לא כל אחד ברחוב, אבל עובדי/בעלי האכסניות/דירות שאנחנו לנים בהם וגם בעלי/עובדי המסעדות.
רוב מוחלט של החופשות שלי מורכב מיציאה עם בעלי בלבד, כאשר הטיול בעיקרו הוא כוכב - לנים במשך שבוע במקום אחד ויוצאים ממנו כל יום לכיוון אחר ומפתחים יחסים עם בעלי הדירה/אכסניה. באותו שבוע אנחנו די מתקבעים על מסעדה אחת, כך שבעל המקום או המלצר כבר מזהים אותנו והשיחה קולחת. אנחנו מאד אוהבים את זה, ולכן יכאיב לנו אם בעל הדירה או המסעדה לא ירצו ליצור עמנו קשר מעבר למתחייב.
בנסיעה האחרונה שלנו לצפון יוון התקבענו על פיצריה חמודה בעיירה מתוקה. איך שהיינו מגיעים, בעל המקום היה בא להתיישב איתנו. הוא שאל על ישראל, סיפר על יהדות סלוניקי והאזור (ואני שיתפתי מהידע הקטן שלי), אפילו הביא ערב אחד ספר על ההיסטוריה של העיירה ופתח בפרק על היהודים שם לפני מלחה"ע. סיימנו את השבוע עם חיבוקים ונשיקות. בעל הדירה רצה לקחת אותנו לטיול מודרך לאזור היערות רק בגלל שהתלהב מהאהבה שלנו לעצים.
נסיעה לפני כן שהינו שבוע באכסניה בפיליון והתחברנו לגמרי לבעל המקום, לבנו ולחברה של הבן. גם שם זה נגמר בחיבוקים ונשיקות.
לפני כמה שנים הייתי עם הבת בבלגיה ושהינו 4 לילות בצימר בפרברי גאנט. גם שם הפכנו לבני בית עד סוף השהות.
זה מה שאני אוהבת, לכן לא יכולה להתעלם ולהתעסק רק בעצמי ובבן זוגי, והתייחסות צוננת תהרוס לי את החוויה.