חלום הפרישה המוקדמת ושיברו
בבסיס הבלוג של הסולידית עומד חלום: לפרוש צעיר.
אחרי שנים בחברת נדלים ערסיים ושאר ירקות, אפשר סוף סוף לפתוח חלון, להתבונן בגשם, או בשמש, ולנשום.
כמה שנים? זו שאלה מצויינת.
ככל ששיעור החיסכון עולה - משך הזמן יורד בהתאמה.
בחסכון של 50% מההכנסה הפנויה - תוך 25 שנות עבודה נגיע אל היעד הנכסף.
בחסכון של 90% - יספיקו קצת פחות מ3 שנים כדי לפרוש. ואוו.
(זאת, בהנחה שרמת ההוצאות נשארת זהה בפרישה, לצורך הפשטות)
אמממה...
מה צריך לקרות כדי שאוכל לחסוך שיעור ניכר מההכנסה?
בגדול זה להגדיל הכנסות ולהקטין הוצאות.
בפרטים, אני חוסכת שיעור מההכנסה בכלים פנסיוניים מקובלים. בבסיס, המטרה של הכלים האלו היא אכן לאפשר פרישה - בגיל פרישה.
ומה בינתיים?
האתגר לחסוך מתוך ההכנסה הפנויה מתממש.
אני מצליחה לחסוך, אולי 20%, תלוי בחודש.
ואז? מה?
זה אומר שאוכל לפרוש בעוד 100 שנים
מה????
לאט לאט ההבנה מתחדדת
המטרות - מתעדכנות.
אני רוצה לחיות יותר בהווה, כאן ועכשיו.
לדוגמא, אם אצליח להוריד 20% משרה, זה ישפר את החיים שלי בהווה באופן מהותי, ויאפשר לי לגדל את הילדות ביותר נחת.
מיני פרישה, פרישה חלקית, השקעה בהווה על חשבון העתיד, אפשר לקרוא לזה איך שרוצים.
מה אני צריכה בשביל להגיע לשם?
הרבה פחות מ25 שנות מחייה...
רק קצת להתאפס, איזו קרן ביטחון, ומקום עבודה שיתאים לתנאים שלי.
ינואר 2026 ניראה לי כמו יעד ריאלי.
הלוואי שאצליח להקדים
רושמת על הקרח
אעדכן...