יש 2 היבטים בתיק השקעות, לפעמים מתלכדים ולפעמים לא, שלדעתי משפיעים על הצורך בקרן חירום:
הגדלת הון, מול שימור הון.
מן הסתם לפני שיש תיק השקעות, וכל עוד תיק ההשקעות בהינתן ירידה לא יוכל לממן הוצאות חירום, יש צורך בקרן כזו. ברגע שתיק ההשקעות גדול דיו (וזה לא הרבה) הדברים משתנים:
בשלב צבירת ההון, כשהמטרה היא הגדלת ההון (או הגדלת מקורות ההון, למשקיעי דיבידנדים וכדומה), הגיוני לוותר על קרן כזו. קיים אמנם תרחיש (יותר מאחד) שבו יהיה צורך למכור בירידות, אבל זה חלק מניהול הסיכונים הרגיל של התיק, והנזק המצטבר של קרן חירום כנראה עולה על יתרונותיה. כמובן, יתכן שיתממש הסיכון, מה שמן הסתם יפגע בתשואת התיק וירחיק מעט את המטרה (אבל החזקה קבועה של קרן חירום כנראה, בתוחלת לפחות, תרחיק יותר את המטרה).
לעומת זאת מי שחי על התיק לא יכול להרשות לעצמו שהתיק יגמר, והוא צריך לנקוט יותר אמצעי זהירות. מכיוון שהוצאת חירום בשוק יורד עלולה לפגוע משמעותית בשרידות התיק (ואי שרידות התיק זה מתרחישי החירום המסוכנים ביותר), חשוב שיהיה פלח בתיק ששימוש בו בעיתות חירום לא יפגע בשרידות התיק. מי שעיקר נכסיו מושקעים בנכסים מסוכנים, אכן מתבקש שיחזיק קרן חירום, שתאפשר לתיק שלו לשרוד מצבי חירום ותמנע ממנו להיות קשיש גווע ברעב/קופא מקור. מי שגם כך מחזיק פלח מזומן משמעותי כבר מגודר מפני התרחיש הזה, ולכן פלח המזומן משמש בין היתר גם כקרן חירום (מה גם שקרן החירום כנראה נופלת בתוך "רצועת האיזון" של פלח המזומן, כך שגם פרקטית אין משמעות לקרן חירום).