בנימה אישית, מעדיף להשקיע בהגדלת הכנסה ולא להתפשר על נוחות. בסוף גם צריך להנות מהדרך.
אני מסכים עם
@Minimi לדעתי צריך לזכור למה אנחנו חיים.
אפשר לגור על ספסל או אוהל בחנייה, ולאכול משאריות אוכל, ולאסוף ירקות זרוקים מהשוק ביום שישי בחינם, ולהגיע לחיסכון של 99% מההכנסה.
זה מזכיר לי סיפור בזמנו, סיפור אמיתי. שנים שברחוב היה עני מרוט שהיה מקבץ נדבות. יום אחד הוא לא הופיע, ומצאו אותו ללא רוח חיים בדירתו. מה שהפתיע את כולם שבדירה היו מוחבא סכום כסף גדול מאוד, מאות אלפי דולרים. יום יום הוא קיבץ נדבות ופחד לבזבז כסף, ואגר ואגר, וחי את כל חייו כעני, כשהוא יכול היה להנות מהכסף.
הרבה אנשים חיים כאילו יחיו לנצח, ואוגרים ואוגרים. באנו לעולם הזה לבד וללא כלום, ונצא מהעולם הזה לבד וללא כלום.
לכל אחד יש טולרנס משלו, כמה הוא חוסך מול כמה הוא נהנה, ורמת סגפנות שמתחיה הוא מתחיל לסבול, ומעליה הוא לא מקבל ערך מוסף.
אני למשל, לדירה שעברתי, ברוח הסולידית כשנה וחצי כמעט לא קניתי שום דבר, ובאיזשהו שלב שמתי לב שאני קם לדירה עכורה, עם ריהוט שבור, נוסע ברכב ישן ומחליד. שמתי לב שזה מאוד משפיע לי על המצב רוח ביום יום. שאלתי את עצמי, למה אני עושה את זה לעצמי, וכנראה משכתי יותר מדי לכיוון סגפן, מתחת למה שאני צריך. הבגדים שלבשתי היו ישנים ולא מתאימים לי בגודל.
נוכחתי להבין שרמת החיים שאני צריך, שוב בקניה חכמה וניצול מבצעים, היא גבוהה יותר, ואני צריך להיות מוקף אסטטקיה ויופי (לא פאר).
קניתי רכב חדש, ויש טרדים פה איך בחרתי אותו, ולאחר התלבטות ועזרה מאנשים כאן, התכנסתי שאני כן צריך רכב, ואני צריך חדש או כמעט חדש. החלפתי השנה את כל הבגדים הישנים בבגדים חדשים, תוך ניצול מטורף של בלאק פריידייז, ומבצעי רשתות, לפעמים הזויים - למשל 2 זוגות ג'ינס ב 25 ש"ח כל אחד כולל משלוח, או קרדיגנים וסוודרים ב 30 ש"ח - אני בטוח שהיו גליצ'ים אבל אני מדבר על מבצעים מטורפים, וניצול הזדמנויות.
התחלתי לרהט את הדירה, גם תוך ניצול הזדמנויות באיקאה, באייס, וכו'.
ואני קם עכשיו ואני מוקף יופי, ואני ממש נהנה, לגור בדירה מרוהטת, (אני עדיין ממשיך לרהט צעד אחרי אגודל, בשילוב של מבצעים, ורעיונות שיש לי), לובש בגדים חדשים וזולים, ונוהג לעבודה ברכב בטיחותי ויפייפה. כן זה קצת עולה, אבל זה נעשה תוך הקשבה עצמית, על התפר בין לחיות טוב, ללהיות כמה שיותר חסכן - זאת אגב הנאה כשלעצמה, כשאתה מעין בוחן את הקו התפר האישי שלך, למה המינימום שאתה חייב כדי לחיות טוב + חיפוש מבצעים והזדמנויות לפי זה. סוג של אומנות.
אני אתן עוד דוגמה, פעם הייתי חוסך על משחות שיניים ומי פה, בלי להבין, קונה משחות שיניים ב 5 ש"ח או 5 ב 20 ש"ח, קונה מי פה ב 10 ש"ח בלי לציין חברות. הייתי הולך לשיננית 3 פעמים בשנה, היינו מתפלאים למה יש תמיד אבן שיניים שבועיים אחרי טיפול. ואז גילינו שהחברות האלה יוצרות אבן, ולא נלחמות בו, ואולי הייתי מבזבז יותר כסף על שיננית ועדיין הולך עם שיניים כהות יותר. התחלתי לקנות משחות שיניים ב 25 ש"ח, מי פה ב 40 ש"ח, וואלה הולך עם פה לבן, ירדתי לשיננית פעם בחצי שנה.
מה אני רוצה לומר, באיזשהו שלב סגפנות עושה באקפייר, והמשפט מי שמשלם פחות, משלם יותר. הן כספית, או לחילופין רגשית, או למשל משדר עוני. אני נהנה לשדר עושר, עם כי במינימום עלות
מקווה שעזרתי, השנה זה משהו שגיליתי על עצמי. אני חושב שקודם כל, אדם צריך להבין מה המינימום שלו, שמתחתיו הוא מתחיל לפגוע בעצמו - למשל מתחת, הוא מתחיל לפגוע באיכות חיי ילדיו/אשתו או אולי פחות דייטים או משיכה של בן/בת זוג כי הוא משדר חיי דלות/קמצנות. אני אישית נהנה לשלם פחות אבל שמסתכלים עליי לא רואים שאני מנסה לחסוך

זה כיף לעצמו.
אגב, כן, יש חודשים שאני קצת חורג, ואני מתקן, ויש חודשים שאני מתקן ממש למטה. כמו עם משקל - אפשר לזלול עוגות כל היום, או אפשר להיות אנורקסי, שניהם פוגעים בגוף ועלולים להביא למוות ומחלות, החוכמה למצוא את התפר הבריא שלך. קל מאוד לקחת לקיצון, לבזבז המון ולסבול, או לא לקנות כלום ולסבול. החוכמה להבין מי אתה, מה אתה צריך, אם מחר אתה חלילה הולך מהעולם לשאול - חיית טוב, או רק חסתכת והשארת את הכסף שלך לאחרים שיהנו ממנו ? וזאת אמנות החיים. אבל תמיד למשוך לסגפנות, בלי לחשב עלות-תועלת, אני לא מקבל. אגב גם הסולידית, יש דברים שהיא לא מוותרת - יש לה למשל כלב שהיא קונה לו אוכל. אני למשל לא מקבל תוספת מחיית מחמד, ואני לא מחזיק. רוב האנשים אוהבים לטייל בחו"ל, אני לא. אז לכל אחד יש טולרנס והגדרה מה הם חיים טובים.
חפרתי, אבל זאת נקודה חשובה ומעניינת, שהתמודדתי איתה בעצמי.