מי כבר פרש באמת

[לומדת מההתחלה]

הם באמת ובתמים חושבים שאני במשבר, משהו לא בסדר אצלי ואני צריכה לחזור להיות נורמלית.

וואו. עצוב לי לשמוע שזה כך. אין סביבי אף אחד שרוצה לעשות את מה שאני עושה אבל פתאום אני מבינה שסה"כ די תומכים בי. אני הרבה פעמים מדברת איתם על הגישה שלי ולמה היא טובה עבורי וקצת מתאבזבת שהם לא מתלהבים מזה יותר אבל לא נראה לי שהם חושבים שמשהו לא בסדר איתי או שרע לי יותר מבעבר. לפעמים אני מרגישה שבלב הם חושבים שזה מוזר או זמני או מיותר אבל בגדול יש הקשבה ואין רחמים עליי. מה לגבי בן זוג ומשפחה? כולם ככה? אף אחד לא מסתקרן איך את עושה את זה או לא רואה שיותר טוב לך? ואם היא חברה טובה, את לא יכולה להגיד לה איך זה גורם לך להרגיש?

 

[גרהם]

רוב האנשים אוהבים ללכת לעבודה, או לפחות את הרעיון של ללכת לעבודה כלשהי. מבין השאר, רבים חוששים מחיים ללא עבודה - שעמום, תחושת ערך וכד'.
אנשים לא אוהבים "הוכחה" שהתפישות הבסיסיות שלהם שגויות. זה כמובן לא מצדיק יחס כזה מחברים קרובים.

 

[Lamur]

ה"דאגה" הזאת לך לא נובעת לדעתך מקנאה?

לא. אין לי ספק שיש כאלו במעגל המרוחק יותר שאולי מקנאים, חלק גם זרקו דברים, אבל לא ממש מזיז לי כי הם לא קרובים אליי במיוחד.

אף אחד לא מסתקרן איך את עושה את זה או לא רואה שיותר טוב לך? ואם היא חברה טובה, את לא יכולה להגיד לה איך זה גורם לך להרגיש?

האמת שמה שהכי הפתיע אותי זה שאף אחד לא שאל איך, חוץ משני אנשים. אחד קולגה לשעבר שמעריץ אותי על מה שעשיתי ואחת זו חברה טובה שבתכלס אמרה שזה לא מפתיע כי לדבריה אף פעם לא הלכתי בתלם והייתי שונה.
חוץ מהם, אף אחד לא ממש רצה לדעת פרטים, לדעתי אנשים מפחדים לחשוב שיש להם בחירה ואפשרויות כי זה אומר שהם בוחרים ללכת כל יום לעבודה במשך X שנים.
וכן, זו חברה קרובה וניסיתי להסביר שטוב לי ואני לא מעונינת לחזור לעבוד מתוך בחירה מושכלת וקיבלתי תשובה לקונית של "כנראה שאת יודעת הכי טוב מה טוב לך".
השבוע גיליתי שאמא שלי מסתירה את זה שאני לא עובדת מחברות שלה, עד כדי כך היא מתביישת...

 

[סולידי]

חוץ מהם, אף אחד לא ממש רצה לדעת פרטים, לדעתי אנשים מפחדים לחשוב שיש להם בחירה ואפשרויות כי זה אומר שהם בוחרים ללכת כל יום לעבודה במשך X שנים.
וכן, זו חברה קרובה וניסיתי להסביר שטוב לי ואני לא מעונינת לחזור לעבוד מתוך בחירה מושכלת וקיבלתי תשובה לקונית של "כנראה שאת יודעת הכי טוב מה טוב לך".
השבוע גיליתי שאמא שלי מסתירה את זה שאני לא עובדת מחברות שלה, עד כדי כך היא מתביישת...

נשמע כאילו הסביבה שלך רואה בפרישה כישלון. אולי הם לא מאמינים ל"סיפור" על תכנון, חיסכון, השקעה ועמידות שזה סיפור הצלחה. אולי הם רואים צדדים שליליים לסיפור?

 

[yossik]

נשמע כאילו הסביבה שלך רואה בפרישה כישלון. אולי הם לא מאמינים ל"סיפור" על תכנון, חיסכון, השקעה ועמידות שזה סיפור הצלחה. אולי הם רואים צדדים שליליים לסיפור?

או בכישלון של עצמם והם אכן מלאי קינאה, ממש הסיפור שלי.

 

[Lamur]

נשמע כאילו הסביבה שלך רואה בפרישה כישלון. אולי הם לא מאמינים ל"סיפור" על תכנון, חיסכון, השקעה ועמידות שזה סיפור הצלחה. אולי הם רואים צדדים שליליים לסיפור?

אני חושבת שיכול מאוד להיות שזו הסיבה.
נראה לי שבעיניהם היו ממני הרבה ציפיות שלא מתיישבות עם זה.
הייתי מאוד טובה בעבודה, הובלתי פרוייקטים וקודמתי מאוד מהר, בכל מקום עבודה שהייתי בו נחשבתי כחזקה מקצועית ומאוד משקיענית.
אפילו במקום האחרון כששמעו שהתפטרתי ואני הולכת הביתה אנשים היו בטוחים שאני בעצם מקימה סטארטאפ, היו כאלו שממש ניגשו אליי לשיחה אישית להגיד לי שהם ישמחו אם אני אקח אותם כשאתבסס ולא האמינו שאין לי שום תוכניות בכיוון.
כנראה שהיו ממני ציפיות לקריירה מפוארת...
העובדה שאני בוחרת לעצור ולהשליך את זה אולי נראית כמו איזו תשישות או ויתור או פשוט כאילו החלקתי על השכל ולא מבינים שזה נעשה לאחר תיכנון ובהכרה מלאה.

יכול להיות גם שזה קצת מעליב וכאילו מקטין כשאנשים מקדישים את מיטב שעותיהם לעבודה שאני בוחרת לוותר עליה כי היא כבר לא מספקת אותי.

 

[פשוט]

מודה שזה יותר ויותר מכביד עליי, עם כל כמה שזה עשה לי טוב אישית, חברתית אני מרגישה קצת מנודה.

קודם היית טיפוס יותר חברתי?
אני אישית טיפוס לא ממש חברתי אז לא מאד אכפת לי שאין לי את הח'ברה מהצהריים של העבודה ומעט האנשים שכן קרובים אליי כמעט כולם תומכים.

 

[לומדת מההתחלה]

השבוע גיליתי שאמא שלי מסתירה את זה שאני לא עובדת

זה ממש עצוב! אנשים כל כך מקובעים.

למה אם את עובדת את בן אדם יותר טוב? על אחת כמה וכמה אם את עובדת ומבזבזת את כל מה שהרווחת כל חודש (או נכנסת לחובות) כך שאין לך ברירה אלא לעבוד?

 

[Lamur]

קודם היית טיפוס יותר חברתי?
אני אישית טיפוס לא ממש חברתי אז לא מאד אכפת לי שאין לי את הח'ברה מהצהריים של העבודה ומעט האנשים שכן קרובים אליי כמעט כולם תומכים.

לא ממש חסרים לי החבר'ה מהצהריים בעבודה, אמנם נהניתי מההווי והם היו אחלה אבל אם זה לא מחזיק מעמד מעבר אז זה לא שווה הרבה, קפצתי כמה פעמים להגיד שלום זה מספיק כדי לדעת שאני לא מתגעגעת לזה בטח לא ברמה יומיומית.
כואב לי שהאנשים הקרובים לא תומכים, שאני לא יכולה לנהל שיחה רגילה בלי שכל דבר שאני אומרת זה טריגר לעלות את זה שאני צריכה לחזור לעבוד.

 

[לומדת מההתחלה]

שכל דבר שאני אומרת זה טריגר לעלות את זה שאני צריכה לחזור לעבוד.

ואם תשאלי אותם למה? למה את צריכה לחזור לעבוד? מה המטרה? כסף? עניין? משמעות? אולי בסוף הם יגיעו בעצמם להבנה של המצב או שאולי את תשמעי מהם מהו הדבר שמטריד אותם. סתם לעבוד כי כולם עובדים זה לא סיבה.

 

[Lamur]

סתם לעבוד כי כולם עובדים זה לא סיבה

זה ציטוט מדויק של מה שאני אמרתי במהלך שיחה כזו
התשובה שקיבלתי: "לא כי כולם עושים את זה, כי במובנים מסוימים זה כן עושה טוב"
יותר ארטילאי מזה אין, זה שווה ערך ל'כי כולם עושים את זה'
אני לא חושבת שהם יודעים להגיד מה כל כך מטריד אותם

 

[גרהם]

אני חושב שהדיון הזה כבר התקיים כאן כמה פעמים.
הרוב המכריע לא מסוגלים לייצר עניין ומשמעות מחוץ לעבודה. ולכן הם צודקים שלהם העבודה עושה טוב.

 

[איש(3718)]

האמת שמה שהכי הפתיע אותי זה שאף אחד לא שאל איך, חוץ משני אנשים. אחד קולגה לשעבר שמעריץ אותי על מה שעשיתי ואחת זו חברה טובה שבתכלס אמרה שזה לא מפתיע כי לדבריה אף פעם לא הלכתי בתלם והייתי שונה.
חוץ מהם, אף אחד לא ממש רצה לדעת פרטים, לדעתי אנשים מפחדים לחשוב שיש להם בחירה ואפשרויות כי זה אומר שהם בוחרים ללכת כל יום לעבודה במשך X שנים.
וכן, זו חברה קרובה וניסיתי להסביר שטוב לי ואני לא מעונינת לחזור לעבוד מתוך בחירה מושכלת וקיבלתי תשובה לקונית של "כנראה שאת יודעת הכי טוב מה טוב לך".
השבוע גיליתי שאמא שלי מסתירה את זה שאני לא עובדת מחברות שלה, עד כדי כך היא מתביישת...

מבחינת נורמות חברתיות, מובטל=כשלון, ומי שנמצא בגיל העבודה ולא עובד הוא מובטל. מצד שני, אם תגידי שאת חיה על רווחי השקעותיך, זה יתן לאחרים תחושה שאת מולטי מליונרית, ויזכיר להם איזה כשלון הם עצמם, וזו סיטואציה שלא בטוח שאת רוצה להיות בה. בקיצור, מצב של lose-lose

אפילו ווארן באפט , שכבר מזמן היה צריך להיות בפנסיה, ושבאמת לא עובד עבור משכורת אלא עבור השאת רווחי השקעותיו, לא מציג עצמו כמי ש"לא עובד", אז למה שאת תעשי את זה?

אא"כ את מנהלת פה מלחמת אידאולוגית ומנסה לחנך את העולם, הפתרון הקל והפשוט זה להגיד שאת עצמאית ועובדת כ"יועצת"\"פרילנסרית" בתחום שלך, זה יוריד ממך את הנודניקים ויספק את ההורים. ממילא אף אחד לא ינסה לחפור יותר מידי בפרטים.

 

[גרהם]

הפתרון הקל והפשוט זה להגיד שאת עצמאית ועובדת כ"יועצת"\"פרילנסרית" בתחום של

אף אחד לא אומר את כל האמת לכולם תמיד ,אבל לשקר בעקביות בקשר למה שאתה עושה בחיים לקרובים ביותר זה דבר שיגבה מחיר.

 

[amidar]

רעיון לפות"ש:

למה שלא פשוט תגידי שאת "עובדת" בהשקעות בבורסה?

מצד אחד - את עובדת.
מצד שני - זה מהבית, מתי שנוח לך.
מצד שלישי - עובדתית זה כנראה נכון, ואת לא צריכה לומר לאנשים כמה זמן את משקיעה בזה...

איך זה נשמע לך?

(אני חושב ש @הסולידית בזמנו כתבה שהיא תשמח לציין בטופסי מס הכנסה שהיא "עובדת" בהשקעות, כדי שתמוסה בצורה תואמת)

 

[איש(3718)]

אף אחד לא אומר את כל האמת לכולם תמיד ,אבל לשקר בעקביות בקשר למה שאתה עושה בחיים לקרובים ביותר זה דבר שיגבה מחיר.

ואם אתה עושה את זה ללא תמורה? או 10 שעות בשנה? האם גם אז זה שקר? הרי מי שהיה איש מקצוע טוב בדרך כלל זוכה לייעץ מידי פעם לחברים בתחום (בתמורה או ללא תמורה).
שים לב שלא דיברתי פה על דיווח הכנסות, אלא על התשובה לשאלה במפגש חברתי "מה אתה עושה בחיים?"

אגב, זה גם לא חייב להיות בתחום שעבדה בו בעבר, אלא אפשר לבחור כל תחום שמעניין אותה. אם היא מתנדבת בבתי אבות, אז אפשר להגיד "יועצת לגיל השלישי" , ואם היא כותבת בפורום הסולידית אז אפשר להגיד "יועצת פרטית לכלכלת משפחה"

למה שלא פשוט תגידי שאת "עובדת" בהשקעות בבורסה?

ומייד אחר כך אפשר להוסיף שיש לה איידס וגם אבולה כדי לקבל האפקט המושלם
זה מסוג התשובות שמבטיח יצירת ציפיות לא נכונות מצד אנשים כלפיך, החל מקנאה וכלה ברחמים. לא תמיד אנשים רוצים ליצור רושם כזה.

 

[גרהם]

האם גם אז זה שקר?

כן. אם הייתי מספר להורים שלי שאני עובד כיועץ בתחום שלי, כפי שהצעת, כשהאמת היא שאני כותב בבלוג, הייתי מרגיש נורא והם היו מרגישים נורא כשהיו מגלים מה "האמת" וכך גם כל מי שמסביב והיה מתוודע ל"אמת" הזו. אנשים קרובים מצפים לקצת פחות התחכמות זה מזה.

 

[קפה שחור]

צריך להתרחק מאנשים קנאים ולהתקרב לאנשים מפרגנים או סקרנים
להפסיק לחשוב על מה אחרים אומרים ו\או חושבים ופשוט לא להתייחס
ואת ההורים שלך את צריכה לחשוף בפני חברים שלהם, האי נוחות שלהם לא קשורה אלייך
ההצלחה שלך בחיים נראית כ"בטלנות" לכלל האוכלוסיה, אבל את לא כלל האוכלוסיה, את הצלחת במה שצריך
ישנם אנשים שלא יגיעו קרוב למצב שלך ואפילו לא ינסו, האנשים הללו משקולת על המצפון שלך
את מפחדת להפתח כי אנשים אילו בסביבתך, עדיף שישארו בקבוצת המירמור שלהם
תמצאי אנשים שירימו אותך עוד יותר גבוה ושתפיקי מה שתירצי מהזמן החופשי שלך ולא בהתגוננות מאחורי שקרים

 

[איש(3718)]

כן. אם הייתי מספר להורים שלי שאני עובד כיועץ בתחום שלי, כפי שהצעת, כשהאמת היא שאני כותב בבלוג, הייתי מרגיש נורא והם היו מרגישים נורא כשהיו מגלים מה "האמת" וכך גם כל מי שמסביב והיה מתוודע ל"אמת" הזו. אנשים קרובים מצפים לקצת פחות התחכמות זה מזה.

אנחנו באים מעולמות שונים.
אתה עורך דין שכיר ממשלתי עם קביעות, זה מושג שדור ההורים מכיר ומכבד.
אני איש תוכנה עצמאי שעוסק בתחום טכנולוגי מאד ספציפי. לגבי ההורים (הלא צעירים) שלי, עיסוק בתחום הטכני שלי או כתיבה בבלוג זה דברים שקולים לחלוטין , בשני הדברים הם לא מבינים כלום, מה זה משנה מבחינתם אם אני יועץ בתחום מודלים מרקוביים של למידת מכונה מבוססי RNN (סתם המצאתי משהו, כדי להדגים) או כותב בבלוג על נושאים אלו ואחרים? איזה חשיבות יש לזה מבחינתם?

שנה מסויימת אני יכול לעבור כשכיר, שנה אחר כך כיועץ לפי שעות, שנה אחר כך למכור פרוייקט שעשיתי (קניין רוחני) , ושנה אחר כך לחיות מפירות השקעותיי ולפתח מיזמים חדשים, אז מה אני בעצם? ולמה הדיוק כל כך חשוב?

 

[מרק עוגיות]

מה זה משנה מבחינתם אם אני יועץ בתחום מודלים מרקוביים של למידת מכונה מבוססי RNN (סתם המצאתי משהו, כדי להדגים) או כותב בבלוג על נושאים אלו ואחרים? איזה חשיבות יש לזה מבחינתם?

אני לא יודעת מה מערכת היחסים שלכם עם ההורים שלכם, אבל ההורים שלי לא מקבלים ממני רק כותרת ללא תוכן לגבי העיסוקים שלי בחיים. אני מספרת להם על הצלחות וכשלונות, על אתגרים שיש לי ועל מטרות שאני רוצה להשיג. הם לא מבינים בתחום שלי שום דבר, אבל הם עדיין יכולים להבין דברים כמו "קיבלתי משוב חיובי מלקוח" או "אני מנסה להתחיל פרויקט חדש" או "עובד שלי עזב". אז אם הייתי פורשת מעבודה ורק חיה מרווחי הון פסיביים אני לא רואה איך הייתי יכולה להעמיד פנים שזה משהו אחר. אם היית אומרת, נניח, שאני יועצת, היו שואלים אותי "איך הולך? יש לקוחות? איך מתקדם הפרויקט?" וכולי. לא מתוך חטטנות אלא מתוך אכפתיות. אז מה, להתחיל לבנות סיפור כיסוי שלם? לא נראה לי. אני מאמינה שאם הייתי פורשת הייתי אומרת להם את האמת ומתמודדת עם השאלות שלהם בישירות. מי שפרש ושלם עם עצמו צריך להיות מסוגל לענות.