וספציפית העתירה הנ״ל בכלל לא דיברה על מקרים מסוימים שקרו.ככה בדיוק בונים "תרבות" או מבשלים צפרדע. כל מה שצריך זה זמן ואיטרציות. כל פעם שוחקים שכבה דקה מחכים ורואים שלא קרה אסון והנה יש נקודת יחוס חדשה לשחוק ממנה.
בכל פעם שבג"ץ דוחה או מקבל עתירה כל מה שיש לנו זה מסמך משפטי מנומק שמסביר את התוצאה הסופית. זה רחוק מלתאר את התן וקח שהרשות השופטת(כולל הפרקליטות) עושה עם הרשות המחוקקת או הרשות המבצעת. מה זה עוזר לי שבג"ץ דחה איזו עתירה עם במקביל הצבא "נתן" בדמות זה שהחיילים מעכשיו צריכים לחלק מתוקים למי שמתקרב לגדר או הנוהל פתיחה באש כולל 25 צעדים נוספים.
איפה זה בדיוק עזר לנו בפועל? כי נגיד יש לך את אל סלבדור שהכניסה טונות של אנשים לכלא תוך רמיסת זכויות אדם ובתי המשפט ועכשיו הולכת לעשות מזה עסק למיקור חוץ עבור מדינות אחרות, אתה רואה מישהו מחרים אותם או טוען שהם לא מדינת חוק(פרט לאנשים לבנים בכאפיות בקמפוסים)? או מה עם סין שבה המפלגה היא מעל הכל, האם אתה שומע הרבה רעש שהם לא מדינת חוק?.
בסוף אין שום משמעות בינלאומית למערכת המשפט המקומית(ואני כבר לא מדבר על כמה פשע מלחמה או רצח עם הם מונחים סובייקטיביים לחלוטין שלא מתישבים עם לחימה מול אורקים), הכל שאלה של אינטרסים כמה עוצמה ועוצמה רכה אתה מחזיק.
הם פשוט פנו לבגץ בבקשה לאסור ירי חי על המפגינים, לקבוע מנגנון שיטמיע את האיסור, ולדון את הוראות הפתיחה באש כהוראה בלתי חוקית.
אין להם בכלל את הוראות הפתיחה באש כי זה מסמך מסווג, אז יותר הזייה שבגצ לא דחה את העתירה על הסף