בארה"ב יש היסטוריה ארוכה של קפטיליזם מסוג ה
laissez faire .
ניתן לראות שבתקופה עד שהתחילה להיות מונהגת בארה"ב מדיניות פיזקאלית קיינסאנית עם הניו-דיל של רוזוולט (1930)היו הרבה יותר משברים בכלכלה והמשברים עצמם היו יותר ארוכים מהשברים שהיו בכלכלה מאז. הנאצים עלו גם כתוצאה מאבטלה המונית וארוכה שהייתה בגרמניה.
אחרי המלחמה ארצות הברית ושאר מדינות המערב החליטו שאבטלה המונית היא איום קיומי לקפיטליזם ויש להימנע ממנה בכל מחיר. "אחרי שאתה עובר את השפל הגדול, את מלחמת העולם השנייה, את השואה, הדבר העיקרי שאתה רוצה לוודא הוא שתהיה תעסוקה. כי להשאיר אנשים מובטלים, בלי רשת ביטחון חברתית, כפי שעשינו בשנות העשרים והשלושים של המאה ה־20, זה דבר שמוליד פאשיזם, שמסתיים רע מאוד מאוד עבור מיליוני אנשים. קובעי המדיניות למדו את הלקח הזה, ולכן תעסוקה מלאה היתה העדיפות העליונה". כך נולד היעד של שיעור אבטלה שלא יהיה גבוה מ־4% למשך זמן.
@גרהם , מפתיע אותי שבתור מישהו שאני התרשמתי שהוא סוציאליסט נתת לייק לתגובה של נתן לעיל על "צמיחה קיינסאנית".
ובשביל כל הליברטריאנים פה אני מדגיש שוב:
קיינס אמר שלקפיטליזם שתי בעיות עיקריות שהוא לא יכול לפתור לבד.
1. העניין של אבטלה וחוסר תעסוקה מלאה(ניאו קיינסאינים אומרים שהוא מספר משתנה).
2. צמצום אי השיוויון כשהוא מדגיש שצריך מידה מסויימת של אי שיוויוון בשביל לתמרץ את הממציאים , החרוצים היזמים וכו' אבל מידת אי שיווין כפי שהיתה ב1929 פוגעת בפוטנציאל הצמיחה של המשק משום לשכבות הנמוכות הכלכליות לא היו מספיק יכולות לצרוך ולייצר ביקושים במשק.
קיינס לא היה סוציאליסט ואמר שאם תהיה מהפכה (אז זה היה רלוונטי) הוא ללא ספק יהיה בצד הקפטליסטי.
כמות הטעויות וההטעיות כאן היא כה גדולה שקשה לי למצוא נקודת אחיזה להתיר את הפקעת . נתחיל ב-
"ניתן לראות שבתקופה עד שהתחילה להיות מונהגת בארה"ב מדיניות פיזקאלית קיינסאנית עם הניו-דיל של רוזוולט (1930)היו הרבה יותר משברים בכלכלה והמשברים עצמם היו יותר ארוכים מהשברים שהיו בכלכלה מאז. הנאצים עלו גם כתוצאה מאבטלה המונית וארוכה שהייתה בגרמניה."
לפני שהוקם הבנק המרכזי בארה"ב היו משברים יותר תכופים, אך לעולם לא סיסטמטיים (כלליים בכלכה) ותמיד כתוצאה מהתערבות ממשלתית שיצרה את הבועות -החל מבועת מניות המיסיסיפי , דרך בועת ה GREENBACK של המאה השמונה עשרה וכלה בבועת הייצוא של שנות העשרים במאה שעברה. כל אלו נוצרו מהתערבות ממשלתית (לפעמים ממשלות של STATES ולפעמים הממשל הפדרלי) ואין להן דבר עם שוק חופשי, שלא היה קיים כמעט בבנקאות ארה"ב למעט תקופה קצרה באמצע המאה ה 19.
מאז עידן הבנקים המרכזיים והמדיניות הגרעונית המכוונת, ניכרת החרפה מהותית בעוצמת ומשך המשברים הכלכליים. השפל הגדול, הסטגפלציה של שנות ה 80 ו"ההאטה הגדולה" שארה"ב מצויה בה מאז 2008 הם דוגמאות קלאסיות לאיך הבנקים המרכזיים הופכים משברים לבעיה כרונית שהורסת את החיים של דורות שלמים. לפני עידן הבנקאות המרכזית משבר היה פורץ ונגמר לרוב תוך פחות משנה, והסכנה העיקרית הייתה אבדן חסכונות בבנק ופשיטת רגל של בנקים (יכולת לגדר ע"י פיצול חסכונות בין מוסדות שונים). מאז שהם נוצרו, הסכנה במשבר היא בעיקר פיטורין ואבטלה כרונית, כמו גם קריסה של תעשיות שלמות שאינן פיננסיות ולא אחראיות לעיוות.
"נאצים עלו גם כתוצאה מאבטלה המונית וארוכה שהייתה בגרמניה."
אבטלה שהתקיימה עקב הדפסת כסף מסיבית ותמרון הכלכלה בידי רפובליקת וויאמר. כלומר סטגפלציה קלאסית.
"ובשביל כל הליברטריאנים פה אני מדגיש שוב:
קיינס אמר שלקפיטליזם שתי בעיות עיקריות שהוא לא יכול לפתור לבד.
1. העניין של אבטלה וחוסר תעסוקה מלאה(ניאו קיינסאינים אומרים שהוא מספר משתנה).
2. צמצום אי השיוויון כשהוא מדגיש שצריך מידה מסויימת של אי שיוויוון בשביל לתמרץ את הממציאים , החרוצים היזמים וכו' אבל מידת אי שיווין כפי שהיתה ב1929 פוגעת בפוטנציאל הצמיחה של המשק משום לשכבות הנמוכות הכלכליות לא היו מספיק יכולות לצרוך ולייצר ביקושים במשק."
כמו כמעט כל מה שקיינס אמר, גם זו טעות. 1. לא צריך "לפתור" אבטלה מאחר והיקף התעסוקה הרצוי ידוע רק לסוכנים הפועלים עצמם. מלבד לרמה מסויימת של אבטלת חיכוך טעית, בשוק חופשי מי שרוצה לעבוד יכול למצוא עבודה.
2. אי השיוויון שנוצר עקב התערבות של בנק מרכזי הוא גדול עשרות מונים מזה שנוצר בשוק חופשי, וגם לא צודק. זאת כי בשוק חופשי אי שיוויון הוא תוצאה של תגמולים שונים ליכולות שונות לספק רצונות של הציבור (בתוספת ירושה וכו', אבל זה נעלם די מהר) בעוד תחת בנק מרכזי אי השיוויון נובע מהיכולת של אליטות מקושרות לגשת בקלות לאשראי במחיר נמוך ממחיר השוק, כלומר לנקז משאבים מהציבור הייצרני.
עוד אנקדוטה מעניינת- העולם כבר התדרדר לפאשיזם. זו השיטה הכלכלית הקיינסיאנית הנהוגה כיום של בנקאות מרכזית ומדיניות פיסקאלית גרעונית. אמצעי הייצור הם בבעלות פרטית, אבל המדינה שולטת בייצור באמצעות שליטה בהיקף האשראי ורגולציה חונקת. אפילו
קיינס הודה בעצמו שהשיטה שלו מתאימה למשק פאשיסטי מנוהל, כפי שכתב בהקדמה למהדורה בגרמנית של "התיאוריה הכללית".
