D
Deleted member 8742
היי, פעם ראשונה שאני נתקל בסיטואציה הזאת ואשמח לתובנות של בעלי ניסיון. אני סטודנט להנדסת חשמל וכחלק מהשלמת תוכנית הלימוד יש צורך בביצוע פרויקט סיום גדול בזוגות. לצערי נפלתי על בחור אסון, ברמה כזאת שאם הייתי יודע עם מי יש לי עסק מראש הייתי מתעקש לבצע את הפרויקט לבד. חשוב לי לציין שבמהלך התואר עבדתי עם מספר אנשים ומעולם לא התחרטתי על כך.
אני אנסה לתאר את המצב באופן אובייקטיבי, למרות שברור לי שהפוסט הזה מוטה באופן טבעי לנקודת המבט שלי.
ככה הולכת אינטרקציה טיפוסית ביני לבינו:
אני אומר: משפט/ טענה/דעה.
הוא עונה: אתה טועה/לא הבנת/ זה לא עובד ככה- ואז ממשיך להסביר לי בדיוק את מה שאמרתי, בניסוח טיפה שונה.
וברגע שהוא מתחיל לדבר, אי אפשר לעצור אותו. הוא ידבר בטון מתנשא ולפעמים קצר רוח כאילו הוא איזה פרופסור ואני הסטודנט שלו, ועד שהוא מסיים כבר את הנאום יוצאות לי כל האנרגיות להמשיך לדבר על הנושא, אז אני פשוט עונה "כן, לזה התכוונתי.." או "נכון מסכים איתך". בפגישות הראשונות איתו התעקשתי על הנקודות שלי ויצא שסוג של התנגחנוכל שתי דקות, אבל באיזשהו שלב פשוט נמאס לי והפסקתי לנסות להבהיר איתו כל נקודה.
היום היינו צריכים להגיש מצגת, אז חילקנו בינינו את השקופיות וקבענו להיפגש ולדבר על מה שעשינו. בפגישה שלנו, הבחור נתן שנייה אחת מבט בשקופית שכתבתי, אמר "אני לא מבין מה כתבת כאן", מחק משפטים שלמים, וכתב מחדש בניסוח עילג ובבלאגן עם טעויות שידעתי שהמנחה לא יקבל (והפלא ופלא- המנחה שלנו בדק את המצגת והעיר בדיוק על הדברים שה "גאון" שינה).
עוד דוגמא מאתמול: הוא התחיל לעבוד על נושא בלי לעדכן אותי, אז דיברנו על זה בזום ושאלתי שאלות. הוא עושה טובה שהוא עונה, וכל משפט שלו מסתיים עם "הבנת??" "לא חושב שהבנת", והכול בטון לא נעים כאילו הוא מרגיש שהוא הרבה מעלי אינטלקטואלית ואני מפריע לעבודה שלו. בסוף מסתבר שהוא בזבז 10 שעות לנסות לגרום למשהו לעבוד בלי רכיב חומרה מתאים ואני צדקתי מההתחלה.
קיצר, אני חושב שהסברתי את המצב. בן אדם מתנשא, אוהב להקשיב לעצמו מדבר, מתנגח על כל שטות. חייב שדברים יעשו בדרך שלו. הייתי אומר גם שחלק מזה נובע מכישורים חברתיים ירודים/חוסר מודעות עצמית, אבל זו תהיה רק דעתי המוטה והלא מקצועית. חשוב לי לציין שלא מדובר בבחור לא אינטליגנטי, יש לו לפעמים הערות נכונות, אבל הדרך הכוחנית והמתנשאת שבה הוא מעביר את המסרים שלו ממש מוציאה לי את הרוח מהמפרשים.
כרגע אני חושב לתת לו את המושכות, לענות כן לכל מה שהוא אומר ועל הדרך גם לתת לו לעשות את מירב העבודה. כי עם הוא כל כך מאוהב בעצמו וביכולות שלו ולא מוכן לקבל את התרומה שלי, אני שמח לרשום את השם שלי על הפרויקט ולקבל ציון ככל שיהיה תמורת עבודה מינימלית מצידי. מצד שני, זה מרגיש לי סוג של ויתור, ופספוס הזדמנות ללמוד איך להתמודד עם סיטואציה כזאת, כי אני בטוח שזו לא הפעם האחרונה שיצא לי לעבוד עם בן אדם כזה.
אני אנסה לתאר את המצב באופן אובייקטיבי, למרות שברור לי שהפוסט הזה מוטה באופן טבעי לנקודת המבט שלי.
ככה הולכת אינטרקציה טיפוסית ביני לבינו:
אני אומר: משפט/ טענה/דעה.
הוא עונה: אתה טועה/לא הבנת/ זה לא עובד ככה- ואז ממשיך להסביר לי בדיוק את מה שאמרתי, בניסוח טיפה שונה.
וברגע שהוא מתחיל לדבר, אי אפשר לעצור אותו. הוא ידבר בטון מתנשא ולפעמים קצר רוח כאילו הוא איזה פרופסור ואני הסטודנט שלו, ועד שהוא מסיים כבר את הנאום יוצאות לי כל האנרגיות להמשיך לדבר על הנושא, אז אני פשוט עונה "כן, לזה התכוונתי.." או "נכון מסכים איתך". בפגישות הראשונות איתו התעקשתי על הנקודות שלי ויצא שסוג של התנגחנוכל שתי דקות, אבל באיזשהו שלב פשוט נמאס לי והפסקתי לנסות להבהיר איתו כל נקודה.
היום היינו צריכים להגיש מצגת, אז חילקנו בינינו את השקופיות וקבענו להיפגש ולדבר על מה שעשינו. בפגישה שלנו, הבחור נתן שנייה אחת מבט בשקופית שכתבתי, אמר "אני לא מבין מה כתבת כאן", מחק משפטים שלמים, וכתב מחדש בניסוח עילג ובבלאגן עם טעויות שידעתי שהמנחה לא יקבל (והפלא ופלא- המנחה שלנו בדק את המצגת והעיר בדיוק על הדברים שה "גאון" שינה).
עוד דוגמא מאתמול: הוא התחיל לעבוד על נושא בלי לעדכן אותי, אז דיברנו על זה בזום ושאלתי שאלות. הוא עושה טובה שהוא עונה, וכל משפט שלו מסתיים עם "הבנת??" "לא חושב שהבנת", והכול בטון לא נעים כאילו הוא מרגיש שהוא הרבה מעלי אינטלקטואלית ואני מפריע לעבודה שלו. בסוף מסתבר שהוא בזבז 10 שעות לנסות לגרום למשהו לעבוד בלי רכיב חומרה מתאים ואני צדקתי מההתחלה.
קיצר, אני חושב שהסברתי את המצב. בן אדם מתנשא, אוהב להקשיב לעצמו מדבר, מתנגח על כל שטות. חייב שדברים יעשו בדרך שלו. הייתי אומר גם שחלק מזה נובע מכישורים חברתיים ירודים/חוסר מודעות עצמית, אבל זו תהיה רק דעתי המוטה והלא מקצועית. חשוב לי לציין שלא מדובר בבחור לא אינטליגנטי, יש לו לפעמים הערות נכונות, אבל הדרך הכוחנית והמתנשאת שבה הוא מעביר את המסרים שלו ממש מוציאה לי את הרוח מהמפרשים.
כרגע אני חושב לתת לו את המושכות, לענות כן לכל מה שהוא אומר ועל הדרך גם לתת לו לעשות את מירב העבודה. כי עם הוא כל כך מאוהב בעצמו וביכולות שלו ולא מוכן לקבל את התרומה שלי, אני שמח לרשום את השם שלי על הפרויקט ולקבל ציון ככל שיהיה תמורת עבודה מינימלית מצידי. מצד שני, זה מרגיש לי סוג של ויתור, ופספוס הזדמנות ללמוד איך להתמודד עם סיטואציה כזאת, כי אני בטוח שזו לא הפעם האחרונה שיצא לי לעבוד עם בן אדם כזה.