אילו יציאות צרכניסטיות הכי מטריפות אתכם?

[דאניל]

בזמן האחרון מאוד הדרדרנו בבית מבחינה צרכניסטית. זה לא שאנחנו מרוויחים יותר או מעריכים פחות את הכסף, אלא בעיקר שהזדקנו והתעייפנו, והתחלנו להעריך יותר את הזמן. למשל, שווה לי לשלם 15 שקל כדי לאכול חביתה ברכבת, במקום לקום חצי שעה קודם וגם לסחוב בתיק ולשטוף כלים. זה גרוע גם מבחינה סביבתית (חד"פ) ובריאותית (החביתה שלהם מלאה בשמן).
אבל יש יותר גרוע, ולזה אפילו אין לי תירוץ טוב: ברור לי שזה דבילי, ובכ"ז קניתי כרטיס לוטו כבר כמה וכמה פעמים. אומנם זה רק 6 שקלים, אבל אצטרך להזהר שזה לא יהפוך להרגל. לא לקנות יותר מפעם בחודש או משהו כזה.
אתנחם בכך שזה עדיין יותר טוב מאשר לעשות מנוי פיס. השיטה הכי טובה להמחיש את הטמטום במנוי, היא לשאול את בעל המנוי אם הוא יהיה מרוצה אם הוא יזכה פעם בשנה ב-700 ש"ח. אם הוא אומר שכן, אפשר להציע לשמור עבורו את דמי המנוי כל חודש (60 ש"ח, נדמה לי), ולתת לו בחזרה 700 ש"ח כ"פרס" מובטח בסוף השנה (ועוד ישארו לנו 20 ש"ח כדמי טיפול).

 

[בת העמק]

אבל יש יותר גרוע, ולזה אפילו אין לי תירוץ טוב: ברור לי שזה דבילי, ובכ"ז קניתי כרטיס לוטו כבר כמה וכמה פעמים. אומנם זה רק 6 שקלים,

זה דווקא יותר טוב בהרבה מהחביתה לדעתי. במחיר של 6 ש"ח יש לך שבוע לפנטז על המיליונים שתכף יכנסו לך לבנק.
אני חשובת שסיפרתי כבר אבל רלוונטי לעניין - לפני 30 שנה הבעל שלי היה קונה כרטיס לוטו אחד בשבוע עם עוד 3 חברים במשך שנה-שנתיים ממש בשביל הפנטזיה הזאת. כל אחד שם שקל וכולם היו מבסוטים.

 

[משה]

בזמן האחרון מאוד הדרדרנו בבית מבחינה צרכניסטית. זה לא שאנחנו מרוויחים יותר או מעריכים פחות את הכסף, אלא בעיקר שהזדקנו והתעייפנו, והתחלנו להעריך יותר את הזמן. למשל, שווה לי לשלם 15 שקל כדי לאכול חביתה ברכבת, במקום לקום חצי שעה קודם וגם לסחוב בתיק ולשטוף כלים. זה גרוע גם מבחינה סביבתית (חד"פ) ובריאותית (החביתה שלהם מלאה בשמן).

התחלתי לאחרונה להכין ביצים קשות. פעם בשבוע אני מכין תריסר ביצים (12 דקות במים רותחים ואז מעביר למי קרח שעוצרים את הבישול) בערב אני שם לעצמי 2 ביצים בקופסת אוכל. זו דרך נחמדה לסגור את הפינה של ארוחת הבוקר.

בכללי ככל שאני עמוס יותר אני יותר בסדר עם להוציא כסף על אוכל. כשאנחנו מתבגרים מחיר הזמן שלנו נהיה יקר יותר ממחיר הכסף שלנו.

 

[YPV]

מסכים שברמה הצרכנית והסטטיסטית ה"יבשה" מילוי לוטו הוא מגונה ומוקצה מכל וכל, אבל יש לזה גם צד פסיכולוגי שלא כדאי לזלזל בו, והוא ניהול סיכונים של יצר ההימורים. הצורך בריגוש, בסיכון או בפנטזיה על ה"מכה" קיים אצל רובנו ברמה כזו או אחרת. הבעיה מתחילה כשהדחף הזה לא מקבל מענה קטן ומבוקר, ואז הוא עלול לחפש לעצמו אפיקים הרבה יותר הרסניים.

ראינו כאן בפורום לא פעם אנשים שמנתבים את יצר ההימורים הזה לשוק ההון (מסחר יומי, אופציות, מינופים) ומגיעים להפסדים של מאות אלפי שקלים במסווה של "השקעה". אם טופס של כמה שקלים פעם בשבוע-שבועיים סוגר לך את הפינה הזו, נותן לך את ה"זריקת" פנטזיה הקטנה ומספק את יצר הסיכון בלי לסכן את העתיד הכלכלי שלך ושל המשפחה, בעיני זה מחיר זניח לחלוטין, ואפילו השקעה מצוינת (בתור מנגנון הגנה). כל עוד זה נשאר בתקציב דמי כיס ובשליטה, הכל טוב.

 

[שלומו]

אם טופס של כמה שקלים פעם בשבוע-שבועיים סוגר לך את הפינה הזו, נותן לך את ה"זריקת" פנטזיה הקטנה ומספק את יצר הסיכון בלי לסכן את העתיד הכלכלי שלך ושל המשפחה, בעיני זה מחיר זניח לחלוטין, ואפילו השקעה מצוינת (בתור מנגנון הגנה). כל עוד זה נשאר בתקציב דמי כיס ובשליטה, הכל טוב.

אני פועל בכיוון ההפוך. אני לא מהמר בכלל. אם הילדים שלי מצטרפים להגרלה אני אומר להם שאנחנו אף פעם לא זוכים. אם הם אומרים שהם כן זכו כמה פעמים אז אני אומר להם שזה היה בטעות כי אנחנו לא זוכים. עוד מעט אלמד אותם על תוחלת וסטיית תקן וסיכון והתפלגות פארטו.
את ההנאה מסיכונים אני שומר לדברים שדורשים מאמץ.

 

[Yoshi_Invest]

יש זוכים פשוט אתם מסתכלים על חצי הקנקן הריק. (מדבר על השיח הלוטו\פיס)

 

[גרביל מרוץ]

יש זוכים פשוט אתם מסתכלים על חצי הקנקן הריק. (מדבר על השיח הלוטו\פיס)

ליתר דיוק הם מסתכלים על 99.999998% הקנקן הריק

 

[משקיע ממש מתחיל]

מסכים שברמה הצרכנית והסטטיסטית ה"יבשה" מילוי לוטו הוא מגונה ומוקצה מכל וכל, אבל יש לזה גם צד פסיכולוגי שלא כדאי לזלזל בו, והוא ניהול סיכונים של יצר ההימורים. הצורך בריגוש, בסיכון או בפנטזיה על ה"מכה" קיים אצל רובנו ברמה כזו או אחרת. הבעיה מתחילה כשהדחף הזה לא מקבל מענה קטן ומבוקר, ואז הוא עלול לחפש לעצמו אפיקים הרבה יותר הרסניים.

ראינו כאן בפורום לא פעם אנשים שמנתבים את יצר ההימורים הזה לשוק ההון (מסחר יומי, אופציות, מינופים) ומגיעים להפסדים של מאות אלפי שקלים במסווה של "השקעה". אם טופס של כמה שקלים פעם בשבוע-שבועיים סוגר לך את הפינה הזו, נותן לך את ה"זריקת" פנטזיה הקטנה ומספק את יצר הסיכון בלי לסכן את העתיד הכלכלי שלך ושל המשפחה, בעיני זה מחיר זניח לחלוטין, ואפילו השקעה מצוינת (בתור מנגנון הגנה). כל עוד זה נשאר בתקציב דמי כיס ובשליטה, הכל טוב.

מתחבר לחלוטין,
לאחר שאחזתי כמה פעמים שאני פועל בצורה לא רציונלית בשביל הגרלות (כגון לקנות מותג יקר יותר וכדו', או לתרום כסף למקום מסוים במקום למטרה אחרת שאני יותר מאמין בה),
התחלתי לקנות כרטיס לוטו פעם בחודש,
זה מחזיק כבר שנתיים,
ככה הגרלות הפסיקו לתפוס לי את הראש ולהשפיע על הפעולות שלי, וכל פעם שיש איזו הגרלה שמושכת את העין, אני מזכיר לעצמי שאם אזכה בלוטו אוכל לקנות את כל מה שמופיע בהגרלה........
לדעתי זה שווה את הנזק (כמובן כל עוד זה נשאר ברמה הזאת).

 

[singleton]

אם טופס של כמה שקלים פעם בשבוע-שבועיים סוגר לך את הפינה הזו, נותן לך את ה"זריקת" פנטזיה הקטנה ומספק את יצר הסיכון בלי לסכן את העתיד הכלכלי שלך ושל המשפחה, בעיני זה מחיר זניח לחלוטין, ואפילו השקעה מצוינת (בתור מנגנון הגנה). כל עוד זה נשאר בתקציב דמי כיס ובשליטה, הכל טוב.

יש לי מנהג של גירוד כרטיסי חישגד מפעם לפעם, עם כסף עודף שכזה. מעין פנטזיה כזאת שאולי אוכל להרים ראש, בהיעדר תמיכה אחרת מהמדינה כי אדם יחיד בישראל הוא בתחתית השרשרת הסוציאלית. ביום של הטילים התבאסתי שאאבד יום עבודה (עבודה שעתית) וזכיתי בסכום נאה. לא מזמן פתחו תחנה חדשה של מפעל הפיס ממש קרוב למקום העבודה ותהיתי האם הנגישות הגדולה יותר תשפיע, זה נשאר אותו דבר ובשליטה.

 

[איש ירח]

שזה עדיין יותר טוב מאשר לעשות מנוי פיס.

לקניית מנוי פיס יש הגיון צרכני כי יש הטבות לבעלי מנוי. לי יש כמה מכרים שעשו מנוי רק בגלל הסיבה הזו. לטענתם, המנחי מחזיר את עצמו בהטבות.

 

[פאסיבאגרסיב]

מסכים שברמה הצרכנית והסטטיסטית ה"יבשה" מילוי לוטו הוא מגונה ומוקצה מכל וכל, אבל יש לזה גם צד פסיכולוגי שלא כדאי לזלזל בו, והוא ניהול סיכונים של יצר ההימורים. הצורך בריגוש, בסיכון או בפנטזיה על ה"מכה" קיים אצל רובנו ברמה כזו או אחרת. הבעיה מתחילה כשהדחף הזה לא מקבל מענה קטן ומבוקר, ואז הוא עלול לחפש לעצמו אפיקים הרבה יותר הרסניים.

ראינו כאן בפורום לא פעם אנשים שמנתבים את יצר ההימורים הזה לשוק ההון (מסחר יומי, אופציות, מינופים) ומגיעים להפסדים של מאות אלפי שקלים במסווה של "השקעה". אם טופס של כמה שקלים פעם בשבוע-שבועיים סוגר לך את הפינה הזו, נותן לך את ה"זריקת" פנטזיה הקטנה ומספק את יצר הסיכון בלי לסכן את העתיד הכלכלי שלך ושל המשפחה, בעיני זה מחיר זניח לחלוטין, ואפילו השקעה מצוינת (בתור מנגנון הגנה). כל עוד זה נשאר בתקציב דמי כיס ובשליטה, הכל טוב.

אם לא החשש להתמכרות הייתי אומר שזה הבילוי שבו היחס תשלום רווח הוא הכי גבוה לטובה. (ובהתאמה לנושא השרשור, זו היציאה הכי פחות צרכניסטית בעיני).
הבעיה שאומרים שזה ממכר.
למרות שאני כבר כמה שנים קונה בממוצע פעם בשנה, ונהנה מהבילוי שבזה. וכמו שכתבת זה ממלא את הדחף לעשות מכה.

 

[A42]

זה לא ממש שונה ממה שיש בארץ, ותאמין לי הבגאז גם בארץ מלא בשטויות.

לא בטוח. בסביבה שלי לפחות מאוד מודעים למחירי דלק ומחפשים מכוניות חשמליות או הברידיות
גם אלה שנוסעים על רכבים של חצי מליון שקל וצפונה...

שווה לי לשלם 15 שקל כדי לאכול חביתה ברכבת, במקום לקום חצי שעה קודם

האבסוד שזה מאוד "ישראלי" בהרבה מקומות בעולם זה מאוד נהוג לאכול בחוץ על הדרך את כל הארוחות ולרוב גם במחירים מאוד זולים...

בויאטנם לדוגמא יש להם מנהג ממש שלפני שהם עולים לעבוד במשרדים (גם העובדים הבחירים) הם יושבים ברחוב על שרפרפים נמוכים עם החליפות ואוכלים ארוחת בוקר במסעדות רחוב בדרכ עוד 1-2 שקל ארוחה... (שווה ערך ל10-20 שקל שלנו אבל זה ארוחה חמה מלאה מאוד עם כמה מנות)

ביפן בכל סבן אילבן אן חנות רחוב אתה תקנה משולשי אורז/ סושי / דפלינג/ שייק טרי בכמה שקלים בודדים

חייב להגיד שזה מאוד נוח אבל מאוד לא בריא או סבבתי...


לגבי לוטו
לפני יותר מ10 שנה היה תקופה באמת שהייתי ממלא מידי פעם בשקלים בודדים 2 טורים
ידעתי שאני לא אזכה אבל עשיתי את זה בשביל התרגיל המחשבתי של לחשב מה אעשה עם הכסף
ובעיקר בשביל לתת שמות לחלומות שלנו

בסוף הגעתי למצב שהטופס נשאר בארנק וכבר לא הייתי בודק אותו ואז הבנתי שזה ממש בזבוז
הטופס האחרון מאז עדין בארנק....

אבל את החלומות ממשיך לתכנן בלי קשר
לפעמים גם מצליחים להגשים חלק....

 

[Yoshi_Invest]

לא בטוח. בסביבה שלי לפחות מאוד מודעים למחירי דלק ומחפשים מכוניות חשמליות או הברידיות
גם אלה שנוסעים על רכבים של חצי מליון שקל וצפונה...

יש גם כאלה אל תדאג לא חסר.

 

[Hannah3]

לפני 30 שנה הבעל שלי היה קונה כרטיס לוטו אחד בשבוע עם עוד 3 חברים במשך שנה-שנתיים ממש בשביל הפנטזיה הזאת. כל אחד שם שקל וכולם היו מבסוטים.

שזה בסדר לדעתי. יש לי עמדה מתירנית יחסית כלפי הימורים במעט כסף, אם זה משהו שיש לו ערך חברתי. לדוגמה: משחק פוקר בבית של חברים בשישי בערב, עם בירות ופיצה - סבבה. השכנה שלי הכירה את בן הזוג שלה בקזינו, והם כבר שנתיים וחצי ביחד. אנחנו חיים בעולם שבו אנשים מבלים פחות ופחות זמן במסגרות חברתיות, אז מה שמה שעוזר לאנשים להתחבר (לא וירטואלי ולא מדיה חברתית! במציאות!) - יש לו ערך כלשהו.

אבל אני נגד הימורים מהסוג של לשבת לבד אונליין בבית מול המחשב או הטלפון (ואגב, בקטגוריה הזאת אני מכלילה גם סוג של הימורים שמשווק כ״השקעות״ לטק-ברוס, ע״ע קריפטו, פורקס, דיי-טריידינג וכו׳).

לקניית מנוי פיס יש הגיון צרכני כי יש הטבות לבעלי מנוי. לי יש כמה מכרים שעשו מנוי רק בגלל הסיבה הזו. לטענתם, המנחי מחזיר את עצמו בהטבות.

מועדוני הנחות ומבצעים למיניהם הם בעיתיים כשלעצמם, מעודדים צרכניזם וגורמים לאנשים להוציא יותר כי הם חושבים שהשיגו דיל כביכול. אני אישית נגד. קשה לי לחשוב על הטבות משמעותיות על דברים שהם בגדר הוצאות חובה.

 

[בת העמק]

מועדוני הנחות ומבצעים למיניהם הם בעיתיים כשלעצמם, מעודדים צרכניזם וגורמים לאנשים להוציא יותר

בדיוק ככה!
אנשים מתלהבים מגובה ההנחות ולא שמים לב שהמחיר ההתחלתי בשמיים, וגם לא את הקניות המיותרות שההנחה הובילה אותם אליהן.
הבן של "נלכד" בזה בתקופת הקבע ומועדון "חבר", ואני לא משוכנעת שהוא הפנים את ההסברים שלי, אולי כי מלכתחילה ישב אצלו חיידק הצרכניזם.

 

[A42]

מועדוני הנחות ומבצעים למיניהם הם בעיתיים כשלעצמם, מעודדים צרכניזם וגורמים לאנשים להוציא יותר כי הם חושבים שהשיגו דיל כביכול. אני אישית נגד. קשה לי לחשוב על הטבות משמעותיות על דברים שהם בגדר הוצאות חובה.

הבן של "נלכד" בזה בתקופת הקבע ומועדון "חבר"

זה נכון שזה מעודד צרכנות יתר אולי
אבל בהחלט יש בהם הטבות כספיות מאוד גדולות שיכולים לחסוך אלפי שקלים בשנה
צריך פשוט לא להיכנס לאתרים האלה ולהתסכל מהם מה יש אלה הפוך ברגע שרוצים או צריכים לקנות משהו לבדוק דרך איזה מועדון הכי משתלם לקנות

אנחנו עובדים עם 3 עיקריים בשותף וזה חוסך לנו המון כסף כמה דוגמאות;

לאומי בונוס - קניות בסופר (20 אחוז הנחה בקרפור כולל כפל מבצעים והסל של המדינה)

ארגון המורים - 30 אחוז הנחה בכרטיס נטען ברשתות פוקס למינהם ועוד הרבה האמת כולל כפל מבצעים

בהצדעה - 25 אחוז כרטיס נטען לכל מיני רשתות כמו אייס לדוגמא כולל כפל מבצעים

ובכללי כרטיסים כמעט לכל האטרקציות בארץ שקשורות לילדים לרוב תמצא באחד במועדונים בחצי עד שליש מחיר
לא חושב שאי פעם קנינו למשהו בארץ כרטיסים בקופות במחיר מלא
זה משהו מאוד דפוק במדינה שלנו
אבל עובדים עם מה שיש

 

[בת העמק]

ברגע שרוצים או צריכים לקנות משהו לבדוק דרך איזה מועדון הכי משתלם לקנות

זה אולי תקף למי שמחבב רשתות אבל אני קונה בגדים ביד 2 או מקסימום בחנות "פוזה" בעיר, קונה מזון ברשת דיסקאונט בסביבות 200-300 ש"ח והשאר מתפצל לבית קליה, מכולת וקצביה. בתקופה שהבן היה בקבע גרנו בנהריה ושום הנחה לא התחרתה בקניות בפייסל. הופעות והצגות זה משהו כל-כך נדיר אצלנו שאין טעם לחפש הנחות. מעולם לא לקחנו את הילדים לפסטיגלים ודומיהם אבל כן לקחנו אותם להופעה של כספי וגרוניך כשהופיעו בקיבוץ שכן על גבול לבנון. מעולם לא היינו איתם במלונות, רק בצימרים ואכסניות. לא עשינו מנוי לחברה להגנת הטבע ושאר ירקות, פשוט טיילנו איתם. נדיר שנצא למסעדה/בית קפה שהם חלק מרשת. מעדיפים מקומות פרטיים. בגדים קנינו להם בשוק בצפת או בירכא כשהיו קטנים, אחר-כך נתנו להם תקציב ביגוד שיקנו לבד.
בקיצור, רוב הזמן אנחנו לגמרי מחוץ למיינסטרים בהקשר הזה, גם מבחינת כמות הצריכה וגם מבחינת זהות העסקים.

 

[דאניל]

פשוט טיילנו איתם

היום יש כבר פחות מקומות שאפשר "פשוט לטייל". כמעט כל מעיין או נחל עבר אסדרה כלשהי, שהרבה פעמים כוללת שער ודמי כניסה.

 

[Hannah3]

אני קונה בגדים ביד 2

אף פעם לא ממש הצלחתי להתחבר לעניין של קניית בגדים יד שנייה, מכמה סיבות:

הביגוד כיום לא מיוצר כדי להחזיק מעמד שנים. המוצרים שמגיעים לביגודיות למיניהן באזור מגורי הם אותם זבל סיני שקונים ב-SHEIN או ב-H&M, אלא שלרוב כבר השתמשו וכיבסו את הפוליאסטר הזה מספיק פעמים כדי שזה ייראה מהוה ולא ממש נקי. פריטים איכותיים יותר שעמידים בשימוש ממושך, לדוגמה ג׳ינס ליווי׳ס של פעם, מגיעים לרוב לחנויות וינטג׳ שיותר יקרות מבגדי יד-שנייה ״רגילים״.

אם את בת 19 ומידה אקסטרא-אקסטרא-אקסטרא-סמול, אז ביגוד זרוק, משומש וקצת מהוה יכול להיראות בסטייל. אני אישית כבר מעל הגיל והמידה הזאת. אז לפעמים יש פריטים שווים, במידה הנכונה ובצבע הנכון, אבל צריך לנבור הרבה, לקוות לנס ולא לבוא עם תוכנית ספציפית מדי (״אני צריכה חולצה לאירוע״).

מעבר לזה, יש עניין של היגיינה עם פריטים משומשים. אני אישית לא קונה נעליים בחנויות כאלה, אלא אם כן הפורמט הוא כזה שאפשר לשטוף או לחטא היטב. הדבר האחרון שאני צריכה בחיים זה פטרת. היה סיפור בחדשות פה לא מזמן על חנות יד-שנייה שנסגרה לצמיתות, כי מישהו שם בארגז התרומות משהו עם פשפשים כנראה. ברגע שיש לך פשפשים, מאוד מאוד קשה להיפטר מהם.

https://www.abc.net.au/news/2026-01-23/daylesford-op-shop-closed-after-bed-bug-donation/106257322

אז מה כן עושים אם לא יד שנייה? התשובה הקצרה היא שפשוט קונים חדש, אבל הרבה פחות. אז כן, קשה לעמוד בפיתוי לפעמים. יש לי ארון קטן, ואני אומרת לעצמי שאם משהו חדש נכנס - משהו אחר חייב לצאת. אנחנו לא באמת צריכים את רוב הבגדים שאנחנו קונים, אם יש לכם יותר מדי אז אתם לא רואים, לא זוכרים ולא לובשים בכלל את הרוב. יותר קל בחיים כשיש פחות בגדים לקפל, לכבס ולסדר כל הזמן.

 

[gogo girl]

מי עוד עובד היום ?
עבודה זה לחלשים.