המצב שאני מייצרת בכוח הוא השקעה בחברות שנמצאות בחזית המהפכה התעשייתית הרביעית. אני מעוניינת להחזיק בהן ישירות, בשיעורים משמעותיים, כדי לקצור דיבידנדים ועליית ערך לאורך זמן, וכדי לגדר את עצמי ואת משפחתי עוד בחיי. It so happens שהחברות הללו קבעו את מושבן בארה"ב מה שהופך אותן לנכסים in-situ שחייבים במס עיזבון. לכן אני אשלוף כאן את קלישאת "אל תאפשר לזנב המס לכשכש בכלב" ואטען שמכיוון שאני צופה גדולות ונצורות לחברות הללו , הסיכוי שהשקעה בהן מייצרת ליורשיי מצדיק את הסיכון של חשיפה למס עיזבון בטווח הארוך
אני לגמרי מקבלת את הטיעון הזה. אבל לדעתי הוא לא מחזיק מים ואני אסביר.
אם הבנתי נכון מהמאמרים שאת מפרסמת (כן כן, אני עוקבת ונהנית מאוד מקריאתם, גם אם לא תמיד אני מסכימה) את לא טוענת שבחירת המניות הספיציפית שלך תייצר תשואה כוללת גבוהה יותר מהחלופה שקרן סל אירית עם מאפיינים דומים תייצר (לדוגמא כזו שעוקבת אחרי מדד S&P500 או נסדק 100).
הבחירה דווקא במניות דיבידנד ולא בקרן הסל הפשוטה (שאולי כוללת גם מניות שאינן מניות דיבידנד או לחילופין גם מניות שלא היית בוחרת בעצמך) היא רק, או לפחות בעיקר, על מנת לייצר דיבידנד עקבי ועולה, שהוא חשוב לך מבחינה פסיכולוגית.
אני מבינה ומקבלת את הצורך הפסיכולוגי בדיבידנדים כתזרים עקבי ועולה (ופחות תנודתי משוק ההון). ולכן אני לא טוענת שאת צריכה לוותר על הצורך הפסיכולוגי הזה.
אני כן טוענת שיש קרנות סל איריות (כדוגמת אלו שהצגתי למשל) שמחלקות דיבידנד, רק שהוא קצת יותר קטן.
לכן בסופו של יום ההבדל
בסיכויי ההשקעה, עם סיכון ליורשייך או בלי סיכון ליורשייך, הוא לא גדול. ומכאן שבסיטואציה כזו הזנב ממש לא מכשכש בכלב. אלא יש לך טווס עם זנב עצום שהופך לעיקר ההבדל בין שני סוגי ההשקעות.
שימי לב שביטוח חיים זה מענה חירום וזמני רק לתרחיש שבו אסיים את הגלגול הנוכחי ב-20 השנים הקרובות.
שימי לב שעיקר הבעיה שלך היא לא מימון הביטוח ב- 20 השנים הקרובות. אלא שתי בעיות אחרות:
1. בשנים לפני שאת מתכננת ״להעביר את המניות הלאה״ את מייצרת קושי בקבלת הירושה עד להחלטת ה- IRS על גובה המס ואישור קבלת התשלום על המס. זה לא רק לחכות לאישור שלא צריך לשלם מס. זה תהליך הרבה יותר ארוך:
לקחת גם בחשבון, שזה יכניס את הילדים הקטינים לסאגה של לפחות שנתיים עם ה IRS עד שייזכו לראות דולר מהחשבון.
את באמת רוצה לגרום ליורשייך להתמודד (אולי שנים) עם ה- IRS עד שיוכלו בכלל לראות את הכסף? (כולל כל עלויות הטיפול בזה - רואה חשבון? עורך דין?)
וזה בנוסף לזמן שייקח לעבור את משוכת הביטוח (בהנחה שהיורשים יהיו חייבים לקבל קודם את כספי הביטוח בשביל לשלם את המס).
2. המימון ב- 20-30 השנים שאחרי גיל 60. כל עוד לא תעברי ל- plan B שלך (להעביר את המניות לילדים) עלות הביטוח אחרי גיל 60 היא גבוהה. כך שאת גם משלמת הרבה כסף על התענוג המפוקפק הזה, ועדיין כמובן חוזרת לבעיה מספר 1 למעלה.
3. לא ברור לי מה בדיוק התכנון שלך. איזה חלק את מתכננת להעביר ואיזה חלק להשאיר ברשותך. כפי שציינתי קודם, בהנחה שאת לא מתכננת להיות תלויה בחסדי ילדייך, ובהנחה שעדיין תזדקקי לתקציב ראוי שיחזיק אותך (ואת בעלך) עד יומכם האחרון, אתם תצטרכו תקציב מתאים. האם פתאום מגיל 60 ועד יום מותך את כבר לא תזדקקי פסיכולוגית לתזרים עקבי ועולה שיספק אותך עד יום מותך? אם כן, הרי שעדיין תזדקקי לסכומים לא מבוטלים שיהיו תחת שמך. כך ש- plan B שלך הוא טוב רק לחלק מסוים מהסכום. אבל לא באמת פותר לך את הבעיה.
הטענה שלי פשוטה. אנשים בני 25 צריכים כסף שאנשים בני 60 יכולים לוותר עליו. אני צופה שהשווי שלי בגיל 60 יהיה עמוק לתוך השמונה ספרות ויכסה את כל צרכיי (יותר מפעם אחת). אין שום סיבה, ואני מאמינה גם שזה לא בריא לדינמיקה המשפחתית, שילדים יחכו בכיליון עיניים שאבא ואמא אינם כדי לקבל את הכסף. היופי במניות דיבידנד בשונה נניח מאגרות חוב הוא שיש גם עליית ערך בצדן. את אותן מניות שחשופות למס עיזבון אני מתכוונת לתת במתנה ליורשים צעירים יותר עם סיכויים נמוכים בהרבה למות בטווח קצר. כך החבות במס עיזבון נדחית לדור הבא.
אנחנו עכשיו נמצאים במקום שבו תהיי (לדברייך) בגיל 60. אמנם עדיין לא הגענו לגיל 60 אבל אנחנו הרבה הרבה יותר קרובים לשם ממך.
וכן, גם אצלנו הסכום הקיים הוא עמוק לתוך ה- 8 ספרות.
וכן, גם אנחנו לא מתכננים שהילדים יחכו בכיליון עיניים שאבא ואמא ילכו בשביל לקבל את הכסף, וחלק משמעותי יחולק ״ביד חמה״ (ועל כך כבר כתבתי אצלך בפורום לא מעט פעמים).
אבל…
1. תופתעי, אבל אנשים בגיל 60 הם לא חצי רגל בקבר. להיפך. סיכוי טוב שהתקציב שתצטרכי בגיל 60 לא יפול בהרבה ממה שאת צורכת כיום (גם אם זה נראה לך כך עכשיו) אולי אפילו להיפך. פשוט ההוצאות ישתנו. אולי יותר על בריאות, אולי יותר על נוחות. אפילו ההוצאות על הילדים לא תמיד יורדות (אלא אם את מחליטה בחדות להפסיק כל עזרה לילדים/טיפול בילדים/קידום הילדים, ואיכשהו ממה שאת כותבת אני די בטוחה שזה לא יהיה המצב…). אז כמו שבגיל 20-30 לא חשבת שאולי תזדקקי/תרצי תקציב חודשי גבוה יותר מהסכומים הזעומים שהוצאת, כך לא הייתי מתכננת 20 שנה קדימה במחשבה שהתקציב שתזדקקי לו פתאום ירד. לפחות מהנסיון שלי (לפחות בינתיים - אנחנו בשנות החמישים שלנו…) זה לא קרה.
2. אני רוצה להחליט כמה נכון ומתי נכון להעביר את הכספים הללו לילדים ולא חושבת שזה נכון שמשהו חיצוני (כמו פחד ממוות פתאומי ומס ירושה) יחליט את זה עבורי... למשל אצלנו החלטנו על עזרה ברכישת דירה לכל ילד, והחלטנו שנוח לנו להעביר את הכסף כאשר הילדים יהיו מוכנים/ירצו לרכוש דירה (להשקעה או למגורים - לבחירתם). זה עדיין לא קרה, והאמת, קשה לי לראות את זה קורה בקרוב, ולא בטוח שזה יקרה לפני שנגיע לגיל 60 (בטח לא עם כל הילדים). מה גם, שגם אחרי העזרה הזו עוד יהיה סכום משמעותי מאוד שיהיה מיועד להורשה/עזרה בעתיד. אבל אנחנו ממש לא נרצה להעביר את זה בגיל כל כך צעיר. גם כי אולי זה יכול להזיק להם, וגם כי אולי זה לא יתאים מבחינת בני זוג עתידיים.
).
