פיזור על פני זמן: מינוף כדרך להורדת סיכון

[גילגה]

@MMM לימיט אומר את זה יפה, בגדול זאת שיטה לנצל באופן יותר מאוזן את הזמן שלך בשוק. יש לאנשים הרבה מאוד זמן בשוק אבל לצבור כמות נכסים משמעותית לוקח זמן ולכן יש הרבה שנים מבוזבזות עם חשיפה מינימלית לנכסים ולכן סיכון נמוך מידי בהסתכלות על כל תקופת החיסכון.
באופן אישי ממש חוויתי את זה כי בנפילה של 2008 לא היה לי הרבה כסף להפסיד, וקניתי בהדרגה אל תוך הירידות. אבל לאחר מכן כשהגיעו עליות אז כבר צברתי עוד נכסים ונהנתי בייתר. במקרה שלי הייתי מפסידה משיטה כזאת, אבל אם השוק היה עולה בתקופת ההתחלת החיסכון שלי הייתי מרוויחה ממנה. השוק עולה רוב הזמן ולכן מסתבר שזו שיטה שמגדילה את הרווחים או ממקסמת את התשואה מנוטרלת סיכון.

@Limit אשמח אם תעדכן איך הולך לך עם השיטה. סתם מסקרנות.

 

[Mr. Bigglesworth]

ולכן מסתבר שזו שיטה שמגדילה את הרווחים או ממקסמת את התשואה מנוטרלת סיכון.

להפך!
היומרה של השיטה היא להקטין סיכון של התיק הסופי על חשבון חלק מהתשואה (מינוף עולה כסף)

 

[גילגה]

להפך!
היומרה של השיטה היא להקטין סיכון של התיק הסופי על חשבון חלק מהתשואה (מינוף עולה כסף)

זה האבסטרקט של המאמר שלהם: הם מדברים על יותר תשואה.

By employing leverage to gain more exposure to stocks when young, individuals can achieve better diversification across time. Using stock data going back to 1871, we show that buying stock on margin when young combined with more conservative investments when older stochastically dominates standard investment strategies—both traditional life-cycle investments and 100%-stock investments. The expected retirement wealth is 90% higher compared to life-cycle funds and 19% higher compared to 100% stock investments. The expected gain would allow workers to retire almost six years earlier or extend their standard of living during retirement by 27 years​

 

[Yoss]

להפך!
היומרה של השיטה היא להקטין סיכון של התיק הסופי על חשבון חלק מהתשואה (מינוף עולה כסף)

מינוף עולה כסף, אבל מנגד יש את האפסייד של רווחי הון בשלב מוקדם יותר של החיסכון. אם התשואה על החלק הזה עולה על עלות המינוף, אז התוצאה הסופית של זה תהיה טובה יותר (כי התשואה העודפת בשלב המוקדם, שאכן מגיעה במקום בשלב המאוחר ממשיכה להשיא).

 

[Mr. Bigglesworth]

האפסייד של רווחי הון בשלב מוקדם יותר של החיסכון.

@גילגה
נכון שכחתי

 

[Limit]

@Limit אשמח אם תעדכן איך הולך לך עם השיטה. סתם מסקרנות.

אשמח. בתקווה שזה לא יהפוך להיות דומה לשרשור ההוא מבוגלהד
אבל, אני מתחיל לממש את הרעיון רק בעוד שנה, מ 2 סיבות:
1. אני רוצה נקודת התחלה אקראית. התוודעתי לשיטה כי הרבה אנשים התחילו עכשיו לדבר על מינוף, וחלק מהסיבה היא בגלל ששוק ההון עולה ועולה. כניסה כזו היא לא אקראית, ולכן קשה לחשב את התוחלת שלה (ובפרט, יש סיכוי שיש קורלציה בין האטרקטיביות של הרעיון לעובדה שאנחנו בשיא, ובמצב שקונים הרבה יקר התוחלת קטנה). כניסה בעוד שנה מנטרלת חלק מהקורלציה הזו.
2. אני לא משנה שום דבר בחוזה ההשקעות בלי delay (ובחינה) של כשנה. זה מה שמגן עלי בירידות (גם אם אגלה פתאום בירידה שבעצם (מתמטית!) הרבה יותר משתלם להשקיע במזומן - אצטרך לחכות לפחות שנה כדי לבצע ואולי עד אז אהיה פחות מפוחד) - וממש לא מוותר על מנגנון (פסיכולוגי) כל כך חשוב בשביל שום דבר, ובפרט לא בשביל הורדת סיכון שאפילו במצב אידאלי היא לא מהותית.

 

[דנידין]

לאחרונה קראתי את lifecycleinvesting (לינקים בתחתית), מאמר הטוען שכדאי להשתמש במינוף כדי להקטין תנודתיות. אני אסכם כאן בקצרה את השיטה, כדי לקבל פידבק מחברי הפורום, וכדי להסביר לעצמי יותר טוב איך המנגנון עובד .

אז מייק, כפי כל ההמלצות הסולידיות, חוסך היטב, ומשקיע את כל היתרה, כ 10 אש״ח בשנה, בקרן מנייתית מפוזרת על על העולם. באופן גס, מייק יחזיק 10אש״ח בשנה ראשונה (2021), 20אש״ח בשנה שניה (2022) ו 30אש״ח בשנה השלישית (2023).
מכיוון שמייק מחזיק בקרן מפוזרת, הוא לא חשוף לאף מניה ספיציפית, או אפילו מדינה ספיציפית. איפה פה הבעיה? האם מייק יכול לפזר אפילו יותר?
הבעיה היא שמייק חשוף לשנה 2023, וכל מה שתביא עימה, פי 3 יותר מאשר החשיפה ל 2021. במקום, היה עדיף למייק אילו היה משקיע 20אש״ח בכל אחת משלושת השנים (במקום 10, 20, 30), וכך חשוף לשנים באופן שווה. למעשה, ע״י מייק מפזר היטב את הסיכונים בין מניות שונות, אבל לא מפזר היטב סיכונים בין שנים שונות - כך שנפילה בשנה השלישית תהיה כואבת בהרבה מאשר נפילה בשנה הראשונה.
האם אפשר לפזר סיכונים על פני שנים?
כמובן, יש בעיה ברעיון של להשקיע 20 אש״ח בכל אחת משלושת השנים - בשנה הראשונה, מייק רק בתחילת הדרך, וכל ההון הנזיל שלו הוא 10 אש״ח. השקעה של 100% במניות פשוט לא מספיקה!
כותבי המאמר מציעים להשתמש במינוף כדי להגדיל את החשיפה למניות בשלב הראשוני של הצבירה, וכנגד, להקטין את כמות המניות בשלב הסופי של הצבירה. כך, החשיפה הכוללת למניות נשארת זהה, אבל באמצעות פיזור על פני זמן (תוך שימוש במינוף) - הגענו לפחות סיכון.
כותבי המאמר הריצו סימולציות על 140 השנים האחרונות בארה״ב (הספר מ 2010 - לא נראה לי ש 10 השנים האחרונות ישנו את המסקנה ) כדי לתקף את המסקנות. הם הראו שהיתרון של מיצוע על פני זמן באמצעות מינוף תקף גם ליפן ובריטניה, וגם לסימולציות נוספות. המסקנות תקפות גם אם מניחים תשואה קטנה יותר מהממוצע של 140 השנים האחרונות, וגם עם עלויות מינוף גדולות יותר (הם השתמשו בערך ב 4%!) - כל עוד הרווח הממוצע ממניות גדול מספיק מעלות המינוף.
אבל מינוף הוא מסוכן - כל הכסף יכול להמחק! האם זה לא סותר את התאוריה?
נכון! אבל, המינוף מתבצע בשנים הראשונות כאשר המשקיע עדיין בשוק העבודה. כלומר, כל הכסף הנוכחי נמחק, אבל עדיין ממשיכים להזרים כסף לתיק ההשקעות - כך שהתיק כולו לא נמחק. מצד שני, תוספת הסיכון בשלבים הראשונים מאפשרת להקטין סיכון בשלב שלפני הפרישה (ובלי לפגוע בתשואה). במילים אחרות - הסיכון גדול יותר כשאין הרבה מה להפסיד, וקטן יותר כשיש הרבה מה להפסיד - ובסה״כ יש פחות סיכון.
למי זה לא מתאים?
האסטרטגיה לא מומלצת (ע״י כותבי הספר) לאנשים שהמשכורת שלהם תלויה מאוד בשוק ההון. מניח שהכוונה בעיקר לעצמאיים שמשכורתם תלויה מאוד בביצועי החברה - במצב כזה לא ניתן להסתמך על המשכורת כדבר יחסית יציב.
וכמובן, למי שיש חובות קיימים (לצריכה) או תזרים שלילי, צריך קודם לסיים איתם לפני שמתחיל להכנס לחוב כדי להשקיע.
פסיכולוגיה: השיטה דורשת התמודדות עם נפילות דרסטיות (מאוד!) בתקופה ההתחלתית. מי שלא מסוגל לעמוד בתנודתיות כזו ולדבוק בתוכנית, עדיף לא להשקיע במינוף.

לדעתי, הגישה המוצגת במאמר מאוד הגיונית. למעשה, אני מופתע שעד עכשיו לא שמעתי על גישה זו אף פעם. אני עדיין חושש להשקיע במינוף של פי 2, אבל כבר הוספתי לחוזה ההשקעה הצעה להתחיל להשקיע במינוף של כ 10%.
סיכון טרנדיות: הרצון להתמנף (כולל לא מעט פוסטים שיש לאחרונה בנושא) עשויים להיות קשורים לעובדה שאנחנו בעשור הטוב ביותר בהסטוריה מבחינת שוק ההון. כדי למנוע מעצמי כניסה בשיא (ורגע לפני הקריסה הגדולה ), אני מתכוון להכנס למינוף רק בעוד שנה, בתקווה שעד אז אבק הכוכבים ישקע וההחלטה תהיה ראציונלית ולא מבוססת רק על טרנד חולף.

אז, מה דעתכם? האם אני מהמר על הפנסיה? או שמרני מידי וצריך להמר יותר? האם האסטרטגיה הגיוני?

קישורים: הספר זמין לקניה באמזון (פרק ראשון בחינם, אם אתם בכל זאת רוצים לקנות השתמשו בקישור השותפים של בעלת הבית). המאמר האקדמי זמין באתר אקדמיה (דורש הרשמה, אבל חינם. לדעתי סבבה לקריאה).

הספר הזה בעיקר חיזק את התובנה אם אתה רחוק מפרישה ועם משכורת בטוחה יחסית, יש הגיון רב גם מבחינת תוחלת הרווח, אבל גם מבחינת פיזור הסיכון, בלא לשלם את המשכנתא מוקדם ככל הניתן ובמקום זה להשקיע את הכסף הזה. (בהנחה שאתה כבר מושקע ב100% מניות).

 

[optimum]

נכון! אבל, המינוף מתבצע בשנים הראשונות כאשר המשקיע עדיין בשוק העבודה. כלומר, כל הכסף הנוכחי נמחק, אבל עדיין ממשיכים להזרים כסף לתיק ההשקעות - כך שהתיק כולו לא נמחק. מצד שני, תוספת הסיכון בשלבים הראשונים מאפשרת להקטין סיכון בשלב שלפני הפרישה (ובלי לפגוע בתשואה). במילים אחרות - הסיכון גדול יותר כשאין הרבה מה להפסיד, וקטן יותר כשיש הרבה מה להפסיד - ובסה״כ יש פחות סיכון.

אתה מתייחס פה אל תזרים המזומנים (משכורת מעבודה פחות הוצאות) כאל רווח חסר סיכון.
זה לא נכון.

 

[Limit]

אתה מתייחס פה אל תזרים המזומנים (משכורת מעבודה פחות הוצאות) כאל רווח חסר סיכון.
זה לא נכון.

מתמטית, למיטב הבנתי נדרש רק שהמשכורת היא לא קורלטיבית (או בעלת קורלציה חלשה) עם שוק ההון, ושהסיכון בה יחסית נמוך. הכותבים מתקפים את ההנחות על אוסף משכורות אמיתיות.

פרקטית, @סול תיאר יפה למה לא חוששים ממחיקה של תיק ההשקעות:

הסיבה היא שבשביל שהשקעה עולמית תמחק העולם צריך להמחק. אין הרבה סיכוי שזה יקרה בלי השלכות שישפיעו עליך יותר מאבדן התיק.

באותו צורה, אם אדם מפקיד 10 אלף לחיסכון ואז מפסיק לקבל משכורת (ולא מקבל ביטוח אכ״ע מכל סיבה שהיא), ההשלכות הרבה יותר כבדות מאשר כמה אחוזים תיק הפנסיה הרוויח. במצב כזה, החוסך בכל מקרה הופך לנתמך סעד, וההשפעה של תיק ההשקעות על החיים שלו תהיה בכל מקרה קטנה.
במילים אחרות, משכורת היא ״רווח חסר סיכון״ כי -- לפחות בהתחלה -- הסיכון כל כך גדול כך שאין ממש דרך להגן מפניו.

 

[optimum]

מתמטית, למיטב הבנתי נדרש רק שהמשכורת היא לא קורלטיבית (או בעלת קורלציה חלשה) עם שוק ההון, ושהסיכון בה יחסית נמוך. הכותבים מתקפים את ההנחות על אוסף משכורות אמיתיות.

לא בטוח שהבנתי. אם ענף כלשהו במשק קורס (כמו ההייטק בשנת 2000 או ענף התיירות בקורונה) אז טבעי שזה יוביל לעליה חדה באבטלה וגם לקריסה של הבורסה, אז מה זה משכורת חסרת קורולציה עם שוק ההון? איך אתה מודד את זה?

באותו צורה, אם אדם מפקיד 10 אלף לחיסכון ואז מפסיק לקבל משכורת (ולא מקבל ביטוח אכ״ע מכל סיבה שהיא), ההשלכות הרבה יותר כבדות מאשר כמה אחוזים תיק הפנסיה הרוויח. במצב כזה, החוסך בכל מקרה הופך לנתמך סעד, וההשפעה של תיק ההשקעות על החיים שלו תהיה בכל מקרה קטנה.
במילים אחרות, משכורת היא ״רווח חסר סיכון״ כי -- לפחות בהתחלה -- הסיכון כל כך גדול כך שאין ממש דרך להגן מפניו.

אתה מפספס פה נקודה חשובה.
לא כל מי שעוזב את העבודה שלו זה בסטייל לבנת פורן (חלית? נפצעת? ....) יתכן שאתה רוצה לעזוב את העבודה מרצונך החופשי מכל סיבה שהיא ובמקרה כזה אתה לא יכול להרשות לעצמך. אתה משעבד את עצמך לעבודה לכמה שנים עד שתחזיר את ההלוואה שלקחת.
אם אתה משקיע כדי להגיע לעצמאות כלכלית אז שים לב לפרדוקס שנוצר פה.

 

[Limit]

איך אתה מודד את זה?

לוקח דגימה של כמה עשרות אלפי אנשים, ומשווה משכורות שלהם עם מדד של שוק ההון. החוקרים מצאו קורלציה קרובה ל 0, אבל אני מניח שכל עוד הקורלציה שונה מ 1 אז יש מקום להסתמך על משכורת כרכיב נפרד. (בספר זה מופיע באופן עמום משהו - אם המשכורת שלך מאוד קורלטיבית אם שוק ההון אז לא ממליצים להשתמש בשיטה).

יתכן שאתה רוצה לעזוב את העבודה מרצונך החופשי מכל סיבה שהיא ובמקרה כזה אתה לא יכול להרשות לעצמך. אתה משעבד את עצמך לעבודה לכמה שנים עד שתחזיר את ההלוואה שלקחת.
אם אתה משקיע כדי להגיע לעצמאות כלכלית אז שים לב לפרדוקס שנוצר פה.

לא פרודוקס. עצמאות כלכלית לא אומר שאתה עובד שלושה חודשים ואז אם לא בא לך אתה מפסיק לעבוד. עצמאות כלכלית אומר שאתה עובד 5 שנים (לאופטימיים), 10 שנים (להייטקיסטים) או יותר (לסולידיים יותר סטנדרטיים), ותוך כדי העבודה צובר מספיק נכסים כדי לפרוש. בשנים אלו - הסולידי אכן משועבד לעבודה! ומכיוון שאני בכל מקרה משועבד לעבודה, אז אפשר לקחת יותר סיכונים, שיתבטאו בסיכון יותר נמוך שאצטרך לעבוד בעוד 10 שנים.
אם הכוונה היא למצב שיהיה נפילה חזקה מאוד בשוק ההון וגם ארצה לצאת לשנה חופש - לא הייתי חולם לעשות דבר כזה (כי זה מאוד מעכב קריירה ומרחיק עצמאות כלכלית), אבל נוכחות של הלוואה ודאי לא תורמת לאפשרות.

 

[optimum]

לוקח דגימה של כמה עשרות אלפי אנשים, ומשווה משכורות שלהם עם מדד של שוק ההון. החוקרים מצאו קורלציה קרובה ל 0, אבל אני מניח שכל עוד הקורלציה שונה מ 1 אז יש מקום להסתמך על משכורת כרכיב נפרד. (בספר זה מופיע באופן עמום משהו - אם המשכורת שלך מאוד קורלטיבית אם שוק ההון אז לא ממליצים להשתמש בשיטה).

אני עדיין לא הבנתי. הטענה שלי הייתה שבמשבר הכלכלי הבא אין לדעת איזה מקצועות ימצאו את עצמם במוקד הרעש.
פעם זה הייטק, פעם זה הבנקים, פעם זה תיירות. לך תדע מי הבא בתור.
לעשות ניתוח טכני על נתונים היסטוריים של שוק ההון זה לא עוזר לך לגלות אם המקצוע שלך יפגע במשבר הבא או לא.

עצמאות כלכלית לא אומר שאתה עובד שלושה חודשים ואז אם לא בא לך אתה מפסיק לעבוד.

זה בדיוק מה שזה אומר.
עצמאות כלכלית = עבודה היא אופציונלית, קרי אם נמאס לך לעבוד אתה יכול לפסיק לעבוד.

עצמאות כלכלית אומר שאתה עובד 5 שנים (לאופטימיים), 10 שנים (להייטקיסטים) או יותר (לסולידיים יותר סטנדרטיים), ותוך כדי העבודה צובר מספיק נכסים כדי לפרוש. בשנים אלו - הסולידי אכן משועבד לעבודה! ומכיוון שאני בכל מקרה משועבד לעבודה, אז אפשר לקחת יותר סיכונים, שיתבטאו בסיכון יותר נמוך שאצטרך לעבוד בעוד 10 שנים.

לא, לא, לא, לא!
אתה לא יכול לצפות להגיע לעצמאות כלכלית כשאתה נוסע ברוורס.
ברגע שאתה נקי מחובות ויש לך חסכונות לחצי שנה ללא הכנסה, אתה כבר לא משועבד לעבודה.

וגם ארצה לצאת לשנה חופש - לא הייתי חולם לעשות דבר כזה (כי זה מאוד מעכב קריירה ומרחיק עצמאות כלכלית)

פה הבעיה.
אם אתה מונע מעצמך עצמאות בטענה שזה יעקב את יציאתך לעצמאות, זו נקודה טובה לעצור שניה ולהרהר אולי הבנת משהו לא נכון בכל העסק הזה.

 

[Mr. Bigglesworth]

פה הבעיה.
אם אתה מונע מעצמך עצמאות בטענה שזה יעקב את יציאתך לעצמאות, זו נקודה טובה לעצור שניה ולהרהר אולי הבנת משהו לא נכון בכל העסק הזה

הבעיה היחידה היא שאתם מתווכחים על אמצעים כאילו יש לכם אותה מטרה. אין לכם.
יש כאן הקרבה של סולידיות ושקט נפשי תמורת תשואה בטווח הארוך.

 

[chen15]

@optimum מרגישה שהוצאת לי את האותיות מהמקלדת.
אותי אישית מפתיע שרעיונות כמו "תיק השקעות אחד" שכוללות הכנסות שטרם הרווחת על עבודה שטרם בוצעה עולות כפורחת בעיצומו של משבר בריאותי בין לאומי שמשפיעה על כל סקטור בצורה כל כך דומה.

אם בימים כתיקונם צרכנים מתהדרים בביטחון התעסוקתי ויוצאים לחופשה על חשבון הבונוס השנתי שצפוי להתקבל ברבעון הבא (כי כל שנה יש בונוס, ומה אם לא יחולק השנה בגין ביצועים גרועים...)

אז אני חושבת שהקורונה לימדה אותי צניעות.
מה ששלי - שלי
ומה שלא - לא

ובדומה לקריסה שהיתה בירושלים לפני כעשור, כאשר סערת שלג פקדה את העיר וערימות המלח כמו גם המזדחלות לפינוי אוכסנו מחוץ לעיר ולא יכלו להגיע אליה, גם עכשיו אנחנו חוזרים ולומדים שהכנסות עתידיות אינן חלק מהתיק שלנו, כי הן פשוט לא שלנו

סורי על זה, אבל באזניים שלי זה פשוט נשמע שופוני מסוג סולידי
צרכניסטים קונים בכסף שאין להם
ועכשיו סולידים משקיעים כסף שאין להם

תכלס', אני נגד.
זה וגם זה.
בעד לחיות ממה שיש כדי להרחיב את הסוכנות והעצמאות, זה בעיניי הבסיס לגישה והעוגן המרכזי שלה...

ובכל אופן אניח גם את זה פה: המקום הזה פשוט מדהים אותי כך פעם מחדש. ביכולת לנהל דיונים רציונאליים מעמיקים באופן מקצועי ומכובד

 

[optimum]

הבעיה היחידה היא שאתם מתווכחים על אמצעים כאילו יש לכם אותה מטרה. אין לכם.
יש כאן הקרבה של סולידיות ושקט נפשי תמורת תשואה בטווח הארוך.

יש לסולידית פוסט בנושא
https://www.hasolidit.com/בין-חופש-טכני-לחופש-מהותי
המטרה שפות"ש מכוון אליה היא מה שהסולידית מכנה "חופש טכני".

מה ששלי - שלי
ומה שלא - לא

+1

סורי על זה, אבל באזניים שלי זה פשוט נשמע שופוני מסוג סולידי

לא הייתי קורא זה שופוני. כולנו גדלנו בחינוך שמעודד תאוות בצע, רצון לעוד ועוד וחוסר סיפוק במה שיש לנו (בין היתר, סיפוק בעובדה שיקח לנו X שנים להגיע לעצמאות ולא X-3). אי אפשר לצפות מאדם לשנות את צורך המחשבה שחונך אליה בין לילה, זה תהליך שלוקח זמן.
בכל מקרה, אם הבלוג הזה וכל בלוג אחר בנושא FI יאמר לך שהצעד הראשון להגעה לעצמאות היא חיסול חובות ורק אחר כך אפשר להתחיל לדבר על מסעות בבורסה, אז כניראה ששווה להקשיב להם ולא לנסות להמציא את הגלגל מחדש.

 

[Yoss]

ברגע שאתה נקי מחובות ויש לך חסכונות לחצי שנה ללא הכנסה, אתה כבר לא משועבד לעבודה

קצת אוף טופיק, אבל אלא אם אתה הצרצר מהמשל עם הנמלה, זה מאוד לא נכון. לכל היותר אתה טיפ-טיפה פחות משועבד.

 

[optimum]

קצת אוף טופיק, אבל אלא אם אתה הצרצר מהמשל עם הנמלה, זה מאוד לא נכון. לכל היותר אתה טיפ-טיפה פחות משועבד.

זה הופך להיות פונקציה של ההוצאות שלך ברגע שנקי מחובות. ברור שאם אתה חיי על הוצאות של 15,000 ש"ח בחודש אז אתה עדיין משועבד למקום העבודה לעוד כמה עשורים טובים, אבל הוצאות תמיד אפשר לצמצם.
יש לך את הבחירה בין צמצום הוצאות והמשך עבודה כדי ולחסוך כסף שיכסה אותם.
כלומר הבחירה לא לעבוד קיימת (מה שאי אפשר להגיד על מי שנמצא בחובות), ועל כן אינך משועבד לעבודה. מרגע שהגעת לנקודה הזאת, אתה עובד מתוך בחירה להעלות עוד קצת את רמת החיים שלך.

קצת פילוסופי הרעיון.
סלע המחלוקת בניינו הוא בשאלה מתי אדם זכאי לקבל את ה"דיפלומה" של עצמאי כלכלית? האם די באימוץ סגנון החיים החסכני שהבלוג והפורום מקדמים כדי להיקרא "עצמאי כלכלית" או שבנוסף לזה גם צריך לחסוך את הכמה מיליוני ש"ח שנדרשים לפי חוק ה-300/400 ורק אז ניתן לקבל את התואר המיוחל?
ההודעות הקודמות שלי מנסות להסביר למה אני מאמין דווקא באפשרות הראשונה.

 

[גילגה]

@chen15 א. שאפו שוב על הסטטוס של מליונרית. דווקא בדוגמא שלך לקחת כסף שעוד לא הרווחת והשקעת אותו בנדל"ן וזו מקפיצה כלכלית מטורפת עבורך ונשמע שזה הצעד הנכון עבורך. אז את קנית נדל"ן ממונף וכותב המאמר מציע לקנות בשנים הראשונות לחיסכון מניות ממונפות. זה לא שונה באופן מהותי לדעתי. נכס ממונף זה נכס ממונף עם כל הסיכונים והסיכויים שיש בזה.

מה שכן, אני מרגישה בדיוק כמוך לגבי מניות ממונפות, אין לי ספק שלא הייתי עושה את זה.
מצד שני, אני כנראה אחד הטיפוסים הכי שונאי סיכון כאן בפורום. (לפחות ככה אני מרגישה). נדל"ן ב75% מינוף היה לי קשה מאוד להביא את עצמי לקנות, ומניות ממונפות בפי 2 מרגיש לי מופרע לחלוטין, בטח בשלב בחיים בו אני עובדת בשכר מינימום וממש מתאמצת בשביל כל שקל. וגם כיום, כל חודש אני יכולה או לקנות מניות או להחזיר עוד כסף להלוואות שלנו. בלי למצמץ אני בוחרת ב2.5% תשואה חסרת סיכון על תשואה גבוהה בהרבה אבל עם סיכון. ו14 שנים של אחזקת מניות והצלחה בעבר לא שינו אותי כלל, השקעתי במניות כי הייתי חייבת להשקיע בהן כדי להתקדם בקצב שרציתי. היום אפשר להתקדם בקצב הדרוש בסיכון נמוך יותר.

 

[Limit]

יש כאן הקרבה של סולידיות ושקט נפשי תמורת תשואה בטווח הארוך.

רק לחדד: יש כאן הגדלה של הסיכון הנוכחי (ו״הקרבה של סולידיות״) תמורת הקטנה של הסיכון (ו״הגדלה של הסולידיות״) בעתיד. אבל במהות זה טענה נכונה מאוד - אני לא מנסה לטעון שהשיטה ״תמיד הכי טובה״, אלא שהיא מאפשרת להעביר סיכון מהעתיד להווה. אז כמובן שהסיכון בהווה גדל, אבל הסיכון בעתיד קטן.

מה ששלי - שלי
ומה שלא - לא

זה כמובן טענה אינטואיטיבית מאוד וכלל אצבע סופר חשוב. אבל, אם מישהו מתייעץ האם לקחת הלוואה על מנת ללמוד תואר ראשון במדמ״ח או לעבוד כמאבטח (הצורה הפרקטית היא: האם לעבוד כמאבטח בזמן הלימודים וכך ללמוד משמעותית פחות טוב, או לקחת הלוואה וללמוד כמו שצריך), האם גם אז

תכלס', אני נגד.

לדעתי, תסכימי איתי (או לפחות, רוב כותבי הפורום יסכימו) שבמצב כזה הלוואה היא מאוד הגיונית. ויש לי גם הסבר טוב למה: אמנם הלוואה מגדילה את הסיכון בהווה, אבל בעתיד הסיכון כבעל תואר ראשון משמעותית קטן מהסיכון כמאבטח, ולכן סך הסיכון ירד.

בכל מקרה, אם הבלוג הזה וכל בלוג אחר בנושא FI יאמר לך שהצעד הראשון להגעה לעצמאות היא חיסול חובות ורק אחר כך אפשר להתחיל לדבר על מסעות בבורסה, אז כניראה ששווה להקשיב להם ולא לנסות להמציא את הגלגל מחדש.

לדוגמה מהשבועיים האחרונים: https://www.mrmoneymustache.com/2021/01/29/margin-loan-ibkr-review/
ודוגמה אחרת מ ERN (תודה ל @FIYaacov על ההפניה).
וכמובן שחובות בריבית גבוהה או שווי עצמי שלילי הם דברים מאוד מעכבים. זה לא השאלה כאן.

סלע המחלוקת בניינו הוא בשאלה מתי אדם זכאי לקבל את ה"דיפלומה" של עצמאי כלכלית? האם די באימוץ סגנון החיים החסכני שהבלוג והפורום מקדמים כדי להיקרא "עצמאי כלכלית" או שבנוסף לזה גם צריך לחסוך את הכמה מיליוני ש"ח שנדרשים לפי חוק ה-300/400 ורק אז ניתן לקבל את התואר המיוחל?

לפני הגעה ל תקציב העצמות היבשות * 300, נראה לי קשה לטעון שאפשר לקבל את התואר המיוחל.
אבל אפשר להחזיר לך בשאלה (היפוטתית). אם תשמור את כל הכסף במזומן, תוכל לממן לעצמך חופש של 3 שנים. אם תשים 80% מהכסף במניות ותהיה נפילה חדה בבורסה, תוכל לממן חופש רק של שנה. האם אתה לא מרגיש ש״הגדלת״ את השיעבוד שלך לעבודה?

ובאופן יותר מהותי, בהחלט יש סיכונים בחיים, ומי שאף פעם לא מסתכן (בהשקעות, ובחיים בכלל) כנראה מסתכן מאוד בעתיד. מינוף הוא דרך להעביר קצת יותר סיכון מהעתיד להווה, וכמובן שמדובר בסיכון גדול יותר עכשיו, וכמובן שדברים יכולים להשתבש, אבל זה לא שונה מהותית מכל השקעה (מסוכנת!) במניות.

 

[גילגה]

@Limit אני חושבת שאתם בונים פה הרבה מאוד על זה שלאנשים שונים יש רמה שונה של קיבולת לסיכון. דעתי האישית בנושא היא כזאת, זה כנראה נכון מתמטית. אם מישהו מסוגל לבצע את זה מבלי שהסיכון יפגע בבריאות שלו וברווחה הנפשית שלו אז זה נראה לי סביר. אם לא אז עדיף למצוא דרך אחרת, מה יעזור לך להגיע לעצמאות כלכלית קצת קודם אם הבריאות שלך נפגעת מרוב לחץ? (ואני מניחה שאתה ממושמע מספיק להתמיד).

לדעתי בכל השקעה יש איזהשהי הפחתה ברווחה שלנו. שהרי לכולנו לא נעים להפסיד וכל מי שמשקיע יודע שלא תמיד מנצחים. השאלה היא עד כמה אנחנו יכולים לוותר לפני שזה ממש פוגע בנו.