המתמטיקה של החופש: האם יש מתכון לפרישה בטוחה?

[A42]

אבל זה בתנאי שלאורך עשר השנים הללו ההוצאות לא גדלו...
וגם אם בגיל 40 ההוצאות התאזנו (גם זה לא בטוח אבל נניח…), אבל אם לאורך התקופה ההוצאות גדלו ואם בגלל זה נחסכו סכומים נמוכים משמעותית (כי הם היו 50% גם משכר נמוך יותר) אז בספק אם יתאפשר להגיע לסכום המתאים ליציאה לפרישה לפי *המשכורת האחרונה*…

כן זאת הכוונה שלי
מהרגע שההכנסות וההוצאות מתייצבות חיסכון של 50 אחוז, יביא אותך ליעד תוך 10 שנים...

נכון שהשכר עולה עם השנים וגם ההוצאות
אבל אני חושב שזה סביב האינפלציה סהכ

לפחות בהקשר של ההוצאות, מהרגע שיש לילדים לדעתי זה די יציב
(ילד ראשון זה הבום הגדול של גן פרטי, אחרכ בשני ובשלישי זה כבר גן עיריה/ בית ספר אז התוספת זה רק לצהרון...)
וכמובן שיש יוצאים מהכלל

שכר ברוב המקצועות שהם לא הנדסה/ עריכת דין / רפואה ובטח שחכתי עוד...
אין כאלה מקפצות גדולות בשכר תוך מספר שנים בודדות בטח אם אנחנו מסתכלים הרי רק על הנטו (המדינה דואגת לנו יפה יפה למתן עליות חדות...)
וגם אם יהיה עליה בהכנסות זה לא רע
עדין תוכנית הפרישה אמורה להתבסס כל התחזית הוצאות שהתחלת איתה

וזה ממש בסדר לעדכן ולהתעדכן תוכ (-:

לכם זה התאים. כי זה התאים גם לך וגם לאשתך.
גם בהקשר האישי שלכם - שניכם בחרתם להפסיק לעבוד/לוותר על קריירה (או לפחות לעצור הכל לשנה ולצאת לטיול)
וגם בהקשר של התחושה שלכם שזה ״בסדר״ מבחינת הילדים - לדוגמא שזה בסדר שהם לא ילכו לבית הספר שנה שלמה, וזה בסדר (בהתאם לגיל) לנתק אותם מהחברים למשך שנה שלמה (אם הייתה לכם בת בגיל טיפשעשרה עם חבר לדוגמא… הייתם כנראה אוכלים קש… לפחות בהתחלה).

את מפשטת את זה מאוד (לא באופן רע)
בפועל זה משהו שדיברנו ותכננו אליו שנים ארוכות שעוצב אצלנו על ידי משברים עמוקים שעברנו בתחילת הדרך

ודווקא הטיול היה לנו יותר חשוב מהפרישה עצמה וכנראה שהוא יותר משמעותי מבחינתנו

ולא זה לא פשוט או קל
למרןת שדווקא מצד הילדים זה הרבה יותר פשוט ממה שחשבנו הם בכלל מסתגלים מהר ועפים בכל מקום

וכן מכינים את הקרקע כבר לגיל הטיפשעשרה ומבינים שגם החבר יצטרך אז לבוא איתנו כנראה...

 

[קפיצת הדרך]

ודווקא הטיול היה לנו יותר חשוב מהפרישה עצמה וכנראה שהוא יותר משמעותי מבחינתנו

+1
מכירה עוד משפחות שהחליטו לקחת חל״ת או לנצל ״בין עבודות״ או עצמאיים שהרגישו שהם יכולים להרשות לעצמם ״לעשות הפוגה״, ולצאת לטיול של מספר חודשים עד שנה.
זה ממש אבל ממש לא מחייב פרישה. ואז בוודאי שלא צריך להיכנס לסרטים של מקדמי ביטחון והאמת גם לא ממש צריך להגיע ״ליעד״ של מחקר טריניטי.

לדעתי, בשביל לעשות מהלך כזה, יותר חשוב להיות בעל ראש פתוח וגמיש לשינויים, להאמין בעצמך וביכולות שלך (לחזור לעבודה, להשתלב מחדש) וגם עם אופי קצת הרפתקני, שפחות סומך/מסתמך על ״הממסד״, ויותר סומך על עצמו (למשל בכל מה שקשור לילדים וללימודים שלהם).

 

[בת העמק]

יש לי שרשור ייעודי לבחינת הרובסטיות של התוכנית שלי. מוזמנת לאתגר אותי שם:

נכנסתי לשרשור (רק לעמוד הראשון והאחרון) ואין שום התייחסות לשאלה שלי לגבי עזרה מההורים, ירושה בגיל צעיר ו/או זכיה בלוטו/אקזיט. קיבלת או לא?
למרבית הפלא גם שאר המשתתפים כאן מתעלמים מהשאלה ונשארים בתאוריה (חוץ מ @קפיצת הדרך שכתבה פעם שהיא קיבלה דירה בירושה כשהיתה סטודנטית וחסכה שכר דירה בשלב ראשוני של החיים). זה אולי מתקשר לתובנה פסיכולוגית שאנשים נוטים לנכס לעצמם רק את ההצלחות ולהאשים אחרים על כשלונות.

(נא לא לתת את הדוגמה שלך ושל @בת העמק לתקציב יציב… אני יודעת שאצלכם התקציב נשאר סופר יציב לאורך זמן, גם כשהגיעו הילדים, ואצלך אפילו ירד אולי )

אני לא קשורה
ההוצאה עלתה מאד בתקופת גידול הילדים (וכמובן יש גם אינפלציה לאורך השנים), גם בעקבות בניית הבית והצימרים ולא רק בגללם. חיינו שנים במינוס
מה שנכון לגבינו זה שההוצאה היום, בשקלים, זהה להוצאה שהיתה לנו בשנות התיכון היקרות שלהם ואם נתחשב באינפלציה של 15 השנים האחרונות אז בעצם צימצמנו את עלות המחיה הריאלית. אבל זה גם בגלל שאנחנו לא מממנים להם דירה או לימודים. לעומת זאת, בעשור האחרון אנחנו משתכרים (בתוספת הרווח אחרי השכר) יותר מאי-פעם ובגלל הרגלי הקמצנות והחרדות שפיתחתי מתקופת המינוס - הרוב הולך לתיק ההשקעות ולא לפינוקים וחשקים. אבל אני באמת נהנית יותר מטיול בטבע ואירוח חברים בחצר הבית מאשר לקנות חפצים או לצאת לבית קפה או מסעדה, וזה לא השתנה מאז שנות העשרים לחיי.

 

[FIYaacov]

נכנסתי לשרשור (רק לעמוד הראשון והאחרון) ואין שום התייחסות לשאלה שלי לגבי עזרה מההורים, ירושה בגיל צעיר ו/או זכיה בלוטו/אקזיט. קיבלת או לא?

למרות שביקשתי שתשאלי שם, בהנחה והשאלה רלוונטית לפה, אז לא.

למרבית הפלא גם שאר המשתתפים כאן מתעלמים מהשאלה ונשארים בתאוריה (חוץ מ @קפיצת הדרך שכתבה פעם שהיא קיבלה דירה בירושה כשהיתה סטודנטית וחסכה שכר דירה בשלב ראשוני של החיים). זה אולי מתקשר לתובנה פסיכולוגית שאנשים נוטים לנכס לעצמם רק את ההצלחות ולהאשים אחרים על כשלונות.

תודה על הניתוח?

 

[בת העמק]

תודה על הניתוח?

לא התכוונתי אליך בהכרח, אני פשוט רואה שאף אחד לא מזכיר במילה את החלק ההוני מבחוץ אם קיים, ורק מתייחסים לחיסכון מהשכר נטו (והשקעתו).
הסולידית, כשפתחה את הבלוג, דיברה על חיסכון קיצוני בזמן לימודיה באנגליה (נדמה לי שעל שכר הלימוד היא לא ציינה מהיכן הגיע) ואז בעבודתה שם, ואז בחיי היומיום בישראל לפני שהתחילה להתפרנס מהבלוג. אורה, לזכרוני, לא סיפרה שום דבר לגבי עזרה מבחוץ, אלא התחילה לספר החל מעבודתה בהייטק.

אי אפשר לטעמי לדבר על מתמטיקה של פרישה מוקדמת מאד כאשר מתעלמים מכספים מבחוץ, שלא הגיעו כתוצאה מצניעות ביומיום תוך כדי בחירות מעולות בהשקעות.
יש בדיחה ידועה על עשיר ששאלו אותו איך הצליח להתעשר והוא סיפר על המאמץ והעבודה הקשה... ואז הדוד נפטר והוריש לו את כל כספו

 

[FIYaacov]

אני פשוט רואה שאף אחד לא מזכיר במילה את החלק ההוני מבחוץ אם קיים, ורק מתייחסים לחיסכון מהשכר נטו (והשקעתו).

אין לי מושג מה הפילוח. למה את בטוחה שהוא לטובת היורשים?
אנחנו באחת התקופות הכי יפות מבחינת כדור הארץ מבחינת שכר שמעסיקים משלמים לעובדים שלהם. אני דווקא הייתי מהמר שרוב האנשים דווקא חוסכים משכר.

אי אפשר לטעמי לדבר על מתמטיקה של פרישה מוקדמת מאד כאשר מתעלמים מכספים מבחוץ, שלא הגיעו כתוצאה מצניעות ביומיום תוך כדי בחירות מעולות בהשקעות.

למה לא? במה שונים כספים שהתקבלו בירושה מאלו שהורווחו מעבודה? (בין אם היא הייתה קשה או לא)
אני אישית לא בעד בטלה, אבל דווקא למתמטיקה ממש לא איכפת מאיפה השקלים הגיעו אלייך.
מבחינת חישוב היכולת לפרוש האמירה הזו:

אני פשוט רואה שאף אחד לא מזכיר במילה את החלק ההוני מבחוץ אם קיים

פשוט לא רלוונטית.

הערת צד...

אקזיט

זה גם נובע מעבודה (שוב, ייתכן וקשה וייתכן ולא).

בכללי לא מבין את השיפוטיות, אם מישהו קיבל ירושה ענקית בגיל צעיר והוא לא פוגע באף אחד אחר, ומשום מה בא לו לשבת בבית כל היום, או לטייל מסביב לעולם, אז מי אנחנו שנגיד לו שזה לא ראוי? רק מי שמכניס שקל לשקל מעבודה קשה וחוסך בסיזיפיות ומוותר על תענוגות החיים ראוי "לפרוש"?

 

[בת העמק]

בכללי לא מבין את השיפוטיות,

זאת לא שיפוטיות, זאת הפניית תשומת הלב של הצעיר הנלהב התורן שחושב שאם הוא יתכלב בבית ההורים במשך עשור הוא יוכל לפרוש.

 

[FIYaacov]

זאת לא שיפוטיות, זאת הפניית תשומת הלב של הצעיר הנלהב התורן שחושב שאם הוא יתכלב בבית ההורים במשך עשור הוא יוכל לפרוש.

לא הייתי מודע שיש כאלה.
בהחלט צריך לעדכן אותם.

 

[A42]

לא התכוונתי אליך בהכרח, אני פשוט רואה שאף אחד לא מזכיר במילה את החלק ההוני מבחוץ אם קיים, ורק מתייחסים לחיסכון מהשכר נטו (והשקעתו).

כל אחד והרמה שהוא רוצה להיחשף או לשתף

קחי בחשבון שירושות למינהם לרוב נוטות להתממש רק בגיל מאוחר מאוד הרבה אחרי הפרישה המוקדמת ועד אז שום דבר לא בטוח או ודאי

אצלי זאת הסיבה שאני לא מתייחס לזה כלל
בעיקר כי זה לא חלק מהתיק שלי
אם וכאשר עוד 30-40 שנה נקבל ירושה היא כבר לא תשנה לנו ממש וכנראה כל הכסף יועבר לילדים שלנו בתצורה כזאת או אחרת

לגבי עזרה מהמשפחות בהחלט היתה קיימת בזמן הצבא והלימודים וגם בחתונה
אבל הסכומים הם לא ממש משמעותיים
הם לא מהווים ממש חלק מהתיק השקעות שלנו

לקבל פרופורציה, אצלי כן ממנו לי את הלימודים, אבל גם ביקשצי וקיבלתי מלגות
אז בסהכ זה היה סביב ה20-30 אלף שקל במצטבר
ושליש מהחתונה ההורים ממנו וגם עזרו בריהוט של הבית הראשון מעט...

העזרה הגדולה באמת היתה הידיעה שיש גב כלכלי להישען עליו ואוזן קשבת שצריך
זה נתן לנו יותר ביטחון ללכת להשקעות בשוק ההון או לקנות בית וכו

אישית (ויכול להגיד שגם אישתי לא מסכימה איתי על זה) אני חושב שהורים שעוזרים לילדהם לרכוש דירה (נניח נותנים להם את ההון הראשוני/ ממנים חצי דירה וכו) לא רק שלא עוזרים הם דנים אותם לחיים של קורבנות ומסכנות (אני קצת מקצין אבל מנסה להבהיר נקודה)

זוג שמקבל מההורים כסף כי הוא מסכן או כי המצב קשה לומד 2 דברים

1. הדרך הכי קלה ואולי היחידה להגיע לסכומים גדולים לדירה או רכב או כל דבר זה לבקש מההורים (כי אפילו הון ראשוני לדירה הוא לא מצליח לחסוך לבד וזה נורמלי וזה בגלל השוק וכו וכו)

2. שהוא חייב לשמור על "רמת מסכנות" גבוהה
הרי הורים לא יעזרו לילדים שלהם לרכוש רכב חדש כאשר הילדים טסים כל כמה חודשים לחול ושורפים שם כסף
או הורים לא יממנו את הגן היקר לנכד שלהם אם ההורים עצמם בוחרים לצאת כל שבוע למסעדות יוקרה וכו
אני רואה את זה קורה די הרבה ולא רק אצל צעירים, מכיר אישית אנשים שסוחבים את זה לעזור ב7 של חייהם (כח עוד יש הורה שיכול להזרים להם כסף או ירושה...)

אז כן מאמין שמי שיתעכב עוד קצת וידחה סיפוקים מעט ויגיע חדברים באלה בעצמו יזכה לחיים של שפע ופסיכולוגית לדעתי יהיה מאושר יותר
(בסוף זוג שמרוויח נניח 30 נטו בחודש וחוסך 50 אחוז, תוך שנתיים יגיע להון הראשוני לדירה... זה הכל סדרי עדיפויות ודחיית סיפוקים של כל הצדדים)

 

[EOFibz]

אבל דווקא למתמטיקה ממש לא איכפת מאיפה השקלים הגיעו אלייך.

זאת הרי הבעיה.
הנוסחה היא פשטנית מידי, היא קובעת כלל גס מאוד שמשאיר בחוץ שוליים רחבים מאוד של מקרי קצה לא-מטופלים. היא נוחה כדי להעביר את העיקרון הכללי, אבל צריך להיזהר לא לבלבל בין המפה לשטח. בסוף המטרה היא להיות מסוגל לפרוש מעבודה, ולא להציב מספרים באיזו נוסחה מתמטית.

בכללי לא מבין את השיפוטיות, אם מישהו קיבל ירושה ענקית בגיל צעיר והוא לא פוגע באף אחד אחר, ומשום מה בא לו לשבת בבית כל היום, או לטייל מסביב לעולם, אז מי אנחנו שנגיד לו שזה לא ראוי? רק מי שמכניס שקל לשקל מעבודה קשה וחוסך בסיזיפיות ומוותר על תענוגות החיים ראוי "לפרוש"?

אם המטרה שלך היא להגיע לפרישה מוקדמת, אז לשפוט אנשים אחרים זה יהיה דבר מאוד לא רציונלי-אינסטרומנטלית לעשות. אבל כן הגיוני לשאול את עצמך האם המתמטיקה צודקת בכך שהיא אגנוסטית למקור של הכסף, או שזה פרמטר שכדאי להכניס למשוואה ע"מ לדייק אותה קצת יותר?

במה שונים כספים שהתקבלו בירושה מאלו שהורווחו מעבודה?

שסוג אחד של כספים הגיע עקב כישרון כלשהו שפיתחת וטיפחת במשך שנים, והסוג השני הגיע אליך בזכות מעמד חברתי שנולדת אליו ושאין לך שליטה עליו. (למשל, מישהי שטיפחה מערכת יחסים עם גבר מיליארדר מזדקן במשך 20 שנה, ועובד שכיר בהייטק )

זו שאלה קריטית, בעיניי, כמה מוכשר אתה יוצא מעולם העבודה, כלומר איזה סט כישורים יש לך ועד כמה הוא מגוון.
הנקודה הזו נדונה גם כאן אצל הסולידית בבלוג, וכמו שכבר ציינתי כולם מקפידים להתעלם מקיומו של מהדיון שלה בנושא ולקרוא רק את הפוסטים על השקעות בבורסה.

אני לא יודע עד כמה זה נכון לקרוא לעצמך עצמאי כלכלית אם בכל פעם ששוק ההון מגהק קצת אתה נאלץ לחזור להסתמך על אבא ואמא שיעזרו לך כלכלית כי אתה לא יודע לעשות כלום בעצמך. אתה צריך שיהיו לך יכולות - בעדיפות ראשונה יכולות שחוסכות את הצורך להסתמך על אנשי מקצוע שיעבדו במקומך, ובעדיפות שנייה יכולות שאפשר למנף להכנסה. את היכולות האלו אתה אמור לפתח בתקופה שבה אתה מכין את עצמך לפרישה, במקביל לצבירת החיסכון.

 

[A42]

צריך להיזהר לא לבלבל בין המפה לשטח. בסוף המטרה היא להיות מסוגל לפרוש מעבודה, ולא להציב מספרים באיזו נוסחה מתמטית.

אתה צודק וכל אחד צריך לעשות את זה לעצמו
נניח לדוגמא שיש לך 2 הורים מבוגרים ללא חסכונות ואתה יודע שתצטרך לדאוג להם
אזי תתכנן סכום יותר גבוה לפרישה
(אבל הנוסחא עצמה או ה"4 אחוז" לא ישתנו

למשל, מישהי שטיפחה מערכת יחסים עם גבר מיליארדר מזדקן במשך 20 שנה, ועובד שכיר בהייטק

ברור שלבחורה יהיה יתרון משמעותי בפרישה מוקדמת
היא במשך 20 שנה חייה את האורך חיים הזה
כנראה יודעת איך להשקיע ואיפה
ובעיקר יודעת טוב מה ההוצאה החודשית שהיא צריכה ולפי זה תגזור לעצמה את ה4 אחוז

עובד ההייטק שעד אותו הרגע עבד שעות נוספות בכל הזדמנות ורחוק מהעולפ הזה כראה יסתבך גם עם שוק ההון
וגם עם הקושי בכלל להבין כמה כסף הוא צריך
כי עד היום הוא היה אוכל וולט כל היום מהעבודה
ופתאום לקנות אוכל בסופר וחבשל אותו נרא. נאוד רחוק וקשה לעריך את הסכום האישי שזה יעלה לו...

אני לא יודע עד כמה זה נכון לקרוא לעצמך עצמאי אם בכל פעם ששוק ההון מגהק קצת חוזר להסתמך על אבא ואמא שיעזרו לך כלכלית. אתה צריך שיהיו לך יכולות - בעדיפות ראשונה יכולות שחוסכות את הצורך להסתמך על אנשי מקצוע שיעבדו במקומך, ובעדיפות שנייה יכולות שאפשר למנף להכנסה

אין קשר לפסקה הזאת
מחקר טרינטי לא בא להגיד אם אתה בשל מנטחי לפרוש מוקדם או מה סט הכלים הנפשיים שאתה צריך לזה
רק מתמטיקה פשוטה כמב כסף תצטרך בהנחה שתשקיע במדד רחב מפוזר ויעיל מאוד במיסוי ודמי ניהול

לדעתי כל הדיונים הפילוסופים סביב מה עוד צריך ומה נכון הם מאוד חשובים אבל זה לא מקומם פה
ואם בגללם צריך לתקן משהו זה את בסכום החודשי שתצטרך או רמת הוודאות
כל אלה פרמטרים אישים בנוסחא
ולא תמצא 2 אנשים זהים בפרמטרים באלה (ברמת הרעיוו בתכלס הרבה אנשים מכוונים לאמצע ולכן מאוד דומיםנּ

 

[FIYaacov]

זאת הרי הבעיה.
הנוסחה היא פשטנית מידי, היא קובעת כלל גס מאוד שמשאיר בחוץ שוליים רחבים מאוד של מקרי קצה לא-מטופלים. היא נוחה כדי להעביר את העיקרון הכללי, אבל צריך להיזהר לא לבלבל בין המפה לשטח. בסוף המטרה היא להיות מסוגל לפרוש מעבודה, ולא להציב מספרים באיזו נוסחה מתמטית.

זאת לא בעיה בכלל.
הבעיה היא אנשים שלא יודעים להבדיל בין נוסחא מתמטית לבין תהליך שהם צריכים לעבור עם עצמם.
בכל מקרה אין סתירה עם מה שכתבתי:
לנוסחא לא איכפת עם עבדת עבור הכסף או ירשת אותו.

אם המטרה שלך היא להגיע לפרישה מוקדמת, אז לשפוט אנשים אחרים זה יהיה דבר מאוד לא רציונלי-אינסטרומנטלית לעשות. אבל כן הגיוני לשאול את עצמך האם המתמטיקה צודקת בכך שהיא אגנוסטית למקור של הכסף, או שזה פרמטר שכדאי להכניס למשוואה ע"מ לדייק אותה קצת יותר?

אשמח לשמוע, איך להכניס לנוסחא אם מקור השקלים שלי הם מעבודה או מירושה (וגם אקזיט משום מה צוין כאילו כסף לא "ראוי").

שסוג אחד של כספים הגיע עקב כישרון כלשהו שפיתחת וטיפחת במשך שנים, והסוג השני הגיע אליך בזכות מעמד חברתי שנולדת אליו ושאין לך שליטה עליו. (למשל, מישהי שטיפחה מערכת יחסים עם גבר מיליארדר מזדקן במשך 20 שנה, ועובד שכיר בהייטק )

זו שאלה קריטית, בעיניי, כמה מוכשר אתה יוצא מעולם העבודה, כלומר איזה סט כישורים יש לך ועד כמה הוא מגוון.
הנקודה הזו נדונה גם כאן אצל הסולידית בבלוג, וכמו שכבר ציינתי כולם מקפידים להתעלם מקיומו של מהדיון שלה בנושא ולקרוא רק את הפוסטים על השקעות בבורסה.

אני לא יודע עד כמה זה נכון לקרוא לעצמך עצמאי כלכלית אם בכל פעם ששוק ההון מגהק קצת אתה נאלץ לחזור להסתמך על אבא ואמא שיעזרו לך כלכלית כי אתה לא יודע לעשות כלום בעצמך. אתה צריך שיהיו לך יכולות - בעדיפות ראשונה יכולות שחוסכות את הצורך להסתמך על אנשי מקצוע שיעבדו במקומך, ובעדיפות שנייה יכולות שאפשר למנף להכנסה. את היכולות האלו אתה אמור לפתח בתקופה שבה אתה מכין את עצמך לפרישה, במקביל לצבירת החיסכון.

אין שום סתירה, אתה יכול לרשת את כל הכסף, ללמוד איך עובד עניין של כלכלות עצמאית מבחינת הסכום שאתה יכול למשוך כל חודש ולחיות מזה.
זה שהיית בטלן לפני לא משנה במאומה מה תעשה בעתיד. אולי אתה חושב שבטלן נשאר בטלן. אני לא מכיר את הסטטיסטיקה טוב כמוך.
בכל מקרה שום דבר מזה לא סותר את העובדה שנוסחא היא נוסחא ולא מעניין אותה מקור השקלים.

 

[בת העמק]

כאילו כסף לא "ראוי").

אני מוחה
הכל ראוי, רק שכנראה לרוב האנשים אין את זה (כולל לאלה שחולמים על פרישה בגיל 30).
ברור שילדי עשירים יכולים לא רק לפרוש אלא אפילו לא להתחיל לעבוד. בין שני הקצוות, רוב הצעירים מתכנסים לקצה הנמוך. ההורים עוד צעירים, אולי אפילו הסבים, והחיסכון שנראה להם ענק בגיל 25 ביחס להוצאות העכשוויות שלהם - כנראה יתגמד כשיתחילו לנהל בעצמם משק בית, זוגיות וילדים.
זה חשוב מאד שצעירים יחזקו את שריר החסכנות (ואת השכל הישר בנוגע לטיב ההשקעות ואורך הזמן שלהן) כי זה יאפשר להם שקט נפשי לקבלת החלטות בגילאים מבוגרים יותר, טרום הפנסיה הרשמית. אבל לנחש מראש, כשאתה צעיר רווק וסטודנט, מה יהיו הוצאות משק הבית של המשפחה שתקים - זה לדעתי אילוזיה.

 

[FIYaacov]

אני מוחה
הכל ראוי, רק שכנראה לרוב האנשים אין את זה (כולל לאלה שחולמים על פרישה בגיל 30).
ברור שילדי עשירים יכולים לא רק לפרוש אלא אפילו לא להתחיל לעבוד. בין שני הקצוות, רוב הצעירים מתכנסים לקצה הנמוך. ההורים עוד צעירים, אולי אפילו הסבים, והחיסכון שנראה להם ענק בגיל 25 ביחס להוצאות העכשוויות שלהם - כנראה יתגמד כשיתחילו לנהל בעצמם משק בית, זוגיות וילדים.
זה חשוב מאד שצעירים יחזקו את שריר החסכנות (ואת השכל הישר בנוגע לטיב ההשקעות ואורך הזמן שלהן) כי זה יאפשר להם שקט נפשי לקבלת החלטות בגילאים מבוגרים יותר, טרום הפנסיה הרשמית. אבל לנחש מראש, כשאתה צעיר רווק וסטודנט, מה יהיו הוצאות משק הבית של המשפחה שתקים - זה לדעתי אילוזיה.

הכל טענות קבילות.
אבל אף אחת מהטענות לא מורידה מהנכונות או החיוניות של מחקר טריניטי.
מחקר טריניטי אוכל הכל.
ההוצאות שלך 200,000 לחודש? תחסוך 70 מליון.

 

[EOFibz]

אשמח לשמוע, איך להכניס לנוסחא אם מקור השקלים שלי הם מעבודה או מירושה (וגם אקזיט משום מה צוין כאילו כסף לא "ראוי").

וואי,
בעוונותי השתעשעתי רבות עם המצאת נוסחאות כאלו
אבל התבגרתי מאז.

סתם רעיון אידיוטי:
להתייחס לאינפלציה האישית הצפויה (lifestyle inflation מה שנקרא) במקום לאינפלציה במדד המחירים לצרכן, ולעשות את החשבון של הסכום הדרוש כאשר אנחנו מצמידים את סכום המשיכה אליה. האינפלציה האישית תהיה פונקציה מעריכית כלשהי של ההוצאה החודשית הרצויה לאחר הפרישה (למשל, האינפלציה במשק בתרחיש אופטימי 1.02 בחזקת ההוצאה החודשית חלקי 1000, או משהו בסגנון הזה)

ההנחה שבבסיס הנוסחה היא שככל שאתה תלוי ביותר גורמים חיצוניים שיתמכו בך בזמן הפרישה, אז גם ההוצאות שלך בהווה גבוהות יותר אבל בנוסף גם אתה חשוף יותר לעליות מחירים שאין לך איך להימנע מהם אלא להמשיך לצרוך ולשלם יותר בלית ברירה, בזמן אנשים בעלי-יכולות מסוגלים לצמצם את הצריכה כאשר המחירים עולים וכך למתן את האינפלציה האישית שלהם.

כאמור סתם רעיון טפשי שהגיתי בו לפני כ-4 שנים ביום משעמם אחד...

 

[FIYaacov]

סתם רעיון אידיוטי:
להתייחס לאינפלציה האישית הצפויה (lifestyle inflation מה שנקרא) במקום לאינפלציה במדד המחירים לצרכן, ולעשות את החשבון של הסכום הדרוש כאשר אנחנו מצמידים את סכום המשיכה אליה. האינפלציה האישית תהיה פונקציה מעריכית כלשהי של ההוצאה החודשית הרצויה לאחר הפרישה (למשל, האינפלציה במשק בתרחיש אופטימי 1.02 בחזקת ההוצאה החודשית חלקי 1000, או משהו בסגנון הזה)

אין כאן שום קשר למה שכתבת מקודם.
מה הקשר אם הכסף שהרווחתי לפני הפרישה הגיע מירושה או מעבודה?

 

[EOFibz]

אין כאן שום קשר למה שכתבת מקודם.
מה הקשר אם הכסף שהרווחתי לפני הפרישה הגיע מירושה או מעבודה?

כתבתי:

זו שאלה קריטית, בעיניי, כמה מוכשר אתה יוצא מעולם העבודה, כלומר איזה סט כישורים יש לך ועד כמה הוא מגוון.

ולכאן זה מתקשר.

 

[FIYaacov]

ולכאן זה מתקשר.

כלומר אתה מציע לי להחיל נוסחא שונה בתלות במקור הכסף?
אז אם יש לי 5,000,000 שחסכתי מעבודה, ועוד מליון ירושה, ועוד 3,000,000 מאקזיט, אז לכל אחד אני מפעיל נוסחא אחרת בתלות בכמה מוכשר הייתי צריך להיות כדי לקבל את הכסף.

 

[EOFibz]

כלומר אתה מציע לי להחיל נוסחא שונה בתלות במקור הכסף?
אז אם יש לי 5,000,000 שחסכתי מעבודה, ועוד מליון ירושה, ועוד 3,000,000 מאקזיט, אז לכל אחד אני מפעיל נוסחא אחרת בתלות בכמה מוכשר הייתי צריך להיות כדי לקבל את הכסף.

לא. כל מה שאני אומר זה שגובה ההוצאות לאחר הפרישה מנבא במידה יחסית טובה כמה כישורי-חיים שהשגת בתקופת החיסכון (בין שהם הגיעו מעבודה ובין שהם הגיעו מאיזה תחביב שפיתחת אחרי האקזיט). כישורי מחיה טובים מתרגמים להוצאות נמוכות, בעוד שתלות בנותני-שירות למחייתך מתרגמים להוצאות גבוהות אחרי הפרישה.
ומשם אפשר להמשיך ולבנות נוסחה שלוקחת בחשבון שפרישה עם הוצאות גבוהות מאוד היא שברירית יותר, ולכן מצריכה טווח ביטחון גדול יותר.

 

[FIYaacov]

ומשם אפשר להמשיך ולבנות נוסחה

שמבוסס על אילו נתונים? או שהכל רק תחושות?