בית » חיים פשוטים » תקציב העצמות היבשות

תקציב העצמות היבשות

האסטרטגיה הקונבנציונלית לניהול כלכלת המשפחה מתבססת על שלושה שלבים:

  1. סיכום כל מקורות ההכנסה.
  2. מעקב ותיעוד ההוצאות השונות, עד לקבלת תמונת מצב המפרטת לאן “זולג” כל שקל שנכנס.
  3. צמצום ההוצאות עד להשגת היעד הפיננסי הרצוי (בדרך כלל: הוצאות ≤ הכנסות).

כלים כדוגמת ה”אקסולידית” נבנו על פי ההגיון הקונבנציונלי הזה: מיפוי ההוצאות וקיצוצן בזו אחר זו. אם תרצו, זוהי אסטרטגיית Top Down לבניית תקציב — מיפוי וניפוי.

האתגר בגישה זו הוא ש”היעד הפיננסי הרצוי” הוא סובייקטיבי, ונתון לשיקול דעתו המוחלט של האדם שבונה את התקציב.

כך, לדוגמה, כלי כמו ה”אקסולידית” יכול לשמש הן להשגת יעדים צנועים כמו הגעה לאיזון כלכלי (הוצאות=הכנסות) או יצירת חיסכון חודשי קטן (5% עד 10% מההכנסה החודשית),  והן להשגת יעדים שאפתניים במיוחד כמו הגעה לעצמאות כלכלית בגיל 30 באמצעות חיסכון אגרסיבי של 80%+ מההכנסה החודשית.

היעד השאפתני אינו מובנה בשיטת הטופ-דאון. לכן, ככל שעסקינן בהתייעלות רדיקאלית וחיסול שיטתי של סרחים עודפים בדרך לעצמאות כלכלית, יש טעם לשקול רעיונות יצירתיים יותר. אחד מהם הוא הגישה ההפוכה לבניית תקציב: גישת ה-Bottom Up.

הרעיון כאן פשוט. במקום למפות את ההוצאות הקיימות, למיין אותן לצרכים ולרצונות, ולקצץ אותן ככל שניתן,  מאפסים את התקציב ל-0 עגול – בבחינת “ריסטארט אלים” של ההתנהלות הפיננסית. לאחר האיפוס, ומנקודה זו ואילך, מוסיפים אך ורק את ההוצאות ההכרחיות למחייה בסיסית, ממושכת ובת-קיימא.

זהו “תקציב העצמות היבשות“.

עבור מי ששוקל פרישה מוקדמת, תרגיל כזה חשוב במיוחד. אחרי הכל, אם אדם מסוגל להתקיים על 0 ש”ח בחודש, פירוש הדבר שהוא עצמאי כלכלית ומסוגל להפסיק לעבוד גם אם אין לו נכסים כלל.

ככל שעלות המחיה החודשית קטנה יותר, כך שווי הנכסים הדרוש כדי לצאת לחופשי קטן בהתאמה; וככל ששווי הנכסים הדרוש קטן יותר, כך החוסך צריך לשרוף פחות זמן עבודה כדי להשיגו. זו אריתמטיקה בסיסית.

משפט הקיום של אסטרטגיה רדיקאלית זו הוא “כל המוסיף גורע”: כל שקל שאנו מוסיפים ל”תקציב העצמות היבשות” הוא שקל שמרחיק אותנו מהיעד.

לכן, כשבונים תקציב כזה, החוסך מוכרח להצדיק כל תוספת: האם ההוצאה באמת הכרחית לצורך קיום ארוך טווח, ואם כן, מהי הדרך הזולה והאפקטיבית ביותר ליישם אותה לאורך זמן, מבלי שאיכות החיים תיפגע באופן דרסטי?

צרכים הכרחיים מבחינתי, למשל, הם 1) מקלט שיחצוץ ביני לבין העולם ו-2) אספקה סדירה של מזון טרי. דרך אחת לממש את הצרכים הללו בעלות אפסית היא להתגורר מתחת לגשר וללקט חלזונות גינה למאכל. אף שאוכל, תאורטית, להתקיים כך תקופה מסוימת, הפגיעה באיכות החיים תהיה קשה מכדי שניתן יהיה להחשיב אסטרטגיה כזו כבת-קיימא.

במילים אחרות, “סף הכאב” המינימלי שלי קרוב הרבה יותר לזה של איש מעמד הביניים הממוצע מאשר לזה של ההומלס הממוצע, ולכן אפילו ברמת חיים ספרטנית ביותר, הייתי רוצה קורת גג, ארבעה קירות, גישה לחשמל, ביוב, מים זורמים ומזון מוצק נטול טפילים קטלניים. לעומת זאת, אני בהחלט יכולה להתקיים ללא מערכת קולנוע ביתית ו-4 חבילות סלולאר.

מתחילים מאפס

הנה דוגמה אפשרית לתקציב ספרטני כזה, שמשקף את הקווים האדומים האישיים שלי:

דיור: עדכנית למועד כתיבת הפוסט הזה מוצעת להשכרה באתר יד 2 דירת חדר (20 מ”ר – נקווה שהיא עדיין חוקית בעיני נציגי מינסטריון האמת) בקומה החמישית ברחוב יפו 72 בירושלים, סמוך מאוד לכיכר הדויד’קה ולתחנת הרכבת הקלה. המחיר הוא 1,500 ש”ח בחודש, כולל ארנונה. קצת קשה להתרשם מהנכס עצמו, אבל בהתחשב במיקומו, המאפשר קיום מוחלט ללא רכב פרטי, מדובר לדעתי בתמורה טובה בעד המחיר.

חשבונות: ברמת המינימום, ובהתחשב בגודל החדר, אני מאמינה שבאפשרותי להקטין את חשבון החשמל ל-150 ש”ח בחודש ואת חשבון המים ל-75 ש”ח בחודש. בהינתן כיריים חשמליות פשוטות לבישול, אין צורך בחיבור לגז. סה”כ: 225 ש”ח

מזון: הדירה נמצאת 300 מטרים משוק מחנה יהודה. זה אמנם לא מקור המזון הזול ביותר, אבל הוא בהחלט מוביל במדדים של טריות ואיכות. בנוסף, הקרבה לשוק מאפשרת להנות מדינמיקה של צניחת מחירים חדה למדי בסוף כל יום או בצהרי שישי. גודל הדירה לא מאפשר אמנם ניהול מזווה עמוס במזון יבש כמתואר כאן, אבל אני מעריכה שתקציב מזון של 600 ש”ח בחודש, המתבסס על בישול כמויות גדולות של דגנים, קטניות וירקות זולים, יהיה די והותר ליחיד.

תחבורה: כאמור, הדירה נמצאת בלבה המסחרי הפועם של ירושלים. שירותים ממשלתיים, בנק, דואר, בית מרקחת, מרכז עזרה ראשונה, קופת חולים, מקומות עבודה פוטנציאליים, מקומות בילוי ואתרי תרבות כולם נמצאים במרחק הליכה ברדיוס של עד 2 ק”מ (ראו מפה). כן, אני יודעת שלצרכנים ממונעים בני 35+ יש נטיה להתחלחל מעצם המחשבה על תנועה בכוח השריר כשמדובר במרחקים שעולים על חצי קילומטר —  ובכל זאת, אם המטרה היא לבנות תקציב בסיסי ביותר, אחזקת רכב פרטי אינה באה בחשבון. בהתבסס על יכולת ההתניידות הרגלית שלי, אני מעריכה שתקציב תחבורה הולם יהיה 110 ש”ח בחודש. זה יספיק כדי לקנות רב קו עם 20 נסיעות ברכבת הקלה, או 3 נסיעות הלוך חזור לתל אביב בחודש.

היגיינה ותרופות: כאמור, יש בית מרקחת בקרבת מקום. תקציב של 100 ש”ח בחודש אמור להספיק לצרכים אלה.

ביטוח: בהיעדר שארים, משכנתא, רכב, דירה או תכולת דירה משמעותית, הביטוח היחיד שהייתי כוללת בתקציב העצמות היבשות הוא ביטוח בריאות פרטי בסיסי (תרופות מחוץ לסל). לאדם כבן 30 זה יעלה בערך 30 ש”ח בחודש.

כביסה: ישנה מכבסה בסמוך לדירה. אם נניח 3 כביסות בחודש, כשמחיר לקילו הוא 10 ש”ח, נגיע ל-30 ש”ח בחודש.

תקשורת: 10 ש”ח בחודש על חבילת הסלולאר הבסיסית ביותר.

אינטרנט: האזור רווי ברשתות wifi חינמיות. כדי להנות מסביבה תרבותית, שקטה ומעשירה יותר מבחינה אינטלקטואלית, ניתן לצעוד 2 ק”מ לספריה הלאומית בגבעת רם. דמי השימוש: 0 ש”ח.

חדר כושר: גן סאקר הוא חדר הכושר הגדול ביותר בבירתנו הנצחית. עלות השימוש בו היא 0 ש”ח.

ביטוח לאומי (מינימלי): 167 ש”ח בחודש.

בלת”מ / הפרשה לפנסיה: 200 ש”ח בחודש

 סה”כ:  2,972 ש”ח בחודש.

כן, התקציב הזה לא מפנק במיוחד – אין טלוויזיה, אין חוגים, אין עוזרת בית, אין ארוחות במסעדות, אין 7 כרטיסי אשראי, אין 3 חדרי שירותים, אין 2 מערכות קולנוע ביתי, אין חופשות ממוסחרות בנוסח “למה לצאת מהמלון אם יש כאן ספא ואבנים חמות וחנות מזכרות לתפארת” , ואין תקציב לסלון יופי ליום הולדת לבת ה-9.  מה שנותר הוא הסכום המינימלי הדרוש לי למימון צרכי וחלק לא מבוטל מרצונותי.  (*)

(*) כאנקדוטה, לאחר שתחשבו את תקציב העצמות היבשות האישי שלכם, הציגו אותו לסבא או לסבתא שלכם. סביר להניח שלא תיתקלו במבטים מזועזעים במיוחד.

סף הכאב

כאמור, התקציב הזה הוא לא בבחינת “ראה וקדש”. זו דוגמה אחת מיני רבות הממחישה את הצרכים וההעדפות הפרסונאליות שלי. ככזה, סביר שהתקציב כאן לא יתאים לכל אדם — אם כי מי יודע, חלקכם עשוי אפילו להנות מסגנון חיים כזה, ולחסוך דליים של כסף בכל חודש (אפילו אם הכנסתכם לא גבוהה במיוחד).

ועדיין, בקונטקסט של חתירה לעצמאות כלכלית, השורה התחתונה של “תקציב האפס” היא משמעותית, משום שהיא מלמדת אותי מספר דברים חשובים.

ראשית, היא מגדירה באופן כמותי את “סף הכאב” שלי, ובכך מאפשרת לי להיערך טוב יותר לתרחישי קיצון.

הידיעה ש-2,972 ש”ח זהו הסכום החודשי המינימלי הדרוש לי כדי לקיים איכות חיים סבירה יחסית תועיל לי במיוחד מקרי חירום פיננסיים שיגרמו לי לרדת מנכסי באופן חלקי או מוחלט: התרסקות ארוכה וממושכת של המערכת הפיננסית, מלחמה קשה, תביעות משפטיות,  מחלות קשות ושאר ברבורים שחורים.

אם ידוע לי שאני זקוקה למינימום X ש”ח בחודש כדי לא לאבד צלם אנוש, אני יכולה לגבש תכנית קונקרטית שתנחה אותי כיצד להרוויח את הסכום הזה בתרחיש שבו אאבד הכל. אילו מיומנויות עלי לפתח כדי להרוויח 3,000 ש”ח בחודש בתרחיש של חורבן פיננסי? מה אני יכולה וצריכה לעשות כדי לפרנס את עצמי אם אקלע למצב כזה?

למעשה, סגנון חיים ספרטני – נטול הסחות זוללות זמן ודעת כמו כמו טלוויזיה, פלייסטיישן או רביצה  אינסופית בפאבים אפופי ניקוטין — הוא כר פורה לפיתוח כישורים ותחביבים שיסייעו להכניס כסף כשצריך. ללא מיומנויות כאלה, תיאלצו להתחרות על הזכות לתפעל את הצ’יפסר במקדונלד’ס.

מלבד התועלת הפרקטית, לחישוב “תקציב העצמות היבשות” יש תרומה פסיכולוגית חשובה, בכך שהוא מסייעת לי להעריך מחדש את העובדה שאני מסוגלת לחיות ברמת חיים גבוהה יותר היום. בכלל, מדי פעם ראוי להזכיר לעצמנו שהמצב שלנו טוב בהרבה מכפי שיכול היה להיות, ושגם אם העסק מידרדר נדע לשרוד תקופות קשות ולהתאושש מהן. זוהי דרך מצוינת לעשות זאת.

ניתן להקביל זאת לאדם שומע שמנסה לדמיין כיצד היו נראים חייו אילו היה חירש: מצד אחד, עצם המחשבה על הנושא מסייעת לו להיערך מבחינה מעשית ומנטאלית לירידה באיכות חייו; ומצד שני, הוא מסוגל להעריך (מחדש) את העובדה שלעת עתה, ירידה שכזו אינה מחויבת המציאות. במובן זה, חישוב תקציב המינימום הוא יישום קלאסי של תורת הסטואה.

סף החופש

לבסוף, השורה התחתונה של “תקציב העצמות היבשות” מגדירה למעשה את השווי הנקי המינימלי הנדרש לעצמאות כלכלית. היא מאפשרת לי לתחום את סך הנכסים הדרוש לי כדי לקיים סגנון חיים שאינו תלוי בהכנסה מעבודה. זוהי מדרגת הסף של החופש.

בחישוב לעיל אני זקוקה ל-2,972 ש”ח בחודש למימון הוצאותי הבסיסיות ביותר. זאת אומרת שאם אני מעוניינת לאכול ולישון מבלי שאהיה תלויה בכספו של מעסיקי או של לקוחותי, עלי לייצר תזרים הכנסה פסיבית של 2,972 ש”ח נטו בחודש.

יש כמה דרכים שבהן אני יכולה לעשות זאת. אני יכולה לחסוך ולקנות דירה (בלי משכנתא!) שתניב הכנסה כזו מדמי שכירות. אני יכולה לקנות מניות דיבידנד שיניבו הכנסה כזו מתשלומי דיבידנד. ואני יכולה להשקיע בתיק השקעות פסיבי, ולמשוך (למכור) 4% ממנו מדי שנה לכיסוי הוצאותי הבסיסיות.

לא משנה באיזו דרך אבחר – מרגע שאני יודעת מהו התקציב החודשי המינימלי, אני יכולה לחשב במדויק מה צריך להיות גודלו של בסיס הנכסים שיניב את ההכנסה הפסיבית שתכסה את התקציב הזה.

בדוגמה לעיל, אם ניקח את האסטרטגיה האחרונה, יהיה עלי לצבור חיסכון של 2,972 * 300 חודשי מחיה, או 891,600 ש”ח בתיק ההשקעות (נטו אחרי מס).

במילים אחרות – חסכון מושקע של 891,600 ש”ח נטו יבטיח לי שלעולם לא אצטרך לעבוד עוד כדי לממן את הוצאות המחיה הבסיסיות ביותר שלי.

לאדם שמתעב את מקום העבודה שלו עד כדי בחילה, תובנה כזו עשויה להיות משמעותית. אחרי הכל, אדם שאינו תלוי כלכלית באחרים הוא אדם עשיר, גם אם הכנסותיו (והוצאותיו) נמוכות מאוד. להבדיל, אדם שתלוי לחלוטין בתלוש המשכורת שלו כדי לקיים את עצמו הוא אדם עני, גם אם הכנסותיו (והוצאותיו) גבוהות מאוד.

התובנה הזו פותחת שלוש אפשרויות עבור הפורש המיועד.

1. פרישה מיידית: אפשרות אחת היא להפסיק לעבוד מיד אחרי שחסכתם די נכסים מניבים כדי לכסות את ההוצאות  המינימליות בתקציב העצמות היבשות.

גישה כזו מומלצת בעיקר לטיפוסי “הארד-קור” שמתקשים לשאת עוד את העובדה שהם נאלצים למכור את השעות היפות ביותר ביממה למעסיק, ולהישאר עם שעות גרועות יותר. הסיכון בגישה זו הוא היעדר “טווח ביטחון” בתקציב במקרה של עליה פתאומית בהוצאות.

2. פרישה חלקית: אפשרות שניה היא פרישה חלקית. הרעיון כאן הוא להשתמש בהכנסה הפסיבית מתיק ההשקעות (או מנכסים מניבים אחרים כאמור) לכיסוי “תקציב העצמות היבשות” בלבד, ובמקביל, לעבור למשרה חלקית, תובענית פחות, שתממן את “תקציב המותרות”.

לדוגמה – אני יכולה להחליט שדרושים לי 6,000 ש”ח בחודש כדי “לחיות טוב”: מתוכם, 2,972 ש”ח מכסים אך ורק את ההיבטים החיוניים, ואילו 3,028 השקלים הנותרים מכסים את שאר התשוקות והמאווים.

במקרה זה, כשאחסוך מספיק כדי לכסות את תקציב הבסיס באמצעות הכנסה הונית פסיבית (בדוגמה לעיל, 891,600 ש”ח), אפרוש מעבודתי גורסת הנשמה כעורכת דין / פקחית טיסה / בנקאית במשרה מלאה, ובמקום זה אמצא משרה פחות תובענית, פחות מכניסה ופחות שוחקת. ההכנסה מהמשרה הזו תשמש למימון אי אילו תופינים ותפנוקים שארצה להכניס בחיי. גישה כזו מקטינה באופן משמעותי את התלות במעסיק, משום שכיסוי הצרכים החיוניים אינם תלויים בו.

3. המשך חסכון. אפשרות שלישית היא להמשיך לחסוך באגרסיביות ולהגדיל את בסיס הנכסים המניבים כך שההכנסה הפסיבית תכסה הן את תקציב העצמות היבשות והן את המותרויות. מי שבוחר באפשרות זו עשוי לרצות להגדיר לעצמו מספר תקציבים, ולראות כל אחד מהם כ”יעד” לכיבוש בפני עצמו. דוגמה אפשרית לחלוקה כזו [*]:

-רמה I: “כלבת”: 3,000 ש”ח בחודש – תקציב העצמות היבשות. מכסה צרכים פיזיולוגיים חיוניים בלבד. מיועד לשימוש בתרחישי קיצון כמו נפילה ארוכה וממושכת בבורסה.

-רמה II: “צנע”: 4,500 ש”ח בחודש – כיסוי צרכים בסיסיים תוך מתן מענה לרצונות ותשוקות בגבול הסביר. מיועד בעיקר לתרחישים של נפילות מתונות ו/או קצרות בשוק ההון.

-רמה III: “נוחות”: 6,000 ש”ח בחודש – מענה מיטבי לכל הצרכים והרצונות. רלוונטי בתרחיש של ביצועים ממוצעים בשוק ההון.

-רמה IV: “מותרות”: 7,500 ש”ח בחודש – מענה מיטבי לכל הצרכים והרצונות שלכם ושל אנשים שאתם אוהבים. מיועד למי שאוהב לטייל בעולם. רלוונטי בתרחיש של ביצועים גבוהים מהממוצע בשוק ההון

-רמה V: “מותרות פלוס”: 9,000 ש”ח בחודש – ברמה כזו, גם אם תכריחו אותי אני לא בטוחה שאדע על מה אבזבז. רלוונטי בתרחיש של ביצועים יוצאים מן הכלל בשוק ההון.

גישה כזו הופכת את החתירה לעצמאות כלכלית למאמץ רב-שלבי, שניתן לפרוט ליעד ראשי ולמספר יעדי משנה, כשבכל פעם ניתן “להישען” על השלב הקודם אם השוק לא משתף פעולה. הגרף הבא ממחיש זאת:

כל נקודה על הגרף מייצגת אפשרות מעשית לפרוש  ולהנות מהתקציב החודשי שהוגדר.

[*] הערה: הסכומים כאן להמחשה בלבד והם פונקציה של כישורי מחיה והעדפות אישיות. מבחינתי האישית, רמת הוצאות של 3,800 ש”ח בחודש = נוחות. מתחו את ההוצאות בהתאם. 😉

היתרון בשיטה זו הוא היכולת להפסיק לעבוד לחלוטין ולהסתמך אך ורק על הכנסה פסיבית מתיק ההשקעות כמקור למימון רמת חיים גבוהה יותר. החיסרון כאן הוא הזמן העודף שמושקע בצבירת אותם נכסים, וכן בסכנה לאובדן היכולת לומר די.

אז כיצד נראה “תקציב העצמות היבשות” שלכם? האם הוא מייצג את סף הכאב, או את סף החופש? איזו אפשרות נראית בעיניכם האטרקטיבית ביותר?



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

131 תגובות

  1. למואל גוליבר

    כן , לייק . בכלל , לא מומלץ לזלזל בעצמות יבשות
    —————————

    לילה אחד כשעיניו עצומות
    בא אל בקעה מלאה עצמות
    עצם אל עצם חיבר ואסף
    אלף חתיכות אז הלכו אחריו!

    • אכן , בומבה של פוסט.
      הסולידית , ברכות על חצי מיליון המילים ( מממ , אני מניח שרק לך יש את הזמן לספור)
      אך אני חושש שגם חצי מיליארד מילים לא יעזרו
      למי שכישורי הבנת הנקרא אינם מעלותיו.

      בברכת.
      שנה טובה.

      • פוסט חשוב מאוד, כי הוא מאפשר להגדיר גבולות גזרה של ההתנהלות הכלכלית. יפה.

      • הדיוט בכלכלה

        אני תוהה אם עשית את הקישור מהעצמות היבשות לשיר יחזקאל ומשם למילה בומבה.

        • אהה, אבל בוודאי. 🙂
          בכלל, רב הנסתר על הגלוי.
          גם לא כ”כ מקובל שהנחתום יעיד על עיסתו אך הנחתום אינו עוסק במקובל ואינו צנוע.
          הוא גם ממיסדי זאנר הארט-תגובות (אר-תגובו, Art Tgouveau )
          זאנר זה מרבה להשתמש בטכניקות ספרותית ואמנותית כמו רמיזות, עמימות,
          דאבל אנטנדרה , טריפל אנטנדרה , פורטל אנטנדרה ואצטרה.
          הזאנר הוא זאנר חובק עולם שלא מתעסק רק עם יחזקאל ובומבות אלא
          ניתן לראות את השפעתו במזרח בספר המונומנטלי “זן ואומנות התגובה”
          ממנו בא האידיום(קואן) המפורסם “אם אתה פוגש את הבודהה האמצע הפוסט – הגב לו”.

  2. אי אפשר לדבר על כאב במלי להתייחס לרווח שמפיקים מאותו כאב. אני מאמינה גדולה בno pain, no gain, ולכן אין לנו טלוויזיה, גם בגלל העלות ובעיקר בגלל הפורנוגרפיה השיווקית (צורכים את כל המדיה דרך המחשב – 49 ש”ח), אין טלפון קווי (לשם מה? יש חבילת סלולר זולה. 35 ש”ח -לבעלי ו9.90 לי) גרים בבית יפהפה בצפון הארץ בשכירות שוות ערך לדירה בפרברים, בעלי עובד חמש דקות מהבית, אני לא עובדת (משקיעה…). ילדים הולכים ברגל לביה”ס. אין חוגים חיצוניים (יש דרך ביה”ס במסגרת סל תרבות). אין מנקה (אני) . יש לי זמן לעשות מליון דברים (עכשיו לומדת מהי השקעת ערך וצילום). מכינה לבד אהילים ומשפצת רהיטים. מרגישה תחושת סיפוק עצומה כשאני נכנסת לעו”ש. לא מרגישה כאב בכלל, מרגישה הקלה עצומה ומשוחררת מכבלי “אבל לכולם יש” ובורחת כמו מאש מאנשים שמרגישים קורבן.

  3. חסכנית

    קצת מוזרים לי החישובים בפוסט.

    600 שקל בחודש לאוכל – זה הרבה מתחת למינימום. רוב האנשים רוצים לחם ובשר ומוצרי חלב ואפילו קצת ממתקים לפעמים או יין. ואז זה יוצא לפחות כפול.
    דווקא חשמל יוצא לי פחות – רק 100 שקל בחודש, מים רק 40 שקל בחודש. לאדם אחד.
    עשית טעות בחישוב הכביסה – אם מחיר לקילו הוא 10 שקלים אז צריך להכפיל את המחיר במשקל. מכונה מלאה היא בסביבות 5-6 ק”ג ואז ההוצאה החודשית של 3 כביסות היא בסביבות 150 שקל ומעלה.

    אבל מה שממש מטריד אותי אישית ואני מקווה שמישהו יכול לעזור בחישוב – כמה עולה בישול בגז ?
    המלצת על כיריים חשמליות במקום גז. על סמך איזה חישוב ?

    מחיר גז מרכזי גבוה בהרבה ממחיר בלונים ויש מחיר מינימום (או תשלום קבוע) ואז למי שלא מבשל הרבה, ממש כדאי כיריים חשמליות. אבל איך מחשבים שעת בישול בגז מבלון ?
    חישוב מחיר הצריכה לחשמליות הוא לפי ההספק שלהן, זה נותן מחיר מקסימלי ולא לוקח בחשבון אש קטנה אבל אפשר לדעת ששעת בישול תצא פחות משקל.

    לי יש חשמליות – בגלל נושא הבטיחות ובגלל שלא רציתי להתעסק עם החלפת בלונים. אבל הייתי רוצה לדעת אם זה כדאי כלכלית. הבעיה היא שהכיריים מתקלקלות כל 3 עד 4 שנים (בשימוש די נמוך) ואז יש לקנות חדשות בסכום של 200 שקל ומעלה. עובדה זו, והעצבים שנלווים לכיריים שמפסיקות לעבוד באמצע הבישול ומשאירות אוכל חצי מבושל, גורמים לי לחשוב שוב על הבחירה שעשיתי. נראה לי שצריכת החשמל של הכיריים שלי היא 10 שקל בחודש בממוצע כלומר ב-3 שנים בערך 400 שקל. ואז מחיר החלפת הכיריים הופך רציני בחישוב.

    אז כמה עולה שעת בישול בגז ?

    נ.ב אני מקווה שהחישוב לא נראה קטנוני אבל אם מצרפים פרוטה לפרוטה ….

    • סתם מישהו

      לא ברור לי על סמך מה את מחשבת את תקציב המזון. בפורום נערך סקר, ו 65 אחוז מהאנשים הוציאו פחות מ 600 שקל לבן אדם. אני יכול להעיד על עצמי, שאני מוציא בסביבות ה 500 שקל לחודש, ואני אוכל בשר מספר פעמים בשבוע (בעיקר עוף), כולל מעט מוצרי חלב, וכולל מספר ביצים בשבוע. אני אוכל טוב ובריא, וגם עם קצת שטויות ואלכוהול.
      את יכולה לראות את הדיון כאן:
      https://www.hasolidit.com/kehila/threads/%D7%A1%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%A2%D7%AA.1119/

      • חסכנית

        ההוצאות שלי עוברות את ה-1000 שקל בחודש. בלי ממתקים ועוגות, כן יין.
        האם האנשים שהצביעו עובדים – כמה מהם אמרו שכן. כמה שתייה ואוכל הם מקבלים בעבודה ?
        אולי צריך סקר לאנשים שלא עובדים ?

        וזה גם תלוי איפה גרים – כאן במרכז תל-אביב הכל יקר יותר. ביצים זה מאוד זול כי המחיר בפיקוח, עוף שלם טרי עולה כאן 20 שקל לקילו ובשר טרי 80 שקל לפחות. אין קפוא – לא בשר ולא עוף. למה להם להחזיק מוצרים זולים ?
        גם שעועית עולה 30 שקל לקילו לפחות כי בשופרסל מחזיקים רק את המותג שלהם שהוא זבל אז אפשר למצוא שעועית רק בחנות טבע שם הוא עולה יותר.
        רמי לוי לא מבצע לכאן משלוחים.
        אז איך אפשר למצוא אוכל בזול ?
        שמישהו ייתן תפריט ריאלי, בלי להסתמך על חברים שמשיגים לו בזול .

        • הבעיה היא שאת גרה במרכז ת”א. מה הסיבה לכך?
          בצפון האוכל עולה 30% פחות מבמרכז, ואני מתכוון ל 30% פחות מרמי לוי בישפרו מודיעין. אם משווים למרכז תל אביב זה 100% פחות.
          אגב, אותו רמי לוי מוכר מוצרים בנהריה במחירים נמוכים בהרבה מבמודיעין בזכות התחרות מהחנויות במגזר הערבי.

          בכל אופן 30 שקל לקילו שעועית זה מחיר מטורף. חבילה של קילו (סוגת) עולה 5.90 בצפון ואפשר לקנות גם בתפזורת ולשלם עוד פחות.

          בקשר לכיריים אני לא יודע אם גז זול יותר. אם יוצא לך 100שח בחודש עבור חשמל אז לא תוכלי לחסוך הרבה ממעבר לגז.
          כדאי להחזיק גזייה שעולה 100שח בחנויות נוחות למקרה והכיריים מתקלקלות.

          • מתבוננת

            ייתכן שכיריים חשמליות יותר זולות, אבל הבחירה הברורה שלי היא גז – הבישול יעיל יותר ומהיר יותר. תשאלו כל שף – אין תחליף ללהבה אמיתית. מעבר לעובדה שמדובר בפתרון יעיל יותר – אם כי אולי יקר יותר – מדובר בפיצול תלות בספק, וזה דבר חשוב. למשל, אם יש הפסקת חשמל הכיריים החשמליות לא עובדות ואי אפשר להכין חביתה, אבל אם יש גז אז אפשר להכין מקושקשת גם בהפסקת חשמל 🙂 תחשבו על זה !

          • זול יותר ב-100% זה חינם 🙂

        • סתם מישהו

          אני גר בתל אביב, עובד במשרה מלאה, לא מקבל אוכל מהעבודה.
          עוף ב 20 שקל לקילו זה לא רע, ואני לא צורך כמעט בשר בקר, לכל היותר פעמיים בחודש.
          אני לא צורך הרבה מוצרים מהחי, זה הופך את הכל ליותר זול, מבחינתי אין צורך לאכול בשר/חלב כל יום. עם קילו עדשים אפשר להכין מספר ארוחות במחיר מצחיק.
          אני לא יודע איפה את קונה שעועית במחיר המשוגע הזה, אבל גם בויקטורי בתל אביב זה עולה 12 שקל לקילו של סוגת למיטב זכרוני.
          ויקטורי וסיטון עושים משלוחים למרכז תל אביב, והם משמעותית יותר זולים מאשר לקנות ב ampm/שופרסל/מגה במרכז תל אביב.
          ואני קונה בעיקר דברים במבצעים ומאלתר איתם, קונה בשוק בסוף היום, או קונה דברים יבשים בסיטונאות כשיוצא. יש קבוצות של קואופרטיבים בפייסבוק שמתארגנות בהם רכישות גדולות מדי פעם של דברים יבשים במחירים מאוד נמוכים, תבדקי.

          • חסכנית

            תבדוק שוב – סיטון מוכרים 500 גר שעועית לבנה ב-10 שקלים אבל אדומה עולה 15 שקל כלומר 30 שקל לקילו. בויקטורי יותר זול – אפשר למצוא קילו של שעועית לבנה סוגת ב-15 שקלים, אדומה 9 שקלים לחצי קילו כלומר 18 שקלים לקילו.
            קח בחשבון שגם כאן המחירים משתנים מאוד לפי מחירי הסחורה בעולם.
            בנוגע לשוק הכרמל – הם כל הזמן מנסים לרמות במשקל וגם במחיר. אני לא רוצה לעמוד על המשמר כל הזמן. לנסוע לרמת-גן (כמו שהציעה אפרת בתגובה שאחרי) זה נחמד אבל דווקא כשמדובר באדם אחד, הכמות הקטנה שאני צריכה לא מצדיקה שעה ויותר של נסיעה ו*בילוי* בחנויות למיניהן.

            אבל בעיקר – כולם אומרים שיש אפשרויות – אבל אין פרוט. לא של חנויות, לא של קבוצות קניה, לא של תפריט חודשי. אז תרשו לי לפקפק בעובדות ולבקש קצת יותר נתונים אובייקטיביים.

          • אשמח להפנייה לקבוצות כאלה.

        • גם אני גרה במרכז תל אביב והדבר היחיד שאני קונה בסופרסל דיל וסופריודה זה חלב ביצים ומידי פעם ממתקים (כי אני חוטאת).
          ירקות ובשר לוקחת אוטובוס לרחוב הרצל ברמת גן שם יש מגוון קצבים וירקנים אפשר לקנות סחורה יפה וטרייה בזול. ליד הקצבייה האהובה עלי יש חנות גבינות דליקטס ואפשר את הכל לסחוב חזרה באותו אוטובוס .
          שעועית, ברוקולי, כרובית אפשר לקנות טרי וממש בזול לחתוך יפה יפה ולהקפיא. עולה פחות מהסופרים את יודעת שהמוצר שקנית הוא טרי ואיכותי ולא בא בשקית שאלוהים יודע מה דוחפים בה . מחזיק חודשים במקפיא וטעים. אם לא בא לך לנסוע עד לרמת גן שוק הכרמל מחזיק מספר מכובד מאוד של קצבים – בשר טרי- ומחירים סבירים של ירקות.

          • סתם מישהו

            חסכנית, אני אמרתי מה התקציב החודשי שלי, אני גר בתל אביב ולא מקבל אוכל מהעבודה. מה את רוצה שאני אצלם ואעלה קבלות מחודש שלם? אין בעיה, תחיי בתחושה ש 65 אחוז ממי שענה על הסקר משקר אם זה יעזור לך לחיות בשלום עם ההוצאה שלך על מזון.
            אני לא קונה כל דבר בסיטון, וגם לא בויקטורי. אני מחכה שיהיו מבצעים על דברים יבשים שמחזיקים המון זמן וקונה כמויות מהם (למשל אורז ב 3 שקלים לקילו, עדשים ב 7-8 שקלים לקילו, שקדים ב 50 שקלים לקילו, טחינה גולמית בפחות מ 20 שקל לקילו וכו’). שוק הכרמל יקר יחסית, אני התכוונתי לשוק התקווה ושוק לוינסקי לדברים מסויימים. אני לא נוסע לשם בשביל כל דבר קטן, אלא פעם בכמה שבועות לקניה גדולה.
            וכאמור אני אוכל מעט מאוד אוכל מהחי ולכן יותר קל לי לאכול בזול.
            ואגב, תבדקי ממש עכשיו – שעועית אדומה קטנה של סוגת בסיטון עולה 9.8 שקל לקילו.
            אם את אוכלת רק לבנה אז זה אולי מגביל אותך לקנות במחירים יקרים יותר. אני מאלתר מדברים זולים שאני מוצא, ולא קובע לעצמי רשימת קניות קשיחה.
            וזה שאני מוציא 500 שקל לחודש זה רק בגלל שאני גר במרכז תל אביב ובאמת קצת יותר קשה כאן, כשגרתי בצפון הוצאתי סדר גודל של 400 שקל לחודש.

    • רוצים לשמוע משהו מצחיק?

      אני ואשתי יחד מוציאים 650 ש”ח בחודש על אוכל.

      יש לנו חלב, בשר, ביצים, דגנים, פירות, ירקות, מתוקים, גלידה, ממרחים, רטבים,סלטים וכו’

      איך אנחנו עושים את זה?
      הכי פשוט שיש (אזהרה – לא לבטלנים):

      1. קונים רק מה שבאמת נאכל.
      2.קונים במקום זול, אבל לא באיכות זולה (רמי לוי).
      3. יש לנו רשימת קניות קבועה שעליה אנחנו עוברים כל X זמן ובודקים מה אנחנו לא באמת צריכים.
      4. על אותה רשימה אנחנו גם עוברים X זמן ובזמן הזה עוברים מוצר מוצר ושואלים את עצמנו אם את אותו מוצר אנחנו יכולים להכין במקום לקנות מוכן? אם התשובה היא כן, אנחנו לומדים איך להכין אותו וקונים במקומו את המצרכים (אנחנו מכינים ולא קונים כלל לחם, ממרח שוקולד, קטשופ, מיונז, עוגיות, עוגות, רטבים, מן הסתם קטניות, יוגורט, סלטים ועוד הרבה).
      5. כל X זמן אני עושה סקר שוק עצמאי (בלי להסתמך על העיתונים שאולי לא הכי אובייקטיבים) בכמה סופרים ובודק בעצמי באופן יחסי איפה הכי זול לקנות. אם אני מוצא סופר זול יותר, אנחנו עוברים אליו ללא רגשות חרטה.
      6. אנחנו עושים קניות רק פעם אחת בחודש. כל דבר המאיים להתקלקל (חוץ מביצים), אנחנו מקפיאים.

      אגב, השיטה שלנו לא זהה כלל לזאת של הסולידית. הסולידית קונה הרבה מזון יבש להרבה זמן, אנחנו קונים כל חודש.
      הסולידית לפי ידיעתי, לא קונה כמעט חלב ובשר – אנחנו כן.
      ויש עוד הבדלים..
      הנקודה בזה, היא שחשוב לדעת שאין דרך אחת ספציפית בה אפשר לחסוך בייעילות. אדם שחשוב לו, תמיד ימצא את הדרך לצמצום הוצאות (ולא בהכרח על חשבון איכות חיים).
      אדם בטלן/שטוף מוח/אוהב להתבכיין תמיד ימצא את הדרך והתירוץ איך לא לחסוך.

  4. תיקון טעות מינורית, בשלב השלישי של אסטרטגיית ניהול כלכלת המשפחה התכוונת עד לשלב בו ההכנסות>=הוצאות ולא כנכתב.

  5. אני אישית מדלג על תקציב כלבת (הוא לא רלוונטי מבחינתי) ועובר ישר לצנע.
    אני מקווה להיות שם תוך שנה/שנתיים ואז להתחיל לעבוד על תקציב נוחות קבוע.
    ברגע שאכיע לתקציב הנוחות אני ככל הנראה אמשיך לעבוד במקום עבודה נוח ומהנה אבל יותר בשביל ההנאה שלי מאשר בשביל המשכורת.

  6. אגב, לא ראיתי שתמחרת ארנונה…:)

  7. אוקי, פיספסתי, כן מתומחר.

  8. אגו מניאק

    וכמובן
    לאכול עצמות יבשות..

  9. מושמושי

    בתור מי שחי פעם בירושלים, מגורים ברח’ יפו מצריכים חרשות מתקדמת וראות ברזל לא פלא שאפשר לשכור שם דירת חדר ב 1500 ש”חת מצד שני מי שלא אכפת לו לישון באותו חדר עם מקרר יד חמישית אמקור מרעיש לא יסבול מהרעש הויברציות והזיהום מהרחוב….

    • נדמה לי שהמצב שם די השתפר מאז הרכבת הקלה (זיהום רעש ואוויר כאחד). שוב, זוהי דוגמה.

    • רחוב יפו היום הוא נקי ושקט יחסית שכן אין כלי רכב ברחוב,פרט לרכבת הקלה שהיא שקטה ולא מזהמת כלל.

  10. מחד ומאידך

    אחלה. תודה ושנה טובה ומתוקה.

  11. קוקייה מהיער השחור

    הרעיונות של הסולידית הם אוניברסליים וקלאסיים ותמיד יהיו תקפים.
    אדם עשיר הוא אדם ללא חובות אשר יכול להסתפק בהכנסה נמוכה כי הוא מוציא מעט.
    אדם עני הוא אדם שהשווי הנקי שלו הוא שלילי , גם אם הוא עובד בהייטק עם משכורת ענקית וגר בדירה
    מפוארת אשר שייכת לבנק ומעוקלת בטאבו.

    ב 12 השנים האחרונות חל זינוק אדיר בעומס החובות הרובץ על משקי הבית.
    למעלה מ 70% מן הדירות בישראל מעוקלות בטאבו על שם הבנק אשר נתן את ההלוואה האסטרונומית.

    תחושת העושר היא מזויפת שכן השווי הנקי של 80% מן הציבור היא בכלל שלילית , כלומר אנשים חיים
    ברמת חיים שאינה הולמת את מעמדם הכלכלי – צמיתים באחוזה פאודלית עם עיקול נצחי על הדירה.

    הבעיה היא שגם יציבות הבנקים היא מעורערת ומערכת הבנקאות בישראל נמצאת למעשה במצב של חדלות פירעון כלפי המפקידים והחוסכים.

    הדור הנוכחי חי על חשבון ילדיו וכשאבות אוכלים בוסר – שיני בנים תקהינה.

    אך כיצד יבטיחו הסולידיים והאחראיים כי כספם וחסכונותיהם יושבו להם בעת משבר ?

    הסכנה האמיתית היא תספורת למפקידים ולחוסכים בבנקים בישראל.

  12. הכל טוב ויפה רק שיש סבירות לא קטנה התיק יכלה את עצמו לפני הפרישה.

    ראו מצורף לינק עם אפשרות לבצע ניתוח מונטה-קרלו (הרצת תיק לדוגמא במספר רב של תרחישי שוק היסטורים). התיק בדוגמא עם 50% מניות 50% אגח בינוני-קצר – לפורש צעיר שלפניו עוד 60 שנות פנסיה התיק לא הספיק ונכשל בלמעלה מ- 40% מהמקרים
    ראו לינק:
    http://www.firecalc.com/

    • כלי מגניב

    • ועכשיו תניח שיש לך גם קרן פנסיה ואתה צריך לחסוך X שנים בהוצאה של Y בדיוק ותראה את הסכום שנידרש
      יצא לי כ 220 משכורות לתקופה עד גיל 67
      ומגיל 67 עד 100 כ 250 משכורות
      שים לב שקרן פנסיה בגלל הביטוח הקולקטיבי מניחה 200 משכורות וגם השימוש במקלטי מס של קרנות השתלמות יפחיתו את חבות המס , כך שהשימוש הנ”ל מוזיל את החסכון ל כ 350 משכורות (עבורי) במקום
      400 משכורות בשיטה של הסולידית (במחשבון לטוח ארוך זה יוצא כ 330 משכורות אבל בגיל 100 מתים כך או אחרת … כלומר הגידור עולה לך כ 20 חודשי משכורת)

      ושוב – כלי חמוד

  13. ונניח שבגלל יצירת הכנסות פאסיביות, אין משיכת כספים מהקרן, כיצד מתבצע החישוב?
    או לחילופין משהו שממשיך לעבוד על אף שפרש לפנסיה מוקדמת על הנייר??

  14. רון כהן

    נישואים (עם בן אדם נכון בלבד!) בהחלט מקלים על הדרך לעצמאות כלכלית:
    1) נטל ההוצאות כמו שכר דירה ואוכל מתחלק
    2) בהינתן היקף הוצאות יחסית נמוך, בן זוג עם הכנסה (במיוחד ממקור/תחום שונה משלך) מהווה גלגל הצלה למקרה שתחום הכנסה שלך נעלם (למשל אם אתה אחרי פרישה מוקדמת תיק השקעות שלך איכשהו נמחק)
    3) בן זוג מתייחס בהבנה למטרות כלכליות שלך ועוזר ליישם אותן (או במקרה קיצוני נותן לך לנהל כל אסטרטגיה תקציבית המשפחתית כולל מגבלות בצריכה של 2 בני הזוג)

    הוצאה חודשית משפחתית שלי היא כ 8K. דירה שכורה במרכז תל אביב, כל תיקונים שלא על חשבון בעל הבית הם רק עי אנשי מקצוע ולא על ידי, ארוחות עסקיות במקום עבודה רק טיפה מסובסדות, קניות בסופר ליד הבית שהוא לא הכי זול (לפעמים בשוק כרמל), בשר/דגים/פירות ים כל יום, מוצרי חלב כולל גבינות צרפתיות מסויימות שיותר טעיומות ממקבילות בארץ, כל מיני פירות/ירוקות אקזוטיים מוזרים ויקרררררים שאישתי אוהבת ומדי פעם כל מיני שטויות קטנות ולא נחוצות של בנות שהיא קונה, חופשה זוגית של כשבוע בשנה במלונות בארץ, תחבורה רק עם אוטובוסים גם בתוך העיר למרות שיש אופניים שמחלידים להם לאט לאט אי שם במרפסת… בקיצור יחסית בזבזני במונחי סולידית (לא סופר בזבזני כי בכל זאת אין אוטו, אין ילדים, אין בילויים יקרים אין טיולים לחול והכנסה היא די מעל הוצאה גם אם חיסכון משפחתי לא משיג רמת הארד קור של 80%.
    מה שכן, בזכות נישואים עם בן אדם נכון אני מצליח להמשיך לגור עם הורים (בלי להרגיש שפרטיות שלי נפגעת). זה מוריד 2K מהוצאות כי הורים לאחרונה התחילו לעזור לי והתחלקו איתי על תשלום שכר דירה
    אם אני מחלק 6K שנשאר ב 2 (כי זה עבורי+עבור אשתי) – נשאר לי 3K שזה בדיוק התקציב “כלבת” (באדיבות סולידית) של בן אדם בודד שלא נהנה מחלוקת הוצאות

    אגב, הנה פטנט חסכוני שגילית לאחרונה (הוא בא לי דווקא יותר מכיוון של עצלות מאשר חסכון). אני בדרך כלל קניתי בקבוקים מים מינרליים למרות שיש פילטר וקומקום חשמלי לתה בבית. אבל לאחרונה נמאס לי לסחוב שישיות מים. בדקתי אפשרות של בר מים (מינרליים/מסוננים) וגיליתי שזה בערך פי 2 יותר יקר ממיים מינרליים. כולל צורך בטכנאי להחלפות פעם בחצי שנה (חייבים להיות בבית בשעות עבודה כדי להכניס אותו).
    לשתות מי ברז או אפילו אחרי מסנן אני לא אהב למרות שאומרים שזה בסדר והרבה אנשים עושים את זה. מים אחרי סינון + הרתחה מבחינתי בסדר גמור ומקבילים לחלוטין למים מבר מים מסוננים עם כל מיני גימיקים שלהם כמו נורות UV.
    הבעיה שמים בקומקום עלולים להיות רותחים בדיוק כשאתה רוצה לשתות כי בדיוק מישהו עשה תה או חימם מים לבישול.
    אז קניתי 2 קנקני זכוכית עם מכסה. שמתי אותם על מגש בחדר שינה ולידם על חתיכת מגבת נייר 2 כוסות. אני ואשתי דואגים שקנקנים לא יתרוקנו (צריך למלא כמה פעמים ביום. גם אם קנקן אחד בדיוק עכשיו מולא עם מים חמים, בשני ברוב הפעמים המים בטמפרטורת חדר).
    אפשר כמובן לשים קרח (אני אישית לא אוהב)
    וזה גם יכול טוב למי שרוצה לדעתי כמה הוא שותה ביום ומחפש שיטות לספור

    עלות החלפת פילור פשוט בקנקן (אני אישית משתמש בבריטה אבל בטוח יש כל מיני סוגים במחיר זהה) היא די זניחה יחסית למים מינרליים או להוצאות תפעול של מערכת סינון מים של איזהשהו מותג

    וזה אגב גם די בזכות בת זוג שישר זרמה איתי ל SWITCH ממים מינרליים 🙂

    • מה יש לך נגד ה’ הידיעה?

      • אלי, השמטה חוזרת ונשנית של ה’ הידיעה עשויה להעיד על כך ששפת האם של הכותב היא רוסית. נא להתייחס בסובלנות.

        • רוסי “כהן”? אני מכיר רק רוסי “מכהן” (בכנסת…)
          יש לך אולי גם רוסי “לוי”?
          “הא הידיעה” הוצאה מחוץ לחוק ברוסיה, כי השלטונות לא רוצים שידעו יותר מדי.

      • רון כהן

        לאלי: אני רוסי, יש לי פטור 😉

  15. אחלה פוסט. תודה.
    ההערכה שלי לתקציב העצמות היבשות ותקציב הנוחות מאד דומה לשלך. בתקופה זו בחיים רמת ההוצאות שלי דומה לשלך וטוב לי כך. אבל צריך לזכור שמדובר בתקציב עבור יחיד. בתור מישהו שהוא לא אל-הורי (כמו רוב קוראייך) ושמתכנן להקים משפחה בעתיד הלא רחוק התקציב כמובן חייב להשתנות. השאלה מהו התקציב הראוי עבור משפחה מעסיקה אותי מאד וזהו הנעלם המרכזי מבחינתי בכדי להעריך מתי אוכל לפרוש בעתיד. שיקול נוסף כשיש ילדים הוא שערכו של הזמן מחוץ לעבודה עולה משמעותית וזה רק מחזק את הרצון בפרישה מוקדמת. כרגע האסטרטגיה שהכי נראית לי היא שאמשיך לעבוד עוד כמה שנים במשרה מלאה ואחסוך כהוגן, ואז (עוד לפני הגעה לעצמאות כלכלית) אפרוש לעבודה במשרה חלקית ולחינוך ילדי (השאיפה היא חינוך ביתי).

    הערה קטנה – כתבת “זו גישה מעט מסוכנת, משום שטווח הביטחון בה מוגבל ביותר, והוצאה חד-פעמית כבדה”. נראה לי ששכחת לסיים את המשפט.

  16. בועז כהן

    מה שחסר בגרף הוא קו החסכון – האישי.
    נק’ A, כמה יקח לכם לחסוך 900K, נק’ B כמה זמן יקח לכם לחסוך 1,350K.
    למתוח קו ביניהם ולקוות שהוא מצטלב עם הקו הראשי במסגרת זמן אנושית.

    חוכמת ההמון עושה לדעתי את החשבון הזה.
    רק מה מגלים, שאנשים מעדיפים לעבוד המון ולחיות ברמת מותרות.
    מאשר לעבוד מעט, ולחיות ברמת צנע.
    מבין אלה שהקו שלהם בכלל מצטלב, להרבה הקו לא מצטלב. כלומר לא במסגרת הזמן של 100 שנה.
    רק הילדים של אותם חבר’ה זוכים לאותה עדנה.
    זה מה שמבדיל את רוב האוכלוסיה היום, בין אלה שהוריהם צברו מספיק הון לבין אלה שהוריהם לא צברו מספיק הון והם צריכים לעשות את זה בעצמם.

    • פרק הזמן לצבירת הסכום הדרוש לעצמאות כלכלית הוא פונקציה של שיעור החסכון שלך ושל התשואה המתקבלת מהשקעת החסכון. הסיבה לכך ש”להרבה הקו לא מצטלב” היא משום שבמקום לחסוך ולקבל תשואה חיובית, הם בוחרים להתנהל כהכלאה עצובה בין צרכן וקורבן, מוציאים יותר ממה שהם מכניסים ועוד משלמים ריבית לאחרים.

  17. התקציב שלך נראה לי סבבה, רק חסר שם (1)ביגוד: לאורך זמן, צריך מדי פעם לקנות איזה זוג נעליים חדשות במקום אלה שהתבלו
    (2)רופא שיניים: פעם בשנה ביקורת ושיננית. שוב, לאורך זמן אי אפשר לא לראות אף פעם רופא שיניים

    • אורי ב.

      מחזק את עניין השיניים מנסיון אישי כואב תרתי משמע. כרגע לאחר שבועיים של טיפול אנטיביוטי אינטנסיבי, בגלל דלקת בשורש שן שטופלה בעבר הרחוק בצורה שהתבררה בדיעבד כבלתי מספקת. טיפול שורש מחודש + כתר חדש = 2,000 ש”ח וזה במסגרת קופ”ח כולל כל ההנחות האפשריות. כך שכאלה שגילו את תורת הסולידיות באמצע החיים כמוני, ייאלצו במידה כזו או אחרת להמשיך לשלם “דיווידנדים” בגין הזנחות העבר.

      • מושמושי

        לא תמיד זה הזנחות, יש אנשים שהשיניים שלהם בעייתיות יותר (סוג של תורשה או מצב אורגני, יש מצב שהשן נסדקת לבד אפילו ללא חורים או חבלה)
        מאוד קשה לחזות לטווח של 40 שנה אילו טיפולים יזדקק הפורש
        כמובן שתזונה נכונה ציחצוח וחוט דנטלי בהחלט משפרים את המצב לתנאים המיטביים
        בא נגיד שכנראה כדאי “להחזיק” ולא רק לטיפולי שיניים תקציב חרום קטן (כמה עשרות אלפי ש”ח) כדי להתמודד עם טיפולים מיוחדים קטנים וחשובים (שיניים / צינטורים וכד’, אני יודע שמי שמקפיד על תזונה אמור לא לסבול מבעיות בלב אבל זה לא תמיד נכון) בייחוד אם אתה נמצא ברמת “הכלבת” הפורש נמצא על “סף תהום” וכל חריגה תקציבית קריטית מייצרת “פשיטת רגל”

      • מניסיון אישי, משפחתי ותקשורתי לגבי קופות חולים כנגד טיפולים לא נחוצים בעיקר כתרים ושורשים, ממליץ לקבל דעה נוספת לפני שמסכימים על טיפול.

  18. מושמושי

    אני ממליץ לכל אחד להוסיף “ספייר” להערכה שלו, נניח 10% בכדי להתמודד עם הוצאות בלתי צפויות שלא מופיעות ב”גאנט” ואפילו לשקול רחמנא ליצלן רכישת ביטוחי בריאות וסיעוד לגידור סיכונים עתידיים (אני יודע שזה לא הבון-טון כאן שנע בין אופטימיות חסרת תקנה עד מורבידיות גותית)

    בנוסף לפעמים שווה לחטט בפירסומים של הלמס ולקבל מושג לגבי הוצאות לפי מין וגיל וכך לקבל מושג לגבי שינוי בהוצאות לאורך השנים , כנראה שמי שמתכלב ב 3K בגיל 30 עלול לגלות שבגיל 50 הוא יתכלב ב 4.5K
    וכדאי להיערך לכך

    בנוסף לכך אנשים מבוגרים בגיל 60 ומעלה נוטים לשאוף לנוחות גדולה יותר, המנעות משינויים ואפילו מעלית (גם אם אינם סיעודיים) כך שלמרות ששכירת דירת חדר בקומה חמישית היא פתרון זול בגיל 30, יתכן שלא תוכל להתמיד בזה לנצח

    נורא קל לצלם מצב נוכחי ולהחליט שמה שהיה הוא שיהיה, השאלה אם זה נכון במציאות

  19. התקציב לא כולל ילדים היום בלי ילדים אני בערך בתקציב כזה ועם ילדים ואשה זה קופץ ל10K לחודש.

  20. מישהו יכול לתת עוד פרטים על קניה מרוכזת עם פייסבוק של אוכל יבש?

  21. עשיתי את התרגיל, תקציב הנוחות שלי יצא 24,000 שח לחודש. אז צריך לחסוך 7.2 מליון כדי להרגיש חופשי?
    זה ניראה לי קצת רחוק. חייבות להיות עוד דרכים לחיות בנוחות ולהרגיש חופשי, לא ?

    • יש גם אתה השיטה של “הלואת גישור”
      תחסוך X כסף כדי לחיות עד גיל 67 מהחסכונות (ולאכל אותם) ותשתמש בקרנות הפנסיה וקופות הגמל בכדי לחסוך לפרישה
      היתרונות- שימוש במקלטי מס מוזילים את החסכון, כי אתה לא זקוק לקרן ענקית
      בקרנות יש גידור טיבעי לסיכון תוחלת החיים
      בקרנות יש אגח מיועדות ופיקוח רגולטורי וגם
      חסרונות –
      במוות אתה כמעט ולא מותיר שום דבר בניגוד לשיטה של הסולידית (למרות שלא ברור למי מורישים את הקרן ?)
      יש תלות במנגנון שתנאי יכולים להשתנות כתוצאה מעורבות ממשלתית דבר שעלול להשפיע על הכדאיות
      עד גיל הפרישה בגלל שהחסכונות נאכלים יש רגישות לתנודתיות יותר גבוהה ולכן יש צורך להכין רשת בטחון תעסוקתית או הונית כדי שהכסף לא יגמר קודם 🙂
      קרנות הפנסיה אינן שקופות וזה מפריע לחלק מהאנשים

  22. מושמושי
    אני בעד להוסיף לכל חישוב של העתידשוליים די רחבים
    לגבי הבטוחים הסיעודיים יש פוסט של הסולידית – עדיף שתחסוך בעצמך כי הביטוחים הללו עלים הרבה ולא ברור מה תקבל בזמן שתהיה זקוק להם.
    בכלל בטוח זה עסק משתלם לחברות הבטוח ולכן צריך לבטח נגד סיכונים שאינך יכול להתמודד מולם לבד..
    לגבי ההוצאות – ההוצאות הכי גדולות שלי היו כשהיו ילדים קטנים בבית בגיל 60 ומעלה ההוצאות קטנות במיוחד אם אינך עובד.
    ההצעה שמובאת כאן היא דוגמא ליהתנהלות בעצמאות כללכלית –
    אפשר לחיות רחוק מהעיר היקרה להחזיק רכב לחסוך בהוצאות דיור ואחרות וגם להרויח סביבה נעימה יותר מכל הבחינות.

    • מושמושי

      יש לי קרובי משפחה שנאלצו להשתמש בביטוחים הסיעודיים חלקם עקב בעיות לא צפויות בגיל צעיר יחסית
      להוציא כסף מהביטוח זה לא כיף אבל זה היה הרבה יותר זול
      נניח שהוצאה חודשים לביטוח סיעטודי בקופת חולים היא 100 ש”ח – תכפיל ב400 וזה הנזק לחסכון
      האם, 40K מהווים זיבה לא לגדר 5000 -9000 ש”ח לחודש לעובד סיעודי אם חוח את זקוק לכך ואינך בטוח ב 100 אחוז שברצונך להתאבד כשזה יקרה ?
      ארוע סיעדי הוא קטסטרופה משפחתית ואישית, כמוןבן שאם יש לך בצד 300K אז אתה יכל לוותר על הביטוח

  23. בנוחות

    תרגיל מעניין! משפחה עם שני ילדים בגיל בי”ס יסודי:
    כלבת: 7000 ש”ח
    צנע: 9000 ש”ח
    נוחות: 12,500 ש”ח
    מותרות: 15,000 צפונה.

    האמת, לא הייתי רוצה להיות בתחום הכלבת/צנע. אבל זה טוב פסיכולוגית בשביל להבין שאפשר, אם היינו צריכים.

    בפועל אנחנו מעל אזור הנוחות, ומה שעושה את ההבדל זה הרכב השני וחופשות. בנוחות כללתי רכב אחד, ישן.

    “תגלית” מעניינת היתה שהוצאות שקשורות לבי”ס לא יורדות אפילו בצנע. לעקור את הילדים מהמסגרת שלהם זה אחד הדברים האחרונים שיקרו אם ח”ו נזדקק לצמצום כזה. ובי”ס מכתיב מקום מגורים, ותשלומים שונים שבאים איתו.

    למעשה היינו יכולים לעבור לכלבת ולעבוד כל כך מעט שזה היה מצחיק. אבל מאיפה שאני יושב עכשיו הטריידאוף נראה לי ממש גרוע. אני לא שונא לעבוד עד כדי כך שאצטופף בדירת שני חדרים בלי מזגן ואגיד לילדים שאין לא חוגים, לא טיולים ולא בידור אחר. “כן אבא, זה מאוד נחמד שאתה יושב איתנו כל היום בבית. אבל למה שלא תצא קצת לעבוד ואנחנו נדליק מזגן ונצפה בסדרות האהובות עלינו!”.

    • מושמושי

      נוחות,
      השאלה היא האם אתם חוסכים 50% מההכנסה שלכם ? אם כן ואתם לא צריכים כדור נגד בחילה או נוגד דיכאון כל בוקר כשאתם יוצאים לעבודה והילדים שלכם לא מוזנחיםתפיזית או רגשית אז
      מה אכפת לך ?
      אם אתה חוסך אז תה בכיוון הנכון , ונכון בגיל 35 ואולי גם לא בגיל 45 לא תוכל לפרוש אבל אתה גם לא צריך,
      יכל להיות כשתחליט לפרוש תצטרך לרדת ברמת ההוצאות אבל מי אמר שתרד לכלבת או לצנע ?
      למרות מה שמצטייר כאן אין כנראה דרך אחת לחיות או לפרוש.
      Whatever gets you through the night, it’s’ all right

      בגדול אם אתם ברמת הוצאות של 10k אז בין 300 ל 400 משכורות זה מספיק שים את זה כיעד ותראה איך אתה מגיע לשם במינימום סבל אישי (חיכוך) יש אנשים שהסבל שלהם הוא לעבוד בעבודה נוראית או להתמודד עם אנשים ואז הסבל בחיי דירת חדר הם זניחים ויש כאלה שזה לא מטריד אותם ואז חיי הנוחות הם עדיפים בעיניהם
      כל אחד יחליט על עצמו ואם אתה מודע למחיר/רווח בכל אופציה ואתה מקבל את זה אז מצבך נהדר בלי קשר לאיזה גרף תאורטי שמישהוא חכם סירטט לגבי פרישה כלבת חיי נוחות שרידות וכד׳

  24. אני יודע שאין שום אפשרות להשפיע עליך, אבל בכל זאת אומר לך זאת: כל כך הרבה למדתי מהפוסטים הכלכליים שלך (למשל, ממך למדתי על ההבדל הגדול בין תעודות סל וקרנות נאמנות מחקות). ויחד עם זאת אני כ״כ לא מתחבר לפוסטים של “לחיות בצמצום זה הדבר״. זה נובע מכך שהגבולות שלי ושלך בהגדרת חיים טובים מאד מאד רחוקים. אני לא מבין, למשל איך מוציאים פחות מ-2000 ש״ח בחודש על ירקות ופירות. ואני קונה מאד בזול (נוסע רחוק בשביל זה, וצריך רכב לשם כך…). אני לא זורק, וזה עבור בן אדם אחד. אז ברור שאפשר לאכול אוכל זול יותר כמו דגנים ותפוחי אדמה ושמן. אבל זה הגבול שלי.
    לגור בדירת 20 מטר? אפשר, אבל תאמיני לי שהחיים הרבה יותר מאושרים ב-200 מטר (כן כתבתי אושר ב-א).

    • נדמה לי שרבים שותפים לדעתך. הפוסט הזה לבדו גרע 14 מנויים מרשימת התפוצה של הבלוג 🙂 חשוב להבין שמדובר כאן בתרגיל חצי תאורטי. אני לא טוענת שלחיות בצמצום זה הדבר, אלא שישנם יתרונות להיערכות מבעוד מועד לתרחיש שבו מחיה בצמצום תיכפה עלינו בשלב זה או אחר.

    • אדם יחיד שאוכל בעיקר פירות מבזבז 2000שח בחודש? מה? כזוג אנחנו לא מגיעים לחצי מהסכום ואוכלים בעיקר פירות וירקות (קצת אורז וקטניות בערב).
      או שאתה אוכל הרבה מעבר למה שצריך או שאתה אדם גדול במיוחד או שאתה סתם מבזבז כסף.

      נ.ב. חי ב 30מ”ר בקיבוץ ומאושר מאד, הרבה יותר מב-65מ”ר בעיר.

    • איש(3718)

      2000 שקל לפירות וירקות לאדם יחיד לחודש (בלי לזרוק כלום)? נראה לי שגוי.

  25. אני לא מבין איך אפשר לא לסוע לאירופה פעם בשנה. נסיעה כזו עולה – לשבוע, במטוס צפוף ובמלון דרגה נמוכה – כ 700 ש”ח לחודש ( כלומר כ 1700 אורו בכל גיחה) ולכן צריך לעדכן את החישוב ב 700 הללו. ואם הצורך שלנו הוא לעשות זאת פעמים בשנה כדי לנשום אויר אחר, להפסיק לשמוע את הישראלים שמסביבנו כל הזמן, החשבון הוא כבר של 1400 ₪ לתקציב חופשה

  26. משעשע, גרנו באזור כשנה וחצי. לפני הרכבת הקלה.
    שכר הדירה היה כמעט כפול לשטח לא גדול בהרבה, ה-1500 האלה מריחים כמו טעות או הטעייה. לא עקרוני, יש דירות חדר סבירות באלפיים.
    כמו כן, חשוב להבחין בין עלות למטר, שהיא גבוהה יחסית, לבין עלות נטו – זה משהו שרבים מפספסים.
    הוצאות המזון, במיוחד ירקות, היו מצחיקות, בעיקר בגלל היכולת לצאת מהבית לקניות ביום שישי בשעה חמש.
    תחנה מרכזית? הליכה. גבעת רם? הליכה. גן סאקר? חציית כביש.
    אנקדוטה: הצלחנו לחיות (זוג) מתקציב של 500 ש”ח לאוכל במשך חודשיים, אבל זה גבולי עד בלתי סביר. באלף לחודש לזוג אפשר ליהנות מאוכל מגוון, עם בשר, גבינות ויין.

  27. צרכן נבון

    לגבי התגובות, אני רואה שרובן עוסקות בתקציב המזון – רובכם אומרים כי מזון ללא בשר ומוצרי חלב הוא זול. אני לא מסכים. אנשים פשוט לא מכירים הרבה חלקי בשר. כולם חושבים שבשר זה רק אנטריקוט – ואין פלא שהם חושבים בגלל זה שבשר זה יקר – כי אנטריקוט עולה 120 ש”ח לקילו!
    מה עם איברים פנימיים? גם מלאים בכל הויטמינים והמינרלים, גם דלים בשומן (אם זה מטריד אותכם), וגם זולים. קניתי קילו לב בקר ב-16 ש”ח!!! אני מבקש לטחון את הלב – כי הוא די קשה ללעיסה, מה גם שלב טחון זה בדיוק כמו בשר טחון! רק במחיר זול פי מאה! גם לגבי הכבד – הוא עולה 20-25 ש”ח לקילו!!!
    איברים פנימיים יש בשפע – לב, כבד (פצצת מינרלים), כליות, שקדים, בולבולים… הכל בזול!!!
    אני אוכל לפי תזונת הפליאו (בלי דגנים, שמנים צמחיים וסוכר. קטניות – רק לאחר הנבטה) – אני לא קונה דברים יקרים ומיותרים שה”פליאו” מתלהבים – קמח שקדים, קמח קוקוס, שמן קוקוס (אני משתמש בגהי לטיגון), טחינה מונבטת, נתחי בשר ”יוקרתיים” (אנטריקוט, סינטה… = ביזבוז), מלח ים אנטלנטי וורוד\שחור…

    במקום זה, התזונה שלי מתבססת בעיקר על ירקות, שורשים, עלים, חלקים פנימיים, פירות, אגוזים ומוצרי חלב (מדי פעם). היתרון הענקי בתזונה הזו הוא תחושת השובע – אני בקלי קלות צם כל יום 16 שעות ומסתדר עם 2 ארוחות בלבד ביום – והן לא גדולות יותר מדי.

    לאחר קריאה רבה ולמידה על תזונה, הבנתי שתזונה שמבוססת על קטניות ודגנים – לא תואמת לתזונה שהמין האנושי הכיר במשך מיליוני שנים. כל זרע בטבע מגיע עם ”מערכת הגנה” – ששומרת עליו מפני עיכולו במערכת העיכול של יונקים וציפורים. כלומר, לכל זרע יש רעלנים שפוגעים במעיים של היונקים (שלנו) בשביל להבטיח שהזרע ”ישרוד” את העיכול. רעלנים אלה הם – הגלוטן, לקטינים, פיטאטים, אינזימים מעכבים, גליאדין, פרולמין, זאין, קפירין, חלבון סויה, אבנין….
    בקיצור – דגנים הם מזון מאוד דלקתי. כך גם הקטניות – אך הן פחות מזיקות בתנאי ואתם משרים ומנביטים אותן.

    הנה קישור לבלוג מצוין. בקישור יש פוסט המסביר מהו מזון מעורר דלקת ומהו מזון נוגד דלקת:
    http://he-responsiblenutrition.blogspot.co.il/2012/12/inflammatory-food-and-anti-inflammatory-food.html

    • אם זה בריא או לא לדעתך, הרבה ברירה לא תהיה לך בעוד מספר שנים. מחירי הבשר ימשיכו להאמיר מכיוון שגידול בקר צורך המון משאבים (מים, שטח, זיהום קרקע אוויר וים, כריתת יערות) ברמה שהיא בלתי סבירה ואינה ברת-קיימא בעולם שבו חיים מעל ל 7 מיליארד אנשים.

      אלא אם יצליחו ליצור בשר במעבדה בצורה יעילה אנרגטית. סרטון

      • צרכן נבון

        נכון, אני מודע לעובדה שהבשר יתייקר, אבל אני אוכל בעיקר איברים פנימיים ושומן – אלה החלקים שרוב האנשים לא קונים בכלל, ובגלל שלקצב עדיף למכור בזול מאשר לזרוק לפח, הוא מוכר את זה בזול – אני לא חושב שזה ישתנה לפחות ב-20 שנה הבאות, אלא אם כן כל העולם יעבור לדיאטת פליאו.
        חוץ מזה, אני מעדיף לשלם אפילו קצת יותר על בשר מאשר לשלם על דגנים וקטניות שיהפכו את הגוף שלי לדלקתי ושיום מן הימים יגרמו למחלה כרונית.

      • צרכן נבון

        הנה גם קישור למשהו שכדאי שתדע –
        http://www.kadmoni.com/2015/07/blog-post_15.html

        • פרופ’ שופע אופטימיות, רק שהוא לא מדבר על כמה שטח מרעה דרוש בשביל פרה אחת ושפרות בשטחי מרעה מתפתחות לאט יותר מפרות שאוכלות דגנים (13 חודשים עד לשחיטה לפרה שאוכלת דגנים מול 20+ חודשים לפרה במרעה).
          אני לא אמרתי שזה לא אפשרי לגדל בשר למאכל, אמרתי שזה יילך ויתייקר ועם הזמן יהפך לבלתי אפשרי למימון. כבר כיום כדי להאכיל את ארה”ב לבדה (200גר בשר ביום לנפש) על ידי פרות במרעה תצטרך להפוך את כל שטח ארה”ב למרעה אחד גדול. איפה יגורו האנשים?

          אני מסכים שלעדר פרעות במרעה יש חתימה אקולוגית יחסית נמוכה כל עוד לא כורתים יערות גשם בשביל המרעה. אבל אם יהיו רק פרעות מרעה אז אתה לא תוכל לאכול בשר כלל כי הביקוש יהיה אדיר וההיצע קטן (אלא אם נעבור לחיות מתחת לאדמה ומעלינו יהיו רק עדרי פרות).

    • איברים פנימיים? בריא? אני ממליץ לך לקרוא שוב…
      לגבי מזון דלקתי, מחקרים מראים חד משמעית שוב ושב שרמות IGF-1 בדם המעידים על תהליך דלקתי, עולה אחרי חלבון מן החי, ולא אחרי דגנים.
      ולבסוף, לא שזה יותר מדי חשוב, אבל האדם הקדמון היה בעיקר טבעוני, לפחות עד שגילו את האש לבישול (שזה בודאי חלק זניח מאבולציית האדם). גם כל קופי האדם הם טבעוניים לפחות ב-90% מהדיאטה שלהם. ובודאי לא אכלו גבינות ומוצרי חלב, ולמרות שאני משוכנע שדיאטת פליאו מזיקה לבריאות, לפי הידע שלי, היא לא כוללת מוצרי חלב.

      • צרכן נבון

        בסדר. בוא לא נערבב את הדיון הזה לכאן. לא שאין לי מה לאמר אבל שכל אחד ישאר עם דעותיו. רק רציתי להראות שלקנות בשר זה לאו דווקא יקר.
        נ.ב אני בקושי אוכל מוצרי חלב (כפית חמאה לטיגון פה ושם)

        • פה אני מסכים אתך. תזונה בריאה (ללא מוצרים מן החי) לא בהכרח יותר זולה. זאת טעות ידועה של אנשים שחושבים שאכילה בריאה פרושה דגנים וקטניות, מה שלא נכון, אלא כוללת כמעט בכל אסכולה, הרבה ירקות ופירות, ודגש גדול על ירקות.
          למשל, מחיר עוף לקילו הוא בערך 34 ש”ח והוא מכיל 1650 קלוריות. מחיר ברוקולי הוא 10 ש”ח לקילו ויש בקילו 340 קלוריות. מה שאומר שליחידת אנרגיה עוף זול יותר פי 1.5 מברוקולי.

          • תזונה ללא מוצרים מן החי זולה בהרבה.
            העובדה שאתה בוחר לצרוך מוצרים יקרים היא בחירה שלך.

            מנגו עולה 4.9ש”ח לקילו כלומר אתה יכול לקנות 7 קילו מנגו או מעל ל 4500 קלוריות במחיר של קילו עוף אחד.
            אפרסק עולה 3.9ש”ח לקילו ובקילו אפרסקים יש 390 קלוריות. תכפיל פי 9 וזה כמעט 3600 קלוריות.
            מלפפונים עולים 3.9ש”ח לקילו ובקילו מלפפונים יש 160 קלוריות, תכפיל פי 9 וזה כמעט כמו עוף.
            ענבים ירוקים עולים 5.9ש”ח לקילו ויש בקילו כ 670קלוריות, תכפיל פי 6 ושוב ניצחנו את העוף.
            בננות עולות 5.9ש”ח לקילו ובקילו יש כ 890 קלוריות…

            ויש עוד המון המון דוגמאות.

          • צרכן נבון

            נכון מאוד, זה שאמרתי שהדיאטה שלי היא פליאו – לא אומר שאני אוכל בשר כל היום, אני אוכל בשר רק ב-4 ארוחות בשבוע. אני אוכל הרבה ירקות, וקצת פחות פירות, אגוזים וזרעים לאחר השרייה בלבד והרבה שורשים וגם אורז וקטניות מונבטות – זה לא יוצא יקר.
            לדעתי, ושוב – זו דעתי לאור מה שידוע לי, אל תקברו אותי עכשיו 🙂 אני לא בעד סכסוכים מיותרים – פירות אומנם זולים יותר ומספקים קלוריות דומות כמו שה”דג” אמר, אבל איברים פנימיים עשירים יותר בויטמינים ומינרלים:
            http://meeverlapaleo.blogspot.co.il/2015/05/blog-post_14.html
            וגם – http://www.kadmoni.com/2011/04/blog-post_20.html

    • מחזיראור

      צרכן נבון – אני אשמח אם תרחיב על הלב הטחון, אפשר להשתמש בו באותו האופן למתכונים (בולונז נניח?)

      אני אגב מקפיד לקנות כנפיים וגרונות של הודו ועוף.
      קודם אני משתמש בהם כדי להכין ציר עוף אמיתי וטעים, ואח”כ מפרק מהם את הבשר ומשתמש בו לקציצות, סלט עוף, או מילוי לבלינצ’ס.
      (בגרון הודו יש המוווון בשר).

      • צרכן נבון

        בשמחה מחזיראור.
        בלב טחון ניתן להשתמש בכל מנה במקום בשר טחון רגיל – בולונז, מוסקה, סיניה, פאי רועים… זה אפילו יותר טעים! אצל הקצב שלי הוא עולה ממש ממש זול – 9-16 ש”ח לקילו בערך. אפשר גם לקנות ”סתם” פרוסות חתוכות של לב בקר, ואז לטגן כסטייקים. אני אישית פחות אוהב כי בשר לב הוא מאוד קשה ללעיסה – לכן תבקש תמיד שיטחנו לך אותו.
        הנה מתכון מעניין וגם עוד קצת מידע על לב בקר – http://www.carbfree.co.il/?p=3213
        אותו סיפור גם עם כבד בקר – שלרוב זול יותר מכבד עוף. כבד בקר ממש ממש טעים, וגם אותו אפשר לטחון, אבל אני קונה סטייקים ומטגן – הבשר שלו לא קשה בכלל, אם כי יש הרבה גידים ועורקים שלא ניתן ללעוס אותם. אצל הקצב שלי הוא עולה 15-35 ש”ח לקילו. תלוי מתי.

        לגבי העופות, אני משתדל לא לקנות עופות בישראל – בגלל עודף אנטיביוטיקה והורמונים שהם מקבלים (לפי התקנות, לבקר אסור לתת את הנ”ל). אם כבר אני קונה עופות אז רק אורגניים ו\או ללא אנטיביוטיקה.
        ציר אמיתי אני מכין מעצמות מח עצם של בקר.
        חוץ מזה, אני רואה שאתה יודע איך להוציא מהבשר את המיטב 🙂

      • דג. אשמח מאד אם תפנה אותי למקום בו קונים אפרסק ב 3.9 לקילו. ברשתות הזולות שאני מכיר (רמי לוי ודומיו) עולה 8.7 למשל http://market.zap.co.il/productcard.aspx?modelid=57881
        בנוסף, אתה נותן רק דוגמאות של פירות. פירות מאד בריאים, אבל כידוע ירקות ירוקים חשובים לא פחות. ירקות נותנים פחות קלוריה פר שקל. (מלפפון אכן מאד זול, אך חסר ערך תזונתי.)
        בכל מקרה המחירים שלך לא ראלים. בטח למי שאין לו רכב. אשמח מאד אם תראה לי שאני טועה.

        לגבי אכילת איברים פנימיים ובריאות… אני אפילו לא יודע איפה להתחיל… רק תחסוך הרבה כסף לאונקולוגים ולקרדיולוגים.

        • צרכן נבון

          נדב, רק מילה לגבי איברים פנימיים – תראה שבטים או ילידים שחיים ללא הציויליזציה – כמו שבט המאסי, האינואיטים, הבושמנים, שבטים אינידאניים שונים, טוקלאו…
          מה הם אוכלים? צמחים ובשר. לא פירות, לא דגנים, לא קטניות, לא תוספי תזונה. ואין אצלהם ולו מקרה אחד של התקף לב, או סרטן, או אלצהיימר, או סוכרת…
          למה? כי הם אוכלים איך שהטבע עיצב אותנו לאכול.
          כשהם צדים חיה מסוימת, הדבר הראשון שהם עושים זה לאכול את האיברים הפנימיים שלה, ובעיקר את הכבד והלב. וזה בדיוק מה שכל חיה טורפת בטבע עושה דבר ראשון לאחר שהיא הרגה את החיה!
          גם בני האדם הם חיה טורפת!
          מאיפה יש לנו מוח מפותח? כי התחלנו לצוד בשר, וגילינו את האש – שעזרה לנו בעיכול הבשר ועצם כך סיפקה לנו יותר קלוריות. וכשהגוף ראה שיש לו פוטנציאל לפתח כאן משהו בגלל ”עודף” הקלורוית שנוצר כאן פתאום, הוא מימש אותן לפיתוח מוח גדול יותר.

          הבעיה בתזונה המערבית היא שהיא מפוצצת בפחמימות (דגנים, קטניות) וסוכרים (סוכר לבן, אלכוהול, ואפילו כמות סוכר גבוהה בפירות. בטבע – לא היו פירות לרוב, ואם כבר, אז רק בעונה מסוימת, ואם כבר, אז קטנים מאוד, ואם כבר אז בכמות קטנה מאוד).
          האדם המערבי הממוצע מגיע ל-500 גרם פחמימות ביום! זה מס’ עצום! זה גורם לעמידות לאינסולין ובגלל עודף סוכר בדם – לתאים כבר אין מקום לאחסן אותו, הגוף מאחסן את הסוכר בתאי שומן – וכך משמינים.
          הגוף שלנו לא עוצב בשביל לצרוך סוכרים. סוכר רב מזיק לנו. פחמימות = סוכר.

          גמר חתימה טובה וצום קל!

          • טוב בודאי זה לא המקום להתחיל להתווכח על תזונה, אז אני אהיה מאד מאד קצר:
            1. בסה״כ, יש דברים מאד חיוביים בדיאטת פליאו: כל החלק בו אוסרים לאכול מוצרי חלב ופחמימות מזוקקות, מרבים בפירות וירקות. זה מצויין. החלק הלא טוב הוא הבשר והדגים, שמכילים חלבון מן החי (שמוכח במאות עבודות שמעודד סרטן), לא מכיל סיבים תזונתיים ואנטי אוקסידנטים, ומכיל הרבה שומן רווי. (ומשום מה אוסרים לאכול קטניות מסיבות הזויות).
            הבעייה העיקרית שאני רואה בדיאטה הזאת היא שמערבבים דברים טובים עם דברים גרועים, ולכן קשה מאד לבודד ולזהות את הנזק. זאת בניגוד לדיאטת אטקינס למשל, שם זה פשוט: מייד רואים את הנזק.
            2. אני מקבל טיעון של ״כך יותר בריא, כי יש מחקרים שמראים…״, אבל אני לא מבין טיעון של ״כך חי האדם הקדמון״. ראשית, האדם הקדמון לא חי כך. הוא אכל מעט מאד בשר. רוב הדיאטה שלהם הייתה צמחונית. שנית, ויותר חשוב מזה: נניח שכך חי האדם הקדמון. הרי תוחלת החיים שלו היתה קצרה 25-30 שנה, אז ברור שזה לא משנה אם הוא אכל הרבה שומן רווי וחלבון מן החי. ממילא הוא לא הגיע לגיל בו זה מתחיל להשפיע ורואים את הסרטן ומחלות הלב.
            אם אתה רוצה כבר להסתכל על אוכלוסיות שחיות הרבה זמן ומאד בריאות: עשו את זה. תקרא בעיון פה:
            https://en.wikipedia.org/wiki/Blue_Zone
            שים לב למה משותף לכולם בעניין התזונה (רמז: זה לא פליאו).

      • דג, לגבי המחירים שאתה מציין: למשל, מנגו עולה 4.9 ש״ח לקילו.
        ראה פה מחירים סיטונטים מומלצים ליום אתמול ע״י משרד החלקאות
        http://www.prices.moag.gov.il/prices/MutsarimNivharim.htm
        מנגו עולה 7.4
        אבל, מחיר סיטונאי רחוק מאד מהמחיר שאתה קונה בכל מקום. אני לא רואה איך אתה קונה בפחות מ-10 ש״ח, אלא אם אתה ירקן או בעל רשת שיווק, וגם אז יעלה לך 7.4

        • שוק פייסל בנהריה. אני גר מאד קרוב לשם ובפעם האחרונה שקניתי מנגו (יום שבת) זה היה המחיר, לא המצאתי שום דבר.

          כל המחירים שבטבלה ששמת גבוהים בהרבה מבפייסל חוץ מהפטריות שעולות 25 לקילו, הבננות והענבים.

        • צרכן נבון

          נדב, אני ממש לא מרגיש בנוח לפתוח כאן את הדיון אבל עדיין –
          1) בשר מלא בנוטריאנטים שחסרים בצומח. לדוגמה, אומגה 3 שמגיעה מבשר היא מסוג DHA ו-EPA, ואילו אומגה 3 שמגיעה מהצומח היא מסוג ALA. אז מה ההבדל? הגוף שלנו ממיר DHA ו-EPA ביחס של 1:1 (כלומר, על כל גרם של DHA\EPA אנחנו מקבלים גרם של אומגה 3) ואילו את הסוג ALA הגוך שלנו ממיר ביחס של 1:10 (כלומר, צריך 10 גרם ALA בשביל לקבל רק גרם אחד של אומגה 3!). EPA ן-DHA לא נמצאים בצומח. רק בבשר. אותו סיפור עם בטא-קרוטן וויטמין A למשל.
          סיבים תזונתיים לא נחוצים לחיים (אבל הם רק מקלים אותם).
          לגבי שומן רווי – בבקשה ראה את המאמר הבא (בבקשה!!!) :
          http://he-responsiblenutrition.blogspot.co.il/2012/06/blog-post_17.html
          2) גם אני מסכים עם זה שאטניקס היא דיאטה רעה. שוב, כבר אמרתי, אמנם אני מחשיב את עצמי ”אוכל פליאו” – אני לא מפריז בחלבון מהחי כמו כל שאר ”הפליאוליתים” – גם לדעתי, חלבון מהחי בכמות גדולה מזיק מאוד. אבל הוא כן נחוץ.
          3) לא דיברתי על האדם הקדמון – האדם הקדמון לא רלוונטי לפליאו – קוראים לזה ”פליאו” רק בגלל שכל המזונות הרעים כיום לא היו קיימים בעבר. פליאו מתייחס למזון עם נוטריאנטים (בשר, ירקות) ולמזון עם אנטי-נוטריאנטים (דגנים, קטניות).
          4) קטניות – מזון מצויין! רק בתנאי שמשרים אותן ועדיף גם להנביט. אני אסביר שוב:
          כל זרע בטבע (אגוז, דגן, קטנית..) צריך להתרבות איכשהו. בשביל להבטיח את ההתרבות שלו – הוא פיתח (בתהליכים אבולוציוניים) מנגנוני הגנה ורעלנים נגד יונקים וציפורים (שאוכלים את הזרעים) על מנת להבטיח (א) את שרידתו של הזרע במערכת העיכול של היונק\ציפור, (ב) לגרום ליונק\ציפור בעיות עיכול או כל תסמין אחר שיגרום לחיה שאכלה אותו להפסיק לאכול זרעים (אבולוציה – זה מבטיח את שרידת המין). למנגנונים ולרעלנים אלה אנו קוראים בפליאו – אנטי-נוטריאנטים.

          בכל מקרה, כיף לדבר איתך. ברצינות!
          אני לא אדם של וויכוחים אבל אני כן אדם שאוהב שילוב דעות. גם אני וגם אתה יודעים את היתרונות בירקות ופירות, גם אני וגם אתה יודעים את היתרונות של האגוזים והקטניות (רק שאני מעדיף להשרות ולהנביט אותן), גם אני וגם אתה מסכימים שפחמימות מזוקקות ומוצרי חלב פוגעים בבריאות. אם כך, הדבר היחיד שמסכסך בינינו הוא בשר – הדעה שלי, היא שהבשר מלא בנוטריאנטים שחסרים בתזונה מהצומח בלבד. הדעה, שלך שבשר בכל כמות שהיא, הוא מזיק. אבל שוב, אני מסכים איתך שכמות רבה מדי של חלבון מהחי מסוכנת לבריאות (אני לא אוכל בשר כל יום). סה”כ, אנחנו מאוד דומים.
          אני ממליץ לסגור את הדיון כאן, כי ממש לא נוח לי לכתוב אותו במקום אליו הוא לא שייך. אם אתה רוצה להמשיך – אתה יכל לכתוב את כתובת המייל שלך.

          יום טוב

          • זה נקרא עמילן ויש אותו גם בתירס ובתפוח אדמה, חיטה וכל שאר הזרעים, הקטניות והשורשים.
            עד כמה שידוע לי זה לא קשור למנגנון הגנה אלא זו פשוט הדרך שבה הצמח אוגר אנרגיה בזרעים. כאשר הם נרטבים הם משתמשים במאגרי העמילן שלהם כדי לפרוץ החוצה מהמעטפת ואל פני האדמה.
            אנחנו איננו מסוגלים לעכל עמילן בכמויות גדולות ולכן לא יכולים לאכול זרעים שאינם מבושלים ומונבטים. כאשר אוכלים זרעים לא מונבטים ומבושלים (בבישול מתפרק העמילן במידה מסויימת) יש תחושה של כבדות וגזים. לוקח לגוף המון זמן עד שהוא מצליח לפרק את שרשראות הפחמימה המורכבות אשר בזרעים ובקטניות מכיוון שכמויות העמילז (אנזים שמפרק עמילן) שיש לנו בקיבה הן קטנות ומספיקות בעיקר לפירוק פירות וירקות לא בשלים.

            אצל הציפורים אשר אוכלות זרעים יש כחלק ממערכת העיכול מקום שבו מונבטים הזרעים (זפק) לפני שהם עוברים הלאה אל הקיבה.

          • צרכן נבון

            זה נקרא עמילן?!?!?! אתה רציני?!?
            אני לא אגיב על זה אבל תקרא את הכתבה הבאה – היא מתייחסת בעיקר לדגנים:
            http://he-responsiblenutrition.blogspot.co.il/2012/08/cereal-grains-toxicity.html
            ואת הכתבה הזו, שמתייחסת לכל הזרעים –
            http://he-responsiblenutrition.blogspot.co.il/2012/06/blog-post_12.html

          • צרכן נבון

            דג,
            עמילן זה רב סוכר. לא רעלן. אני דיברתי על רעלנים.
            יש רעלנים שונים בין דגן לדגן ויש כאלה החוזרים על עצמם. השמות שלהם רבים. הנה מקצתם – גלוטן, לקטינים, פיטאטים, אינזימים מעכבים, גליאדין, פרולמין, זאין, קפירין, חלבון סויה, אבנין…. מצטער, אבל זה לא עמילן. אם לא ידוע לך הרבה, אל תכתוב.
            לגבי הציפורים – אתה צריך לזכור שאנחנו יונקים, לא ציפורים (ולא דגים), לכן החלק של מערכת העיכול עליו דיברת, היכן שהזרעים מושרים, אינו רלוונטי לנו.

          • גם גלוטן זה לא רעלן זה חלבון חיטה בשם המדעי שלו. הזכרת לי את הפרק בסאותפארק שנקרא “gluten free ebola” כמה היסטריה על לא כלום…

          • צרכן נבון

            גלוטן אומנם לא רעלן שהזרעים יצרו על מנת לשבש את מערכת העיכול שלנו, אבל הוא בהחלט פגוע בעיכול. גלוטן זה לא רעלן. גלוטן זה רעל.
            מה גם, שגלוטן מורכב משני חלקים – גְּלִיאָדִין (Gliadin) ו-Glutenins. בחיטה, גליאדין הוא השם ליחידת האחסון, בעוד שבדגנים אחרים ישנם שמות שונים ליחידת האחסון דומה (כגון שעורה (hordein), שיפון (secalin), תירס (zein)).

            ככל הנראה, יחידות אחסון אלה מאוד קשים לשבור על ידי אנזימי העיכול שלנו, ובגלל זה גלוטן עשוי להיעכל באופן חלקי בלבד לפפטיד בעל 7 חומצות אמינו עם השפעה הדומה לאופיום. שמעת נכון, תצמיד חלבוני קטן מפעיל ומגרה קולטני אופיום במוח.

            למידע נוסף –
            http://www.paleostyle.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%A4%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%A8%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%9C-%D7%9B%D7%9A-%D7%9C%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%98%D7%9F/

  28. וקראתי את מרבית הפוסטים העוסקים בפרישה מוקדמת, לא מצאתי תשובה למישהו שפורש על סמך התחשיבים בבלוג עם תקציב כלבת, וזמן מה אחרי הפרישה ערך החיסכון יורד ב- 20% , לצמצם עוד לא ניתן,
    כך שכל מי שפורש על מינימום צריכה חייב לקחת זאת בחשבון, אף אחד לא מבטיח שערך החיסכון יחזור
    וערך החיסכון אחרי הירידה לא מאפשר קיום ללא הכנסה נוספת. זה מצב שעלול לקרות.

    • טבעונית

      לפי מיטב הבנתי (לא המלצה ולא כלום)….
      קרן חרום או פלח המזומן (בהשקעה לפי שיטתו של הארי בראון) היא המצילה אותך מלגעת בנכסים המושקעים במניות, אגחים וכו’, בזמנים של משברים פיננסים (הינו ירידה של 20% ….).
      בקרן חרום בדרך כלל יש לאנשים מזומן שמאפשר להם מחיה של לפחות שנה ולעיתים גם מספר שנים. כך שאם יש משבר בשווקים, לא נוגעים בנכסים שירדו, אלא מושכים מן המזומן, וצולחים את התנודה הזו עד שערך ההשקעה בפלחים התנודתים חוזר לערכו ויותר.

      • מושמושי

        לדעתי את טועה לגבי תיק הארי בראון
        בכל מקרה יש צורך לאזן את התיק כך שירידה של 20% בפלך המנייתי מחייבת מכירה של פלחי זהב אגח ומזומן לשם איזון
        נכון שמשיכת הוצאות יכולה להתבצע ביחוד מהאפיקים היותר ריווחיים (או פחות מפסידים) בכדי לצמצם ק/מ מיותרת.

        מי שמחזיק האסטרטגיה של קרן חרום ימשוך רק מהקרן
        אבל בעקרון צריך להמשיך לאזן את תיק ההשקעה שלו כדי לשמור על רמת סיכון קבועה באלוקציה שבחר

        • טבעונית

          מושמושי, זה תלוי במדיניות האיזון שבחרת לתיק ההשקעות שלך. בתיק הארי בראון במדיניות של רצועות איזון 15/35 משמעותה, שאם פלח אחד התכווץ ל 15% מהתיק שלך או עלה ל 35% מערך התיק שלך, העליה או הירידה בפלח, משתנה. זה יכול להיות עליה של 100% בפלח אחד עד שתצטרך לאזן (כלומר יגיע להיות 35% מהתיק). יש לזכור שכל החלקים משתנים בו זמנית (חלקם עולים, חלקם יורדים, לעיתים כולם עולים, ולעיתים יורדים וכו’). והיופי בפלח המזומן, שהוא יציב ומיצב את תנודתיות התיק, ואפשר להתיחס אליו גם כאל קרן חרום שאפשר למשוך ממנה בעת קריסה כמו ב 2008. כך שאם פלח המזומן אחרי שמשכת ממנו יגיע להיות רק 15% מהתיק, זה יצריך איזון מחדש של התיק.

    • מושמושי

      אבי, אני מסכים שכל תקציב שמביא אדם או חברה לחיות ‘על הקצה’ ללא מרווח ביטחון הוא מסוכן.
      ולכן גם אם אדם מתכנן לחיות במצב אחד רצוי שיתכנן לחיות לפי יותר. מה שיקרה במצב כזה הוא שאם לדוגמה הוא מוציא 3000 שח אבל החיסכון שלו מתאים להוצאות של 4500 הייתרה שאינו מבזבז תגדיל את רשת הבטחון שלו
      כמובן שמי שמוציא 15000 קל לו לרדת בהוצאות של 20% כדי להתמודד עם נפילות

  29. זוג עם תינוק בן חודש:
    כלבת- 4000
    צנע- 4800
    נוחות- 6000
    מותרות – 7500

    אני חי באזור הנוחות… עוד מעט נשלם גן 2500 בחודש נוספים שזה כבר ישנה לגמרי את התמונה

  30. תגידי, שכחת קצת ערכים? לגדל משפחה וילדים רבים (עולה כסף,
    ולכן צריך להתייעל ולהתקדם בעבודה, להביא מנקה שתסייע מדי פעם,
    חוגים לילדים זה גם חשוב שיתפתחו).

    צאי מעצמך ומד’ אמותייך, ותתרמי קצת לעולם ולמדינה בכך שתקימי
    משפחה מרובת ילדים,(כן זה יעלה לך יותר אבל את גם תרוויחי
    יותר כסף אם תתאמצי ותקומי כמו לביאה מדי בוקר בכדי להאכיל את ילדייך.
    אגב מומלץ גדל ילדים עם בן זוג שיקום כארי בבוקר ויצא לעבוד גם כן,
    כך הילדים יגדלו שפויים יותר, מאושרים יותר ושמחים יותר.).

    והכי חשוב,
    תהיי אמא טובה וערכית ותנחילי להם חינוך שמקורו בערכי היהדות היפה
    הבריאה, זו שפתוחה לעולם, לטכנולוגיה ולקידמה, להתקדמות יומיומית
    ובלתי פוסקת של האדם, גם בעבודה, גם בעבודה האישית על מידותייך,
    תתרמי לחברה ולאלה שהמציאות התאכזרה אליהם ואין ידם משגת לאכול,
    תתרמי להם 10 או 20 אחוז מכל הכנסותייך , כי כך חברה בריאה ומוסרית צריכה לחיות.

    התכלבות מודעת ו”קפאון” אישי וערכי בחלקים שלמים של החיים,
    רק כדי שתוכלי לחיות “בנוחות” בגיל 40…
    זו לא דרך מוסרית או נבונה, צר לי.

    בברכה,

    רון

    • רון – חיה ותן לחיות. אין צורה אחת נכונה שבה ״צריך״ לחיות.
      צא מהריבוע שלך. לאנשים שונים מתאימות צורות חיים שונות.
      בברכת חתימה טובה ושנה טובה,
      שרון

    • זו תגובה צינית…?

    • לנצח נתהה

      למה נדמה לך שדווקא הבאת ילדים רבים היא התרומה האולטימטיבית לעולם? לא נראה לך שהסולידית חרגה מדלת אמותיה מעצם זה שהיא משתפת בחינם את תובנותיה ובכך היא מביאה והביאה מזור וישועה לאנשים רבים?
      בברכה

  31. @הסולידית האם יש מקום לכתוב פוסט לגבי המיסוי? יש הרבה דברים שאינם מובנים (מס ירושה?)

  32. פוסט מעניין תודה

  33. סולידית- האם בחישוב של סיכויי שרידת תיק של 95% לשלושים שנה במשיכה של 4% לא הניחו שישנן תקופות בהן לשוק יהיו ביצועים יותר טובים ותקופות בהן יהיו ביצועים פחות טובים?
    כאן את בעצם אומרת למשוך יותר כשלשוק יש ביצועים טובים…

    • כדי להגיע למסקנה הזו ניתחו מספר אינטרוולים שונים של 30 שנה בשוק המניות האמריקאי ובדקו מהו שיעור המשיכה המינימלי שמבטיח שרידת תיק. כך שהתשובה לשאלתך חיובית – זו אכן הייתה המסקנה, שבהינתן טווח השקעה ארוך כל כך, אפשר לשרוד שוק תנודתי עם שיעור משיכה של 4%.

      באופן אישי, אני חושבת ששיעור משיכה משתנה (הנגזר מערך התיק, ולא מסכום שרירותי) זו אסטרטגיה בטוחה בהרבה בהרבה משיעור משיכה קבוע. הבעיה עם שיעור משיכה משתנה היא שבתקופות קשות בשוק, הסכום בפועל עלול להיות נמוך.

  34. קצת מאכזב להבין שאני כל כך רחוק מהסכום להשקעה שצריך ועוד בשביל כלבת!!
    כנראה שזה לא הולך לקרות אצלי…
    מפיך זה נשמע כאילו כלום, הרי כל אחד יכול לגייס ולשים בצד 900000 ש”ח בשביל הכנסה פאסיבית, נכון?
    עשירית מזה אולי יהיה לי בעוד שנה שנתיים!!!
    אז אם אשקיע נכון אוכל להינות מהכנסה פאסיבית של כמעט 300 ש”ח לחודש!!!
    מעודד זה ממש לא…

    • אתה חושב במונחים לינאריים.
      תחשוב במונחים אקספוננציאליים ותשקלל בתוך זה את העובדה שהחסכון (האגרסיבי) שלך צובר ריבית דריבית.

      אם אתה חוסך 80% בחודש, ומקבל תשואה שנתית של 5% על החסכון, אתה עצמאי כלכלית תוך כ-5 שנים. זו לא הנפצה סתמית. זו מתמטיקה.

      • איפה יש תשואה של 5% בשנה כל שנה?

      • הנחת כאן משכורת נטו של למעלה מ-16,000 שקל, לא בדיוק משכורת ממוצעת בשוק.

      • אולי את צודקת, רק שאני כבר הרבה אחרי גיל 30 ואני מכלכל 3 ילדים, מה שמאפשר לי בקושי רב (ואני גם מודה ליקום שאני מסוגל, זה לא מה שרובם מסוגלים לו היום) לחסוך באזור 10% מסך ההכנסות שלי.
        אני יודע שאפשר, אבל לא ברור לי איך אפשר למנף חיסכון כזה פעוט אל מעבר ללמצוא תוכנית חיסכון כלשהי ולהשתמש בכסף מדי כמה שנים לכל מיני מטרות.
        לכן אמרתי שמבחינתי, להגיע לתיק השקעות פאסיבי שיאפשר לי להתפרנס זה לא ריאלי, כי אצטרך לפחות איזה 3 מיליון בבנק, אבל גם אותם צריך לעשות איכשהו, לפי החישוב שלך, זה יכול לקחת לי בערך 40 שנה, שזה בעצם אומר שעדיף לי לחכות לפנסיה ולהינות קצת מהכסף שהפרשתי כל החיים… 🙁

  35. הבעיה שכדי לחיות כמו סטודנט בגיל 35,
    אתה צריך קודם למצוא עבודה שתכניס לך משכורת של מנג’ר בגיל 25. פה נתקעתי.

    • ת׳כלס, וזאת הבעיה העיקרית בתיאוריה של הסולידית, גם אם נראית מעולה על הנייר ( כמו כמעט כל תיאוריה אחרת). בפועל – עבור 80-85% מהאוכלוסייה בישראל, שלא מרוויחה סכומים כאלו, זה פשוט לא רלוונטי.

  36. כיף לראות כל כך הרבה חסכנים!! אם במקרה יש עדיין אנשים המחוברים לכבלים (ואני מקווה שאין כאן הרבה כאלה..), אז הגיע הזמן להתנתק ממסחטת הכספים המיותרת הזאת. כמו שאתם לא משלמים על האוויר שאתם נושמים, אין צורך לשלם על סרטים, סדרות ותוכניות טלביזיה, שניתן לראות לגמרי לחינם.

    התהליך: מחברים מחשב לטלביזיה (או מסתפקים במסך המחשב), מורידים את תוכנת קודי (יש המון הדרכות ברשת), וזהו. כל עולם המדיה פרוס בפניכם. גן עדן אמיתי לאוהבי הסרטים. תוכנת קודי כוללת אפשרות להוריד כתוביות בעברית לרוב המכריע של הסרטים. גם לא צריך יותר בייביסיטר כדי לחטוף שעת שינה (במקרה של ילדים קטנים..). הם פשוט נצמדים למסך.
    נכון שבסרטים רבים הם נחשפים לתכנים מגדריים וקפיטליסטיים מעודדי צרכנות מופרזת, אבל זה כבר נושא אחר..

    • לאלה הרוצים כתוביות בעברית בקודי צפויה הפתעה כאשר חלק מהכתוביות המופיעות תורגמו על ידי Google Translate .
      במקרים אחרים יש השהיה שקשה לסנכרן אותה בין הכתוביות לבין הסצנה המתאימה בסרט.

      כן, קודי הוא פתרון מצוין אבל עדיף ללא כתוביות.

    • “כמו שאתם לא משלמים על האוויר שאתם נושמים, אין צורך לשלם על סרטים, סדרות ותוכניות טלביזיה, שניתן לראות לגמרי לחינם.”
      איך את משווה אוויר שהוא משהו שקיים בשפע בטבע לסדרות וסרטים שהם מוצר שיצרו בני אדם וצריכים לקבל על כך כסף. זה בדיוק כמו שתגידי שאין צורך לקנות ירקות כי אפשר ללכת לשדות חקלאיים בלילה ולקחת משם סרוחה. (מבטיח לך שאין שמרה על שדה מלפפונים והסכוי שתתפסי זהה לסיכוי שיתבעו אותך כי השתמש בקודי)
      אני לא אומר לך לא לעשת את זה, רק אל תשווי לאוויר.

  37. “כביסה: ישנה מכבסה בסמוך לדירה. אם נניח 3 כביסות בחודש, כשמחיר לקילו הוא 10 ש”ח, נגיע ל-30 ש”ח בחודש”. (ציטוט מהמאמר)
    אממממ… טוב, זה סביר בהחלט אם מתרחצים פעם בשבוע או מחליפים מלבושים פעם בשבוע.
    הזבובים והחולדות משוק מחנה יהודה הסמוך עלולים להגיע במהרה.
    יש להוסיף סעיף הוצאה נוסף בגין הדברת חולדות וזבובים.
    ולהפחית את ההוצאה על מים למקלחת.

  38. מעניין שרוב (כל?) המגיבים התייחסו לתקציב העצמות היבשות של הסולידית כמינימום שאפשר לשאוף אליו. אפשר לרדת מזה בהרבה – דירת חדר בראש פינה, טרמפים, ליקוט מזון…
    אני באופן אישי מכיר כמה אנשים שחיים מבחירה מ- 1000-2000 ש”ח לחודש – בלי בית בכלל, חיים בכל מיני זולות ואצל חברים\משפחה, טרמפים. וחיים טוב מאוד, אגב.
    כדאי לדעת שזה קיים

    • בנוחות

      1000 ש”ח לחודש?? הא! אני מכיר מישהו שחי על עשרה שקלים בחודש, בבור מלא בוץ, ואוכל רק בסופי שבוע.

  39. יש לי נקודה שתיראה אולי שולית בהתחלה אבל אני חושב שהיא מלמדת הרבה על החזון שאת מציעה לנו כאן. אני מכיר את הבניין שמצאת לצורך הדוגמה, וגם אם דירת חדר שם אכן מוצעת ב-1500 ש”ח לחודש כולל ארנונה (מחירים של לפני עשור), הרי שהחיים שלך שם כנראה שיהיו עגומים. הדירות במבנה הזה הן חשוכות ואטומות, לזכרוני אין שם מעליות, ומגרש החנייה המוזנח מאחור משמש משתנה להומלסים ומחששה לטינאיג’רים. ברדיוס הקרוב אין גינה ציבורית, אין ירוק בעיניים ואין אוויר צח. מה שכן יש זה שכנים חרדים שאינם מגלים סובלנות לשונה מהם. המשפחות שלי ושל אשתי נולדו ברחובות הסמוכים, ומי שלא ברח בזמן גורש באלימות פיזית ומילולית כשהשכונה התחילה להתחרד בשנות השישים והשבעים. אז בהצלחה אם בא לך לדבר בטלפון ברחוב בשבת, או לשמוע מוזיקה בחדר הצפוף שלך. השכנים לא ייראו זאת בעין יפה, אני מבטיח. גן סאקר הנפלא (היית בו לאחרונה?!) נמצא במרחק של עשרים דקות הליכה, מרבית מקומות הבילוי והתרבות של העיר הלא-חרדית , למעט מחנה-יהודה, נמצאים כחצי שעה לפחות של הליכה וחצי מהזמן בנסיעה באוטובוסים. לא בדיוק ליבה הפועם של ירושלים, אולי הטחול שלה.

    וזה רלוונטי כי זה החזון שלך בעיניי דורש לחיות חיים לא מלאים, לא מסעירים כמו שיכולים היו להיות. הצמצום הכלכלי מביא איתו צמצום של החוויה התרבותית שחיים בעיר גדולה כמו ירושלים יכולים לספק. לשבת שיכור על הבר במחנה יהודה עולה כסף, אבל שם תוכל להכיר את החברה הבאה שלך. לראות הצגה טובה, סרט חדש, לאכול מנה נהדרת במסעדה וללכת לישון שבע ומרוצה מהחיים, הכל עולה כסף אבל מספק עושר של הוויה בתמורה. מכאן ועד לטוס כל חודש לקנות ארמאני אורגינאל במילאנו הדרך עוד ארוכה. ובתקציב שלך וברעיונות החיסכון שלך מובטח לי קיום עגום בדירה קטנה מאד ללא מרפסת ועם חלונות קטנים, דרכם אני יכול לשמוע את האוטבוסים נוסעים למטה ברחוב הנביאים ולנשום את האגזוז שלהם. האם זה שווה כדי לצאת לעצמאות כלכלית מוקדם ככל האפשר? לא יודע…

    • מושמושי

      שחר – זה המרחק בין תאוריה לפרקטיקה וזה תאור מדוייק של האזור שאני זוכר ממגורי בים. איכשהוא לגור. ברחביה או בגבעה הצרפתית עם שותפים יותר אטרקטיבי:-)

    • צרכן נבון

      מסכים לגמרי עם שחר!
      החיים שהסולידית תיארה כאן הם עגומים ומסריחים. אני מקבל צמרמורת רק מלחשוב על לנשום את האוויר המזוהם שיש שם. שלא לדבר על החרדים, ההומלסים, הזבל… אני לא הייתי קורא לזה חיים – זה קיום בלבד!
      לדעתי, אם כל הכבוד להגעה לעצמאות כלכלית, עדיף לעכב אותה עוד שנה-שנתיים-שלוש מאשר לחיות בחור עכברושים מטונף 5 שנים. צריך גם לדעת לחיות.

    • אוסיף שאני לא רואה תענוג גדול “לפרוש” בגיל 30 בלי משפחה וילדים, לחיות על המינימום האפשרי בחור מזוהם ולבזבז את הימים בהכנת משחת שיניים.

      אני מעדיף לעבוד מהבוקר עד הערב, אבל לפחות שתהיה לי יכולת כלכלית לטוס לחו”ל פעמיים בשנה, לצאת בסופי שבוע לאירועי תרבות ולחיות בדירה נעימה עם מרפסת גדולה.

  40. מעניין מאוד. נהניתי לקרוא!
    כמה שאלות והערות:

    1. למה החישוב שלך הוא ל-300 חודשים (25 שנים)? בהנחה שמדובר באדם כבן 30, התחשיב הזה מביא אותו עד גיל 55. מה ההיגיון בתחשיב כזה? מה אמור לקרות בגיל 55? (זה אפילו לא גיל הפרישה לפנסיה עפ”י חוק)

    2. למה התקציב לבלת”ם חופף לתקציב ההפשרשה לפנסיה? זה מתקשר לשאלה הראשונה – איך אותו אדם אמור לכלכל עצמו בגיל הפנסיה? (צריך לזכור שתקציב העצמות הישבות יגדל ככל שמתבגרים בגלל האינפלציה ומכיוון שהוצאות הבריאות תופחות).

    3. אני חושב שהתקציב הזה אופטימי ולא משכלל את כל השיקולים. ביטוח בריאות בסיסי משמעו שתצטרכי להוציא בשוטף לא מעט כסף. בין אם מדובר בתשלום פר ביקור אצל רופא ובין אם הוצאות אישפוז אחת לכמה שנים (תאונה, פציעה, או אפילו טיפול שגרתי כמו הסרת תוספתן או טיפול שורש). אגב, בהחלט החמצת את נושא רפואת השיניים שלא מכוסה.
    בהקשר זה – גם תקציב הבלת”ם שלך (200 ש”ח) קטן באופן מדאיג.

    4. לגבי ההיערכות לתרחישי קיצון (קריסת המערכת הפיננסית, סתם משבר כלכלי, ברבורים שחורים) – אם המערכת הפיננסית תקרוס, מה תועיל לך הכנסה הונית מהשקעה בבורסה או ממניות מחלקות דיבידנד? כמובן שנכסי נדל”ן ומניות ישראליות פגיעים במקרה של מלחמה. לכן, תקציב העצמות היבשות נראה בעיני כלי טוב כדי לגבש מדיניות חיסכון, אבל הדוגמאות שהבאת לא מהוות אסטרטגיה אמיתית להישרדות כלכלית אחרי משבר קשה?

    • התשובה לכל מה ששאלת היא שהכסף צובר ריבית דריבית.
      יוצאים מנקודת הנחה שתקבל בהשקעה פסיבית נבונה כ4% בשנה רווח ריאלי על השקעותיך. כך בעצם אותו שווי כסף נשמר לך גם כשתגיע לגיל 67.. עלות הקיום שלך שווה או קטנה מהרווח שלך בשוק ההון.

  41. בהחלט מאמר הנחמד אבל אין התייחסות לאינפלציה על פני זמן.
    הערך הראלי של 900 אלף ש”ח היום לא יהיה שווה לזה בעוד 15-20 שנה נניח.
    לדעתי יש לקחת גם את סעיף האינפלציה בחשבון למי שרוצה לפרוש מוקדם.
    בלי קשר לביצועים של שוק ההון או לפחות להניח ריבית ריאלית נמוכה מאוד,
    כדי שלא יקרה מצב שהגעתם לגיל 80 -70 ונגמר הכסף

  42. חדר בדירת שותפים תמיד יותר זול מדירת חדר.
    יש עשרות חוות בארץ שאפשר לקבל בהן מחיה תמורת כ-5 שעות עבודה ליום.
    וכשממש אין כסף – גרים במשפחות ובחמולות. ככה זה בארצות באמת עניות.
    ובחיפה אפשר לשכור חדר בדירת שותפים בכ-1000, ואם גרים במרכז הכרמל אפשר להנות גם מחיי תרבות בילוי וטבע במרחק הליכה או נסיעת כרמלית – כולל הגעה לשוק.

  43. ושוב, כרגיל, הקוראים מתמקדים רק בתפל ואפילו לא טיפה בעיקר- “זה לא בסדר, וזה לא הגיוני, וככה אני לא מוכן לחיות…”
    אתם לא מבינים שאלה רק דוגמאות, בשביל שתפתחו קצת את הראש?

    דורין היקרה, הפוסט שלך, כרגיל, מעשיר, מלמד, נותן השראה ונותן מוטיבציה.
    שלחתי גם את בת הזוג שתקרא אותו (אנחנו שני ילדים בני 22 תמימים ומאוהבים שמקווים לצאת לעצמאות כלכלית ביחד).

    אני אישית לא מסכים איתך, כמובן, לגבי התקציבים 😉 ברור לי שבשביל הצרכים והרצונות שלי המספרים יהיו אחרים לגמרי.
    אבל כמו שאמרתי, את נותנת השראה ומוטיבציה, ויותר מזה- בזכות הפוסט הזה הבנתי עד כמה זה אפשרי. זה כבר לא דיבורים בשמים, זה ממשי ומוחשי עם מספרים מול העיניים.

    פוסט חזק מאוד. תודה לך, את עושה עבודת קודש, בבקשה המשיכי.

    אריאל.

  44. מצויין אריאל. תגובה נהדרת. אני מצטרף בחום.
    אני קורא את הבלוג בחודש חודשיים האחרונים ומקבל השראה בערימות. ערימות של זהב. תודה!

  45. danielkleingo

    לא אריאל, אני לא מבין שזה “דוגמאות לפתוח את הראש”.
    `
    אנשים מחפשים קונקרטי ולא תרגילים מחשבתיים. אם היא מציגה כאן 3,000 ויותר מציאותי 4,000 אז היא טועה ביגטיים (ככלכלנית על אחת כמה וכמה). זה מצטבר לכדי חירטוט וזו הבעיה. אתה מדבר כאן כאילו שאנשים מפונקים “לא מוכן לחיות” אבל הביאו דוגמאות קונקרטיות לחיים אומללים במיוחד – לגור עם חולדות ומקקים וללבוש סהכ 1 ק”ג בגדים (כולל מעיל שמיכות מצעים וכו וגם בחורף). במצב כזה כבר עדיף לוותר על 1,500 שכירות ולגור באוהל בגינה 🙂 (been there done that)
    `
    אני חי חיים “מינימליים” כאלה כבר 10 שנים ודי טוב. בהרבה דברים אני לוקח את זה צעד קדימה ומלקט ירק ופרי בחוץ. מקמבן עם הסוחרים בשוק סחורה סוג ג’ *בחינם* (אחלה עוגת תפוע). וגם 10 ק”מ אסע באופניים ולא באוטובוס (תזכורת כולל חזור זה 20 קמ).
    `
    אבל הרבה דברים כאן הם פיקציה פרועה. ברגע שיש לך מחוייבות מינימלית כלשהי לגורם חיצוני כלשהו (עבודה לקוח ספק בנק מס-הכנסה וכו) אתה חייב אינטרנט זמין ומחשב וסלולרי. זה לא פינוק – אלה דברים שהייתי שמח להפטר מהם.. ולרוץ כל היום בשדות.. ואני גם אבחר בהכי מינימלי שיש: סמארטפון ישן יד שניה 500 שח ומחשב קופסה פושטי 1000 שח ומסך יד שניה 200 שח. נכון מינימלי? אחלה רק שכל חבילת ה – 1700 שח הזו מתקלקלת פעם בשנתיים (בייחוד אם זה יד שניה). ואם אתה מתכנן לעבוד בספריה אז תצטרך איזה נייד שזה כבר מקפיץ את החבילה ל 2700 שח. בסהכ ביחד עם אינטרנט סופר זול או דרך חברת הסלולר (נגיד 30 שח לחודש) זה יוצא 150-300 שח לחודש. קולט איזה הוצאה זו ? זה מהווה 10% מהסל הוצאה קבועה וודאית (לא בלתם) – איך אפשר להשמיט דבר כזה ? אם בכל זאת תרצה לעבוד בספריה בחינם נגיד 4 שעות תצטרך להתקלח ולהתלבש (אחרת פשוט לא יכניסו אותך) להכין מזון ושתיה ועוד – אלו הוצאות נוספות. מה שנראה כזניח בתדירות מספקת הולך ותופח..
    `
    הדברים האלה נמשכים. כי אם למרות שטחנת סובין גריסים קוואקר ועדשים נתקעת (לא עלינו) בעצירות – התרופה אינה בסל הבריאות ותצטרך לשלם 60 שח. אם חלית באלרגיה (לא עלינו) ואין תור לרופא או סופש או חגים תצטרך לשלם 40 שח לתרופות אלרגיה OTC (ללא מרשם). בהתחשב בעובדה ש-30% מהזמן זה ערב חג או חג או ערב שבת או יום שבת – בהם רופא המשפחה אינו עובד – זה ממש ממש מממש לא כזה נדיר. כולנו חייבים OTC והם עולים הרבה. אם יש לך קשקשים סבוריאה פריחות פצעונים ועוד (דבר שיש ל-50% מהאוכלוסיה) ואף אחד מהפתרונות הזולים והטבעיים לא עובדים – תצטרך להוציא עוד ועוד ועוד. ועוד ועוד ועוד ועוד……

  46. danielkleingo

    לי *אין* בעיה לשרוד עם מקלחת קרה פעם בחודש וסט אחד של בגדים ופריחה אדומה על הפנים (זה עובר אחרי שבועיים ביגדיל) 🙂 אבל בספק אם יתנו לי לעלות לאוטובוס (כבר אמרנו שהכל מנסיון?).

    אם זה היה תלוי בי הייתי מדליק מדורה קטנה להרתיח מים או לבשל תפוא, למה שאני אשלם על חשמל מה אני פרייאר? יש ענפים יבשים למכביר וגפרורים זה כלום כסף וזה אפילו די מגניב וכיף. אבל אלא אם אתה גר ביישוב כפרי (שזה ממש מיעוט מהאוכלוסיה) זה פשוט לא אפשרי. אתה לא יכול להדליק מדורה בבית או בכניסה לבניין… וזה לא סיפור פיקטיבי ניסיתי..

    שורה תחתונה: עבור רוב מוחלט של האוכלוסיה ההוצאות האלה כלל וכלל אינן בלתם ומסתכמות בעוד 200 שקלים בחודש.

    ——————————————————————————–

    אם הסולידית בעצמה בשיא הצניעות הגיעה בימינו לסל הוצאות של 3600 וזה עוד כשהיא חיה עם בנזוג (מתחלקים בהוצאות ובמשימות וקל להתייעל) תאר לך מה צריך מישהו שחי טיפטיפונת יותר – נגיד צריך מקלחת חמה פעם בשבוע + לבד. אז זה קופץ ל 4500 שח. שזה 125%. אז הכל פקה פקה.

    חייב לציין שלפני 10 שנים כל הסיפור הזה כן היה אפשרי ואפילו די כיפי (מנסיון) – אז היה 3500 שח שכר מינימום על 2000 שח הוצאות. היום זה שכר מינימום 5000 שח על 4500 שח הוצאות. זה תקף גם לשכר הממוצע (ורובינו הרי ממוצעים או חציוניים לא? 😉 ) שהיה 7,500 ובימינו הוא 9,500. אני אומר הכל מנסיון, תקראו טוב טוב –

    ************** גרתי בדירת חדר בלב ת”א ברוטשילד ב 1400 שח סוכר עלה 2 שח חלב ולחם 4 שח והיה אפשר לחיות כמו מלך *************

    ——-> זה מעלה בעיה קריטית: מתכנן הוצאות של 3,000 שח לעוד 10 שנים? לך תחפש את החברים שלך… אתה הולך להדפק ביגטיים….. כל חישובי הריבית והאינפלציה והקרן ונתוני הלמס על הוצאות משק הבית וסל צריכה ממוצע אפשר לזרוק לזבל… בשורה התחתונה הזינוק בהוצאות אינו משתווה לעליה בהכנסות. המודל הזה קורס. ולכן עושה כאן עוול לקונספט “החיים המינימלים בחופש מוחלט” – שאני כמובן בעדו.

    סוציאליסטים וקפיטליסטים ייגררו למלחמת אידיאולוגיות מגוכחת ויאשימו אחד את השני – בזמן שישראל פשוט מושחתת בלי קשר לשיטה הכלכלית. ברוב מדינות המערב אפשר עדיין ליישם את המודל הזה וממש בכיף. אפשר גם לגור בשכונות קרוואנים או צריף מעץ בסמוך לערים. האופציה היחידה כרגע בישראל היא לגור ביישוב מרוחק שזה מגניב וכיף אבל אין שם ספריה ואינטרנט חינם וסופרפארם והמכולת שם לא יותר זולה – לחם וחלב ועולים אותו דבר – רק נדפקת – אין שם שוק בסוף יום…

    • danielkleingo

      סליחה הפנו את תשומת ליבי לכך שטעיתי, הסולידית הדגימה הוצאות של 3800 שח לחודש ב-2014 או משהו כזה, ובהנחה שהיא לא התייעלה הרבה והמדינה לא נהייתה זולה במיוחד ייתכן שכיום ב-2017 הסכום הזה ‘יזנק’ ל-4000 שח עם בנזוג. זה השערות באוויר, אולי ההוצאות שפירטה כוללות גם על העסק, ובכל מקרה לא מעניין אותי רק עוד 200 שח, זה באמת התעסקות *במודל* ובתמונה הגדולה ובקונספט.

      הבעיה שהתוספות המצטברות מגיעות ל-1000 שח וזה עושה את כל ההבדל. זה כבר לא קטנוניות. זה מפיל הכל ופוגם במוטיבציה להתייעלות.

      זוגיות בלי ילדים היא המפתח להכל.

      2 חדרים לזוג עולה פי 1.5 מאשר חדר 1 לרווק. זוג מתחלק בשכירות (וכן בתשלומי ועד וארנונה שאינם תלויים בצריכה האישית) אז בעצם משלמים 75% מסל בסיסי כלשהו, בהשוואה למה שהיו משלמים אילו היו גרים לבד. בנוסף כל דבר שעושים אותו להרבה אנשים בבת אחת אפשר להשיג בו התייעלות רצינית. משער שהם רוכשים מצעים במשותף וגם מכבסים אותם במשותף – ולא כ’א ישן במיטתו ומכבס את מצעי היחיד שלו 😉 זה לא ברמה האישית לקחנו זוג באופן כללי.

      פועל יוצא של המגורים בזוג הוא שסהכ משתמשים ביותר דברים: מתקלחים פי 2 (לרוב.. לפעמים מתקלחים ביחד 😉 ), אוכלים פי 2, וכיוב. אבל מנגד כל ההוצאות מתחלקות יותר ביעילות. קל לראות את זה באוכל: אפשר לקנות כמות גדולה יותר עם בלאי נמוך יותר (בייחוד במוצרים שנוטים להתקלקל), לבשל או לאפות באותה צריכת חשמל (כמות גדולה יותר; צריכת החשמל אינה ביחס ישיר לכמות המזון המחומם), לאחסון במקפיא גדול יותר, עם צריכת חשמל יעילה יותר, ושני בני הזוג מתיישבים לאכול הם מפעילים מנורה אחת שעלותה מתחלקת ביניהם.

      זה כבר מייצר פרמיה דו-ספרתית על חלק הארי של ההוצאות. כמובן ילדים מייקר את הכל בלי לייצר הכנסות. וגם רווקים כאמור. בקיצור יש מצב בסיסי אישי מיוחד שנותן פרמיה של 20%-30% אז באמת “אי אפשר לדבר על זה”.

      מי שרוצה למדל את הקונספט עבור בודדים או משפחה קטנה או אפילו תוספת של דג זהב לצורך העניין צריך לבדוק היטב, ולא לשלוף הוצאות משוערות על דירות משוערות וחשבונות משוערים עם אוכל דגים משוער. קל לראות שדיור וחשבונות זה 60% מההוצאות לפחות, ותוספת של 20%-30% זה לא עניין של מה בכך.

      “אילו הייתי חיה בגפי אני מעריכה שהוצאותיי הכוללות לא היו גבוהות בהרבה”- שגוי.

      ואין כאן התעסקות בחיים האישיים של כותבת הבלוג או בהתפלקויות קטנות (פעם אחר פעם הדגשתי כאן את המודל הכללי – וגם כשדיברתי על זוג זה היה “זוג כללי”).

השאר תגובה