בכל מקרה כפי שהבהרתי, אם יש ספק - אין לי בעיה שלא יהיו איסורים כאלו.
אוקיי, אתה עקבי. הממשלות אבל לא כל כך - יש מה שמותר ויש מה שאסור.
יודע מה נקבע כמותר ומה כאסור? בעיקר פופוליזם, בעיקר רצון העם. ברור שכולם משלמים מיסים וכולם שונאים מיסים, אבל זאת פשוט פשרה בין העם לממשלה, שמבינים -
א. לממשלה יש כוח. היא יכולה לעשות מה בא לה, בערך
ב. לאזרחים יש כוח. אסור להגזים יותר מדי, שלא נוחלף
ג. כולם אוהבים את כספם.
ד. כולם אוהבים גם קדמה והתפתחות. קשה לקיים מדינה מתוקנת ללא מסים משום סוג.
אז זאת מין משוואה שנולדה מכל זה. אין פה עניין רב של לוגיקה, פייריות. בסך הכל קונסטלציה מסויימת של מה אנשים רוצים, ומה אנשים חייבים.
לדוגמא, חייו של שום דתי לא יפגעו במאומה אם במרכז ת"א ימכרו חזיר או ילכו עם חולצת בטן.
לא יפגעו, וגם אין עם זה שום בעיה. אם לאיזשהו חרדי מפריע שמוכרים חזיר במרכז תל אביב, בעיה שלו. המציאות היא שזה דבר שקורה כבר שנים.
מה שכן יכול לפגוע, זה פגיעה במרקם החיים. אם יתחילו למכור בשר לא כשר בכל מקום, ולא ימכרו כמעט בשר כשר, כי הוא יקר יותר, אז צעדיו של מי שרוצה בשר כשר יוצרו.
אבל אל תטעה - זה לא קורה בגלל שיש חוק כשרות או אכיפת ברזל. זה קורה בעיקר בגלל כוחות השוק. רבים צורכים את השירות הזה - בשר כשר, ולא את השירות האחר.
אתה רואה מול עיניך - גם לשירות האחר יש דרישה מסויימת, שממלאת טיב טעם למשל. והם מוכרים וקונים אצלם ויש ביקוש והמדינה לא מתערבת. אבל זה עדיין ביקוש משני.
רעש הוא מפגע אובייקטיבי, "חזיר", "חולצת בטן" וכו' הם סתם עניינים של טעם או אמונה אישיים, ואין שום הגיון שיכול להצדיק לכפות אותם על אחרים.
אני לא מסכים. כל סט הערכים והאמונות שאתה מחזיק בהם, קובעים את איך שאתה רואה את העולם. יש אנשים שממש זועמים ומרגישים נפגעים מכך שאין זכות לגייז להתחתן כאן - והם עצמם סטרייטים. הם פשוט מחזיקים באמונה מסויימת שהפגיעה בה פוגעת בהם.
אני כמובן נגד להפגע ממשהו שלא נוגע אליך, אבל המציאות היא שזה די נפוץ.
קח לדוגמא את נושא התחבורה הציבורית: הדתיים מתנגדים לתחב"צ בשבת כי דבר כביכול בא על חשבון "המיסים שלהם" (אין להם לכאורה בעיה שסתם תספק שירות אוטובוסים פרטיים בתשלום).
אני לא יודע מיהם אותם "דתיים" שאתה מדבר עליהם כגוף אחד. ואני לא חושב שהטענה היא מיסים, בהקשר לתחב"צ, למי שמתנגד.
גם ברור שיש ערים שיש בהם תחבורה ציבורית, והכל ממשיך כרגיל, לאף אחד לא באמת אכפת.
המציאות היא שיש צביון מסוים למדינה, ויש סטטוס קוו. אתה לא תבוא לעיר אירופאית שחנויות בה סגורות בראשון ותצעק "כפייה דתית!". זה פשוט מה שהתקבע.
על אותו משקל, אני דורש שכספי המיסים שלי לא יממנו שום שירות דת - לא מקווה, לא בית כנסת, ולא שום דבר אחר. כמובן שלכך הם לא יסכימו. מכאן האסימטריה.
טענת הנגד לזה היא בדרך כלל, "ולמה את הבימה מממנים?!". טענה שחוקה למדי, אבל גם את הבימה מממנים, וגם קרנות סרטים.
אין לי בעיה שנחליט כאיש אחד שכספי המיסים לא יממנו שום דבר מעבר לקונצנזוס האלמנטרי ביותר (משטרה, צבא, וכו') -
להפך, אני בעד זה בכל מאת האחוזים.
כי אין פה עניין של החלטה קולקטיבית מודעת. יש פה עניין של לחצים מכל מיני כיוונים שהובילו למצב קיים שאותו עושים, כזה שמשתנה לאט בהתאם ללחצים.
בחיפה תחב"צ, חולדאי גם - מה קורה בדיוק? המדינה מתמוטטת? חרדים באים להפגין? לאף אחד לא אכפת, והמדינה אפילו לא אוכפת מכמה שזה נושא נפיץ. כנ"ל חנויות.
אבל מי שיפסיד מזה יהיו דווקא הדתיים והחרדים, לא החילונים.
הם רוצים לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה: גם לקבל סבסוד מכספי המיסים לכל מיני דברים (לדוגמא לימודי דת, מקוואות, וכיו"ב) - וגם התנגדות בכל תוקף שאותם מיסים ישמשו כדי לממן דברים שהם החליטו שלא באים להם בטוב.
הרי גם עכשיו, כש"הם" אינם בקואיליציה, אותן טענות נשמעות. במציאות, זה מורכב יותר מקבוצת לחץ אחת, זאת קונסטלציה שלמה.
בתוך הקונסטלציה הזאת, יש דרישה לרבים מהשירותים שאתה מדבר עליהם,
דווקא לא מהצד החרדי. החרדים כל כך קנאים שהם יסתדרו בכל מקרה, תאמין לי.
הקבוצה המשמעותית ביותר היא הקבוצה המסורתית. כנראה שתחב"צ ייטיב איתם, אבל עיניך הרואות שזה לא בראש האג'נדה של הליכוד לאורך השנים, ולא קמה על זה צעקה כמו על עלייה של שקל בקוטג'.
אז בין אם לציבור הזה לא כל כך אכפת מתחב"צ, או שהוא לא יודע שאכפת לו, זה המצב הקיים, הם לא מפעילים לחץ בנושא.
את זה עושה בעיקר מרצ והעבודה = 10 מנדטים. לכן זה נראה כמו שזה נראה. לא בגלל סיבות אחרות.
