לומדים, חוסכים, משקיעים

[Therealdeal]

היי, תודה על כתיבת היומן, הוא מרתק ונהנתי מאוד לקרוא את כולו.

שמח לשמוע!

כתבת שאת מתכנן עסקת נדלן להשקעה לסוף 2025/תחילת 2026, יש עדכון בנוגע לזה?

מתקדם לאט משחשבתי, מקווה שיופיע בעדכון הבא.

 

[Therealdeal]

עדכון מאזן שנתי לשנת 2026.

תקציר: המשכנו לחסוך ולהשקיע. השווקים היו טובים אלינו, הבשילו מניות נוספות והמשכנו להפקיד למוצרים הפנסיוניים.

הערות:
1. בכל סעיף שבו מופיע "קודם", הכוונה היא לעדכון מה 10/10/2026 (תקופת זמן של שנה).
2. המספרים לא עגולים כי אני מעתיק מגליון אקסל שאני מנהל, עמכם הסליחה.
3. הסכומים באלפי ש"ח.

---

מזומן והשקעות לטווח קצר: 605 (קודם 233), עלייה של 372
סכום של 10K נמצא בעו"ש דרך קבע והיתר בקרנות כספיות. העלייה נובעת מהפקדות חדשות. המטרה היא הון עצמי לעסקת נדל"ן.

נדל"ן: 2,880 (קודם 2,880), ללא שינוי
דירת המגורים ממשיכה להיות משוערכת לפי מחיר הרכישה. לא כללתי בשווי כספים נוספים שהושקעו בה לאחר הרכישה.

השקעות "אלטרנטיביות": 245 (קודם 504), ירידה של 259
החלטתי להפחית לאפס אחת מהשקעות הנדל"ן היזמיות שלנו בחו"ל (השקעה א' שהרחבתי לגביה כאן). ייתכן שעוד נראה ממנה חלק מהקרן, אבל אין לי יכולת להעריך כמה ומתי. מבחינתי כל סכום שיחזור יהיה הפתעה חיובית. ההשקעה השנייה ממשיכה להיות משוערכת לפי סכום ההשקעה המקורי.

תיק ניירות ערך ממוסה בניהול עצמי: 5,858 (קודם 4,922), עלייה של 936
מאז העדכון הקודם רכשנו ניירות ערך בכ-333 אלף ש"ח. יתרת העלייה משקפת בעיקר את ביצועי השווקים ושינויי שערי מט"ח.

מניות בחברות שעבדנו\עובדים\משקיעים בהן: 1,682 (קודם 1,129), עלייה של 553
הסכום מהווה הערכה של השווי נטו לאחר תשלום המס, בין אם שולי, הוני, מס יסף או שילוב שלהם, בהתאם להחזקה.

קרנות השתלמות וקופות גמל: 1,212 (קודם 1,018), עלייה של 194
העלייה כוללת הפקדות שוטפות ותשואות. חלק מהקרנות כוללות הפקדות מעל לתקרה.

פנסיות: 2,188 (קודם 1,677), עלייה של 511
העלייה נובעת מהפקדות עובד\מעסיק שוטפות גבוהות ומשינויים בשוק. כלל המוצרים הפנסיוניים נמצאים במסלולים עם חשיפה גבוהה למניות.

השקעות על שם הילדים: 213 (קודם 190), עלייה של 23
הסכום כולל קופות גמל להשקעה ללא הפקדות חדשות וחיסכון לכל ילד.

התחייבויות: 216 (קודם 209), גידול של 7
הלוואה משפחתית שנלקחה לצורך רכישת דירת המגורים, ב 3% בלון שנתי.

---

סיכום, עד כדי שגיאות עיגול:

סך נכסים: 14,883 (קודם 12,553), עלייה של 2,330
התחייבויות: 216 (קודם 209), גידול של 7
שווי לפני מס רווחי הון: 14,667 (קודם 12,343), עלייה של 2,324
שווי ללא פנסיות: 12,479 (קודם 10,667), עלייה של 1,812

---

פעולות שעשינו בשנה האחרונה​

* מאז העדכון הקודם רכשנו ניירות ערך בסכום כולל של 676 אלף ש"ח, שהתחלקו חצי-חצי בין רכישת מדדי מניות וקרנות כספיות. החיסכון מסביר חלק משמעותי מהגידול, אבל כבר לא את רובו.
* החלטתי לאפס את השווי של אופציות והשקעות בחברות פרטיות. במקרה הזה לא התרחש אירוע שלילי מיוחד - החברות עדיין קיימות, וחלקן אף נראות במצב מעולה. שיניתי את ברירת המחדל: נכס פרטי, לא נזיל, שאין לי ודאות שהוא שווה כסף ושאוכל לממש אותו, מקבל שווי אפס. זו אינה חשבונאות מדויקת במיוחד (שגם לא נדרשת ברמת משק בית לדעתי), אלא כלי התנהגותי. אני מעדיף שהמאזן ישפיע על ההחלטות שלנו באופן שמרני, ולא ייתן לי תחושת עושר המבוססת על נכסים שאולי לעולם לא יתממשו.
* השקעת הנדל"ן הנוספת שאני מתאר פה ומייחל לה בשנתיים האחרונות לא ממש מתקדמת. החלטנו שנעשה עוד השקעת נדל"ן בארץ, בין אם זו המתוארת ובין אם אחרת, בשנה הקרובה. מקווה לעדכן במהרה.
* טיילנו בחו"ל במהלך השנה יחד כחודש במצטבר, ועוד 5-6 טיולים קצרים של יומיים-שלושה בארץ. אפשר לומר שהעלייה שלנו בצריכה נספגת בעיקר בסעיף הטיולים

---

עדכון קריירה​

המשרה הציבורית (והמרכזית) שלי מתקדמת טוב, והייתה לי שנה מעולה. בנוסף, מתחילת השנה לקחתי על עצמי תפקיד ייעוץ חלקי בתעשייה. הגעתי כדי לחקור שאלה עסקית ממוקדת, אבל התפקיד התרחב בהדרגה. אני נדרש ללמוד ולהכיר תחומים נוספים ואני ממש נהנה, למרות שלפעמים לוח הזמן צפוף. בפאן החברתי, אני עובד עם אנשים מעולים ונחשף לתפיסות עולם שונות.

התפקיד הזה מהווה קפיצת מדרגה של ממש בקריירה שלי בתעשייה, לאו דווקא בגלל היקף העבודה או התגמול. אלא משום שלראשונה אני משתמש כמעט בכל ארגז הכלים שלי, מה שמסביר לי ולאחרים מה הערך המיוחד שמישהו עם הרקע והיכולות שלי יודע לתת. אני מקווה שיפתחו לי דלתות נוספות, אבל לא מחפש אותן כרגע.

החוויה הזאת גם מחדדת לי את היתרון שבשילוב בין משרה ציבורית ופרטית, במיוחד בעידן הזה שהכל בו אי-ודאי. המשרה המרכזית נותנת לי חופש, עומק וגמישות. העבודה בתעשייה נותנת קצב אחר, משוב מהיר והשפעה ישירה על החלטות בהיקף גדול.

---

מחשבות על עושר וקבוצות ייחוס​

רוב חיי המקצועיים עברו במסגרות ציבוריות. זו סביבה במעמד סוציו-אקונומי בינוני פלוס (נאמר עשירונים 6-8?) שאינה עשירה במיוחד ולא מתעניינת בסממנים של עושר. אף אחד סביבי לא מתעניין מאיפה החולצה שלי, איזה שעון אני עונד או באיזה רכב אני מגיע לעבודה. הסטטוס, ככל שקיים, קשור לפעילות המקצועית בלבד: מה עשית, על מה אתה עובד, מה אתה יודע לתת לאחרים.

במסגרת העשייה שלי וכמה יוזמות שאני שותף להן, נחשפתי לסביבה חברתית שלא הכרתי מקרוב - ביליתי כמה עשרות שעות עם שכירים בכירים שחלקם עשירים מאוד. בעולם הזה כסף וצריכה הם חלק טבעי יותר מהשיחה. מדברים על רכבים, שעונים, מסעדות, חופשות ובתים. מישהו מתייעץ אם לשדרג רכב, למרות שההפרש במחיר יכול להיות הון עצמי לדירה. מישהו אחר מדבר על בית החלומות שהוא בונה על שטח של דונם בשרון. וזה לא רק חפצים, אלא גם קניית זמן והסרת חיכוך מהחיים. למשל מאמנת פילטיס שמגיעה אליך הביתה ב 6 בבוקר כדי להספיק אימון לפני שהילדים מתעוררים. הספר שלך שמגיע אליך למקום העבודה בחלון בין פגישות. או שירותי ניקוי יבש בתוך פחות מיום. כלומר לא דברים ראוותניים, אבל כאלה שהופכים חיים עמוסים לקלים ונוחים יותר.

השיח הזה לא נובע (בהכרח) מתוך ראוותנות, והוא בוודאי שלא נוכח כל הזמן, אבל אלו סממנים שנמצאים בחיים ובשפה של הקבוצה. כל זה גרם לי להיות מודע לדברים שביום-יום שלי היו שקופים. לגרוטאה שאני נוסע בה, לדירה הסטנדרטית שלנו שאין בה שיש מיובא מאיטליה, ולטי-שירטס שאני לובש דרך קבע ואת חלקם צריך לזרוק ולהחליף. דברים שמנקודת מבטי הם סתם בחירות פונקציונליות הפכו לסמלי הצלחה ושייכות. לקח לי זמן להבין שהסיבה לאי-הנוחות שלי היא מבוכה. זיקקתי את המחשבות שלי לשאלות הבאות:

אם אנחנו באמת כל כך מוצלחים במה שאנחנו עושים, ומצבנו הכלכלי טוב, למה החיים שלנו לא נראים כך מבחוץ? האם זו בחירה מודעת בערכים ובאורח חיים שמתאים לנו, או פשוט הרגל ישן של מי שעדיין לא מרגיש שמותר לו להוציא? האם לא כדאי לכוון "גבוה יותר"?

יש לי תשובות חלקיות. באופן אישי, אני מרגיש טבעי יותר בתרבות שבה הרכב והשעון שלי אינם מעניינים במיוחד. ככה חייתי כל חיי, ואני לא רואה סיבה להשתנות. אני אוהב להיות שקוף ונטול צורך להרשים אחרים, אוהב חיים "פשוטים" וסולד משיח "צרכניסטי". אני מעדיף את החופש להתאמן מתי שאני רוצה, כי האפקט השלילי של חוסר הנוחות בתיאום עם מאמנת גובר על היתרונות שאקבל ממנה. אני לא מרגיש צורך להסתפר כל שבועיים ומוכן פעם בכמה חודשים לחכות 5-10 דקות שהספר יתפנה.

מצד שני, העושר שאני מדבר עליו הוא תוצר לוואי של תכונות אופי וסגנון חיים שאני שותף להן ומוכן לאמץ: שאפתנות, תחושת בעלות ואחריות שאין לעובד הממוצע, קרבה לקבלת החלטות והנכונות לקבל תגמול שתלוי בעיקר בביצועים (80-95% מהתגמול קשור ישירות לביצועים).

ויש לי גם תובנה מקצועית. בעבר ציירתי איזה דיכוטומיה של בחירה בינארית בין שכיר עם ביטחון לבין יזם עם פוטנציאל להתעשר ממש. ופתאום פגשתי שכירים בכירים שלקחו אחריות גדולה, צברו מניות ובונוסים לאורך שנים והגיעו לעושר משמעותי מאוד. הם לא יזמים שאכלו חצץ ושחו באי-ודאות כדי להקים את החברה, אבל הם גם לא מחליפים שעות עבודה במשכורת חודשית. אני חושב שה DNA שלי יכול להתאים לתפקידים מסויימים בתעשייה במעמד הזה. אבל מוקדם לי מידי לתרגם את זה לפעולה ממשית.

---

המטרה המקורית של היומן הייתה להבין כיצד צבירת הון אמורה להשפיע על החיים ועל הבחירות שלנו. מהבחינה הזו, השנה האחרונה הייתה מעניינת יותר מהשינוי במספרים. מנגנון ההשקעה שלנו כבר כמעט אוטומטי. השאלות המורכבות נמצאות כיום בעיקר במשפחה, בקריירה, ובבחירת המשחקים שבהם אני רוצה לשחק "כשאהיה גדול".

אם יש לכם שאלות\ביקורות\מחשבות הצעות - כרגיל, אשמח לשמוע!

 

[גרביל מרוץ]

האם לא כדאי לכוון "גבוה יותר"?

אתם נמצאים גבוה יותר מהשאר, לכן אתם לא צריכים להוכיח כלום. הגישה שלכם גם יותר בריאה לילדים, ילד שגדל בחווית עושר ללא החוויה של המאמץ להשיג את העושר הזה עלול להגיע לחייו הבוגרים עם ארגז כלים חסר.

 

[Homer]

אם אנחנו באמת כל כך מוצלחים במה שאנחנו עושים, ומצבנו הכלכלי טוב, למה החיים שלנו לא נראים כך מבחוץ? האם זו בחירה מודעת בערכים ובאורח חיים שמתאים לנו, או פשוט הרגל ישן של מי שעדיין לא מרגיש שמותר לו להוציא? האם לא כדאי לכוון "גבוה יותר"?

יש לך כמעט 14 מיליון? אתה יכול להרשות לעצמך אומגה או רולקס אם זה מה שיעשה לך את זה. בהחלט מותר לפרגן לעצמך.
אבל בסופו של יום, זה יראה את השעה בדיוק כמו קאסיו.
חוץ מזה, לטייל חודש וחצי בשנה זה בהחלט לכוון גבוה יותר, תשקיע במה שמח את המשפחה שלך.

 

[בת העמק]

באופן אישי, אני מרגיש טבעי יותר בתרבות שבה הרכב והשעון שלי אינם מעניינים במיוחד. ככה חייתי כל חיי, ואני לא רואה סיבה להשתנות. אני אוהב להיות שקוף ונטול צורך להרשים אחרים, אוהב חיים "פשוטים" וסולד משיח "צרכניסטי".

אני כל-כך מקווה בשבילך שתמשיך בכך, זה באמת החיסרון הגדול של מגע עם עשירים מהסוג הצרכניסטי, אם כי אפשר להיות צרכניסט משעמם גם בלי להיות עשיר גדול או עשיר בכלל. חלק מהחברים שלי נעשו אמידים מופלגים (אין לי מושג מה באמת המאזן שלהם ולכן מסתפקת באמידות על פני עשירות) ונשארו מעניינים וצנועים, ומאחרים התרחקתי כי זה ממש ממש ממש משעמם אותי.

מצד שני, העושר שאני מדבר עליו הוא תוצר לוואי של תכונות אופי וסגנון חיים שאני שותף להן ומוכן לאמץ: שאפתנות, תחושת בעלות ואחריות שאין לעובד הממוצע, קרבה לקבלת החלטות והנכונות לקבל תגמול שתלוי בעיקר בביצועים (80-95% מהתגמול קשור ישירות לביצועים).

נכון מאד, אבל לא אמורה להיות לך בעיה לקחת רק את התכונות האלו בלי הקישקושים מסביב.
סתם נזכרת באנקדוטות של מתעשרים שהצליחו להישאר צנועים כמה שנים עד שעבר להם - גיל שוויד ואסף רפפורט

 

[Therealdeal]

אתם נמצאים גבוה יותר מהשאר, לכן אתם לא צריכים להוכיח כלום. הגישה שלכם גם יותר בריאה לילדים, ילד שגדל בחווית עושר ללא החוויה של המאמץ להשיג את העושר הזה עלול להגיע לחייו הבוגרים עם ארגז כלים חסר.

המונח "גבוה" בציטוט המקורי וגם בתגובה שלך מניח שיש ציר חד מימדי שמוסכם על כולם - וברור שאין כזה. אני עדיין לומד איך לתרגם עושר לרמת חיים, ומסתכל לא מעט במראה האחורית בדרך.

אני באופן אישי מסכים איתך לגבי הילדים *שלי*, למרות שראיתי איך ילד מהרצליה פיתוח שיש לו הכל הופך ליזם הייטק ומוכר חברה, כי הוא רואה את המאמץ של ההורים שלו ומחקה אותם. כנראה כמו כל דבר, זה תלוי בילד ובהורים ואין נכון אבסולוטית.

 

[Therealdeal]

יש לך כמעט 14 מיליון? אתה יכול להרשות לעצמך אומגה או רולקס אם זה מה שיעשה לך את זה. בהחלט מותר לפרגן לעצמך.

אז זהו, שקשה לי לדמיין את עצמי - גם עם 100 מליון דולר - הולך עם רולקס. חפצים יקרים מעיבים על החופש מבחינתי.

חוץ מזה, לטייל חודש וחצי בשנה זה בהחלט לכוון גבוה יותר, תשקיע במה שמח את המשפחה שלך.

+1

 

[Therealdeal]

אני כל-כך מקווה בשבילך שתמשיך בכך, זה באמת החיסרון הגדול של מגע עם עשירים מהסוג הצרכניסטי, אם כי אפשר להיות צרכניסט משעמם גם בלי להיות עשיר גדול או עשיר בכלל. חלק מהחברים שלי נעשו אמידים מופלגים (אין לי מושג מה באמת המאזן שלהם ולכן מסתפקת באמידות על פני עשירות) ונשארו מעניינים וצנועים, ומאחרים התרחקתי כי זה ממש ממש ממש משעמם אותי.

מבין אותך, שיחות אחרות לגמרי.

נכון מאד, אבל לא אמורה להיות לך בעיה לקחת רק את התכונות האלו בלי הקישקושים מסביב.

מקווה שאת צודקת...

סתם נזכרת באנקדוטות של מתעשרים שהצליחו להישאר צנועים כמה שנים עד שעבר להם - גיל שוויד ואסף רפפורט

אני חושב שבקליבר הזה אובדן הפרטיות מחייב שינוי באורח החיים. לא חושב שאתקל בבעיות של הנ"ל בימי חיי

 

[עידו ג]

אם יש לכם שאלות\ביקורות\מחשבות הצעות - כרגיל, אשמח לשמוע!

קודם כל תודה על השיתוף. המסע שלך (או שלכם) מרתק.

אם יש משהו אחד להציע או לתת ביקורת עליו בהקשר לעדכון האחרון - הגרוטאה עליה אתה נוסע או הלבוש אותו אתה לובש, דווקא בהקשר שלא הזכרת, הילדים.
למיטב זכרוני הבכור/בכורה מתקרבים לגיל העשרה, גיל ההתבגרות.
ילדים לעיתים אכזריים, ובגיל העשרה עם רשתות חברתיות ייתכן ואף יותר.
אני מאמין שאתם מכוונים את ילדיכם למקומות לימוד איכותיים מאוד, מה שככל הנראה יגרור לסביבה שלבושה יפה, הורים שנוהגים ברכב יפה וכד'.

כילד וכנער להורים במשקל עודף+++ ועניים מאוד, חוויתי לא מעט חוויות לא נעימות, אי רצון ללכת ללימודים בגלל התנכלויות ועוד.

אני בטוח שהילדים הם כל עולמכם, אולי תוכלו "לתרץ" שדרוג עבור החוויה שלהם עם הסביבה עליה הם יגיעו.
לא ברמה של להפוך למשפחה ראוותנית ומלאה בשופוני, אלא משהו שהילדים ירגישו יותר בנוח איתו.
למשל שתגיעו ליום הורים בלבוש מכבד (לא חולצות קרועות ששוות זריקה לזבל), תסיעו את הילדים לבית הספר ברכב שהסביבה לא תלעג לו (אתה בעצמך לעגת לגרוטאה שלך, ככל הנראה יהיה חומר קל לילדים).

זה אולי משהו שלא מפריע לכם, אך עלול מאוד להנעים ולהקל על ילדיכם.

אלו היו סתם שתי דוגמאות, כמובן שיש עוד הרבה, אבל אלו דוגמאות שזכורות לי די טוב כילד שבדיעבד סבל מדיכאון וחוסר בטחון.
אם אפשר להקל עליהם בגיל הזה, זה שווה את זה.

 

[בת העמק]

אני מאמין שאתם מכוונים את ילדיכם למקומות לימוד איכותיים מאוד, מה שככל הנראה יגרור לסביבה שלבושה יפה, הורים שנוהגים ברכב יפה וכד'.

לא בהכרח. במוסדות החינוך ששלחתי את ילדיי, הקיבוצניקים וילדי המצפים היו זרוקים מהת*ת ואילו ילדי המושבים, הדרוזים וכפר ורדים גרו בבתים גדולים מדי עם רכבים ובגדים מפוארים מדי (לטעמי כמובן) ובכל זאת אצל הראשונים היו יותר מחוננים ויותר ספורטאים... וכולם חיו בשלום אחד עם השני.

 

[קפיצת הדרך]

אם אנחנו באמת כל כך מוצלחים במה שאנחנו עושים, ומצבנו הכלכלי טוב, למה החיים שלנו לא נראים כך מבחוץ? האם זו בחירה מודעת בערכים ובאורח חיים שמתאים לנו, או פשוט הרגל ישן של מי שעדיין לא מרגיש שמותר לו להוציא? האם לא כדאי לכוון "גבוה יותר"?

יש לי תשובות חלקיות. באופן אישי, אני מרגיש טבעי יותר בתרבות שבה הרכב והשעון שלי אינם מעניינים במיוחד. ככה חייתי כל חיי, ואני לא רואה סיבה להשתנות. אני אוהב להיות שקוף ונטול צורך להרשים אחרים, אוהב חיים "פשוטים" וסולד משיח "צרכניסטי". אני מעדיף את החופש להתאמן מתי שאני רוצה, כי האפקט השלילי של חוסר הנוחות בתיאום עם מאמנת גובר על היתרונות שאקבל ממנה. אני לא מרגיש צורך להסתפר כל שבועיים ומוכן פעם בכמה חודשים לחכות 5-10 דקות שהספר יתפנה.

לא מבינה למה בדיוק התכוונת ב- ״לכוון גבוה יותר״…
אין שום סיבה ״בכוח״ לבחור רכב או שעון שאתה לא מרגיש בנוח איתו. אין בזה הגיון בכלל.
מצד שני, במצב שלך, אין גם סיבה ״בכוח״ לנסוע ב-״גרוטאה״.

אז אם ב- ״לכוון גבוה יותר״ התכוונת לעשות דברים שלא מדברים אלייך ולא נותנים לך שום ערך מלבד שואו-אוף ו- ״כי ככה אחרים עושים״, אז התשובה שלי היא - מה פתאום.
אבל אם ב- ״לכוון גבוה יותר״ התכוונת ללמוד ״לשחרר״ ולאפשר לעצמך להינות גם מהכאן ועכשיו, אז התשובה שלי היא כן, למה לא?

 

[יובל ממודיעין]

ביליתי כמה עשרות שעות עם שכירים בכירים שחלקם עשירים מאוד. בעולם הזה כסף וצריכה הם חלק טבעי יותר מהשיחה. מדברים על רכבים, שעונים, מסעדות, חופשות ובתים

אני במילואים "ביליתי" עם מהנדס אזרחי, או משהו בסגנון, בכל מקרה הוא עבד בחברה קבלנית של סלילת כבישים.
החולצה, הרכב, השעון, העניבה ואפילו העט שאותו הבעלים שולף על מנת לחתום חוזה, הכל חלק מתפאורה של היררכיה והצלחה. הצד השני בוחן אותך כשאתם במשא ומתן, ואתה בוחן אותו. כל אחד מנסה לעשות רושם על השני בדיוק כמו שזכרים בממלכת החיות מראים מי יותר חזק, למי יש קרניים גדולות יותר ומי יכול לדפוק על החזה חזק יותר, לא התפתחנו הרבה מאז.

 

[Homer]

אני במילואים "ביליתי" עם מהנדס אזרחי, או משהו בסגנון, בכל מקרה הוא עבד בחברה קבלנית של סלילת כבישים.
החולצה, הרכב, השעון, העניבה ואפילו העט שאותו הבעלים שולף על מנת לחתום חוזה, הכל חלק מתפאורה של היררכיה והצלחה. הצד השני בוחן אותך כשאתם במשא ומתן, ואתה בוחן אותו. כל אחד מנסה לעשות רושם על השני בדיוק כמו שזכרים בממלכת החיות מראים מי יותר חזק, למי יש קרניים גדולות יותר ומי יכול לדפוק על החזה חזק יותר, לא התפתחנו הרבה מאז.

אגב, זה לא רק שעון או אוטו. במילייה שלי זה גם פעילות גופנית - מי עשה איירון מן, כמה איירון מן עשית, מי טס לעשות מרתון בברצלונה... נושאים משעממים תחת... כל כך לא אכפת לי שהם יוצאים לריצה... אני מעדיף לדבר על רולקסים.

 

[בת העמק]

במילייה שלי זה גם פעילות גופנית - מי עשה איירון מן, כמה איירון מן עשית, מי טס לעשות מרתון בברצלונה

ועל הקפיצה לראות הופעה בחו"ל הם לא מדברים? ומסעדות שף?

 

[Homer]

ועל הקפיצה לראות הופעה בחו"ל הם לא מדברים? ומסעדות שף?

פחות, מסעדות משף, הופעות בחו״ל או לטוס לראות משחק כדורגל בחו״ל זה כבר לא כזה סמל סטטוס.

 

[Therealdeal]

קודם כל תודה על השיתוף. המסע שלך (או שלכם) מרתק.

אם יש משהו אחד להציע או לתת ביקורת עליו בהקשר לעדכון האחרון - הגרוטאה עליה אתה נוסע או הלבוש אותו אתה לובש, דווקא בהקשר שלא הזכרת, הילדים.
למיטב זכרוני הבכור/בכורה מתקרבים לגיל העשרה, גיל ההתבגרות.
ילדים לעיתים אכזריים, ובגיל העשרה עם רשתות חברתיות ייתכן ואף יותר.
אני מאמין שאתם מכוונים את ילדיכם למקומות לימוד איכותיים מאוד, מה שככל הנראה יגרור לסביבה שלבושה יפה, הורים שנוהגים ברכב יפה וכד'.

כילד וכנער להורים במשקל עודף+++ ועניים מאוד, חוויתי לא מעט חוויות לא נעימות, אי רצון ללכת ללימודים בגלל התנכלויות ועוד.

אני בטוח שהילדים הם כל עולמכם, אולי תוכלו "לתרץ" שדרוג עבור החוויה שלהם עם הסביבה עליה הם יגיעו.
לא ברמה של להפוך למשפחה ראוותנית ומלאה בשופוני, אלא משהו שהילדים ירגישו יותר בנוח איתו.
למשל שתגיעו ליום הורים בלבוש מכבד (לא חולצות קרועות ששוות זריקה לזבל), תסיעו את הילדים לבית הספר ברכב שהסביבה לא תלעג לו (אתה בעצמך לעגת לגרוטאה שלך, ככל הנראה יהיה חומר קל לילדים).

זה אולי משהו שלא מפריע לכם, אך עלול מאוד להנעים ולהקל על ילדיכם.

אלו היו סתם שתי דוגמאות, כמובן שיש עוד הרבה, אבל אלו דוגמאות שזכורות לי די טוב כילד שבדיעבד סבל מדיכאון וחוסר בטחון.
אם אפשר להקל עליהם בגיל הזה, זה שווה את זה.

מעניין, תודה שהתייחסת. כמה מחשבות:

1. אני גדלתי במקום די עני בעצמי, ושמתי לזה רק בגיל תיכון כשפתאום היו ילדים מכל מיני מקומות. עד אז בגדים בלויים עם טלאים היו בסדר גמור. אני לא זוכר שהרגשתי שחסר לי משהו, כנראה זה תלוי בילדים וגם בהורים. לא יודע איך מפצחים את זה.

2. הילדים שלי מקבלים המון, שלא ישתמע אחרת. הזמן המצטבר שכל אחד מהם היה בחו"ל הוא במכפלות יותר ממה שאני הייתי עד גיל 18. קונים להם צעצועים מידי פעם, אבל במידה ואחרי שאנחנו עושים איתם מחקר - התהליך זה חלק מהחוויה. חוגים וכו. אוכל מדהים. אנחנו נותנים להם הרגשה שיש להם הכל, ושיש אילוצים בחיים שצריך להתחשב בהם.

3. לפני כמה חודשים אחד הילדים שלי היה מצונן עם חום ולא הלך לבית ספר, והייתי לי פגישה חשובה על יוזמה שניסיתי לקדם. ביקשתי מהבחור שפגשתי שניפגש במקום ציבורי פתוח (כדי שלא נידבק חס וחלילה). הוא הגיע ברכב ספורט מאוד יוקרתי ומאוד ייחודי, וכמובן שהבן שלי התלהב נורא. דיברנו על זה בחזור משהו כמו חצי שעה, אבל התקציר: הבן שלי שאל אותי כמה הוא עולה ולמה לנו אין רכב כזה. ועניתי לו את התשובה האמיתית - כי יש לנו דברים אחרים טובים יותר לעשות עם הכסף.

4. אני לא קורא לרכב גרוטאות לידם, כמובן...

 

[Therealdeal]

לא בהכרח. במוסדות החינוך ששלחתי את ילדיי, הקיבוצניקים וילדי המצפים היו זרוקים מהת*ת ואילו ילדי המושבים, הדרוזים וכפר ורדים גרו בבתים גדולים מדי עם רכבים ובגדים מפוארים מדי (לטעמי כמובן) ובכל זאת אצל הראשונים היו יותר מחוננים ויותר ספורטאים... וכולם חיו בשלום אחד עם השני.

נשמע כמו תפן? (או כברי?) בכל מקרה, מה שאת כותבת לא מפתיע.

 

[Therealdeal]

לא מבינה למה בדיוק התכוונת ב- ״לכוון גבוה יותר״…
אין שום סיבה ״בכוח״ לבחור רכב או שעון שאתה לא מרגיש בנוח איתו. אין בזה הגיון בכלל.
מצד שני, במצב שלך, אין גם סיבה ״בכוח״ לנסוע ב-״גרוטאה״.

אז אם ב- ״לכוון גבוה יותר״ התכוונת לעשות דברים שלא מדברים אלייך ולא נותנים לך שום ערך מלבד שואו-אוף ו- ״כי ככה אחרים עושים״, אז התשובה שלי היא - מה פתאום.
אבל אם ב- ״לכוון גבוה יותר״ התכוונת ללמוד ״לשחרר״ ולאפשר לעצמך להינות גם מהכאן ועכשיו, אז התשובה שלי היא כן, למה לא?

היי, כמובן שאין סיבה לרכוש ב"כוח" אם אני בטוח שהתועלת שלי תהיה נמוכה. לא לזה התכוונתי.

בחלק הקשור לקריירה - לנסות לכוון גבוה יותר למשרות של "שכיר בכיר". אנחנו מסתפקים במועט (יחסית), ולכן לא חשבתי שארצה לקחת משרות עם אחריות מהאופן שציינתי. אין לי מה לעשות עם התגמול. אבל פתאום אני מבין איך אפשר להינות מהמשרה עצמה. זה אולי ברור לחלק מהאנשים שאפשר להינות מהעבודה ומהלחץ, אבל אני מודה שלי זה לא היה ברור. רק כשראיתי דוגמאות חיות לזה בעיניים הצלחתי לדמיין כמה אהנה מהמשרה עצמה, בלי קשר לתגמול או לאיזה דלתות תיפתחנה.

בחלק הקשור לצריכה - זה יותר קשור למה שקראת לו "לשחרר".

קראתי רעיון שממש התחברתי אליו בספר the art of spending money (ספר מומלץ מאוד!). יש הרבה דברים שלא התנסתי בהם, ולכן אני לא מכיר ולא יודע אם/כמה אני אתחבר אליהם. בספר הוא מציע "להסתכן" ולהתנסות במה שנראה לנו שיכול להצליח. למשל, קניתי שעון ספורט "יקר" שעל הנייר אין לי שום צורך בו. הרי אפשר פשוט לנעול נעליים ולצאת לרוץ. אבל אני כן נהנה לבנות לעצמי אימונים לא טרוויאלים ולקבל חיווי תוך כדי הריצה (מצטער @Homer ). אז זה ניסוי שהצליח מבחינתי, למרות שיכולתי להסתדר בלי וכך עשיתי ארבעה עשורים. אולי אהנה לנסוע על אאודי? אני פוסל את זה על הסף כי *כרגע* זה לא נראה לי מצדיק. אבל אולי זה שווה את הניסוי? (סתם כדוגמה).

 

[Therealdeal]

אני במילואים "ביליתי" עם מהנדס אזרחי, או משהו בסגנון, בכל מקרה הוא עבד בחברה קבלנית של סלילת כבישים.
החולצה, הרכב, השעון, העניבה ואפילו העט שאותו הבעלים שולף על מנת לחתום חוזה, הכל חלק מתפאורה של היררכיה והצלחה. הצד השני בוחן אותך כשאתם במשא ומתן, ואתה בוחן אותו. כל אחד מנסה לעשות רושם על השני בדיוק כמו שזכרים בממלכת החיות מראים מי יותר חזק, למי יש קרניים גדולות יותר ומי יכול לדפוק על החזה חזק יותר, לא התפתחנו הרבה מאז.

בדיוק. ויש מקומות מסויימים בארץ, שאם תגיע לפגישה רצינית עם מכנס קצר - גמרת את עצמך עוד לפני שהפגישה התחילה. לא שיחקתי את המשחק הזה עד כה.

 

[Therealdeal]

אגב, זה לא רק שעון או אוטו. במילייה שלי זה גם פעילות גופנית - מי עשה איירון מן, כמה איירון מן עשית, מי טס לעשות מרתון בברצלונה... נושאים משעממים תחת... כל כך לא אכפת לי שהם יוצאים לריצה... אני מעדיף לדבר על רולקסים.

אני דווקא מאוד מתחבר לפעילות גופנית ופחות לרולקסים ברור לי שחלק משמעותי מ"חופש כלכלי" עבורי הוא להתמיד בספורט לאורך זמן.

אבל גם יש "צרכניזם" על סטרואידים. בטריאתלון למשל, החלק הארוך ביותר הוא אופניים. ולכן, אם נשפוך שם כסף (אופניים ב 50k) נצליח לגלח חלק משמעותי יותר מהזמן ביחס לאימוני ריצה/שחייה.

אני פחות מתחבר לחלק הזה...