בפשטות וכנות אגיד שאף פעם לא אהבתי חומרנות, לפיכך הייתי חסכנית מגיל צעיר
סתם כי באמת לא הרגשתי שיש משהו חומרי שישנה לי משהו, אז הזדקקתי למעט מאד דברים חומריים.
כל דמי הכיס שלי לבסוף היו מועברים לאימי היקרה, שהשתדלה בכל כוחה, לתת לנו חיים בכבוד.
החינוך הכלכלי הייתה תמיד כסף לבן ליום שחור (אך לקה בחסכון ליום לבן, מינוף, תשואה ותשתית פיננסית).
לאורך השנים הסתכלתי על כל ששת ילדיה של סבתי, אימי היא המוצלחת ביניהם, בכל המובנים.
אך אחיה הבכור הוא זה המוצלח מבחינה כלכלית יותר ממנה. כלכלית בלבד
על אף שבאו מאותה רקע, הייתה לו חדות וכושר הבנה טובים יותר, מרגע שיצא מהבית,
הוא מינף הזדמנויות תעסוקה, צבר נכסים מידי עשור (דירה, משרד להשכרה, קרנות פנסיה והשתלמות) ובחר באופן שקול.
הוא שגה מספר פעמים, אך לא באופן שריסק אותו. אלא באופן של אוקיי, השקענו, כסף הלך, למדנו, הלאה.
ולעומת כל אחיו, לא היה מצוי בחובות.
הוא עובד היום, בעיקר כי הוא רוצה, מעצם אופיו. גם די ברור לי שיש לו יותר נכסים ממה שציינתי.
הוא תווית מושלמת ליכולת בחירה, לקיחת הזדמנויות, לקיחת סיכונים מחושבים.
לצערי, מבין בני משפחתי, מבין חבריי ומבין קרוביי
הוא ואדם נוסף אחר, הם היחידים שאני יכולה לומר שנהגו בכסף ולא נתנו לכסף לנהוג בהם.
הם לא עשו זאת באופן מיוחד או משוכלל, זה לא סיפור מיוחד, זה לא סיפור מדהים,
אבל זה משהו שמאותת היטב על החוקיות הקיימת והבלתי ניתנת לערעור
שהבחירה והיכולת ללמוד ולבצע היא בידי האדם בראש ובראשונה.
אז מה אתכם? אני רוצה להאמין שיש לכם סיפורים יותר עסיסיים, מלאי מספרים וחישובים ושינויים מן הקצה לקצה
סתם כי באמת לא הרגשתי שיש משהו חומרי שישנה לי משהו, אז הזדקקתי למעט מאד דברים חומריים.
כל דמי הכיס שלי לבסוף היו מועברים לאימי היקרה, שהשתדלה בכל כוחה, לתת לנו חיים בכבוד.
החינוך הכלכלי הייתה תמיד כסף לבן ליום שחור (אך לקה בחסכון ליום לבן, מינוף, תשואה ותשתית פיננסית).
לאורך השנים הסתכלתי על כל ששת ילדיה של סבתי, אימי היא המוצלחת ביניהם, בכל המובנים.
אך אחיה הבכור הוא זה המוצלח מבחינה כלכלית יותר ממנה. כלכלית בלבד
על אף שבאו מאותה רקע, הייתה לו חדות וכושר הבנה טובים יותר, מרגע שיצא מהבית,
הוא מינף הזדמנויות תעסוקה, צבר נכסים מידי עשור (דירה, משרד להשכרה, קרנות פנסיה והשתלמות) ובחר באופן שקול.
הוא שגה מספר פעמים, אך לא באופן שריסק אותו. אלא באופן של אוקיי, השקענו, כסף הלך, למדנו, הלאה.
ולעומת כל אחיו, לא היה מצוי בחובות.
הוא עובד היום, בעיקר כי הוא רוצה, מעצם אופיו. גם די ברור לי שיש לו יותר נכסים ממה שציינתי.
הוא תווית מושלמת ליכולת בחירה, לקיחת הזדמנויות, לקיחת סיכונים מחושבים.
לצערי, מבין בני משפחתי, מבין חבריי ומבין קרוביי
הוא ואדם נוסף אחר, הם היחידים שאני יכולה לומר שנהגו בכסף ולא נתנו לכסף לנהוג בהם.
הם לא עשו זאת באופן מיוחד או משוכלל, זה לא סיפור מיוחד, זה לא סיפור מדהים,
אבל זה משהו שמאותת היטב על החוקיות הקיימת והבלתי ניתנת לערעור
שהבחירה והיכולת ללמוד ולבצע היא בידי האדם בראש ובראשונה.
אז מה אתכם? אני רוצה להאמין שיש לכם סיפורים יותר עסיסיים, מלאי מספרים וחישובים ושינויים מן הקצה לקצה
