פוסט סקרנות-כמה אמשיך להשקיע כשאין מטרה

[מתחיל צעיר :)]

זה סתם שיתוף-יצירת שיח שעלה לראשי
אני משקיע בשוק ההון מ2 סיבות מאוד פשוטות.
1 אני באופי מחושב, בא מרקע סוציואקונומי נמוך מבית ספציפי ובקיצור נסיבות חיי מובילות אותי לחסוך, דיי באגרסיביות אפילו, לא במובן של "חייב" אלא במובן שזה דפוס יותר נעים למוח שלי
2 אם אני חוסך אני לא רוצה שהכסף שלי יאבד ערך, ובגלל שאני לא באמת צריך את הכסף שלי כרגע, אז למה לא להשקיע לטווח ארוך? (יעני אני כן)
אך מהצד השני, אני לאחרונה ביותר מודעות לאיך לא למנוע מעצמי הנאות, ושואף דווקא לא לחסוך יותר מידי (מצחיק אבל זה היציאה מאזור הנוחות שלי) הדבר היחיד שהחיסכון שלי נותן לי זה חופש, חופש לעסוק במה שאני רוצה בעיקר וגם חופש להיות מובטל חלקית לתקופות/לטייל וכזה.

יש מישהו שהתחיל ככה גם כשהיה צעיר (23) ולאחר כמה שנים הייתה לו מטרה יותר מוחשית?
לא רואה את עצמי רוצה לרכוש דירה, ובכלל נוטה לאנטי צרכנות ברמה הפילוסופית (אוהבי פייט קלאב בקהל?)

 

[אולימפיה]

אני חושבת שאנשים משתנים עם הזמן והמטרות מתגלות לבד - תראה את הסולידית עצמה היא התחילה כזאבה בודדה עם מטרה אחת
בדרך היא התחילה לימודים נוספים פגשה בן זוג והקימה משפחה והמטרות השתנו. היא כתבה לא מעט פוסטים על זה.
לעניות דעתי - זאת תהיה הנחה סבירה שגם אם לא כרגע, יתכן שמתישהו בעתיד תרצה אותם מטרות גדולות שכמעט כולם מגיעים אליהם , קורת גג משלך ( דירה), משפחה, לימודים, טיולים. יכול להיות כמובן שלא הדברים האלה ידברו אליך ואתה רוצה דברים שאתה לא יודע כרגע ( למשל יש לי חבר שקנה יכטה וזה מקום המגורים שלו ויוצא עם בת זוגו למסעות ביאכטה) אבל שתדע יהיה לך חיסכון מן המוכן.
עם זאת אתה צעיר וזה בדיוק הזמן להתנסות בהרבה דברים לגלות מה מעניין אותך ומה חשוב לך. החיסכון הוא לא המטרה אלא האמצעי

 

[Vancomycin]

"אני החיסכון החסר תכלית של ג'ק"...
מזדהה עם מה שרשמת, תוכניות ישתנו, מטרות ישתנו, אתה תשתנה, הכול דינמי.
זה לדעתי טוב להשקיע בגיל מוקדם, גם ללא מטרה, בגלל כמה סיבות;
א. אתה רוכש הרגלים עכשיו שרוב החברה הצעירים רק יתחילו בגיל 30.
ב. מתמטית זמן בשוק שווה לכסף, נכון שללא מטרה זה מרגיש אבסודר, אבל נחמד שקופצת הזדמנות אקראית ואתה יכול פיננסית לקחת אותה.
ג. לפי הראייה שלי, הפער בין משקיעים לעבדים גדל. תתחיל מוקדם תצליח לצאת ממרוץ העכברים לפני שתמצא את עצמך במוסד לתשושי נפש.

רק אל תגזים, יש יופי גם בלהיות צעיר חסר דאגות בחיים האלה, לא הכול זה כסף.

 

[Homer]

להיות עני זה לא בושה, זה רק מאוד מאוד לא נוח.
עדיף שיהיה לך כסף, גם אם אין לך מטרה.
בהצלחה בהמשך הדרך.

 

[EOFibz]

יש מישהו שהתחיל ככה גם כשהיה צעיר (23) ולאחר כמה שנים הייתה לו מטרה יותר מוחשית?

זה תמיד מתכנס בסוף לזה: המטרה שלשמה אתה חוסך היא אותה מטרה שלשמה אתה עובד ומרוויח כסף מלכתחילה.

אני אומר "מתכנס" כי העיקרון הזה הולך ומתחדד ככל שיש יותר שנות עבודה מאחוריך, ובגילאים צעירים זה לא תמיד המצב. אבל בסופו של דבר, עם השנים, תלך ותציק לך יותר ויותר השאלה: "אם אין לי שום דבר לעשות על הכסף, אז בשביל מה בכלל לעבוד?" ואז אתה תפסיק לעבוד/תוריד משמעותית את אחוזי המשרה, או שתעלה את רמת החיים שלך למשהו שהולם את ההכנסה שלך. ובכל מקרה אורח-החיים הזה של להיות עם הכנסות כמו של הייטקיסט ועם הוצאות כמו חייל בסדיר, זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן.

לא רואה את עצמי רוצה לרכוש דירה, ובכלל נוטה לאנטי צרכנות ברמה הפילוסופית (אוהבי פייט קלאב בקהל?)

יש כאן שני תרחישים אפשריים: או שאתה תנטוש את הפילוסופיה הזו בסופו של דבר, כמו רוב האנשים, ברגע שיהיו לך אישה והילדים; או שתמשיך לדבוק בה עד סוף חייך.

בתרחיש הראשון, הצורך בחסכונות הוא מובן מאליו: כשתשנה את דעתך ותחליט לרכוש דירה, עדיף שכבר יהיו לך כספים שצברת כהון ראשוני ושלא לצטרך להתחיל לחסוך מאפס או חלילה לקחת משכנתא שתחנוק אותך.

בתרחיש השני, אתה תרצה לעבוד פחות. כי בהעדר סיבה לחסוך גם העבודה תרד לעדיפות נמוכה יותר בחיים שלך ותעדיף ולבלות עם הילדים או (אם הורות זה פחות הקטע שלך) להשקיע בתחביבים ותחומי עניין או סתם לטייל בעולם. ואז אתה תשמח שיש לך חסכונות גדולים (באופן יחסי להוצאות הנמוכות) לחיות מהם בזמן שאתה מתעסק במה שאתה נהנה ממנו.

 

[מתחיל צעיר :)]

זה תמיד מתכנס בסוף לזה: המטרה שלשמה אתה חוסך היא אותה מטרה שלשמה אתה עובד ומרוויח כסף מלכתחילה.

אני אומר "מתכנס" כי העיקרון הזה הולך ומתחדד ככל שיש יותר שנות עבודה מאחוריך, ובגילאים צעירים זה לא תמיד המצב. אבל בסופו של דבר, עם השנים, תלך ותציק לך יותר ויותר השאלה: "אם אין לי שום דבר לעשות על הכסף, אז בשביל מה בכלל לעבוד?" ואז אתה תפסיק לעבוד/תוריד משמעותית את אחוזי המשרה, או שתעלה את רמת החיים שלך למשהו שהולם את ההכנסה שלך. ובכל מקרה אורח-החיים הזה של להיות עם הכנסות כמו של הייטקיסט ועם הוצאות כמו חייל בסדיר, זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן.



יש כאן שני תרחישים אפשריים: או שאתה תנטוש את הפילוסופיה הזו בסופו של דבר, כמו רוב האנשים, ברגע שיהיו לך אישה והילדים; או שתמשיך לדבוק בה עד סוף חייך.

בתרחיש הראשון, הצורך בחסכונות הוא מובן מאליו: כשתשנה את דעתך ותחליט לרכוש דירה, עדיף שכבר יהיו לך כספים שצברת כהון ראשוני ושלא לצטרך להתחיל לחסוך מאפס או חלילה לקחת משכנתא שתחנוק אותך.

בתרחיש השני, אתה תרצה לעבוד פחות. כי בהעדר סיבה לחסוך גם העבודה תרד לעדיפות נמוכה יותר בחיים שלך ותעדיף ולבלות עם הילדים או (אם הורות זה פחות הקטע שלך) להשקיע בתחביבים ותחומי עניין או סתם לטייל בעולם. ואז אתה תשמח שיש לך חסכונות גדולים (באופן יחסי להוצאות הנמוכות) לחיות מהם בזמן שאתה מתעסק במה שאתה נהנה ממנו.

אני לא עובד בשביל הכסף ולא רואה את עצמי מוריד אחוזי משרה או משהו כזה, אם כבר אז מעלה את רמות ההשפעה שלי ולוקח יותר אחראיות.

אני לא יודע את העתיד אני כן משער שבעבור עצמי לא אנטוש את הפילוסופיה, אבל מספיק רק בת זוג כדי שיהיו לי הרבה יותר עלויות מכרגע
לרכוש דירה ממש לא סביר שארצה בעתיד, אבל זה מעניין לחכות ולראות.