וגם במקרים כאלה, בהנחה של משקיע פאסיבי, כמות העבודה מינימלית.הכאב ראש מתחיל כשרוצים לעשות איזון תיק, למכור שכבות היסטוריות אחרי כמה שנים, או כשיש אירועי חברה כמו פיצולי מניות (ספליטים) שדורשים עדכון רטרואקטיבי של העלויות.
אכן זאת הגישה המחמירה. זה עדיין לא אומר ש"צריך"אני מכיר את הדיונים בפורום ואין צורך להכנס לדיון מחדש, פשוט הגישה המחמירה והשמרנית ביותר מול רשות המיסים היא FIFO.
אין פה שו עוול. זאת שיטה עבודה מאוד נפוצה וידועה.רואה חשבון שממיר לפי שער שנתי ממוצע (או חצי שנתי) עושה ללקוח שלו עוול ועשוי לגרום לו לשלם מס עודף
ובממוצע לא תשלם ככה מס עודף.
אגב, אם אתה כלכך דואג ממס עודף אתה יכול לחשב בשתי השיטות ולבחור בשיטה שפועלת לטובתך. רק קח בחשבון שרצוי לשמור על עקביות מסויימת אחרת לא בטוח שמס הכנסה יאהב את זה.
אין קשר בין המשפט הזה (שהוא נכון) לבין השער שאתה משתמש בו לצורך החישוב הנ"ל.לפי "הלכת מוזס", חובה להשוות את הרווח הנומינלי לרווח הריאלי המותאם
אין שום בעיה לחשב רוויח ריאלי ורווח נומינלי בשימוש בשער שנתי.
לא רק שאפשר, זה גם מה שרוב רואי החשבון עושים.אי אפשר ליישם את הלכת מוזס בלי לבדוק את שער בנק ישראל ביום הקנייה המדויק מול יום המכירה המדויק של כל שכבה.
נורא מצחיק אותי אנשים שאומרים "אי אפשר" על משהו שנעשה יום יום והוא הסטנדרט בתחום.