השרשור הזה הזכיר לי איזה עניין נשכח מהעבר. במשרד בו עבדתי לפני כמה שנים התחברתי עם מישהו מבוגר ממני בכעשור, וגיליתי איך אנשים שצריכים להיות אמידים בכל קנה מידה בהתנהלות סבירה דנים את עצמם לחיי עוני.
האיש היה גרוש עם ילד (קורה), והרוויח יפה מאוד. הוא גם לא היה צרכן כבד של שום דבר, לא בזבזן כרוני וחוץ מהמזונות שישבו לו על הצוואר לא ראיתי איזו התנהגות כלכלית דבילית במיוחד - חוץ מדבר אחד. היות שחייו היו מלאי סבל (גרושה פסיכית, עבודה שהוא שונא, היעדר זוגיות חלופית) - הוא עשה לעצמו טקס שנתי. כל שנה, הוא היה לוקח את כל מה שחסך באותה השנה, ומטביע את זה בטיול לארה"ב עם הבן שלו (כולל דיסנילנד וכו'), ששיאו הוא קרוז בקאריביים. חוזר לארץ עם כיסים ריקים, ומתחיל מחדש לממן את הטיול של שנה הבאה. פשוט טירוף.
וזה עוד כלום.
גרושתו, כך נודע לי, הרוויחה בסביבות 30K ש"ח בחודש (ברוטו). בנוסף קיבלה כמובן מזונות של כמה אלפי ש"ח בחודש והשתתפות בחלק מהוצאות הילד. גם היא לא חיה בזוגיות כלשהי. ועדיין נהגה להסתייע בעזרה כספית מההורים (!). איך מגיעים לזה? ובכן, זה כבר באמת די פסיכי, אבל גם לא כ"כ קשה. פשוט נוקטים בהרגלים הבאים:
- עושים קניות לבית רק ב - Yellow.
- מחזיקים רכב שלא יוצא מהחניה, כי נוסעים לעבודה ברכבת כל יום (אבל שיהיה ליתר ביטחון).
- על מנת להגיע לרכבת וממנה, נוסעים במוניות ספיישל בלבד.
- (זה כבר פסיכוזה ממש) כל יום לפני העבודה נוסעים לעשות איפור מקצועי אצל הקוסמטיקאית. כמובן שאל הקוסמטיקאית ומאצלה לרכבת נוסעים במוניות ספיישל בלבד.
- קונים, לעצמך ולילד, כל מותג אפשרי בתחום הבגדים וההנעלה.
- משלמים רק בתשלומים, כולל על צריכה שוטפת.
אני משער שהיו עוד כמה הרגלים שלא שמעתי עליהם, אבל זה כבר מספיק, לא?
