זה אכן חלק מההסכם הקואליציוני שהצליח להגיע לחוק היסוד, ומתייחס לסעיף אחר לגמרי. מינוי ממלא מקום זמני מוגבל ב-3 חודשים במקום שר שהתפטר.
כאן באמת במשך 3 החודשים מאז שניסנקורן התפטר, לא נתניהו היה המ"מ אלא גנץ, ואם היו רוצים למנות מישהו אחר, זה היה צריך להיות מישהו מהחלק של גנץ.
יש בחוק גם הגנות על שינויים נוספים בהרכב הממשלה (מי ממלא מקום של שר שנוסע לחו"ל, מי יכול לפטר שרים, כשממנים שר חדש צריך להודיע על הזיקה שלו), אבל על שינוי מסוג "מינוי שר אחרי שהכנסת התחלפה במקום שר שהפסיק לכהן בממשלה" לא טרחו לקבוע שהוא יהיה בעל זיקה דומה לשר המתפטר.
עכשיו אם לא סומכים על ההסכם הקואליציוני (שלא קראתי לעומק עכשיו, ואני לא סגור על מה הוא הגן ועל מה לא), ומעגנים חלקים ממנו בחוק יסוד, וחלקים אחרים משמיטים. אולי הפרשנות ההגיונית הוא שהסתפקו בזה? או שהסתפקו בחלקים אחרים בחוק שאמורים להגן על הפריטטיות, אבל גנץ נרדם בשמירה ולא הפעיל אותם?
צריך לזכור, שכרגע השאלה שעומדת בפני בגץ היא לא "מה רצוי ונכון לעשות", אלא "האם מה שנעשה תקף או לא" ובמידה מסויימת "מה חייבים לעשות". ובמישור הזה, ההסכם לא מהווה שום גורם פרשני לחוק.
אני לא בטוח שלא היתה לו כוונה מראש לקיים. קשה לי להעריך. בתחילת תקופת הקורונה הבנתי את אלו שאומרים שאין ברירה, וצריך לשתף פעולה, למרות כל החששות שלי מהעברת כוח לשמאל.
מהר מאוד התברר ש"שיתוף הפעולה" הזה, דווקא פוגע במאבק בקורונה. מאותו רגע, אני קויתי לפירוק הממשלה הזו.
בשלב הנוכחי, אחרי שכל צד כבר הפר את ההתחייבויות שלו, עד לרמה שהממשלה התפרקה, אפשר לקחת את ההסכם הזה ולזרוק אותו לפח. הוא אפילו לא רלוונטי לשאלה "הוא התחיל"\ "לא, הוא התחיל" \ "כן, אבל זו היתה הפרה מינורית, ושלך היתה ההפרה החשובה הראשונה" וכך הלאה...
יש חוק, וצריך לכבד אותו, ואם הוא מונע ביצוע החלטות מסויימות, צריך להתחשב בהם.
מקורות:
