מי כבר פרש באמת

[Sailor]

איש(3718) , קיבלת לייק אבל אני לא מסכים עם

מוותרים על כל הונם כדי לחזור לגיל 20

להתחיל הכל מהתחלה? לא תודה.
לימודים ? מילואים ? אלק חברים? כאב ראש עם בחורות?
כל מה שאני רוצה זה שקט!
תן לי שקט בקופסא
https://www.youtube.com/watch?v=ITVfJL-t33A
ותודה רבה

נערך מחדש: למען לא יראה כי אני מחרטט כהרגלי -- גיבוי מדעי ->
http://www.economist.com/node/17722567

 

[adamshalev]

@גיא ל עשית לי את הערב עם השיר הזה .....

 

[חתול]

היי @כסף_כסף , אני לא עונה להגדרה שלך, אבל כן (בסה"כ) בדרך לשם.
כרגע אני בצומת מעניין: עבדתי, חסכתי והשקעתי מספיק כדי שאוכל "לפרוש" או לפחות לצמצם משמעותית את שעות העבודה שלי (לחצי משרה או פחות) ועדיין לחסוך הרבה כל חודש. אני בא ממשפחה שלא היה בה הרבה מה לתת לילדים, ומגיל 18 (וגם לפני זה), מכלכל את עצמי לבד בסך הכל. אני לא מבין גדול כמו @הסולידית , אבל לימדתי את עצמי מספיק, כולל דרך טעויות, כדי להתנהל בתבונה. עדיין, אני לומד מהבלוג ומאנשי הפורום הזה המון.

עם כל זה, אני דווקא מוצא שהחופש הזה גורם לי להיות יצירתי ולרצות להקים חברה (עסקית לכל דבר) שתשנה את העולם לטובה, גם אם בטווח הקצר זה אומר לצמצם ממש בצד ההכנסות. זה מה שאני עובד עליו בשעות העירנות שלי - ואי אפשר לעשות את זה בחצי משרה...

עד שאתחיל להרוויח כסף מהעסק, אני יכול לחיות מההשקעות הפסיביות שלי. מה זה אומר? שפרשתי?? אני לא בטוח

(למען הגילוי הנאות: גם לי יש בת זוג שעובדת, אז עלויות המחיה נחלקות לחצי. וכן - היא בסדר עם העובדה שאני מנסה להקים עסק. הקצבנו שנתיים להגעה להכנסות, מקווה שאתחיל הרבה קודם - כבר בחודשים הקרובים).

 

[איש(3718)]

איש(3718) , קיבלת לייק אבל אני לא מסכים עם

להתחיל הכל מהתחלה? לא תודה.
לימודים ? מילואים ? אלק חברים? כאב ראש עם בחורות?
כל מה שאני רוצה זה שקט!
תן לי שקט בקופסא
https://www.youtube.com/watch?v=ITVfJL-t33A
ותודה רבה

נערך מחדש: למען לא יראה כי אני מחרטט כהרגלי -- גיבוי מדעי ->
http://www.economist.com/node/17722567

היי גיא ,

אני ממש ממש מבין אותך (אני בן 50 ונמצא בדיוק במקום שאני רוצה להיות).

מצד שני יש לי ילדים בני 20+ והם מלאי אנרגיות מטורפות ושאיפות ורוצים לטרוף את החיים והעולם במנות גדולות..., כך שבהתבוננות בהם אני מקנא קצת ...

ככל שהפז"ם ידפוק, ונתקרב להחזרת ציוד בבקו"ם של מעלה, נראה לי שהמוטיבציה לחזור לגיל 20 תגדל

 

[קלאוזביץ]

פרישה מוקדמת או לא זה לא העיקר,
ביטחון כלכלי + עיסוק שמלהיב אותך ועושה לך טוב זה העיקר

 

[AlexNOSAM]

הוא בהחלט מונח סובייקטיבי, לכן כתבתי מה לי נראה כמו פרישה. אפשר לא להסכים
הבעיה עם כל התחביבים שמייצרים הכנסה שאז בעצם אי אפשר לדעת אם אתה מתקיים התיק השקעות שלך או מהתחביב שלך, ומכאן עבודה בתור פרילנסר במשרה חלקית רק כמה שעות בשבוע הוא מאוד קרוב.

אני מבין למה אתה מתכוון - המשחק הפסיכולוגי הזה שכביכול לא ברור אם אתה חי רק מההכנסה הפאסיבית או שהתחביב שלך הפך ליותר מתחביב והוא מהווה לך סוג של עבודה שאתה מתבסס על ההכנסות שלה תוך כדי שאתה משקר לעצמך.
אבל לדעתי זה מיותר לגמרי ההתעסקות בזה. למה מעניין אותך להיכנס להגדרות האלה בכלל? לפרוש במובן הקלאסי של המילה - לשבת בבית בעיקר עד שתמות - זה אפילו את הפורשים מזקנה של היום לא מאפיין. ולא בגלל חוסר בחסכונות (אם כי חלקם באמת עובדים עד שהם מתים כי אין להם ברירה), הכרתי אנשים עשירים שעובדים בעבודות פשוטות רק כדי שלא יהיה להם משעמם. ותאמין לי שהם באמת לא צריכים את האלפים הבודדים האלה שהם משתכרים.

 

[כסף_כסף]

זה מעניין כנראה מסיבות שהם יותר אידיולוגיות מאשר פרקטיות
אני מסתכל על החיים קצת כמו משחק מונופול בהקשר הזה, ולהגיע למצב שאתה יכול לפרוש, לפרוש באמת, זה קצת כמו לנצח בו

 

[כסף_כסף]

מעניין לקרוא את זה אחרי 3 שנים.. יש תובנות חדשות?

 

[לא חשוב שמות]

מעניין לקרוא את זה אחרי 3 שנים.. יש תובנות חדשות?

המסקנה העיקרית מקריאת השרשור - שאלת שאלה שמהווה נקודת רתיחה להרבה גולשים כאן, כולל הסולידית. אם כך כנראה שהשאלה בהחלט הייתה נדרשת

ארטיק של 2 שקל משמח ילד בן 5, הוא כבר לא משמח ילד בן 15

לא יודע מה איתך, במקרה שלי בגיל 12 נהנתי להאזין למנגינות של משחקי מחשב, בדיוק כמו שכיום (בשלהי שנות העשרים לחיי) אני נהנה להשתמש באותן מנגינות על מנת לבצע מדיטציות או כשאני צופה על נוף יפייפה באחד המקומות ה-"סודיים" שלי בארץ ומתרפק על מחוזות הדמיון.

הכל עניין של תפיסה (ולא של גישה כמו שהרבה נוהגים לחשוב, לדעתי לפחות) ושל עד כמה אתה מושפע מהסביבה שלך.

 

[Res Cogitans]

נהנתי להאזין למנגינות של משחקי מחשב,

Sky roads?

 

[רוני]

אני פרשתי בגיל 52, השתעממתי ורציתי עוד, לכן הקמתי עסק חדש. הפעם בתחום שאני אוהב.

 

[brest]

בן 24 ופרשתי השנה

 

[אנון נימוס]

עשיתי ספירת מלאי, וגיליתי שעברנו את היעד הגבוהה ב 400 אשח,
בינתיים ממשיכים לעבוד

 

[Wyatt]

מה עשית לא בסדר?

 

[אנון נימוס]

מה עשית לא בסדר?

בעיות בחיבור מספרים + דגימה דלילה של הסטטוס של ההון הנזיל שלנו.

 

[nomad]

הייתי שמח לומר כאן דברים חכמים אבל בכנות הפרישה שלי התאפשרה בעיקר בזכות מזל, עקב החלטה מקרית מ-2003 כשהייתי ב-28. פרשתי לפני שנתיים אבל לא עונה להגדרות שציינת (ואגב חושב שאינן נכונות) לפחות בשני סעיפים.

 

[לומדת מההתחלה]

מאז ש"פרשתי" בסוף 2016 החיים שלי השתנו מאד. קודם כל הפסקתי לאכול את עצמי מבפנים על סביבת עבודה שפעם אהבתי ושהשתנתה וששחקה ותיסכלה אותי. התחלתי לאכול את עצמי על דברים אחרים כמו מה הערך שלי אם אני לא עובדת, מה אני עושה עם עצמי, והאם אני עובדת על עצמי. אבל זה עבר לי.

למדתי לבשל (אוכל פשוט ובריא) ולהנות מזה. אני המנקה היחידה בבית. במקום לריב עם בן הזוג שלי שלא אוהב לנקות, אני עושה את זה בכיף. למדתי להכין חמאת בוטנים וכרוב כבוש. למדתי איך לטפל בצמחים ולהרבות אותם. אני מבקרת את האחיינית שלי יותר והקשר עם ההורים שלי והאחים שלי יותר טוב. ניסיתי (וממשיכה לנסות) כל מני דרכים להכנסה נוספת או צדדית בתחומים אחרים לגמרי וזה מעניין ומעשיר. חסכתי עוד כסף על אף ש"פרשתי". אני קוראת ומתנדבת יותר ויש לי יותר פנאי רגשי לדברים. אני חופשייה ואני יכולה לשנות דברים בקלות. אני לא חיה על מסילה. נכון, אני לא חופשייה לשרוף הר של כסף ביום אחד בלי השלכות, אבל לכולנו יש אילוצים לכאן ולכאן. בחרתי לוותר על מה שלא חשוב לי למען מה שיותר משמעותי לי.

לפעמים זה מפחיד ומעיק ולפעמים זה כיף גדול. אני באמת עוצרת ומריחה פרחים בדרך ומנסה כל הזמן דברים חדשים שיש להם משמעות עבורי. יש אנשים שעושים את זה בחיים של משרה מלאה עם חובות ובלי חסכונות. שכל אחד יעשה מה שטוב לו.

לפני כמה ימים ישבתי בפארק, סתם פארק חביב. היתה רוח נעימה ושמש וצל ועצים ודשא. כשעבדתי במשרה מלאה, הייתי "קמצנית זמן". הכל היה חייב להיות יעיל בזמן וכל "בזבוז זמן" היה מפריע לי. היום יש לי הרבה יותר רגעים שאני נהנית מדברים שלוקחים הרבה זמן. דברים "לא יעילים בזמן" וכן יעילים בכסף או בהעשרה או ברכישת כישורים.

אני הרבה חושבת למה דברים צריכים להיות כך, ומנסה חלופות. זה סוג של תרגיל מחשבתי ואתגר עבורי. לפעמים מוצאת פתרונות יצירתיים, וזה גורם לי סיפוק גדול.

זה לא הכל ורוד וברור לי שהחיים שלי לא אטרקטיביים לכל אחד. אבל זה בדיוק העניין, להתאים אותם עבור הצרכים והרצונות שלי ולא להיות נתונה.

 

[yossik]

[אוף טופיק]

למדתי להכין חמאת בוטנים וכרוב כבוש.

https://www.hasolidit.com/kehila/threads/מה-למדתם-לעשות-בעצמכם-לאחרונה.60/page-15#post-51747

 

[Lamur]

אני לא עונה על הקריטריונים, כי לא עברו 5 שנים...
אם לסכם, אני חושבת שהפרישה היתה הדבר הכי טוב שעשיתי למען עצמי.
אני מסתכלת על זה כמו על מטרה שהצבתי לעצמי לפני כמה שנים והצלחתי לכבוש כי זה כלל הרבה לימוד עצמי (פיננסי), קבלת החלטות לאורך הדרך (השקעות) והרבה אומץ (מקניית המניות הראשונה ועד להתפטרות). גאה בזה יותר מבתואר שלי
היום יש לי זמן וזה עזר לי לפתח תחביבים שאת חלקם הזנחתי בעבר וחלקם חדשים, אני קוראת הרבה, מטיילת ומתנדבת ומרגישה יותר בריאה.
אבל לא הכל ורוד...
לצערי הסביבה שלי מאוד לא תומכת. להפך.
לפני שהתפטרתי חשבתי שאולי אתקל בקינאה. אבל לא. אין קינאה, לפחות לא אצל האנשים הקרובים אליי, להפך הם באמת ובתמים חושבים שאני במשבר, משהו לא בסדר אצלי ואני צריכה לחזור להיות נורמלית.
בהתחלה ניסו "לעזור" עם הצעות על שינוי קריירה או "אולי תלכי לייעוץ" ועכשיו כאילו הרימו ידיים.
אני לא יכולה לנהל שיחה תמימה עם מי שהייתה חברה מאוד טובה שלי בלי שיעלה הנושא של "אולי תחזרי לעבוד". מסתבר שלחזור לעבוד זה הפתרון לכל בעיות החיים, אפילו לגרון כואב (אמיתי!).
זה משהו שלא צפיתי מראש, פרישה מהעבודה זו גם פרישה מהחברה בצורה מסוימת.
מודה שזה יותר ויותר מכביד עליי, עם כל כמה שזה עשה לי טוב אישית, חברתית אני מרגישה קצת מנודה.

 

[Mamaof]

אני לא עונה על הקריטריונים, כי לא עברו 5 שנים...
אם לסכם, אני חושבת שהפרישה היתה הדבר הכי טוב שעשיתי למען עצמי.
אני מסתכלת על זה כמו על מטרה שהצבתי לעצמי לפני כמה שנים והצלחתי לכבוש כי זה כלל הרבה לימוד עצמי (פיננסי), קבלת החלטות לאורך הדרך (השקעות) והרבה אומץ (מקניית המניות הראשונה ועד להתפטרות). גאה בזה יותר מבתואר שלי
היום יש לי זמן וזה עזר לי לפתח תחביבים שאת חלקם הזנחתי בעבר וחלקם חדשים, אני קוראת הרבה, מטיילת ומתנדבת ומרגישה יותר בריאה.
אבל לא הכל ורוד...
לצערי הסביבה שלי מאוד לא תומכת. להפך.
לפני שהתפטרתי חשבתי שאולי אתקל בקינאה. אבל לא. אין קינאה, לפחות לא אצל האנשים הקרובים אליי, להפך הם באמת ובתמים חושבים שאני במשבר, משהו לא בסדר אצלי ואני צריכה לחזור להיות נורמלית.
בהתחלה ניסו "לעזור" עם הצעות על שינוי קריירה או "אולי תלכי לייעוץ" ועכשיו כאילו הרימו ידיים.
אני לא יכולה לנהל שיחה תמימה עם מי שהייתה חברה מאוד טובה שלי בלי שיעלה הנושא של "אולי תחזרי לעבוד". מסתבר שלחזור לעבוד זה הפתרון לכל בעיות החיים, אפילו לגרון כואב (אמיתי!).
זה משהו שלא צפיתי מראש, פרישה מהעבודה זו גם פרישה מהחברה בצורה מסוימת.
מודה שזה יותר ויותר מכביד עליי, עם כל כמה שזה עשה לי טוב אישית, חברתית אני מרגישה קצת מנודה.

ה"דאגה" הזאת לך לא נובעת לדעתך מקנאה?