איך מתחילים..?

[אלמה]

היי, אני קוראת הרבה בפורום ובבלוג ורציתי לדעת איך יצאתם לדרך.. האם בבת אחת או בתהליך הדרגתי?
האם קיצצתם לאט בהוצאות השונות או שבבת אחת שיניתם את כל ההרגלים והפסקתם עם ה״צרכניזם״?
ומה לגבי הסביבה, איך הגבתם לדוגמא כשחברים הציעו לצאת למסעדות, בתי קפה וכו׳? האם שיתפתם אותם בתהליך?

עקרונית אני מרגישה שהפחתתי ברוב ההוצאות שניתן להפחית בהן אבל ההוצאות הקבועות הן די משמעותיות (גן 3,200, ארנונה 500 לחודש וכו׳). מדי פעם אנחנו שוקלים לעבור למקום זול יותר אבל תמיד הקרבה להורים מכריעה את הכף..

אשמח לשמוע מהנסיון של משפחות עם ילד/ ילדים קטנים שעשו את התהליך..
תודה רבה

 

[wa11a]

אמנם אין לי ילדים ואני אפילו לא שוכר דירה כרגע אבל אני יכול להמליץ לך על כמה דברים.
1. תנסי לשנות דברים בהדרגה ולא במכה אחת אחרת השינוי לא יהיה נוח ואת תתייאשי ותחזרי לצורת חיים הקודמת.
2. תתחילי מהדברים הקטנים, כמו חבילות סלולר מוזלות, חבילת אינטרנט, ביטול טלוויזיה אם לא צריך, חיסכון בחשמל וכו'.

 

[הסולידית]

הצרכניסט-קרייריסט הממוצע מוכר זמן (למעסיקו / לקוחותיו) כדי שיהיה לו את הכסף/תזרים המזומנים הדרוש למימון שלל ההתחייבויות המיותרות שלו.
הבעיה היא שזמן, בניגוד לכסף, הוא משאב מתכלה. לא ניתן לייצר עוד ממנו. מכאן שזמן > כסף > התחייבויות צרכניות.
אם המטרה היא לשמור כמה שיותר זמן יקר לעצמנו, בעיני, הדרך העדיפה היא להיגמל מצרכניזם בבת אחת, ע"ע גישת cold turkey:
1. מיפוי הוצאות לאורך תקופה
2. מיון ההוצאות ל(א) הוצאות חיוניות שלא ניתן לחיות בלעדיהן (ב) הוצאות לא חיוניות (מותרויות) שלא כיף לחיות בלעדיהן (ג) גושים רוטטים של חוסר יעילות
3. ניפוי רדיקאלי של (ג), צמצום אזור החפיפה בין (ג) ל-(ב), וייעול מרבי של (א).

זה עדיף על גישת בייבי-סטפס פשוט מפני שהסתגלות הדרגתית לוקחת המון זמן.

 

[adamshalev]

קרבה להורים זה גורם שמשפיע גם עלינו ובאופן פרדוקסלי מעלה הוצאות (בגלל מרחק מהעבודה).
אנחנו מנסים לעשות את השינויים לאט לאט. לוקח זמן לשנות הרגלים. בייחוד שאצלנו בבית אני מוביל את השינוי ואני לא יכול\רוצה לכפות שום דבר על בת זוגתי, שזה אומר שצריך להראות דרך מעשים איך שינויים קטנים הם לטובה.
הוצאות חברתיות כמו מתנות\חתונות וכד' זה אתגר לא פשוט. מפחיתים את זה למינימום אבל לא נבוא בלי מתנה לאירוע או צ'ק לחתונה. מה שכן לא נלך לכל חתונה ולפעמים רק אחד מאיתנו ילך.
על גן לילדה משלמים. כל עוד שנינו עובדים זה משתלם כלכלית.

 

[Evgeny]

אלמה
אני חושב שיש הגיון לעשות זאת בדרסטיות מחד גיסא כיוון שאת עוברת למה שהכי טוב לצורת חיים שאת מאמינה בה אבל החברה והסביבה שלנו תמיד דחפה אותנו לצרכנות לבזבוז לשם הבזבוז ועדיין ממשיכה בזאת כי זה המודל הצרכניסטי שמוכר לכולם והוא השולט ויש קושי לערער אליו וכל אחד מרגיש זאת בוודאי כאלה שכבר מבנים שאין צורך בכל הפירוטכניקה הזאת בכל המסכות והקישוטים בכל הקניות לשם הקניות, "לקנות דברים שאנחנו לא צריכים ולמלא חדרים ריקים שאנחנו לא צריכים" אני זוכר את זה מאחד הפוסטים של הסולידית כל כך נכון.
יש לנו צורך להתרגל לדברים כמו שלא רצים מרתון מהיום הראשון עוד לפני שרצנו כמה ק"מ לתרגול שוב ושוב ושוב. יש צורך לתרגל ולשאוב כוח משיפור מתמיד בחיסכון וצמצום הצריכה באופן מדורג ואולי עם שיפור מתמיד אפשר גם לעלות בדרגות הקושי ואף ליהנות מהמסלול מאידך גיסא.

אני רק יכול להעיד שהכי קל לחסוך מכיוון שאנחנו אוהבים ונהנים ממנו ביותר ומשם לשאוב כוח שבתורו ייתן לנו כוח כדי לרצות לשפר חיסכון גם במקומות אחרים שאנחנו לא חוסכים כפי שהיינו רוצים.
למשל אני אוהב מאוד לבשל ולכן אכין לי ארוחה טעימה ואולי אף יכבד עם המטעמים שלי חברים ואנשים אחרים. זה יגרום לי ליהנות מהאוכל יותר מלקנות אוכל מוכן ואף יגרום לאחרים ליהנות גם.
עוד דוגמה אני לא אוהב להשליך סתם זבל ומנסה לצמצם את הזבל שאני מייצר לכן אני לא יקנה כלים חד פעמיים ואני ישתמש בכלים המתאימים לבית ואף בכלים מבמבוק למשל בים או בפיקניק מה שיחסוך זבל בפח ובמזבלה מצד אחד ומצד שני אני לא יבזבז על כלים חד פעמיים.
עוד דוגמאות הן כושר גופני במקום לשלם לחדר כושר שלא הולכים אליו אני ינסה להפעיל את הגוף כך שאקבל גם תועלת וגם חיסכון למשל יעדיף לרכב לעבודה באופניים במקום ברכב כך אחסוך זמן בפקקים ואת המנוי בחדר כושר כמובן אפשר גם ללכת ברגל אם המרחק לא גדול.
וכך הלאה אפשר לראות דברים שאפשר לעשות שמצד אחד הם חיסכון מצד שני הם טובים פעמים אף יותר מצריכה כפייתית.
כמובן שעדיין צריך לעקוב אחרי הוצאות ולרשום כל הוצאה ולראות איך אנחנו משתפרים ולנסות ולנגוס עוד ועוד סעיפי בזבזנות לטובת החיסכון.

 

[אלמה]

תודה רבה על התגובות..
מבחינת ספקים שונים כבר התמקחתי ועברתי חברת סלולר וכו׳.. נשאר רק לעשות סדר בביטוחי בריאות, חיים וכו׳ (חסכנו המון בביטוח רכב בזכות wobi, באמת.. עד עכשיו כל שנה בעת החידוש הורדתי את ביטוח ישיר בכמה שקלים כ״לקוח ותיק״ והייתי מרוצה מעצמי אבל זה גרם לי להיות עיוורת לעובדה שהשוק כולו הפך לתחרותי יותר ושהמחירים של ביטוח ישיר הם על גבול ההזיה- לפחות לגבי הרכב הספציפי שלי..)

לגבי אירועים חברתיים - לא התכוונתי לאירועים וכו׳ (שברור שלא אבוא ללא מתנה) אלא דווקא לשוטף.. בעבודה לדוגמא אני תמיד מביאה את האוכל שלי מהבית וכולם מזמינים אבל עדיין יושבת לאכול עם כולם ולכן לרוב השוני הוא על גבול הלא מורגש.. הכוונה יותר לבילויים השוטפים עם חברים (הרעיונות של הבלוג לא הגיעו למעגלים החברתיים שלי..)

אני מנהלת מעקב צמוד על ההוצאות (אם כי לא ברמת השקל) אבל מבנה ההוצאות מרגיש יחסית קשיח (כרגע לפחות מגדירה 2 רכבים כקשיח עקב הצורך לצאת בשעות מסוימות, להביא ולהחזיר מהגן וכו׳)

 

[עצמאית]

אני באופן אישי תמיד תפסתי את עצמי כחסכנית וגם הבית שבאתי ממנו מתנהל באופן חסכני ועדיין אני מגלה שוב ושוב אתגרים והתלבטויות לגבי נושאים כגון אלו שהזכרת: נושאים ״גדולים״ כמו מקום המגורים וניידות וגם נושאים ״קטנים״ כמו כן או לא ללכת לסרט, והאם אני כבר קמצנית מדי כשאני מרשה לילדיי רק קרטיב אצל אוטו הגלידה שבפארק...

יש לי כמה המלצות שעובדות אצלי באופן אישי:
1. לקרוא את הבלוג והפורום האלה...(זו באמת מתנה גדולה ותודה כמובן לדורין ולכל חברי הפורום והמגיבים בבלוג!) לי זה תורם ברמה המעשית וגם נותן מין תמיכה מוראלית....
2. לא למהר עם שום דבר, לפני כל שינוי, הוצאה/ קנייה לבדוק האם אנחנו באמת צריכים? אולי אפשר להשיג את המטרה באמצעי אחר?
3. ציינת שאת נשואה עם ילדים, אבל לא ציינת האם בעלך שותף לדרך בה את מנסה ללכת. לדעתי מאוד חשוב ללכת בדרך הזו ביחד. למשל, בעלי הגיע ממשפחה מאוד שונה משלי. הוא לא צרכניסט מטבעו, אבל מה שהוא ידע על כסף היה מאוד בסיסי. מכניסים כרטיס למכונה והיא נותנת לך כסף. שנינו עברנו תהליך של שינוי, אני למדתי לשחרר קצת והוא למד לחסוך הרבה. תקופות ארוכות כל האחריות על הכלכלה המשפחתית היתה מונחת על כתפיי, עד שבשלב מסויים הבנתי שזו בחירה שלי ושהאקטיביות שלי משמרת את המקום הפאסיבי שלו. עברנו תהליך וכיום לפחות שנינו מנהלים את התקציב החודשי ביחד ( יושבים כל סוף חודש, מעריכים הכנסות והוצאות - כיוון ששנינו עצמאים- ומתארגנים בהתאם). עדיין תחומים כמו פנסיה ואפיקי חיסכון הם באחריותי.
4. לעומת זאת, חברים וקולגות אני לא משתפת. בעבר ניסיתי, אבל הרגשתי כמו בוויכוחים על דת או פוליטיקה. הרגשתי שאנשים פשוט סתמו אוזניים. בהקשרים חברתיים, אני מתכננת מראש: למשל יציאה עם חברות: או שמחליטה מראש לצאת ולהוציא בכיף, או שאוכלת לפני ומזמינה רק משהו קטן כדי להרגיש בנוח חברתית.
5. לפני כמה שבועות הייתי באיזו הרצאה והמרצה אמרה משפט שמאוד מצא חן בעיניי: ״תמיד כדאי לזכור שאנחנו יותר חופשיים ממה שנדמה לנו״. היא התכוונה לאפשרות שלנו לשנות את חיינו. באופן אישי אני מאוד נצמדת למוכר והמשפט הזה ממש פתח לי את הראש. בהקשר שלך, חשבתי למשל על האפשרות לרדת לרכב אחד או לעבור למקום מגורים אחר. אולי יהיו לך הפתעות אם תחשבי על זה מכיוונים אחרים.

בכל מקרה- שיהיה לך בהצלחה ותשתפי בדרך שלך!

 

[אלמה]

עצמאית - תודה רבה על התגובה המפורטת..
ברמת העיקרון תמיד הגדרתי את עצמי כחסכנית וגם באתי מבית מאד חסכן (ואם להשתמש בדוגמא שלך אז גם לי באמת תמיד קנו רק קרטיב..)

מעולם לא נדרשנו לייצר חיסכון באופן אגרסיבי כיוון שתמיד רמת ההכנסות עלתה על רמת ההוצאות ולכן הגישה שלי הייתה שאני חסכנית בגישה וחוסכת הרבה גם בפועל (הרבה במונחים אבסולוטיים אבל לא בהכרח באופן יחסי למשכורות הגבוהות)

רק עכשיו, כשאני אמא (נשואה פלוס אחד עם תכניות הרחבה) וכשהייתי צריכה לחזור לעבודה אחרי חצי שנה (לא בגלל הכסף כמו בגלל הלחץ מהעבודה) אני מתחילה לחשוב אחרת..

אגב בעלי באופן כללי די זורם (: אבל הוא חושב שמרבית השינויים הפוטנציאלים בטלים בשישים ותחת הנחת העבודה הסבירה שאנחנו לא מוכנים לעשות צעד רדיקלי (לעבור לצפון/ דרופ) אז התהליך כולו קצת מיותר.. הוא כמובן לא מתנגד לכל תהליך ההתייעלות, התמקחות מול ספקים וכו׳ אבל חושב שאם נוותר על יציאות ומותרות ונחסוך עוד 1,000 שקל זה שולי..

 

[amit]

אגב בעלי באופן כללי די זורם (: אבל הוא חושב שמרבית השינויים הפוטנציאלים בטלים בשישים ותחת הנחת העבודה הסבירה שאנחנו לא מוכנים לעשות צעד רדיקלי (לעבור לצפון/ דרופ) אז התהליך כולו קצת מיותר.. הוא כמובן לא מתנגד לכל תהליך ההתייעלות, התמקחות מול ספקים וכו׳ אבל חושב שאם נוותר על יציאות ומותרות ונחסוך עוד 1,000 שקל זה שולי..

המפתח הוא להבין ש1000 לחודש זה לא שולי בכלל, תנסו להסתכל על הוצאה שנחסכה בראייה שנתית או יותר , כלומר 1000 לחודש זה 12,000 לשנה ו 120,000 לעשר שנים -וזה עוד בלי לחשב את הריבית שניתן לעשות מהכסף.

תסבירי לו שגם אם תצליחו לקצץ 50 פה ו 100 שם בסוף החודש זה מצטבר לסכום יפה ובסוף השנה בכלל.

 

[קרן]

היי @אלמה
אני ממש מזדהה עם מה שכתבת ואפשר לומר שאנחנו באותה סירה. לדאבוני אני משלמת יותר ממך גם על גן וגם על ארנונה.
אם הילד שלכם עוד קטן, הייתי שוקלת לנסות לעבור לגן של ויצו/נעמת. אני בזמנו לא רציתי כי חשבתי שאלו גנים פחות טובים מהפרטי ובדיעבד טעיתי ועם הילד הבא אנסה את מזלי (לפי גובה הארנונה אני מבינה שאת גרה בשכונה שנחשבת יקרה, ולכן תופתעי לגלות שניתן להתקבל לגנים המסובסדים גם עם משכורות גבוהות - ראיתי חברות שלי שעשו זאת).

לגבי השאלה האם לחתוך באבחה חדה או בהדרגה - לדעתי כמה שיותר חד יותר טוב. ותמיד יהיה אחר כך "מקצה שיפורים" באופן טבעי. זאת אומרת - גם אם תנסי לפעול באופן חד, התהליך באופן טבעי כולל מספר "מדרגות" (=רעיונות לצמצום) שתחשבי עליהן ככל שהזמן יעבור והמחויבות שלך תמשיך להוכיח את עצמה.

לגבי הסביבה שלכם (חברים) שלא עוברת את אותו התהליך - גם אני מגיעה מסביבה של אנשים שחיים ברמת חיים גבוהה, אבל גיליתי שככל שאני יודעת להסביר לאנשים את המניעים שלי (רצון לעצמאות כלכלית וכו') הם מבינים את התהליך ואפילו מקבלים השראה ממני ורצון לפעול בכיוון, אז אולי גם את תופתעי לטובה

 

[דגגגג]

מתחילים ממעקב הוצאות מפורט מאד, האם כבר עשיתם את זה?
כולם חושבים שההוצאות הקבועות שלהם הם העיקריות, פתאום מגלים הרבה מאד שומנים.

ניקח לדוגמה את אמא של חברה שלי, היא הייתה בטוחה שה 500שח במכולת, וה 500שח על הדלק וה 500שח על ארוחות צהריים זה עיקר ההוצאות שלה. עד שראיתי שאיכשהו כל חודש נעלמים לה 4000שח במזומן ואין לה מושג על מה ועוד 2000שח צ'קים (יחד זה חצי מהנטו).

 

[יורן]

1. הגישה של @הסולידית (שינוי המצב באבחת סכין) היא רומנטית ותתאים רק אם שני בני הזוג מחוייבים באופן טוטלי לשינוי (סיכוי אפסי). הגישה של @adamshalev (לאט לאט) היא קלאסית. מכיוון שבעלך באותו ראש או לפחות אינו מסתכל עליך בעין עקומה תוכלי לבצע שינויים גדולים בכל פעם וזה יתרון גדול.
2. קירבה להורים יכול לחסוך הרבה הוצאות (להוציא מהגן, ימי מחלה, ארוחות מפעם לפעם, בייביסיטר) וגם להכניס מימד של יציבות וביטחון כך שצריך להתחשב בכל השיקולים לפני שמתרחקים
3. הנסיון האישי שלי מראה שצריך לבצע שינויים קטנים, אבל חדים ועם קורטוב של נכלוליות. דוגמא קטנה: ביטלתי את הטריפל של הוט והזמנתי במקומו טלויזיה של סלקום בשביל לחסוך הוצאות (האינטרנט של אקספון). אישתי התעקשה על קו טלפון ביתי למרות שנראה לי מיותר לחלוטין בימינו. למרות זאת ביררתי והזמנתי ספק של נטויזן להתקין את הקו. ניצלתי בעיה מיידית שנוצרה עם הראוטר שלהם בשביל להמנע מקריאה חוזרת לטכנאי (כבר חודשיים). בזמן הזה אישתי מתרגלת לאט לאט למצב ומבינה שבסך הכל הטלפון קווי ממש מיותר. נייס טו הב אבל מיותר. (טלפון = 3 כוסות קפה הפוך בחודש)

בהצלחה בכל מקרה

 

[קפבלנקה]

אם ההורים (סבא סבתא) עוזרים עם הילד(ה) שלכם, אז קרבה להורים על חשבון קרבה למקום העבודה לא תמיד גורמת להגדלת הוצאות, לפעמים דווקא חוסכת.
תלפעמים ההורים יקחו את הנכדים ואתם תוכלו להשאר עוד בעבודה, או יהיו איתם בימי עבודת הורה וחופשות מהגן, חסכון בהוצ' נסיעות להורים, חסכון בבייביסיטרים וכו'. ובכלל, קל יותר עם הילדים כשיש סבא/סבתא שעוזרים וחשוב להם לבלות זמן עם הנכדים באיזור.
אפילו ברמה של לנקות לבד את הבית, הרבה יותר נוח לעשות זאת כשהילד אצל סבאסבתא.
כך שאם הקשר טוב וההורים רוצים להיות פעילים אני רואה זאת כציר עם שלושה מוקדים משמעותיים. בית, עבודה, בית ההורים משני הצדדים (מה שרלוונטי), ומעדיף מקום טוב באמצע ע"פ קרבה למשרד ומרחק רב מההורים.
לשאלתך איך עושים את השינוי, זה תלוי בכם. העיקר לשנות בפועל ולא רק לדבר על זה ולתכנן את זה. הכל אפשרי ואתם צריכים למצוא את האיזון שמתאים לכם.