מה שחשוב להבין ש"צמיחה" קיינסיאנית בתל"ג זה לא חשוב או מועיל בפני עצמו.
בארה"ב יש היסטוריה ארוכה של קפטיליזם מסוג ה
laissez faire .
ניתן לראות שבתקופה עד שהתחילה להיות מונהגת בארה"ב מדיניות פיזקאלית קיינסאנית עם הניו-דיל של רוזוולט (1930)היו הרבה יותר משברים בכלכלה והמשברים עצמם היו יותר ארוכים מהשברים שהיו בכלכלה מאז. הנאצים עלו גם כתוצאה מאבטלה המונית וארוכה שהייתה בגרמניה.
אחרי המלחמה ארצות הברית ושאר מדינות המערב החליטו שאבטלה המונית היא איום קיומי לקפיטליזם ויש להימנע ממנה בכל מחיר. "אחרי שאתה עובר את השפל הגדול, את מלחמת העולם השנייה, את השואה, הדבר העיקרי שאתה רוצה לוודא הוא שתהיה תעסוקה. כי להשאיר אנשים מובטלים, בלי רשת ביטחון חברתית, כפי שעשינו בשנות העשרים והשלושים של המאה ה־20, זה דבר שמוליד פאשיזם, שמסתיים רע מאוד מאוד עבור מיליוני אנשים. קובעי המדיניות למדו את הלקח הזה, ולכן תעסוקה מלאה היתה העדיפות העליונה". כך נולד היעד של שיעור אבטלה שלא יהיה גבוה מ־4% למשך זמן.
@גרהם , מפתיע אותי שבתור מישהו שאני התרשמתי שהוא סוציאליסט נתת לייק לתגובה של נתן לעיל על "צמיחה קיינסאנית".
ובשביל כל הליברטריאנים פה אני מדגיש שוב:
קיינס אמר שלקפיטליזם שתי בעיות עיקריות שהוא לא יכול לפתור לבד.
1. העניין של אבטלה וחוסר תעסוקה מלאה(ניאו קיינסאינים אומרים שהוא מספר משתנה).
2. צמצום אי השיוויון כשהוא מדגיש שצריך מידה מסויימת של אי שיוויוון בשביל לתמרץ את הממציאים , החרוצים היזמים וכו' אבל מידת אי שיווין כפי שהיתה ב1929 פוגעת בפוטנציאל הצמיחה של המשק משום לשכבות הנמוכות הכלכליות לא היו מספיק יכולות לצרוך ולייצר ביקושים במשק.
קיינס לא היה סוציאליסט ואמר שאם תהיה מהפכה (אז זה היה רלוונטי) הוא ללא ספק יהיה בצד הקפטליסטי.