בישול סולידי

[בת העמק]

תוך כדי קריאת תגובתך, את שואלת את מה שאני בא להגיד לך

תודה!

תקחי לחם לבן יבש על פומפיה
לגרד ללא הקשה אבל להשאיר אותו כדי להגיע לכל העומק

אבל אנחנו מקבלים לחמניות, לא כיכר לחם. את כיכרות הלחם שאנחנו קונים, אנחנו פורסים מראש בסופר ושומרים במקפיא אז אין פחת.
אפשר פשוט לפורר במעבד מזון? להוסיף קמח? לתת לפירורים ייבוש קצר בתנור או במחבת?

 

[שלמה 123]

קראתי עכשיו את ההודעה הישנה של מוריה (כמה חבל שהיא נעלמה) ונזכרתי שאני עושה את זה במכולת במושב עם פירות בשלים מדי ומכינה ריבות.
שומרים לנו גם קצת לחמניות שנשארו מהבוקר (אלה שלא ארוזות) בשביל להאכיל את הציפורים. לפעמים הן מספיק טריות שנכין לעצמנו טוסט גב"צ, ועכשיו אני חושבת לעצמי - למה לא לפירורי לחם? אף פעם לא הכנתי בעצמי ואנחנו משתמשים קבוע בפירורים. השאלה היא איך מכינים מראש ושומרים שלא יתעפש עד לשימוש.

בר"ג בסוף רחוב הרצל מוכרים פירות וירקות בשלים במחיר מופחת אבל לא נותנים חינם. רעיון טוב לשים בבשר טחון תפוחי אדמה, גזר, שיבולת שועל, טחון למרות שאני כרגע שם 20% פטרוזיליה ובצל קצוץ...

 

[חול כבד]

אני בישלתי לאחרונה חלקי פנים. לבבות עוף, טחול עוף, כבד עוף. זה לא סוד גדול שזה זול, מזין יותר מכל דבר אחר שאפשר להעלות על הדעת, מהיר להכנה, וטעים. וגם אפשר להכין מנות מגוונות. החסרון - לא לכולם יש זמן \כוח לקפוץ לסופר , צריך לבשל את זה טרי, לא תמיד זה זמין בסופר, וכן דורש קצת התעסקות של ניקוי.

בשביל פצצה תזונתית של פעם בשבוע זה לגמרי נחמד.

 

[בת העמק]

לא לכולם יש זמן \כוח לקפוץ לסופר , צריך לבשל את זה טרי, לא תמיד זה זמין בסופר, וכן דורש קצת התעסקות של ניקוי.

החסרון מבחינתי שחלקי פנים דוחים אותי, חוץ מכבד עוף כשהוא במצב פטה. היות ולבעלי אסור לאכול חלקי פנים, פעם בחצי שנה אנחנו קופצים למסעדה עם פטה כבד עוף מוצלח מאד בעינינו. אין מצב שאני מכינה בבית...

 

[קפה שחור]

אבל אנחנו מקבלים לחמניות

הכי טוב, יותר פשוט לגרד בפומפיה, כמו גזר גדול

לייבש את הלחמניות אין בעיה בזמנים חמים

לגביי מעבד מזון, אם הלחם לא יבש לעומקו, אני חושש שמה שיצא ממנו לא יהיה "פירורים", אלא יותר כמו "לעיסות"

 

[בת העמק]

אם הלחם לא יבש לעומקו

אם הוא הגיע למצב יבש באופן טבעי, גם הטעם והריח שלו בהתאם.

מה שיצא ממנו לא יהיה "פירורים", אלא יותר כמו "לעיסות"

בגלל זה חשבתי על תוספת קמח אבל רגע...הולכת לשאול את גוגל.
אוקיי, ההמלצה שנראית לי שווה בדיקה זה לפרוס את הלחמניות לפרוסות דקות לרוחב, לייבש בתנור בחום נמוך ואז לטחון.
אבדוק ואבוא לספר

 

[שלמה 123]

אני בישלתי לאחרונה חלקי פנים. לבבות עוף, טחול עוף, כבד עוף.

כבד זה מעדן אכן ואוכל קבוע מזה וזול וטעים בעלות של 17 ש"ח לקג(מצאתי במבצע ב10 ש"ח גם)...

לגבי לבבות עוף, טחול זה לא כל כך טעים ואולי טוב למרקים...

 

[yossik]

לגבי לבבות עוף, טחול זה לא כל כך טעים ואולי טוב למרקים...

תוסיף מעט ראס-אל-חנות, כמון, פלפל שחור, בצל מקורמל וקמצוץ מלח ותקבל את הטעם של השווארמניות המוכר ואהוב רק טעים יותר.
חלקי פנים במרק - לא במטבח שלי, אני אוהב את המרק צח.
אבל, על טעם וריח אי אפשר להתווכח.

 

[ניצן המצוין]

הרבה מהמאכלים הביתיים והמפורסמים של כל העדות והעמים מבוססים על חומרי גלם פשוטים וזולים. אתה חושב שמאכלי השטעטל יקרים יותר?

אני חושב שבגלל הבדלי אקלים מאכלים של יהודי המזרח התיכון יהיו יותר זולים ומתאימים מאשר מאכלים ממזרח אירופה. בהכללה.
בד"כ אוכל מקומי הוא תוצאה של הגאוגרפיה והאקלים, לא של אוכלוסית המוצא. כמובן שיש מאכלים שהגרו לפה ומספיק זולים ונוחים לגידול גם באקלים הישראלי.

 

[בת העמק]

אני חושב שבגלל הבדלי אקלים מאכלים של יהודי המזרח התיכון יהיו יותר זולים ומתאימים מאשר מאכלים ממזרח אירופה. בהכללה.

לא בהכרח. מה היו המזונות הפשוטים של היהודים באירופה? קמח (חלות, איטריות, בצק ממולא, קניידלעך וכו'), תפוחי אדמה, כרוב, שעועית, חמין, שומן אווז/עוף. אפילו גפילטע פיש היה בעצם שימוש בחלק הפחות נחשב בדג (ראש) והמילוי כלל הרבה קמח ובצל.
רוב המוצרים האלה גדלים כאן ודי זולים, ומה שלא - עבר התאמה פשוטה (קרפיון בריכות למשל, או שמן צמחי).

אוכל מקומי הוא תוצאה של הגאוגרפיה והאקלים, לא של אוכלוסית המוצא

אבל עדות המזרח והערבים מרבים להשתמש באורז, שאינו גידול נפוץ באזור ובקושי היה מוכר מחוץ למזרח אסיה עד לפני כמה מאות שנים.

 

[קפה שחור]

אבל עדות המזרח והערבים מרבים להשתמש באורז,

תלוי מאיזו יבשת הם מגיעים
הערבים האסיאתיים אוכלים אורז, פרסים לדוגמא, הבשר המועדף הוא החיה שגודלת בתנאים, כבש או עז
האפריקאים, כמו מרוקו לדוגמא, אוכלים פחות אורז, יותר תפוחי אדמה והבשר המועדף זה פרה או עוף

כשאני חושב על זה לעומק, נכון להיום קשה יותר לאבחן מי אוכל יותר מה
כאשר מכולות עד אין סוף של סחורות שטות בין הנמלים
כל הקטניות נוטות להיות מפוזרות בעולם

מה שמייחד גידולים במקומות שונים זה הצמחים והחיים
וטכנולוגיית הגידול שלהם, גם העתיקות וגם המעודכנות
תבלינים, לטעם ולריח
המים של הבישול
אדמת הגידול של החי
בשילוב החומרים הללו,
כל קטניה הופכת ל"מאכל מקומי" גם אם הקטניה עצמה זרה

 

[עלה ירוק]

תודה!

אבל אנחנו מקבלים לחמניות, לא כיכר לחם. את כיכרות הלחם שאנחנו קונים, אנחנו פורסים מראש בסופר ושומרים במקפיא אז אין פחת.
אפשר פשוט לפורר במעבד מזון? להוסיף קמח? לתת לפירורים ייבוש קצר בתנור או במחבת?

אפשר לאפות בתנור ואחרי אפיה קצרה לגרד לפירורים.
את יכולה לשדרג ולאפות אותו מתובל, לחתוך לפרוסות עבות ולתבל כל אחת בשום ופפריקה נניח
יצאו לך פירורים מתובלים

 

[עלה ירוק]

מה ששמתי לב הוא שככל שמכניסים יותר ירקות מגוונים לקציצות, הטעם שלהן משתדרג ברמות
והכמות גדלה

 

[tlc m]

בטח, הנה המתכון:

מצרכים:
בצל בינוני קצוץ
עגבנייה גדולה קצוצה (אפשר גם שלוש כפות של מחית עגבניות)
שני שיני שום קצוצות
כוס עדשים כתומות שטופות היטב ומסוננות
קארי
מסאלה
מלח

היום העזתי לנסות פעם ראשונה,
ויצא ממש טעים!
לא משנה שלא היו לי את התבלינים. החלפתי בדומים (אני לא אנינת טעם, אז זה היה סבבה)
וגם התבלבלתי קצת בסדר הפעולות (שמתי מים רותחים לפני שהוספתי תבלינים)
אבל העיקר - סוף סוף התגברתי על המחסום הפסיכולוגי שתמיד היה לי בקשר להכנה של דאל.
(אולי בגלל שפעם ראשונה שאכלתי אותו היתה במסעדה הודית? כל צורת ההגשה היתה כל כך זרה לי. הייתי בשוק. אני אפילו לא זוכרת את הטעם. רק זוכרת שנשארתי עם סקרנות להכין. עם 2-3 נסיונות כושלים. ועם תחושה של תהום שנפערה ביני לבין הדאל. ולא העזתי לנסות שוב לצלוח אותה. תמיד מסתכלת בעצב על חבילת עדשים אדומות, שכל מה שאני יכולה לעשות ממנה זה לטחון לקמח עדשים, לבסיס של פיצה. שזה בסדר, אבל רציתי גם משהו יותר זמין.)

איזה כיף לי, תודה רבה!

 

[בת העמק]

(אולי בגלל שפעם ראשונה שאכלתי אותו היתה במסעדה הודית? כל צורת ההגשה היתה כל כך זרה לי. הייתי בשוק.

איזה חמודה את
מזכיר לי את הפעם הראשונה שהבת שלי אכלה במסעדה הודית. זה היה בפראג, בטיול משפחתי, שנה לפני שהיא בעצמה נסעה להודו.
היא טעמה, הסתכלה עלינו ואמרה: סוף סוף אוכל מלהיב! למה עד היום לא לקחתם אותי למסעדה כזאת? (יש/היו מעט מאד מסעדות הודיות בישראל והן רובן התרכזו בת"א ואנחנו גרנו בגליל).

 

[tlc m]

היא טעמה, הסתכלה עלינו ואמרה: סוף סוף אוכל מלהיב! למה עד היום לא לקחתם אותי למסעדה כזאת?

בבית בישלתם אוכל הודי? מעניין שהיתה לה נטייה לאוכל הזה בפעם הראשונה שהיתה במסעדה הודית.

 

[בת העמק]

בבית בישלתם אוכל הודי? מעניין שהיתה לה נטייה לאוכל הזה בפעם הראשונה שהיתה במסעדה הודית.

בחיים לא, זה אוכל ששמור למסעדות בלבד. אני גם לא מחזיקה קארי בבית (וגם לא חלב קוקוס ואפילו לא יוגורט כלשהו). האוכל ההודי הוא פשוט "מעניין" ושונה מאד. אני הכרתי אותו לראשונה בהודו לפני 30 שנה והסתפקתי במגש עם הדאל, האורז והצ'פאטי/נאן.
יש לי עוד סיפור על אוכל הודי: לפני כמה שנים נסענו ליוון עם זוג חברים ערבים נוצרים שהם בעלי מסעדה ערבית גדולה וותיקה בגליל. בערב האחרון באתונה אמרנו להם שאנחנו מחליטים איפה אוכלים (בשאר הזמן סמכנו עליהם). הבעל ממש נלחץ מזה ורצה לדעת מראש (לא גילינו) ואז הסתבר שהוא ממש מפחד מאוכל שהוא לא מכיר והכי הוא מפחד מאוכל איטלקי (הוא מתעב פסטה). בקיצור, הלכנו למסעדה הודית והסתבר שהוא מעולם לא טעם אוכל הודי. הוא הזמין את המנות הכי חריפות, בכה והזיע מרוב אושר ושנה אחר-כך חזר עם אשתו לאותה מסעדה

 

[דאניל]

בום! איזה מרק נחמד עשיתי מכלמיני שהצלחתי למצוא במקרר המהדהד מרוב ריקנות של לפני הקניות.
הסוד: המון בצל מטוגן, כל הירקות (לא מלפפון, אולי, אבל כרוב סגול? למה לא!) - גם לטגן, קופסאות שימורים רלוונטיות (רסק עגבניות, שעועית אדומה) והמון תבלינים ומלח.
יצא כל כך טוב שנחה עלי רוח ההשווצה.

ואפילו לא לכלכתי קרש חיתוך או כף עץ.

 

[Orian Zinger]

אחרי שאני מבשל קלחי תירס, אני "הופך" את המים שנשארו למרק כלשהו (לרוב אני מאלתר בדברים שאני מכניס פנימה).
זה יוצא מאוד טעים.

 

[שלי]

הבחור מכין גבינת ריקוטה בבית מ3 ליטר חלב לצורך לזניה.
נשאר המון מי גבינה עשירים בחלבון (whey water) שהולכים למקפיא ומשמשים בהכנת קוסקוס, מרקים ולחם תוצרת בית.
ללזניה הוא מכין פסטה תוצרת בית.
את שאריות הבצק פסטה הוא הופך לאטריות ומקפיא.
אכלנו השבוע מנה שווה של אטריות מוקפצות עם ברוקולי ובאק צ׳וי ברוטב עם טחינה וגינג׳ר.
אה, והכנו פיתות מאפס.(מתכון של קרוטית)
לא הרבה עבודה, יוצא מעולה ושורד הקפאה.