מי כבר פרש באמת

[כסף_כסף]

כיוון שזה בלוג העוסק בפרישה מוקדמת, זה אך טבעי שיהיו פה כמה אנשים שעשו זאת
רב התגובות מהתרשמותי הם של אנשים שרוצים לפרוש, בדרך לשם, עובדים על זה, רוצים עצמאות כלכלית וכו' - אז אם יש מישהו שבאמת פרש, תשמיעו קול
מה זה פרש באמת לשיטתי:
א. זה מישהו שלא עובד בכלל, לא הרבה ולא קצת, גם לא פרילנס יום בשבוע בשביל הכיף (בתשלום)
ב. הגיע לעצמאות כלכלית בכוחות עצמו ומעבודה/עסק/השקעות. מינוף ירושות, זכייה בלוטו ואקזיט בהייטק לא נחשב לצורך העניין.
ג. חיים מהכנסה פסיבית בלבד - נדלן, מניות, זהב - הכל הולך.
ד. נמצא במצב הזה כבר 5 שנים לפחות

אולי לא כולם יסכימו להגדרה אבל בעיניי זה דוגמא לאדם מן הישוב שפרש. מישהו שקיבל 10 מיליון שקל ירושה ומינף את זה בשביל לקנות 50 דירות בבאר שבע בעייני לא מעניין, וגם לא ממש פסיבי..
בואו נראה אם יש כאלה כאן ונשמע איך הם עשו זאת, ואיך זה שם..

 

[הסולידית]

אתה מנסה להחיל הגיונות של פרישה מסורתית על אנשים בגיל 30+. זה לא יעבוד, כי אנשים בני 30 לא רוצים לשבת בכיסא נדנדה / קופת חולים ולהמתין עד המוות. כתבתי כבר מיליון וחצי פעם בבלוג - "פרישה" היא מינוח סובייקטיבי. אם יש לי תחביב, והתחביב הזה מייצר לי הכנסה (שאני לא תלויה בה כהוא זה), מי כבודו שיגדיר אם פרשתי או לא?

 

[אל ניניו]

שלום לך כסף כסף, הקריטריונים שלך מזכירים לי את הקריטריונים לזכאים לדיור ציבורי אגב יש פה בבלוג כמה כאלה שפרשו וחיים מהשקעותיהם והם גם כתבו כיצד הם הגיעו לשם, אבל רחמנא ליצלן ייתכן שחלקם מעת לעת עושים כסף מעיסוקים שונים ואינם יושבים בבטלה גמורה בביתם כך שלא נראה לי שהם עומדים בקריטריונים שלך.

 

[Sinister]

@כסף_כסף

פתח סקר אנונימי כמו אלה שמפורסמים בבלוג מעת לעת. בסקר שים אפשרויות בסגנון של:
1. מובטל שלא מבחירה
2. מבוגר ובפנסיה
3. ירשתי \ זכיתי ופרשתי
4. פרשתי לפני גיל איקס ולפני יותר מאיקס שנים מכסף שחסכתי בכוחות עצמי, ואני מכניס מעט כסף מעבודה מזדמנת\כתיבת בלוג\...
4. פרשתי לפני גיל איקס ולפני יותר מאיקס שנים מכסף שחסכתי בכוחות עצמי, ואני לא מכניס כסף בצורה לא פסיבית.
5. עובד וחוסך לפרישה
וכו'.

האנונימיות תתרום לכנות התשובות שתקבל, והעובדה שמדובר בסקר תתן לך מושג על התפלגות התשובות אצל חברי הבלוג

 

[איליה]

@כסף_כסף
תוסיף גם אופציה כמו: יש לי יכולת לפרוש, ממשיך לעבוד מתוך בחירה

אנונימיות בהחלט תתרום בנושא זה

 

[כסף_כסף]

אתה מנסה להחיל הגיונות של פרישה מסורתית על אנשים בגיל 30+. זה לא יעבוד, כי אנשים בני 30 לא רוצים לשבת בכיסא נדנדה / קופת חולים ולהמתין עד המוות. כתבתי כבר מיליון וחצי פעם בבלוג - "פרישה" היא מינוח סובייקטיבי. אם יש לי תחביב, והתחביב הזה מייצר לי הכנסה (שאני לא תלויה בה כהוא זה), מי כבודו שיגדיר אם פרשתי או לא?

הוא בהחלט מונח סובייקטיבי, לכן כתבתי מה לי נראה כמו פרישה. אפשר לא להסכים
הבעיה עם כל התחביבים שמייצרים הכנסה שאז בעצם אי אפשר לדעת אם אתה מתקיים התיק השקעות שלך או מהתחביב שלך, ומכאן עבודה בתור פרילנסר במשרה חלקית רק כמה שעות בשבוע הוא מאוד קרוב.

 

[כסף_כסף]

@כסף_כסף

פתח סקר אנונימי כמו אלה שמפורסמים בבלוג מעת לעת. בסקר שים אפשרויות בסגנון של:
1. מובטל שלא מבחירה
2. מבוגר ובפנסיה
3. ירשתי \ זכיתי ופרשתי
4. פרשתי לפני גיל איקס ולפני יותר מאיקס שנים מכסף שחסכתי בכוחות עצמי, ואני מכניס מעט כסף מעבודה מזדמנת\כתיבת בלוג\...
4. פרשתי לפני גיל איקס ולפני יותר מאיקס שנים מכסף שחסכתי בכוחות עצמי, ואני לא מכניס כסף בצורה לא פסיבית.
5. עובד וחוסך לפרישה
וכו'.

האנונימיות תתרום לכנות התשובות שתקבל, והעובדה שמדובר בסקר תתן לך מושג על התפלגות התשובות אצל חברי הבלוג

זה פחות מעניין לדעת כמה כאלה יש, כי בלי הסיפור מאחורי זה קשה לדעת עד כמה התשובות אמינות
זה כמו סקר בחירות..

 

[גיורא]

אני יכול למנות בקלות כ 20 ויותר מבני המחזור שלי שהגיעו בכוחות עצמם ליכולת לפרוש בנוחות מעבודה בגיל 50. מהצלחות בהייטק (לאו דוקא אקזיט אלא גם מחבילות מפנקות של שכר ואופציות), חלקם בעסקי הבניה כיזמים או בעלי חברות המספקות שירותים, כמה בעלי מקצועות חופשיים (שנכנסו כשותפים למשרדי עו"ד ), פסיכולוג אחד, 2-3 רופאים מצליחים, ו שניים שהגיעו לתפקדי פיקוד בכיר בקבע.

רובם ממשיכים לעבוד מבחירה אך לפחות חלקם הורידו הילוך בצורה משמעותית והם עוסקים כיום בעיקר בתפקידי יעוץ, בשעות גמישות מאד ודלילות מאד, חברות בדירקטריונים וכדומה. כמעט כולם משלבים גם פעילות ספורטיבית.

המשותף כנראה לכולם הוא שבגילאי 25 לכולם היו חלומות אבל אף אחד מהם לא חלם על פרישה מוקדמת. הפרישה היא תוצר לואי של חלומות אחרים.

יש כאלה שאינם יכולים לפרוש, אבל עושים עבודה שמספקת ומאתגרת אותם מאד (למשל חוקרים באונברסיטה, מנהל בית ספר, עובדת סוציאלית, מחנך ומורה למתמטיקה בתיכון ) וישנם אחרים טובים מאד ומוצלחים שמזלם לא שפר עליהם והם שונאים את היום יום ונאלצים להגיע למשרד כי פשוט אין להם ברירה.

 

[כסף_כסף]

אני יכול למנות בקלות כ 20 ויותר מבני המחזור שלי שהגיעו בכוחות עצמם ליכולת לפרוש בנוחות מעבודה בגיל 50. מהצלחות בהייטק (לאו דוקא אקזיט אלא גם מחבילות מפנקות של שכר ואופציות), חלקם בעסקי הבניה כיזמים או בעלי חברות המספקות שירותים, כמה בעלי מקצועות חופשיים (שנכנסו כשותפים למשרדי עו"ד ), פסיכולוג אחד, 2-3 רופאים מצליחים, ו שניים שהגיעו לתפקדי פיקוד בכיר בקבע.

רובם ממשיכים לעבוד מבחירה אך לפחות חלקם הורידו הילוך בצורה משמעותית והם עוסקים כיום בעיקר בתפקידי יעוץ, בשעות גמישות מאד ודלילות מאד, חברות בדירקטריונים וכדומה. כמעט כולם משלבים גם פעילות ספורטיבית.

המשותף כנראה לכולם הוא שבגילאי 25 לכולם היו חלומות אבל אף אחד מהם לא חלם על פרישה מוקדמת. הפרישה היא תוצר לואי של חלומות אחרים.

לכאן בדיוק אני מכוון
א. גיל 50 זה כבר קרוב יחסית לגיל פנסיה ממילא
ב. היכולת שלהם היא לפרוש ולהישאר באותה רמת חיים, שבטח עלתה עם השכר, או לרדת בה?
ג. מי שמצליח בתחומו מספיק בשביל לפרוש כנראה לא רוצה לפרוש באמת. אולי לעבוד פחות - כן
כנראה שמי שמספיק טוב ומגיע ליכולת לפרוש מוקדם לא באמת רוצה בזה..

 

[גיורא]

ל @כסף_כסף
א. גיל 50 זה 17 שנים מהפנסיה. וזה הזמן שבו אתה מתחיל להעריך באמת כל יום פנוי בבריאות טובה.
ב. הם יכולים לשמור על רמת החיים שלהם. אבל רובם בשלב הזה שמחים מאד לעזור לילדים שלהם להסתדר בחיים. בעיקר כאשר הם לא באמת סובלים בעבודה.
ג. יש הבדל מאד משמעותי כאשר אתה עובד ויודע (וגם הבוס שלך יודע והלקוח שלך יודע) שאתה לא חייב לעבוד, לבין עבודה כאשר אתה יודע שאתה חייב.
ד. יש רבים שעבדו 30 שנה ועדין חייבים לעבוד. אילו הם היו מבינים רק קצת יותר בהשקעה וחיסכון בגיל 30. ומסתפקים במועט בשנים הנכונות. הם היו במצב אחר לגמרי.

בעולם העסקים יש מושג שנקרא "חזון". החזון צריך להיות מאתגר מספיק וברור מספיק כדי להוביל לפעולה. ואסור לו להיות מאתגר מדי כדי שאנשים לא ישברו באמצע הדרך. למשל כאשר קנדי הציב את החזון של לנחות על הירח הוא נראה קשה מאד אר מציאותי. בדרך להשגת החזון (שלכשעצמו היה פחות חשוב) פותחו מספר המצאות ששינו את העולם.

כנראה שהחזון שמציבה הסולידית הוא מאתגר מדי בשבילך. ואילו אחרים הוא מדרבן לפעולה. בחיים האמתיים אין תשובה נכונה אחת.

 

[Sailor]

אניח שכמעט כל יזם שומע מידי יום עד שהעסק שלו מצליח סיבות מדוע העסק שלו ( או החזון - הגדרה לעיל) לא יצליח.
אוסיף ואניח שחלק מסויים מהערות שהוא מקבל אינם מטובת ליבם של המעירים. לכן ,בנושא של הרצון לפרישה מוקדת והיזמות יש הרבה מן המשותף.
אשר לסולידית ,( ציינתי זאת בעבר) אם יש דבר שאני לא סולח לה עליו הוא שהיא לא פתחה את הבלוג ב1992 , עת שהשתחררתי.
היו נחסכות לי עקב כך מספר שנים במשרה מלאה בשוק העבודה.

 

[כסף_כסף]

ל @כסף_כסף
א. גיל 50 זה 17 שנים מהפנסיה. וזה הזמן שבו אתה מתחיל להעריך באמת כל יום פנוי בבריאות טובה.
ב. הם יכולים לשמור על רמת החיים שלהם. אבל רובם בשלב הזה שמחים מאד לעזור לילדים שלהם להסתדר בחיים. בעיקר כאשר הם לא באמת סובלים בעבודה.
ג. יש הבדל מאד משמעותי כאשר אתה עובד ויודע (וגם הבוס שלך יודע והלקוח שלך יודע) שאתה לא חייב לעבוד, לבין עבודה כאשר אתה יודע שאתה חייב.
ד. יש רבים שעבדו 30 שנה ועדין חייבים לעבוד. אילו הם היו מבינים רק קצת יותר בהשקעה וחיסכון בגיל 30. ומסתפקים במועט בשנים הנכונות. הם היו במצב אחר לגמרי.

בעולם העסקים יש מושג שנקרא "חזון". החזון צריך להיות מאתגר מספיק וברור מספיק כדי להוביל לפעולה. ואסור לו להיות מאתגר מדי כדי שאנשים לא ישברו באמצע הדרך. למשל כאשר קנדי הציב את החזון של לנחות על הירח הוא נראה קשה מאד אר מציאותי. בדרך להשגת החזון (שלכשעצמו היה פחות חשוב) פותחו מספר המצאות ששינו את העולם.

כנראה שהחזון שמציבה הסולידית הוא מאתגר מדי בשבילך. ואילו אחרים הוא מדרבן לפעולה. בחיים האמתיים אין תשובה נכונה אחת.

האמת שהוא לא מאתגר מדי בשבילי, הוא פשוט לא מדבר אלי ב 100% כמו שנראה שהוא מדבר אל מרבית האנשים כאן. דווקא מה שאתה רשמת על אנשים שאתה מכיר, שלא פרשו, אבל יכולים ובוחרים לעבוד במשהו שמעניין אותם באמת אבל לא יותר מדי, נשמע לי הרבה יותר אטרקטיבי - ואני די שם (הרבה לפני גיל 50).

לגבי הסתפקות במועט בשנים הנכונות - יש כאן שתי צדדים למטבע.
פחות קשור לנושא הדיון אך בכל זאת
יש אינפלציה ערכית מסויימת לרוב הדברים. אני משאיר רגע בצד את העובדה שאפשר להנות גם ללא כסף ומתמקד בהנאות שדורשות הוצאה.
ארטיק של 2 שקל משמח ילד בן 5, הוא כבר לא משמח ילד בן 15
רכב טרנטה ב 5000 שקל משמח ילד בן 18 שרק קיבל רישיון, הוא כבר לא משמח גבר בן 40
שבוע חופשה ברודוס זה אחלה בגיל 21, בגיל 60 כבר תרצה לעשות טיול ארוך ומודרך בהרי אוזבקיסטאן או משהו אקזוטי אחר על מנת להנות.

אז נכון שאלף שקל שנחסכו בגיל 20 יהיו 2500 בגיל 40, השאלה היא אם לא תצטרך 10,000 בשביל לקבל את אותה כמות הנאה כמו שיכולת לקבל ב 1000 בגיל 20..

 

[איליה]

ארטיק של 2 שקל משמח ילד בן 5, הוא כבר לא משמח ילד בן 15
רכב טרנטה ב 5000 שקל משמח ילד בן 18 שרק קיבל רישיון, הוא כבר לא משמח גבר בן 40
שבוע חופשה ברודוס זה אחלה בגיל 21, בגיל 60 כבר תרצה לעשות טיול ארוך ומודרך בהרי אוזבקיסטאן או משהו אקזוטי אחר על מנת להנות.

ומה המסקנה? או שלתמד להינות מדברים פשוטים או שתהיה במרוץ העכברים. כמעט ואין באמצע. ואתה זה שקובע את זה.
ואם תנסה להינות מארטיק הכמו שבן 5 נהנה ממנו אולי תחסוך דיי הרבה.

ב. היכולת שלהם היא לפרוש ולהישאר באותה רמת חיים, שבטח עלתה עם השכר, או לרדת בה

הפתרון הוא מאוד פשוט (אני ואישתי מיישמים אותו הרבה שנים) - קיבלת העלאה במשכורת או בונוס, השתחרר ESPP או מימשת RSU או אופציות?
במקרה של העלאה במשכורת אני ישר מעדכן את הוראת קבע שלי לחיסכון או מקרה של RSU, אופציות או ESPP הכסף בכלל לא נכנס לחשבון העו"ש, הוא נכנס ישר לחשבון השקעות. ככה הורגים שני ציפורים במכה אחת - לא מעלים סתם רמת חיים וחוסכים יותר "בחינם".
נכון, אחרי זה כאשר אנשים מספרים סיפורים מה הם עשו עם הכסף, אתה מהנהן ושותק

במקרה קיצוני של הוצאה שלא צפינו וכו: אני מעביר כסף לעו"ש ורושם חוב לעצמי לתיק ההשקעות (שאמור להיות מוחזר ממשכורת ולא מבוניסים וכו). עוד לא היה לי חוב שלא החזרתי לעצמי

 

[Sailor]

אגב , לי יש אוטו - פח ,עברתי כבר לצערי את הגיל המוזכר וכל שנה שעוברת אני יותר מבסוט כי הוא עולה לי פחות והוא מעצבן את השכנים יותר.

 

[איליה]

גיא, אצלנו זה עדיין לא פח אך כבר החברים מסתכלים עלינו מוזר: איך אתם(הכוונה במאמד שלכם) נוסעים ברכב מ2008? אני אומר: בסבבה
שואלים: למה אתם לא מחליפים אותו? אני שואל למה להחליף: הרכב נוסע, בטיחותי, לא אוכל יותר מדי דלק, אמין, מה אני צריך עוד?

 

[קרן]

גם אצלנו עליה בשכר מובילה לעליה בחסכון ולא לעליה ברמת החיים. אפשר גם להיות מידתיים - אחוז מסוים הולך לחסכון והיתרה לעליה ברמת החיים.

 

[אורי]

השאלה מעניינת, אבל לטעמי לא מנוסחת נכון. השאלה היא מי הגיע לעצמאות פיננסית, ומה הוא/היא עושים עם זמנם עכשיו. ״פנסיה״ זה משהו אחר. אני, אגב, לא שם, אבל בדרך. נוהג בניסן אלטימה ידנית שנת 97. נראה לי שזה האוטו הכי ישן בשכונה כולה...

 

[קרן]

גם אנחנו מעצבנים את השכנים זה בטוח בין שלל הג'יפים בחניה הרכב שלנו הוא ללא ספק הישן והמכוער ביותר
גילוי נאות - מחזיקים בשני רכבים - השני במצב יותר טוב מהאמור מעלה..

 

[קפבלנקה]

כסף_כסף, אם בכל מקרה תניח את מה שאתה רוצה להניח ותסיק את מה שאתה רוצה להסיק, אז באמת כל גישה ששונה משלך תשמע לחלוטין חסרת היגיון.
לדעתי אפשר לסכם את הדיון כך:
אתה תעשה מה שטוב לך
אחרים יעשו מה שטוב להם
וזהו.

 

[איש(3718)]

האמת שהוא לא מאתגר מדי בשבילי, הוא פשוט לא מדבר אלי ב 100% כמו שנראה שהוא מדבר אל מרבית האנשים כאן. דווקא מה שאתה רשמת על אנשים שאתה מכיר, שלא פרשו, אבל יכולים ובוחרים לעבוד במשהו שמעניין אותם באמת אבל לא יותר מדי, נשמע לי הרבה יותר אטרקטיבי - ואני די שם (הרבה לפני גיל 50).

לגבי הסתפקות במועט בשנים הנכונות - יש כאן שתי צדדים למטבע.
פחות קשור לנושא הדיון אך בכל זאת
יש אינפלציה ערכית מסויימת לרוב הדברים. אני משאיר רגע בצד את העובדה שאפשר להנות גם ללא כסף ומתמקד בהנאות שדורשות הוצאה.
ארטיק של 2 שקל משמח ילד בן 5, הוא כבר לא משמח ילד בן 15
רכב טרנטה ב 5000 שקל משמח ילד בן 18 שרק קיבל רישיון, הוא כבר לא משמח גבר בן 40
שבוע חופשה ברודוס זה אחלה בגיל 21, בגיל 60 כבר תרצה לעשות טיול ארוך ומודרך בהרי אוזבקיסטאן או משהו אקזוטי אחר על מנת להנות.

אז נכון שאלף שקל שנחסכו בגיל 20 יהיו 2500 בגיל 40, השאלה היא אם לא תצטרך 10,000 בשביל לקבל את אותה כמות הנאה כמו שיכולת לקבל ב 1000 בגיל 20..

כסף_כסף, הצחקת אותי עם האינפלציה הערכית.
אני חושב שהעניין הפוך לחלוטין...

בגיל 20 אתה רוצה טיול אתגרי בהרי אוזבקיסטאן, בגיל 50 אתה רוצה נופשון הכל כלול ברודוס...
בגיל 5 אתה אוכל ארטיקים בכיף. בגיל 50 אתה את מת לאכול ארטיקים בכיף, אך מתחלחל כשאתה חושב על רמת הסוכר בדם שתצא בבדיקות ...
בגיל 40 אתה מת לנסוע בג'יפ פתוח ב 5000 שקל אך פוחד מהצעקות של אישתך, וממילא הילדים ישר יקחו אותו ולא תזכה לגעת בו ...
ויש כל כך הרבה דברים שעשיתי בקלילות בגיל 20 ועכשיו אני צריך להתאמץ עבורם ... כסף ממש לא קשור לזה ... והייתי מת לחזור לביצועי בגיל 20 ...

בקיצור, אין קשר לינארי בין כסף להנאה, ויותר מזה, הקשר הוא לעיתים הפוך... וכל העשירים שאני מכיר היו מוותרים על כל הונם כדי לחזור לגיל 20