נכון.
אבל כל בני האדם צריכים אנשים שיציעו להם להיות אחראים ועצמאיים. זה לא קשור להשקעות בכלל. ויש הבדל גדול בין להדריך ולהציע לבין לומר ולהכתיב.
בעידן הבלוגים, הפודקאסטים והאינסטוש אני לא בטוח שזה דבר חיובי. מכמה סיבות אפשריות:
1. משלים אנשים שאם רק יעשו עוד אקסטרה מייל, עוד "מאמץ אחד אחרון" או "יעבדו כמו חמורים" או "יעשו את זה חכם" וכדומה, אז מצבם ישתנה. והוא לא ישתנה. תנאי המשחק עובדים באופן מובנה נגד לא מעט מאיתנו. אבל אולי אם רק ישכילו להתעניין בתחום זה או אחר, זה מה שיבדל אותם ממעמד הביניים הקורס? ושאר הפנטזיות שלא רק מוכרי קורסים באינסטגרם מוכרים להם, אלא גם אנשים מלומדים ואחראים שמעודדים עבודה קשה והקרבה.
2. כפי שרמזתי בעקיפין בהודעות קודמות, אדם עם ביישנות כלשהי או חולשת אופי או שלא מסוגל לחשוב מהר בזמן אמת ולשים לב לניואנסים דקים (כמוני וכמו רבים ממכריי) ועם שלל חולשות וקשיים אישיים, מהווה מטרה נוחה יחסית לסינג'ורים, ניצולים ושלל ההיבטים בנוסח "חוצפה ישראלית". ומה שמרגיז זה שהוא לא באמת יכול לבוא לאותם אנשים בטענות, הם פועלים כמצופה מהם באקלים בו אנו חיים (ביטחון עצמי, לעשות מרפקים, ליזום ולא להתבייש "לבקש" [בפועל לנצל], "מי שמתבייש מתייבש" ושאר המילים המכובסות). אם אדם כזה יקבל ביטחון לנסות את מזלו בנדל"ן, בשוק ההון, בעבודה תובענית יותר ממה שעבד עד היום וכדומה, הוא עלול להסתבך שלא באשמתו. העידוד הזה לאחראיות אישית לא לוקח בחשבון ניואנסים מהסוג הזה, והם יכולים ממש לסכן אנשים במובן הרחב לדעתי.
3. הנקודה הכי בעייתית ברמה הקולקטיבית, זה שעוד בלוג מוצלח, עוד ערוץ פודקאסטים מעניין, עוד משקיע נדל"ן שגרף קצת רווח לכיסו או עוד צעירים חביבים שהצליחו לחדור להייטק לא כי הם יודעים קוד ברמה גבוהה בייחס לאחרים אלא מפני שהם מתאימים ל-DNA הארגוני ועוד ושלל סיפורי סינדרלה - אמנם ברמה האישית הם מהווים השראה ובסה"כ מקרים חיוביים ואני בהחלט מפרגן ומעריץ אנשים כאלו (בכל זאת, הם משחקים בישראל..), אבל כל סיפור סינדרלה כזה למעשה עוזר בשימור הסטטוס קוו, ומעכב עוד קצת את השינוי הכלכך נדרש כאן. ישראלים אחרים נדפקים מזה, וגם אלו שהסתדרו נדפקים מזה בטווח הארוך ובאופן מגוון ועקיף.
# למען הספר ספק, אני לגמרי בעד שכל אחד יעשה לביתו ויממש את עצמו ככל שניתן, אבל במקביל מוטב שיהיה מודע לסיפור הגדול ברמת המאקרו, ויבין שהוא שחקן במשחק שלא עובד טוב. ככה כשמגיעים משברים אישיים או קולקטיביים, מקבלים פחות שוק ואפשר להתגבר עליהם. וכמובן שלמובילי דעה כמו הסולידית, לצד קובעי מדיניות, יש תפקיד בעיני בהקשר הזה. למשל, נראה שכבר עיקרי הנושאים בבלוג מיצו את עצמם לפני שנים, אז במקום לדבר על עוד משהו אופנתי בסגנון "וייב קודינג", למה לא לתהות ולכתוב על דברים עוצמתיים הרבה יותר שרלוונטים ונוגעים לחיים של כולנו?