לאחרונה אני מוצא את עצמי יותר ויותר מתחבט בשאלה האם להוציא כספים על דברים שהם לכאורה לא מאסט, ועולים הרבה, אבל הם כן אמורים להיות משהו שאני אהנה ממנו ברמה כלשהי.
אני בן 43, ואני כבר נתקל באנשים קרובים אלי שאני רואה שחולים בסרטן וכו', ואני אומר לעצמי אולי עוד שנה לא אהיה פה? אולי לא תהיה הזדמנות אחכ.
דוגמה להוצאה כזאת - להחליף רכב בן 10 שמתפקד מצוין ברכב חדש\סמי חדש, שאהנה ממשהו מיוחד. נניח 100 אלף שקל מיותרים.
אין ויכוח שמבחינה כלכלית נטו זה מיותר, אבל לצורך העניין כן אהנה מזה .
באופן כללי אני אדם שחי טוב, אני לא מתכלב ורחוק מזה (מוציא יותר ממה שהאדם הממוצע מוציא), אבל כן עוצר את עצמי כשזה מגיע לדברים כאלה, כדי לחסוך כמו שצריך.
בואו נניח לשם הדיון שאין בעיה כלכלית לקנות את זה, זה לא יגיע על חשבון הוצאה אחרת, זה לא משהו שאשלם עליו ריבית, בפועל ההשפעה היחידה היא שהכסף הזה לא יגיע לחסכון ולהתרחק טיפה מהנקודה שבה אני חושב שאצא לעצמאות כלכלית (נניח החלטתי שאני רוצה שהיא תגיע בגיל 55, אז הוצאה מיותרת כזו של 100 אלף שקל מזיזה את המחט בעוד כמה חודשים)
מה עושים? איך לא נכנעים לפיתויים האלה? או לחילופין אולי התשובה היא כן להכנע
אני בן 43, ואני כבר נתקל באנשים קרובים אלי שאני רואה שחולים בסרטן וכו', ואני אומר לעצמי אולי עוד שנה לא אהיה פה? אולי לא תהיה הזדמנות אחכ.
דוגמה להוצאה כזאת - להחליף רכב בן 10 שמתפקד מצוין ברכב חדש\סמי חדש, שאהנה ממשהו מיוחד. נניח 100 אלף שקל מיותרים.
אין ויכוח שמבחינה כלכלית נטו זה מיותר, אבל לצורך העניין כן אהנה מזה .
באופן כללי אני אדם שחי טוב, אני לא מתכלב ורחוק מזה (מוציא יותר ממה שהאדם הממוצע מוציא), אבל כן עוצר את עצמי כשזה מגיע לדברים כאלה, כדי לחסוך כמו שצריך.
בואו נניח לשם הדיון שאין בעיה כלכלית לקנות את זה, זה לא יגיע על חשבון הוצאה אחרת, זה לא משהו שאשלם עליו ריבית, בפועל ההשפעה היחידה היא שהכסף הזה לא יגיע לחסכון ולהתרחק טיפה מהנקודה שבה אני חושב שאצא לעצמאות כלכלית (נניח החלטתי שאני רוצה שהיא תגיע בגיל 55, אז הוצאה מיותרת כזו של 100 אלף שקל מזיזה את המחט בעוד כמה חודשים)
מה עושים? איך לא נכנעים לפיתויים האלה? או לחילופין אולי התשובה היא כן להכנע