מנסיוני רב השנים, יש פערי כח בין בעל ההון לשוכר. זה מחמיר בשוק בו הביקוש גבוה, אבל הפער מובנה בסוג העסקה הזו.
הפער בא לידי ביטוי, בין השאר, בכך שהפגיעה בבעל הדירה היא לא סימטרית לפגיעה בשוכר: בעוד בעל הדירה עלול לא לקבל את מלוא התמורה על השכירות, המשכיר עלול לאבד את מקום מגוריו (ויחד עם זה, כמו בכתבה, את מסגרות החינוך לילדיו, הקהילה בה הוא חי וכו'). שוכרים כמו הסולידית הם חזקים יותר מהממוצע, ולכן פער הכח מול בעל הבית מצטמצם ואפילו נעלם. אבל שוכרים פחות סולידיים (ולו מהיותם הורים) הם באופן מובנה חלשים יותר ונעדרי הגנה. הדבר נכון שבעתיים לבעלי מוגבלויות שונות. זה ברמה האישית.
ברמת השוק, לדעתי קורה משהו מעניין יותר. בשוק מאוזן (שיש בו עודף ביקוש או הצע) קל יותר לבעל הדירה הממוצע להעלות את שכר הדירה בקצת, כי הוא רק מסכן אובדן הכנסה עתידי. לעומת זאת לשוכר קשה להוריד את שכר הדירה בקצת, כי הוא מסכן אובדן קורת גג ומעבר דירה על כל הכרוך בכך. לכן, בשוק כזה, מחירי השכירות אמורים לעלות קצת, אפילו אם אין שינוי בביקוש והיצע. מה דעתכם?