קודם כל, צריך להפריד בין סנקציות נקודתיות על אנשים וחברות לבין סנקציות רחבות על מדינה והמערכת הבנקאית שלה. ההבדל עצום.
במקרה של סנקציות בנקאיות משמעותיות, חברות עלולות להתקשות לקבל תשלומים מחו"ל, יבואנים לשלם לספקים, ומשקיעים זרים עשויים לצמצם פעילות בישראל. התוצאה יכולה להיות התייקרויות, פגיעה בתעסוקה, ירידה בהשקעות והאטה כלכלית.
מבחינת הדולר/שקל, סביר שיהיה לחץ משמעותי לפיחות בשקל. בבורסה הישראלית צפויה פגיעה, וגם אג"ח ממשלתיות עלולות לרדת בעקבות עלייה בפרמיית הסיכון. לעומת זאת, ה-S&P 500 והנאסד"ק לא אמורים להיפגע ישירות מסנקציות על ישראל. למי שמחזיק השקעות דולריות, פיחות בשקל אפילו מעלה את שוויין בשקלים.
אבל יש נקודה מעניינת לגבי השקעות בחו"ל: האם חשבון בבנק זר הוא באמת הגנה?
התשובה מורכבת. מצד אחד, כסף שכבר נמצא בבנק זר פחות תלוי ביכולת של בנק ישראלי להעביר אותו. מצד שני, גם חשבון בחו"ל אינו חסין מסנקציות.
ראינו את זה עם הרוסים. האיחוד האירופי הקפיא נכסים של אנשים שהוכנסו לרשימות סנקציות, וגם הטיל הגבלות על אזרחים רוסים רגילים, למשל איסור על קבלת פיקדונות חדשים מעל 100 אלף אירו, בכפוף לחריגים. כלומר, לא החרימו לכל רוסי את הכסף, אבל בהחלט הגבילו פעילות בנקאית גם של אנשים שלא היו יעד אישי לסנקציות.
גם אזרחים איראנים שחיו באירופה נתקלו בסגירת חשבונות ובהגבלות מצד בנקים שחששו להסתבך עם הסנקציות האמריקאיות, אף שלא היו בעצמם ברשימות סנקציות.
חשוב להבחין בין הקפאה להחרמה. הקפאה מונעת שימוש בכסף, אבל לא מבטלת את הבעלות עליו. לא מדובר בהחרמה אוטומטית של נכסי כל אזרחי המדינה.
לכן פיזור השקעות וחשבונות בין ישראל לחו"ל יכול לעזור, אבל הוא לא ביטוח מוחלט מפני סנקציות רחבות.
והנקודה שבעיניי הכי משמעותית היא דווקא הפוליטית.
ראש ממשלה של מדינה מערבית, שהכלכלה שלה תלויה בצורה עמוקה בסחר בינלאומי, בטכנולוגיה ובמערכת הפיננסית העולמית, אומר שצריך להיערך לסנקציות בנקאיות ולכלכלה שעוקפת אותן. זו אמירה מופרעת. "שהמדינה תשרף".
ברור שצריך להכין תוכניות חירום, אבל השאלה החשובה יותר היא למה בכלל הגענו למצב שבו תרחיש כזה עולה לדיון, ומה הממשלה עושה כדי למנוע אותו.
גם כאן יש משמעות לבחירות ולהרכב הקואליציה. להחלטות מדיניות, ליחסים עם ארה"ב ואירופה ולדרישות של השותפות הקואליציוניות עשוי להיות מחיר כלכלי. הציבור צריך לדעת מה הסיכון, אילו החלטות מגבירות אותו ואילו חלופות קיימות, כדי שיוכל לשפוט גם את המחיר הכלכלי של המדיניות המוצעת.
אפשר להתווכח על המדיניות ועל צדקת הסנקציות, אבל אי אפשר להתעלם מההשלכות.
ובעיניי, עצם העובדה שאנחנו מדברים על אפשרות של ניתוק בנקאי מהעולם, במקום על צמיחה, השקעות והרחבת קשרים כלכליים....פשוט הזיה. נתניהו בטוח יודע מה המשמעות של סנקציות כאלו...אז "בלוקציין"? WTF. באיזה עולם הוא חי שהוא אפילו מרשה לעצמו להגיד את זה? אם העולם הסביר שהוא חושב שהוא מוביל אותו אלינו זה מדינת תחת סנקציות נרחבות...זה צריך להיות נושא דיון מהותי מאד...זה חתיכת דבר. ואם מישהו שאתם מצביעים לו אומר א) סנקציות רחבות הן אופציה ריאלית. ב) הפתרון שלי זה "להתכונן עם blockchain". תבדקו את עצמכם טוב.