פעולות מצטברות שממונה מחוייב לבצע מראש, כדי שלא ייחשב מטריד מינית מכוח החזקה: האחת – ביטול המרות בתחילת הקשר עם הכפיפה, והשניה – דיווח על הקשר לממונים במקום העבודה.
הלוגיקה של הדרישה לביטול המרות היא פשוטה – הקשר התעסוקתי ההיררכי עומד כל העת ברקע הקשר המיני השוויוני, וגורם במקרים רבים לכפיפה להסכים כלפי חוץ לקשר המיני הבלתי רצוי לה, רק משום חששה מההשלכות התעסוקתיות של סירוב לממונה. במקרים אחרים הכפיפה היא היוזמת של הקשר המיני כדי להשיג טובות הנאה תעסוקתיות מהממונה. בשני המקרים מתקיים קשר מיני לא טבעי שלא היה בא לעולם לולא יחסי המרות. זהו קשר מיני של הכפיפה עם הדרגה ולא עם האדם שמאחוריה. מי שאחראי על הסיטואציה הוא הממונה בהיותו "הבכיר בגיזרה". הדרישה מהממונה לנתק את יחסי המרות כתנאי לקיום הקשר המיני כמו מתריסה כלפיו: בוא נראה אם אותה עובדת רוצה בקשר המיני איתך כבן אדם גם בלי "הדרגות על הכתפיים". ניתוק יחסי המרות כרוך במעבר תפקיד של הממונה או של הכפיפה, בהסכמתה. שאלה טובה בהקשר זה היא למשל מה דינו של אדם בכיר מאוד בארגון המבקש לקיים קשר מיני עם אחת מעובדות הארגון, הרי מרותו תישאר גם אם העובדת תעבור לתפקיד אחר בתוך הארגון. לשאלה זו לא ניתנה תשובה ספציפית בפסיקה, עם זאת ההיגיון מכתיב את הדרישה שאחד מהם יעזוב את הארגון ובלבד שלא יתקיים קשר מיני במקביל ליחסי מרות (קל וחומר במקרה של מנכ"ל שעוצמת המרות שלו היא מקסימלית). שאלה ראויה נוספת בהקשר זה היא מה קורה במצב שבו ממונה מעביר את הכפיפה שלו בניגוד לרצונה לתפקיד אחר או מפטר אותה רק כדי לסדר לעצמו קשר מיני חוקי. התשובה היא שהן הפיטורין והן המעבר לתפקיד האחר משחררים את העובדת מיחסי הכפיפות ומאפשרים לה לתבוע את הממונה בעילת פיטורי שווא או הרעה בתנאי העבודה.
הדרישה השניה להפרכת חזקת ניצול המרות, דרישת הדיווח לממונים, אינה מכתיבה לממונה להכריז על הקשר המיני שלו ברשת הכריזה בארגון, אלא ליידע את האחראים למניעת הטרדה מינית בארגון שקיימת בארגון סיטואציה שיש בה פוטנציאל להטרדה מינית. האחראים למניעת הטרדה מינית מוחזקים כמי שתפקידם למנוע הטרדה מינית בארגון, ואף לעיתים נותנים את הדין במצב שבו הם לא הצליחו למנוע את ההטרדה. חובת הדיווח מעניקה להם כלי לממש את חובתם החוקית למנוע הטרדות. הלוגיקה של חובת הדיווח דומה ללוגיקה של חובת דיווח במקרים של עבירות בטיחות. גם ביחס לעבירות בטיחות מחוייב המעביד במניעה מוקדמת וגם במקרים כאלה הוא זקוק ל"מידע מוקדם מהשטח" כדי לממש את חובתו החוקית. חובת הדיווח מתבקשת גם באופן "טכני" לאור חובת ניתוק יחסי המרות. ממונה הרוצה לנתק את יחסי המרות אינו יכול על דעת עצמו לעבור לתפקיד אחר, אלא רק בהסכמת הממונים שלו. חובת הדיווח מונעת מצב שבו הממונה משקר לממונים עליו וטוען שהסיבה לרצונו לעבור תפקיד היא מקצועית, בעוד שהסיבה האמיתית היא יחסיו המיניים.
כמו כן ראה פסיקה דומה לגבי המגזר הפרטי:
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1314666