איך לא לבזבז על הוצאות גדולות שיכלו ללכת לחיסכון

[martymac]

לאחרונה אני מוצא את עצמי יותר ויותר מתחבט בשאלה האם להוציא כספים על דברים שהם לכאורה לא מאסט, ועולים הרבה, אבל הם כן אמורים להיות משהו שאני אהנה ממנו ברמה כלשהי.
אני בן 43, ואני כבר נתקל באנשים קרובים אלי שאני רואה שחולים בסרטן וכו', ואני אומר לעצמי אולי עוד שנה לא אהיה פה? אולי לא תהיה הזדמנות אחכ.
דוגמה להוצאה כזאת - להחליף רכב בן 10 שמתפקד מצוין ברכב חדש\סמי חדש, שאהנה ממשהו מיוחד. נניח 100 אלף שקל מיותרים.
אין ויכוח שמבחינה כלכלית נטו זה מיותר, אבל לצורך העניין כן אהנה מזה .
באופן כללי אני אדם שחי טוב, אני לא מתכלב ורחוק מזה (מוציא יותר ממה שהאדם הממוצע מוציא), אבל כן עוצר את עצמי כשזה מגיע לדברים כאלה, כדי לחסוך כמו שצריך.

בואו נניח לשם הדיון שאין בעיה כלכלית לקנות את זה, זה לא יגיע על חשבון הוצאה אחרת, זה לא משהו שאשלם עליו ריבית, בפועל ההשפעה היחידה היא שהכסף הזה לא יגיע לחסכון ולהתרחק טיפה מהנקודה שבה אני חושב שאצא לעצמאות כלכלית (נניח החלטתי שאני רוצה שהיא תגיע בגיל 55, אז הוצאה מיותרת כזו של 100 אלף שקל מזיזה את המחט בעוד כמה חודשים)
מה עושים? איך לא נכנעים לפיתויים האלה? או לחילופין אולי התשובה היא כן להכנע

 

[Meni Adam]

בעיניי צריך לקבוע לעצמך איזון בין היחס של הוצאות על תחביבים לחיסכונות, ככה שלא תצטער בגיל מבוגר או חס וחלילה במקרה של מחלה שלא נהנת מהחיים.
אישית יש לי שני תחביבים לא זולים, שבכל חודש אני שם כסף קטן בשבילם בצד ומוציא אותם פעם כמה שנים

 

[גרהם]

הפתרון הוא לעשות סדר עדיפויות ולהכנע רק לחלק מהפיתויים. נסה לחשוב כמה זמן לוקח לך לחסוך 100k, איך ההוצאה ביחס להוצאות אחרות שאינן כורח (נניח עשרה טיולים לחו"ל) ומהצד השני, יותר קשה, כמה הנאה באמת יתן לך רכב חדש.
אגב, ברכבים יש הרבה אפשרויות ביניים, לא רק בדגם ובמודל, אלא אפשר להחליט למשל שאתה קונה רכב חדש אבל מחליף אותו רק בעוד 12 שנה.
אגב 2, אין אף אדם בעולם שיכול להרשות לעצמו את כל הפיתויים. ההחלטה מהו פיתוי ומהו ויתור קשורה לנורמות חברתיות בעיקר.

 

[אליהו]

העניין הוא שאתה כנראה גם מכיר הרבה אנשים בני 43 ומעלה שאין להם סרטן או שהם ממשיכים לחיות...
צריך תמיד לעשות חישוב של עלות מול תועלת, התועלת שיהיה לך מביטחון כלכלי ואפילו חופש כלכלי בעוד קצת יותר מ10 שנים, האם זה תועלת שעדיפה או שעדיף לך רכב חדש, וברור שצריך גם לעשות את החישוב כמה סיכוי שתמות לפני הזמן או שקצת אחרי ולא תספיק בקושי להנות, אבל בגלל שבדרך כלל הסיכויים של זה לא גבוהים, (במיוחד שגם אם תקנה רכב חדש לא בטוח שזה יספק אותך) אז לדעתי תעשה חישוב מה עדיף לך, ובנוגע להתמודדות מול פיתוי (במקרה שהשאלה שלך היא על הפיתוי ולא רק כלכלית, אז ענו לך לפני)

 

[optimum]

מה עושים? איך לא נכנעים לפיתויים האלה? או לחילופין אולי התשובה היא כן להכנע

תיכנע או לא תיכנע, זה לא באמת משנה... הרי מדובר בזמן שכבר מכרת. כבר בזבזת אותו והוא לא יחזור לעולם.
עכשיו איזה צעצוע חסר-ערך תבחר לקנות בעזרת הכסף שקיבלת תמורת שנות חייך שמכרת לאחרים, זה לא באמת כזה חשוב...

אבל אם היית יודע (בוודאות) שנותרה לך עוד שנה לחיות, האם היית ממשיך לעבוד בשנה הזו כדי לממן את ההוצאות על הרכב החדש? האם זה באמת כזה קריטי עבורך לבזבז חלק מסויים מהשנה שנותרה לך בעבודה רק כדי לבלות השארית שלה בפקק באיילון בתוך אוטו יד ראשונה? כניראה שלא. כניראה שהיית מוצא דברים טובים יותר לעשות בשנה האחרונה של חייך.

תרבות הצריכה עושה לנו יופי של שטיפת מוח. דוחפת לנו לתוך ראש מה נחשב "לחיות את החיים", ואנחנו מתחילים להאמין שמי שלא מפזר את כספו לכל עבר לא באמת חיי. אם לא כילית את הכסף שלך על רכב מהניילונים, על חתונה גרנדיוזית, מסעות שופינג בקניון, או על שנה וחצי טיול בדרום-אמריקה - אז אתה לא באמת חיית עד עכשיו....

אז התשובה כניראה היא לקחת זמן עם עצמך ולהגדיר בכוחות עצמך מה זה מבחינתך "לחיות את החיים", במקום לתת לסביבה שלך להגדיר עבורך מה אתה חייב להספיק לפני המוות. ואחרי שהגדרת לעצמך מה באמת חשוב לך, אז כן - לך תעשה את זה עכשיו, כי מחר לא בטוח שתוכל.

 

[martymac]

בעיניי צריך לקבוע לעצמך איזון בין היחס של הוצאות על תחביבים לחיסכונות, ככה שלא תצטער בגיל מבוגר או חס וחלילה במקרה של מחלה שלא נהנת מהחיים.
אישית יש לי שני תחביבים לא זולים, שבכל חודש אני שם כסף קטן בשבילם בצד ומוציא אותם פעם כמה שנים

בגדול מסכים, כנראה שהקושי שלי או איפה נמצאת נקודת האיזון

 

[martymac]

תיכנע או לא תיכנע, זה לא באמת משנה... הרי מדובר בזמן שכבר מכרת. כבר בזבזת אותו והוא לא יחזור לעולם.
עכשיו איזה צעצוע חסר-ערך תבחר לקנות בעזרת הכסף שקיבלת תמורת שנות חייך שמכרת לאחרים, זה לא באמת כזה חשוב...

אבל אם היית יודע (בוודאות) שנותרה לך עוד שנה לחיות, האם היית ממשיך לעבוד בשנה הזו כדי לממן את ההוצאות על הרכב החדש? האם זה באמת כזה קריטי עבורך לבזבז חלק מסויים מהשנה שנותרה לך בעבודה רק כדי לבלות השארית שלה בפקק באיילון בתוך אוטו יד ראשונה? כניראה שלא. כניראה שהיית מוצא דברים טובים יותר לעשות בשנה האחרונה של חייך.

תרבות הצריכה עושה לנו יופי של שטיפת מוח. דוחפת לנו לתוך ראש מה נחשב "לחיות את החיים", ואנחנו מתחילים להאמין שמי שלא מפזר את כספו לכל עבר לא באמת חיי. אם לא כילית את הכסף שלך על רכב מהניילונים, על חתונה גרנדיוזית, מסעות שופינג בקניון, או על שנה וחצי טיול בדרום-אמריקה - אז אתה לא באמת חיית עד עכשיו....

אז התשובה כניראה היא לקחת זמן עם עצמך ולהגדיר בכוחות עצמך מה זה מבחינתך "לחיות את החיים", במקום לתת לסביבה שלך להגדיר עבורך מה אתה חייב להספיק לפני המוות. ואחרי שהגדרת לעצמך מה באמת חשוב לך, אז כן - לך תעשה את זה עכשיו, כי מחר לא בטוח שתוכל.

לא בטוח שהבנתי עד הסוף את הכוונה שלך.
עבדתי כבר בשביל הכסף, אעבוד בשבילו עוד כמה שנים.
מה הסביבה חושבת זה לא מעניין, זה באמת נטו בשבילי, אם נקביל את זה לדוגמה הזו, שהסביבה תראה את האוטו החדש הזה בתור פיאט 98 ישנה מאובקת i couldn't care less

בוא נזקק את זה יותר, לעמוד בפקק או לא זאת לא השאלה, זאת ההסתכלות שלך על הדבר כזה (כמו שאני אסתכל על מישהו שהולך ומוציא כסף על טלפון יקר ומיותר).
בוא נניח שאני ממש רוצה אוטו מסוים עם ריפוד כחול מבריק, וגם אם אני בתוך הפקק, זה עושה לי נעים בעינים, באמת נעים, לראות את זה.
האם זה שווה 100 אלף שקל? ככל הנראה לא, חד וחלק. שווה 10 שקל ? כן.
אבל אם הפגיעה היחידה שהקניה של זה עושה לי, היא הזזה של הרגע בו אצא לעצמאות כלכלית, אי שם בעתיד, נקודה שאולי בכלל לא תגיע, אז אולי כן?
לצורך העניין, אם עכשיו הייתי כבר בנקודה של העצמאות כלכלית, והקניה הזו היא מה שהיה מזיז אותי מלהוריש לילדים (סתם לשם המחשה) 6 מיליון שקל במקום 6.1 מיליון שקל, הייתי קונה את זה אתמול. גם אם זה היה 200 אלף.
אני פשוט מנסה לשמור על גישה יחסית חסכונית, כי פה יש מאה ושם יש מאה, ואיפה כן לוותר ואיפה לא? זאת השאלה.

 

[קפיצת הדרך]

אז התשובה כניראה היא לקחת זמן עם עצמך ולהגדיר בכוחות עצמך מה זה מבחינתך "לחיות את החיים", במקום לתת לסביבה שלך להגדיר עבורך מה אתה חייב להספיק לפני המוות. ואחרי שהגדרת לעצמך מה באמת חשוב לך, אז כן - לך תעשה את זה עכשיו, כי מחר לא בטוח שתוכל.

+1
כשאני חושבת מה הייתי רוצה לעשות אילו ידעתי ש-״יש לי שנה לחיות״ זה היה להיות עם המשפחה שלי והחברים הטובים שלי ולחוות חוויות. והכי טוב לחוות חוויות עם המשפחה ועם החברים. כשאני מסתכלת על ההוצאות הכי גדולות שלי במהלך השנה אני רואה שהן מתרכזות בדיוק בזה. ולכן מרגישה בנוח עם רמת ההוצאות הקיימת למרות שהיינו יכולים לחסוך יותר.

עכשיו אולי נשאלת השאלה ההפוכה, למה לחסוך? למה לא ״לחיות את החיים״ יותר או כל הזמן?
וכאן מגיע האיזון שדובר עליו קודם. הרי ההנחה היא שלא נותרה לנו ״רק שנה לחיות״, ולכן גם האני העכשווי וגם האני העתידי רוצים וירצו ״לחיות את החיים״.
אז כן, עדיין יש את הדילמה הזו:

מתחבט בשאלה האם להוציא כספים על דברים שהם לכאורה לא מאסט, ועולים הרבה

אבל היא לפחות מתרכזת (בעיקר) באותם דברים שבהגדרה (שלנו) הם ״לחיות את החיים״.

 

[קפיצת הדרך]

אבל אם הפגיעה היחידה שהקניה של זה עושה לי, היא הזזה של הרגע בו אצא לעצמאות כלכלית, אי שם בעתיד, נקודה שאולי בכלל לא תגיע, אז אולי כן?
לצורך העניין, אם עכשיו הייתי כבר בנקודה של העצמאות כלכלית, והקניה הזו היא מה שהיה מזיז אותי מלהוריש לילדים (סתם לשם המחשה) 6 מיליון שקל במקום 6.1 מיליון שקל, הייתי קונה את זה אתמול. גם אם זה היה 200 אלף.

לדעתי הבעיה נוצרת בגלל שלא מדובר על קניה חד פעמית.
אילו זה היה ה- 100,000₪ היחידים שבכל ימי חייך היית מוציא על קניה שהיא לא הכרחית, וזה באמת באמת לא היה ממש משפיע על ״המחוג״ של המטרות שלך (עצמאות כלכלית או ירושה) אז כנראה שלא באמת הייתה כאן דילמה.

הבעיה היא שהרבה פעמים ההוצאה הזו, שנכנסת תחת הקטגוריה ״חיים רק פעם אחת״, חוזרת כל פעם בצורה כזו או אחרת. זה יכול להיות בית עם גינה (ותחזוקה ושיפוץ), או אוטו שווה או שעון יוקרתי או טיול מדהים, או גאדג׳ט חדש, או תחביב יקר ועוד ועוד (ועוד!). ובסופו של דבר יוצרת לאט לאט אינפלציה אישית שמתנפחת משנה לשנה ובסוף כן משפיעה על המחוג.

התשובה שלי היא לכן -
תהיה מספיק כנה עם עצמך לבדוק האם באמת באמת מדובר בדילמה יחידה במינה. אם כן - אז ממילא, כאמור, הדילמה כנראה לא כזו קריטית. אבל אם לא, והיא כן חוזרת על עצמה בצורה כזו או אחרת (ועובדה שאתה בעצמך כתבת *ברבים* ״פיתויים״) אז יש מקום לחפש את האיזון הזה, בין אני העכשווי ואני העתידי. וכן שווה (לדעתי) לבחון, כמו ש- @optimum כתב, מה באמת חשוב לך. זה יסנן לך לפחות חלק מה- ״פיתויים״ שדיברת עליהם.

 

[optimum]

אבל אם הפגיעה היחידה שהקניה של זה עושה לי, היא הזזה של הרגע בו אצא לעצמאות כלכלית, אי שם בעתיד, נקודה שאולי בכלל לא תגיע, אז אולי כן?

היות ומדובר על כסף שכבר הרווחת בעבר, אז אתה צודק.
זה לגיטימי לומר שאתה מעדיף להנות מהכסף שלך עכשיו במקום לדחות אותו לעתיד שאולי לא תזכה להגיע אליו.

השאלה איך אתה לוקח את ההבנה הזו שהחיים יכולים להסתיים לפני המועד שהגדרת לעצמך באקסל, ומיישם אותה על חייך מעכשיו והלאה?
אם המטרה שלך היא להגיע לעצמאות כלכלית, ואם כבר הבנת שיש סיכוי שלא תזכה לחיות עוד 15-20 שנה בשביל להגיע אליה, אז אולי הדבר הנכון לעשות הוא להקדים אותה ולצאת אליה אפילו עוד השנה, ולצמצם הוצאות כמה שצריך כדי לגרום לזה לקרות?

 

[TWOSIXNINE]

תיכנע או לא תיכנע, זה לא באמת משנה... הרי מדובר בזמן שכבר מכרת. כבר בזבזת אותו והוא לא יחזור לעולם.
עכשיו איזה צעצוע חסר-ערך תבחר לקנות בעזרת הכסף שקיבלת תמורת שנות חייך שמכרת לאחרים, זה לא באמת כזה חשוב...

אבל אם היית יודע (בוודאות) שנותרה לך עוד שנה לחיות, האם היית ממשיך לעבוד בשנה הזו כדי לממן את ההוצאות על הרכב החדש? האם זה באמת כזה קריטי עבורך לבזבז חלק מסויים מהשנה שנותרה לך בעבודה רק כדי לבלות השארית שלה בפקק באיילון בתוך אוטו יד ראשונה? כניראה שלא. כניראה שהיית מוצא דברים טובים יותר לעשות בשנה האחרונה של חייך.

תרבות הצריכה עושה לנו יופי של שטיפת מוח. דוחפת לנו לתוך ראש מה נחשב "לחיות את החיים", ואנחנו מתחילים להאמין שמי שלא מפזר את כספו לכל עבר לא באמת חיי. אם לא כילית את הכסף שלך על רכב מהניילונים, על חתונה גרנדיוזית, מסעות שופינג בקניון, או על שנה וחצי טיול בדרום-אמריקה - אז אתה לא באמת חיית עד עכשיו....

אז התשובה כניראה היא לקחת זמן עם עצמך ולהגדיר בכוחות עצמך מה זה מבחינתך "לחיות את החיים", במקום לתת לסביבה שלך להגדיר עבורך מה אתה חייב להספיק לפני המוות. ואחרי שהגדרת לעצמך מה באמת חשוב לך, אז כן - לך תעשה את זה עכשיו, כי מחר לא בטוח שתוכל.

זה יכול להיות שרשור בפני עצמו אם מעוניין..

 

[martymac]

לדעתי הבעיה נוצרת בגלל שלא מדובר על קניה חד פעמית.
אילו זה היה ה- 100,000₪ היחידים שבכל ימי חייך היית מוציא על קניה שהיא לא הכרחית, וזה באמת באמת לא היה ממש משפיע על ״המחוג״ של המטרות שלך (עצמאות כלכלית או ירושה) אז כנראה שלא באמת הייתה כאן דילמה.

הבעיה היא שהרבה פעמים ההוצאה הזו, שנכנסת תחת הקטגוריה ״חיים רק פעם אחת״, חוזרת כל פעם בצורה כזו או אחרת. זה יכול להיות בית עם גינה (ותחזוקה ושיפוץ), או אוטו שווה או שעון יוקרתי או טיול מדהים, או גאדג׳ט חדש, או תחביב יקר ועוד ועוד (ועוד!). ובסופו של דבר יוצרת לאט לאט אינפלציה אישית שמתנפחת משנה לשנה ובסוף כן משפיעה על המחוג.

התשובה שלי היא לכן -
תהיה מספיק כנה עם עצמך לבדוק האם באמת באמת מדובר בדילמה יחידה במינה. אם כן - אז ממילא, כאמור, הדילמה כנראה לא כזו קריטית. אבל אם לא, והיא כן חוזרת על עצמה בצורה כזו או אחרת (ועובדה שאתה בעצמך כתבת *ברבים* ״פיתויים״) אז יש מקום לחפש את האיזון הזה, בין אני העכשווי ואני העתידי. וכן שווה (לדעתי) לבחון, כמו ש- @optimum כתב, מה באמת חשוב לך. זה יסנן לך לפחות חלק מה- ״פיתויים״ שדיברת עליהם.

בגדול אתה צודק, וכל החישובים שלי לגבי מתי אפשר יהיה לצאת לעצמאות לוקחים בחשבון קצת ספייר. בוא נגיד שאם יהיו 5 פיתויים כאלה לא צפויים של 100 זה לא ביג דיל, אם זה יהיה כל חצי שנה..
כן כנראה שזה באמת עבודה עם עצמי, להבין מה חשוב ומה לא

 

[martymac]

היות ומדובר על כסף שכבר הרווחת בעבר, אז אתה צודק.
זה לגיטימי לומר שאתה מעדיף להנות מהכסף שלך עכשיו במקום לדחות אותו לעתיד שאולי לא תזכה להגיע אליו.

השאלה איך אתה לוקח את ההבנה הזו שהחיים יכולים להסתיים לפני המועד שהגדרת לעצמך באקסל, ומיישם אותה על חייך מעכשיו והלאה?
אם המטרה שלך היא להגיע לעצמאות כלכלית, ואם כבר הבנת שיש סיכוי שלא תזכה לחיות עוד 15-20 שנה בשביל להגיע אליה, אז אולי הדבר הנכון לעשות הוא להקדים אותה ולצאת אליה אפילו עוד השנה, ולצמצם הוצאות כמה שצריך כדי לגרום לזה לקרות?

זה דווקא ההיפך ממה שאני רוצה. אין שום סיכוי שאני יכול לעשות את זה השנה\בשנה הבאה עוד שנתיים, אלא אם אני מחליט על חיי נזיר, ואין לי שום רצון כזה. לחיות עוד 50 שנה של חיי נזירות לא מקדם אותי לשום מקום. אני אוהב לאכול במסעדות טובות, אני אוהב לקנות גדגטים. אני אוהב לראות עולם. מצד שני אין לי שום עניין במותגים ודברים מוחצנים אחרים. אני יכול להמשיך לעשות את זה ולצאת לעצמאות כלכלית לפני גיל 60, עדיפות ל55.
התשובה לשאלה איך אני מיישם היא כנראה הסתכלות על סדר עדיפויות, ולהבין מה באמת חשוב. בדכ אני חושב שאני כבר עושה את זה, פה פשוט קפצה לי הג'ננה מה שנקרא על משהו שאני בדכ פשוט אומר לעצמי "לא לא זה לא הגיוני"

 

[לארוצה]

למה לא לקבוע תקציב, ואז להחליט מה לעשות איתו?

 

[klayhamn]

אני אישית אוהב לנצל את הכסף הפנוי שלי על חוויות (מסעדות מיוחדות, טיולים לחו"ל) איסוף של דברים שמסבים לי הנאה (נניח אומנות, צמחים נדירים, וכו') או תחביבים (קומיקס, משחקי מחשב, וכו').
גם אני פעם כמעט התפתיתי להחליף את ההונדה באיזו אאודי A1 -
הפיתוי ברור, כי בכל "תחום" יכלנו תיאורטית לשים עוד כסף כדי לשפר את מה שיש - את הבית, את המטבח, את האוטו, את המזגן -

העניין הוא שאלא אם אתה מליונר ברמה מגוחכת - זה כמעט תמיד יבוא על חשבון משהו
ואז השאלה היא על חשבון מה
אתה אומר שבמקרה שלך זה יבוא על חשבון עצמאות כלכלית.
אוקיי, ועד כמה היא חשובה לך? אתה רוצה אותה סתם כי "צריך" או כי זה בוער בעצמותיך? לסולידית זה היה סופר חשוב והיא גם הייתה מוכנה להקריב למען זה הרבה, לצורך העניין. עד כמה זה חשוב לך? לי למשל זה חשוב ברמה בינונית. אני נהנה בעבודה ולא בוער לי לנסות לפרוש מוקדם. סגנון החיים שלי הוא כזה שהעבודה מעניקה לי סדר ותכלית ברורה - בעוד שאם הייתי עצמאי או "גמלאי" - הייתי כנראה מתפזר, משתעמם, מכלה את זמני על שטויות ולא באמת מפיק מעצמי את המירב בהכרח או ממצה את הפוטנציאל שלי.


יש פה גם עניין של "סקייל" - ההוצאה על רכב למשל היא לא פרופורציונאלית (לי) להנאה שבאמת אפיק ממנו - אם הייתי חולה מכוניות וזה היה הפוקוס בחיים שלי וה-WALLPAPER במחשב שלי ובטלפון, זה עניין אחר.

אבל את אותה "כמות" של הנאה אני יכול להפיק מהוצאה הרבה יותר קטנה על SPLURGE אחר שיכול להרגיש מהנה אבל לא ירוקן לי את הארנק - לדוגמא אוזניות מאוד איכותיות, או וואטאבר. כל אחד ותחומי העניין שלו

חיי סגפנות לרוב האנשים ברור שלא מומלצים, אבל האם זה באמת מה שעל הפרק?
אני אישית דווקא לפעמים מרגיש ההפך : אני נוסע בהונדה שנת 2006 ודווקא מרגיש שאני "דופק את המערכת" בכך שאני מצליח לסחוט כל כך הרבה מיץ מהרכב הזה שדווקא אין בו הרבה תקלות בכלל, לא רואה כמעט מוסך, ועדיין ממשיך לשמש אותי באותה יעילות כמו בשנה הראשונה שהיה בבעלותי (קצת שחוק ובלוי יותר, קצת פחות נוצץ ועם פחות "פיצ'רים" - אבל אז מה?)
אני חושב על כל הדברים שאני כן יכול להרשות לעצמי בזכות זה שאני לא משעבד את עצמי לרכישה של רכב חדש, וחרד לרגע שבו אאלץ להפרד ממנו.

אבל כפי שרשמתי בשרשור אחר פה: אנשים הם שונים. יש אנשים שבאמת ובתמים להיות בעלים של איזשהו רכב אספנים או טסלה או אלוהים יודע מה - זה מה שיביא אותם לנירוואנה ולתחושת הגשמה עצמית.

אתה פשוט צריך להכיר את עצמך מספיק טוב כדי לדעת לבצע את הבחירות האלה, ולהבחין בין "פיתוי" ובין "חלום" שהגשמתו ראויה ותניב לך באמת סיפוק שהוא LASTING.

 

[Tsachi01]

אגב 2, אין אף אדם בעולם שיכול להרשות לעצמו את כל הפיתויים.

אילון מאסק, גף ביזוס, וורן באפט, ולדימיר פוטין וביל גייטס חולקים עלייך.

 

[גרהם]

אילון מאסק

ואם יבוא לו עוד צעצוע להגנה על חופש הביטוי שעולה 44 מיליארד דולר? ואם יבוא לו עוד עשרה? שלא לדבר על לקנות לכל נכד יאכטה, בתים בכל העולם ורמת חיים בהתאם.
וגם לגבי השאר יש לי דוגמאות, אבל נראה לי שהעקרון די ברור. הסיבה היחידה שקשה לנו לדמיין את זה, כי הצעצועים והפיתויים שלהם הם בליגה מאד מרוחקת מזו שלנו. גם בביצה הקטנה שלנו בה נפלו טייקונים רבים בשנים האחרונות, לדעתי בחלק מהמקרים, מדובר בפיתויים לא כלכליים שתרמו לנפילה.

 

[תימני]

הייתה לי התלבטות דומה, להחליף רכב בן 6 ברכב חדש עם תוספת של 70 אלף ש״ח, לבסוף החלטתי כן לקנות את הרכב החדש מכמה סיבות:
1. בטיחות - אין מה להשוות את רמת הבטיחות של שני הרכבים, במיוחד כל המערכות האקטיביות שיש ברכבים חדשים היום.
2. אבדן ערך - בניגוד למה שרוב הציבור חושב, רכב יקר לא בהכרח מאבד יותר מהערך לעומת רכב ישן ואתן דוגמה - הייתה לי רכב רגיל וישן יחסית (ספורטאג׳) שעלה לי בסביבות 100 אלף יד שניה והוא נמכר לאחר 4 שנים בכ 60 אלף שח - 10k בשנה.
החלפתי לאאודי a3 בן שנה בעלות של 160 אלף שקלים והוא נמכר לאחר 4 שנים ב 132 אלף שקלים.
ככה גם הרווחתי רכב הרבה יותר מפנק וגם אבדן הערך היה נמוך יותר.
3. הנאה - למי שזה משנה לו, אין באמת מה להשוות בין רכב ״רגיל״ לרכב קצת מעל הסטנדרט.
שורה תחתונה - אתה לא באמת מאבד 100 אלף שקל, אתה מאבד רק את הדלתא בין מחיר הקנייה למכירה, ובעניין עלות האחזקה, הופתעתי מאוד לגלות כמה ההפרש זניח בין רכב סטנדרטי לרכב יוקרתי.

 

[arn]

לא הבנתי למה אתה חושב שאולי עוד שנה לא תהיה פה?
הורי הגיעו לגיל 90.
אני כבר עברתי את גיל 66 ואני מרגיש בסדר.
נדמה לי שאדם שכבר הגיע לגיל 43 - תוחלת חייו היא לפחות 40 שנים נוספות. אולי אפילו יותר.

בדרך כלל רכב יקר מאבד מערכו יותר מאשר רכב זול. רכב מאבד את כל ערכו (או כמעט את כל ערכו) אחרי 20 שנה בערך. סביר להניח שאובדן הערך מתפזר פחות או יותר על כל השנים (למשל רכב מאבד 12% - 13% מערכו כל שנה). לכן רכב יקר יאבד בדרך כלל יותר מערכו מאשר רכב זול. בנוסף צריך להביא בחשבון את הריבית על ההוצאה של קנית רכב. למשל אם לקחת הלוואה גדולה יותר לקנית רכב חדש - גם הריבית שתשלם עליה תהיה גבוהה יותר. אם קנית רכב ללא הלוואה - אתה תפסיד את ההכנסות שיכלו להיות לך מהשקעת אותו כסף בשוק ההון והם יהיו גדולים יותר בקנית רכב יקר.

 

[optimum]

לא הבנתי למה אתה חושב שאולי עוד שנה לא תהיה פה?
הורי הגיעו לגיל 90.
אני כבר עברתי את גיל 66 ואני מרגיש בסדר.
נדמה לי שאדם שכבר הגיע לגיל 43 - תוחלת חייו היא לפחות 40 שנים נוספות. אולי אפילו יותר.