אחדד שוב. הממשלה כיום חייבת לציית לחוק. יש שני מנגנונים שאחראים לכך שזה אכן יתקיים:
1. בית המשפט אחראי להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה, דהיינו לפסול החלטות שנוגדות את החוק ולהכריח את הממשלה לקיים את החוק במידה והיא לא עושה כן.
2. יועצים משפטיים אחראיים גם הם להפעיל ביקורת ולדאוג שהממשלה לא תקבל החלטות שנוגדות את החוק.
כפי שציינתי, אם זה היה תלוי בתומכי הרפורמה, היה אפשר להתעלם מהחלטות היעוץ המשפטי, ולבג"צ לא היתה סמכות להכריח את הממשלה לקיים את החוק או למנוע ממנה לעבור על החוק. אני מקווה שזה לא שנוי במחלוקת.
הלכה למעשה, תומכי הרפורמה תומכים בהסרת החובה של הממשלה לציית לחוק. זה עטוף בתעמולה אורווליאנית ("שלטון הפקידים", "דיקטטורת בג"צ"), אבל זה מה שזה. בסופו של התהליך הממשלה לא תהיה מחוייבת לציית לחוק, החלטות בג"צ לא יהיו מחייבות, והיועץ המשפטי יהיה "משרת אמון", וברצונו של השר הוא יהיה נוח ככל שירצה.