ממש מעליב
הוצאה מוכרת חלקית היא, למשל, הוצאות רכב. למה חלקית? כי אם אפשר היה לחשב אותה כהוצאה מלאה - אנשים היו מעמיסים עליה את ההוצאות הנובעות מהחיים הפרטיים שלהם ולא לצורך תפעול העסק (טיולים לצפון ולדרום, תחזוקה בלי חשבון וכן הלאה).
מה הכוונה מוציא 50 אלף? אתה אומר שאין הוצאות מוכרות, אז לפי זה המס צריך להיות על 100 אלף, לא?
א. איך המדינה תדע שהוצאת 50 ולא 30, אם לא תגיש כנגד ההוצאות הוכחות?
שני המיסים האחרים, מע'מ וביטוח לאומי, להבנתי מתייחסים בעיקר למחזור של העסק.. לא?ממש מעליב
האינטרס של המדינה הוא לגבות כמה שיותר מסים הוגנים.
אפשר להתווכח מה זה מס הוגן בהקשרים רבים (זו העבודה שלי בעצם), אבל ברור שמס על מחזור להבדיל ממס על רווח הוא מס לא הוגן, ולכן הוא יוטל רק במקרים נדירים מאד.
בזה יש הגיון. אבל עדיין לא מוצא את ההגיון בלתת הטבה על ההוצאה המוכרת.. בשונה מביטוח לאומי ומע'מ
לא. במעמ מנכים תשומות. בט"ל ככלל נשען על הגדרות מס הכנסה.
לדעתי מול ההעלבות יש לשקול גם את נושא הפשטות, המאמץ וההוצאות לעמוד בכללי הדיווח. יתכן בהחלט שאם היו קובעים שיעור קבוע של הוצאות שהוא "ראוי" לעסקים עד סדר גודל מסויים (לפי תחום העיסוק) ומאפשרים לנישום להגיש (או לתת לנישום לבחור באופציה כזו מול אופציה של הגשה פרטנית של ההוצאות) זה היה מקל על הנישומים וגם על מ"ה. נראה לי גם (אני לא רו"ח ולא בתחום) שמ"ה מפעיל מנגנון כזה היום כאשר אין דיווח מסודר או שהוא מחליט לפי "מיטב השפיטה" שהדיווח לא נאות.
ככל עסק זה שונה, אז אי אפשר לקבוע שיעור קבוע.
לעניות דעתי אלו משניים אל מול המוטיבציה של המדינה.
הטבה של הכרה לצרכי מס הכנסה, והפחתת המס
רוב העסקים בסוף קונים משהו ומוכרים אותו. ההפרש נשאר להם בכיס וזה הרווח.
אין שום הגיון לשלם מס על הוצאה.
המס ישולם על 10 שח, לא?
לפי הדרישה שלך לא.
