waskindalost
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 12/4/15
- הודעות
- 256
- דירוג
- 417
8 שנים של התמכרות נגמרו באבחה אחת חדה.
עזבתי מקום עבודה ואיתו ויתרתי מרצון גם על הליסינג התפעולי.
השארתי את ריח הריפודים והניילונים החדשים מאחור ועברתי לאופניים, רגליים והסעה מטעם מקום העבודה.
אמרתי לעצמי ניתן לזה שנת מבחן - מקסימום נקנה רכב אח"כ.
אז את התענוג שעלה לי 36K שח נטו בשנה השארתי מאחור.
מקום העבודה שלי מרוחק 4.5 ק"מ מהבית בעיר הררית.
בליסינג לא הצלחתי לחצות את ה-18K קמ בשנה (כשיותר מ-80% אלו נסיעות פנאי).
באופניים הדרך אורכת - 14-35 דק' תלוי כיוון.
ברגל כ-50 דק'.
תחבורה ציבורית - 42 דק'.
הסעה - 20 דק'.
אחרי שנה אפשר לומר שאפשר לגמרי להסתדר עם רכב אחד למשפחה עם ילדים, זה הרבה פחות נוח במיוחד במקרי קצה
שצריך לקפוץ פתאום באמצע היום אבל זה לא קורה מספיק ותמיד ניתן להסתדר עם מונית.
באופן מפתיע (או לא) הקיץ הישראלי מהווה מקור לאי נוחות הרבה יותר גדולה מאשר החורף הישראלי.
יש ימים שבהם לא ניתן לרכוב, כלומר אפשר אבל זה גובל בטמטום (זיהום אוויר ואובך או חום קיצוני).
זאת הייתה שנה שבה רכבתי לפחות 200 ק"מ.
שנה שבה רצתי לפחות כמה עשרות ק"מ יותר.
שנה שחסכתי בה הרבה דקות של חיפוש חנייה.
שנה שבה הרבה גבות הורמו על הויתור מרצון על ליסינג (כל פעם להסביר מחדש שזה לא חינם ושזה הרבה כסף בשנה וכולל מחוייבות לשלוש שנים).
אז מבחינתי, אפשר לסכם את הניסוי כמוצלח, פחות נוח ויותר בריא.
מה יהיה בהמשך, לא יודע אולי כן אקנה רכב קטן אם יימאס לי, נקווה שלא.
בברכת תהיו בריאים יותר ועל הדרך עשירים יותר.
עזבתי מקום עבודה ואיתו ויתרתי מרצון גם על הליסינג התפעולי.
השארתי את ריח הריפודים והניילונים החדשים מאחור ועברתי לאופניים, רגליים והסעה מטעם מקום העבודה.
אמרתי לעצמי ניתן לזה שנת מבחן - מקסימום נקנה רכב אח"כ.
אז את התענוג שעלה לי 36K שח נטו בשנה השארתי מאחור.
מקום העבודה שלי מרוחק 4.5 ק"מ מהבית בעיר הררית.
בליסינג לא הצלחתי לחצות את ה-18K קמ בשנה (כשיותר מ-80% אלו נסיעות פנאי).
באופניים הדרך אורכת - 14-35 דק' תלוי כיוון.
ברגל כ-50 דק'.
תחבורה ציבורית - 42 דק'.
הסעה - 20 דק'.
אחרי שנה אפשר לומר שאפשר לגמרי להסתדר עם רכב אחד למשפחה עם ילדים, זה הרבה פחות נוח במיוחד במקרי קצה
שצריך לקפוץ פתאום באמצע היום אבל זה לא קורה מספיק ותמיד ניתן להסתדר עם מונית.
באופן מפתיע (או לא) הקיץ הישראלי מהווה מקור לאי נוחות הרבה יותר גדולה מאשר החורף הישראלי.
יש ימים שבהם לא ניתן לרכוב, כלומר אפשר אבל זה גובל בטמטום (זיהום אוויר ואובך או חום קיצוני).
זאת הייתה שנה שבה רכבתי לפחות 200 ק"מ.
שנה שבה רצתי לפחות כמה עשרות ק"מ יותר.
שנה שחסכתי בה הרבה דקות של חיפוש חנייה.
שנה שבה הרבה גבות הורמו על הויתור מרצון על ליסינג (כל פעם להסביר מחדש שזה לא חינם ושזה הרבה כסף בשנה וכולל מחוייבות לשלוש שנים).
אז מבחינתי, אפשר לסכם את הניסוי כמוצלח, פחות נוח ויותר בריא.
מה יהיה בהמשך, לא יודע אולי כן אקנה רכב קטן אם יימאס לי, נקווה שלא.
בברכת תהיו בריאים יותר ועל הדרך עשירים יותר.
