מלח ללא יוד לא יהרוג אותך, אבל זה פשוט פחות בריא. קצת כמו ההבדל בין לחם לבן למלא.
קצת מוזר לי השימוש במילים "פחות בריא" בהקשר הזה, אבל בסדר... משתמע שמלח עם יוד הוא יותר בריא ואני לא חושב שזה נכון כל כך, בטח לא בהקשר של המילה "בריא" ובטח לא בהקשר של אנשים מאוד מסויימים... כתלות בצריכת היוד של האדם הספציפי וכתלות באדם הספציפי עצמו, יכול להיווצר מצב של iodine-induced hyperthyroidism, אבל אני לא בטוח שזה יקרה ממלח+יוד, אלא פשוט מעודף של צריכת יוד כללית.
בגלל שזה נושא רציני, אני חושב שגישת ה"אם לא יועיל, בטח לא יזיק" היא לא מומלצת בהקשר הזה, וזה לא עסק לקנות מלח עם יוד בסופרמרקט ולהתחיל להמליח הכל עם מלח+יוד.
בתזונה מערבית (דגים, ירקות מסויימים, אצות וסושי) ובמדינות מפותחות (תוספות של יוד למים, לתרופות, שאריות של יוד בחלב ובלחם ובשלל מקומות אכילים אחרים) יש בעקרון
מספיק יוד לכולם. זו הגישה המקובלת.
אם באמת מישהו מתעניין, הנה הכותרות, אבל יש
מאמר שלם לקרוא (לדעתי הוא לא מסובך מדי לקריאה):
Iodine supplementation through salt iodization is a worldwide, effective strategy for preventing iodine deficiency-related problems. Its safety and efficacy profile has been extensively investigated, and benefits far outweigh the potential iodine-induced risks...
מי שיש לו בעיות של בלוטת התריס במשפחה, או הכנה גנטית מוקדמת לכך - תוספות של יוד יכולות מאוד להזיק לו ולגרום למחלה בבלוטת התריס:
Exposure to high amounts of iodine is actually well tolerated in most cases and can be unrecognized. Nevertheless, at-risk individuals may develop thyroid dysfunction even when they are exposed to increases in iodine intake universally considered as safe. Iodine-induced thyroid disorders include thyroid autoimmunity, thyrotoxicosis, iodine-induced goiter, and hypothyroidism. Moreover, a relationship between iodine intake and histotype distribution of differentiated thyroid cancer has been observed, with a progressive shift from follicular to papillary thyroid cancer.
שורה תחתונה?
In conclusion, iodine supplementation programs need to be continued and strengthened, but iodine should be used “with a grain of salt,” because a growing number of susceptible individuals will be exposed to the risk of developing iodine-induced thyroid disorders.
לקחת כל מה שכתוב בערבון מוגבל. לשאול שאלות ולנסות לנתח ולהבין. בכמה יוד מדובר. כמה נבחנים היו במחקר. על מה התוצאות מתבססות וכו' וכו'.
אז איך יודעים אם כן מלח עם יוד או מלח בלי יוד? - אני אישית לא יודע. אתם מוזמנים להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם או עם
אנדוקרינולוג! (ולא בפורום של הסולידית). אתם מוזמנים גם לברר על זה יותר בעצמכם ולעשות מחקר קצר (
1 |
2 |
3).
ואם כבר, למה כן מלח+יוד ואיך יודעים אם זה מספיק ממנו, או יותר מדי ממנו, ומה בכלל צריכת המלח שלכם ובעקבות כך היוד, ושל הילדים?, ולמה לא תוספות של יוד, או למה לא בכלל בלי שום יוד...
מאמר אחד טוען ש:
Available evidence clearly confirms that the benefits of correcting iodine deficiency far outweigh the risks of iodine supplementation
מחקר נוסף טוען ש:
High quality controlled studies investigating relevant long term outcome measures are needed to address the question of the best form of iodine supplementation in different population groups and settings.
מהרושם הכללי שאני קיבלתי יש הסכמה שתוספת של יוד למלח הבישול היא פרקטיקה מקובלת ומומלצת (היתרונות לאוכלוסיה הכללית עולים על החסרונות, רק תיזהרו שאתם ספציפית לא תיפלו על הצד המכוער של הסטטיסטיקה), ושנהוג להמליץ על תוספת של יוד דרך מלח הבישול.
אגב, ההבדל שבין לחם לבן ללחם מלא הוא הבדל משמעותי מאוד ב"בריאות". אם כבר דוגמא טובה יותר הוא ההבדל בין סוכר לבן לסוכר חום ששם הוא באמת זניח עד מגוחך או מלח רגיל למלח מינרלי משופר.
הערה #1 - לאנשים עם תת/יתר פעילות של בלוטת התירואיד (בלוטת התריס) או עם האשימוטו, צריכה של מלח עם יוד יכולה להיות גורם מפריע מאוד עד מוציא מאיזון הורמונאלי של הורמוני התריס. יש פה תחום ידע שלם וזה לא על קצה המזלג... לצערי הגנטית, מנסיון אישי שלי.
הרחבתי מספיק ודי ואני ממש לא מתמחה במחלקה האנדוקרינולוגית...
סתם לידע כללי, מתישהו, פעם, בעבר, סיפרו לי\קראתי ש\ראיתי\למדתי שרק דבש לא מתקלקל, לעולם.
דבש הוא אכן המזון היחיד (שאני זוכר לפחות ויודע)
שאינו מתקלקל לעולם והוא מאוד ייחודי בתכונה הזו היות והוא חומר אורגני (מתנצל שהקישור הוא לא למאמר מדעי, אני מנסה להיות נחמד).
נמצאו כדי חרס עם דבש אכיל וטוב אפילו מתקופת הפרעונים, או זה לפחות מה שהמרצה שלי למיקרוביולוגיה התעקש שנכון. אני האמנתי לו.
הכוונה בקילקול = קילקול חיידקי (בקטריאלי) או פטרייתי (עובש).
אמנם דבש אינו מתקלקל למאכל (עפ"י ההגדרה המקובלת של קלקול), אבל הוא כן "מתקלקל מולקולרית" - כלומר, משנה את מרקמו (מנוזלי לגבישי), את צבעו (מצהבהב לכהה יותר עד חום עמוק) וגם את טעמו. ה"קלקול" הכימי/מולקולרי הזה מתרחש בגלל התחמצנות של הדבש כחומר אורגני (=בא במגע עם חמצן) ובגלל שינויים בחומציות, הלוא היא ה- pH.
מדוע דבש אינו מתקלקל?
1. מכיל
מי חמצן שהם מחמצן חזק (ורעיל) מאוד שמונע מחיידקים ועובשים לגדול עליו (ולקלקל אותו אורגנית).
2.
רמת המים שבו (aW) נמוכה מאוד בצורה חריגה. כלומר הוא "יבש מדי" ואינו מסוגל לקיים חיים אורגניים שמוכרחים סביבה נוזלית כלשהיא לקיומם.
3. דבש נחשב כמזון חומצי, ממוצע של ~pH 4 וזה גם תורם לחוסנו כנגד מזהמים ומקלקלים.
4. משהו עם קטלאז שמתנצל אבל אין לי כח להיזכר/לברר...
5. זה לא אומר שדבש שנחשב כמזון שלא מתקלקל לעולם הוא מזון שמחזיק מעמד "לנצח".
הערה #1 - זהירות! אסור לתת דבש לתינוקות או לאנשים עם מערכת חיסון מדוכאת. הדבש מכיל נבגים של חיידק עמיד מאוד (קלוסטרידיום בוטוליניום, ההוא של פחיות השימורים הנפוחות ושל הבוטוקס משתק השרירים).
הערה #2 -
בבקשה תפסיקו כבר לקנות את הדבש המעובד, מסונן, מחומם ותעשייתי של עמק חפר ויד מרדכי בסופרמרקט ותשקיעו בדבש איכותי ממכוורה פרטית וקטנה...
רצוי מכוורה ישראלית נידחת כי הדבש בארץ באמת מעולה ולמה לא לתמוך בדבורים הישראליות ולהרבות אותן?
ההבדל בטעם הוא כל כך גדול שאי אפשר לתאר בכלל. דבש איכותי הוא כמו ממתק, הוא טעים ומלא איכויות ובעיקר לא מתוק מדי, אפשר לאכול 3 כפות ברצף מבלי שיהיה מתוק על הלשון (!) ומרגישים את הטעמים של העצים והפרחים. אני לא קורא לדבש הצלול מדי, נקי ומסונן מדי והמחומם של יד מרדכי ועמק חפר דבש מבחינתי, וגם מרגישים את ההבדלים כי הוא פשוט מתוק מדי בצורה מחרידה (לא יודע למה אני בטוח שמוסיפים לו מי סוכר לפצות על הנוזלים שהתאדו בחימום אולי, או סירופ פרוקטוז, אבל זו רק קונספירציה אישית שלי). גועל איכסה לחלוטין. ק"ג דבש איכותי ממכוורת ישראלית קטנה = 60 ש"ח. ק"ג דבש תעשייתי מגעיל ומתוק בצורה מחרידה של המכוורות שנמכרות בסופר = 40 ש"ח, ככה שלעדתי ההבדל שווה את המחיר.
הערה #3 - הנה כתבה נחמדת על
מוצרי מזון שלא צריך להיות להם תוקף (פחות או יותר כי הם אינם מתקלקלים). סוכר ומלח כמובן ברשימה, גם דבש, גם תמצית וניל אמיתית (תמצית של וניל באלכוהול 60%) וכו'... אבל מעט מאוד מהרשומים בכתבה הם מזונות "אמיתיים" כמו דבש. תמצית וניל, סוכר ומלח לא נחשבים מזון.
גם דבש יכול להתקלקל. תלוי באחסון.
לא להתקלקל. להתחמצן.
מלח ואפילו סוכר אפשר לשמור "לנצח" בתנאים אידאליים
מלח זו לא מולקולה אורגנית. כלומר לא מזון. ולכן לא רלוונטי להשוות למזון אמיתי כמו דבש.
גם סוכר לבן הוא רק דו-סוכר (סוכרוז) וגם גם הוא לא נחשב כמזון, אבל כן מולקולה אורגנית.
בחפירות ארכאולוגיות מצאו אפילו גרגרי חיטה מלפני 3,000 שנה ועץ תמר מזנים שבכלל נכחדו מהטבע. הכל עניין של אחסון נכון.
נכון. אבל אף אחד לא אמר שגרגרי החיטה הנ"ל הם טובים/מזינים לאכילה ויכולים לשמש כמזון שאינו מתקלקל כמו במקרה של הדבש. או שהם פוריים מספיק לנבוט. לאותם גרגרים נדרשו תנאים סופר מיוחדים להישמר אם בכלל כמזון וזה מקרה של "היוצא מהכלל", ולדבש לא במיוחד חוץ מכלי קיבול להכיל אותו.
למה יש תאריך תפוגה על מלח ים?
נדמה לי שהאמת היא פשוט כי אפשר
למלח בישול, להלן נתרן כלורי, אין שום תאריך תפוגה.
תשובה שניה היא כי היצרן רוצה לכסות על תחת של עצמו באיזשהוא עניין ולא בא לו כל כך לשתף אותנו בסיבה לכך. ליצרנים בתעשיה יש המון סיבות טובות מאוד לכסות על התחת של עצמם על חשבון הצרכן... אם זה אומר לשים פג תוקף על מוצר שאין לו פג תוקף, אז שיהיה. הרגולציה גם ככה חונקת ותוקפת.
לספר לך על תרופות שפג תוקפן? או תוספי תזונה שפג תוקפם?... זה יותר מעניין.
תאריך התפוגה היא בעיקר בגלל האריזה.
פלסטיקים מתחילים לשחרר חומרים עם הזמן.
יכול להיות, אבל זה באמת מאוד תלוי באילו פלסטיקים מדובר, מה תהליך היצור שלהם ובעיקר ונניח שחומרים כן משתחררים מהם - עד כמה מאותם חומרים שמשתחררים מגיבים עם המלח (בהקשר הזה אני מניח ש"משמנים" אותו) ולא פשוט מתנדפים או הופכים ללא פעילים (ואז גם פחות רעילים) וכו'.
לי אין מושג.
פוסט מעניין על מלח תעשייתי מול מלח אמיתי.
זה לא פוסט כל כך מעניין, כי הוא כתוב גרוע הם המון "עובדות" בלי שום ביסוס לחלוטין, המון הרגשה שהכותב מאוד מנסה לשכנע אותך לגבי משהו ובעיקר המון פרסומות. בעיקר אין שום הפניה או קישור למידע קונקרטי ורלוונטי רציני אחר חוץ מלעוד כתבות פומפוזיות של הכותב עצמו.
לא יודע להסביר את ההרגשה שקיבלתי כשקראתי חלק ממה שהיה כתוב שם. כשהגעתי לחלק שהוא מקשר לאבנים שנותנות אנרגיות שהוא מוכר או משהו, המשכתי לעלעל רק מתוך כבוד לזה שקישרת לכתבה הזו וכבר רציתי לסגור את התגית בדפדפן... ORI, זו כתבה מאוד לא רצינית וזה לא מקור מידע שהייתי מסתמך עליו.
הייתי ממליץ לך להבא לברור היטב היטב מהיכן אתה משיג את המידע שלך, לעניות דעתי (העניה) זה מקור מידע מאוד לא רציני.
מלח הוא מוצר תעשייתי ומעובד כי צריך לנקות אותו לרמה שבה הוא מגיע לצרכן וגם כי אנשים התרגלו למלח לבן ונקי ויפה וטהור בלי לכלוכים חלילה או שער זקן של העובד שחצב אותו. אם ממש מפריע לך, אתה יכול לרכוש מלח ים אטלנטי ולחשוב שאתה אוכל מלח בריא כי הוא עמוס במינרלים.
בכל אופן, לא הייתי ממליץ לקבל את המינרלים שזקוקים לך ממלח בישול.
גם לא הייתי ממליץ לך לצרוך 6 כפיות שולחן מממלח אטלנטי ליום כמו שכותב הפסוט שקישרת אליו עושה, לא לפני שהתייעצת עם רופא לגבי זה או משהו אחראי שכזה.
גם לא הייתי ממליץ לך להיות אמריקאי שכל היום אוכל אוכל מעובד ותעשייתי, חטיפים ועוגיות ומה לא, ומסתמך על כך שהיצרן האהוב של החרא התזונתי המוצק או הנוזלי האהוב עליך מצהיר שהוא הוריד את תכולת הנתרן ב- 30% (!!!) ולכן עכשיו המוצר הרבה יותר
בריא (בזה כן כותב המאמר שקישרת אליו צודק ולא לשכוח לשאול 30% ממה? מאיזו נקודת התחלה?).
אלוהים יודע מה עוד [כל מינ E...]
לא לפחד ממספרי E... מלח לימון הוא מספר E, גם סודה לשתיה היא מספר E והמון מספרי E בכלל קיימים בגוף גם בצורה טבעית.
אני כמעט כל יום אוכל ציאניד!!! (שקדים).
מה עם תפוחי אדמה ירוקים שהיו באור ועגבניות ירוקות?... זה קצת יותר נפוץ ורציני (סולנין).
יש מעט מאד נושאים שאפנה להתייעץ או להיעזר בהם.
