- הצטרף ב
- 23/1/15
- הודעות
- 1,522
- דירוג
- 6,649
אוקי, אני מעריכה את הפוש-באק כי זה מחדד את המחשבה שלי.עושים ביטוח כאשר חושבים שהמשפחה תזדקק לסכום הביטוח (במקרה של מוות). עושים את זה בלית ברירה, ומשלמים על זה בעלות מסוימת.
מה שאת עושה זה מייצרת בכוח מצב שבו המשפחה שלך (אולי) תזדקק לסכום הביטוח הזה.
לכן מראש להשקיע בצורה כזו (כשאת בקלות יכולה להשקיע בצורה אחרת) שתגרום לצורך בביטוח… לא נשמעת לי הגיונית.
המצב שאני מייצרת בכוח הוא השקעה בחברות שנמצאות בחזית המהפכה התעשייתית הרביעית. אני מעוניינת להחזיק בהן ישירות, בשיעורים משמעותיים, כדי לקצור דיבידנדים ועליית ערך לאורך זמן, וכדי לגדר את עצמי ואת משפחתי עוד בחיי. It so happens שהחברות הללו קבעו את מושבן בארה"ב מה שהופך אותן לנכסים in-situ שחייבים במס עיזבון. לכן אני אשלוף כאן את קלישאת "אל תאפשר לזנב המס לכשכש בכלב" ואטען שמכיוון שאני צופה גדולות ונצורות לחברות הללו , הסיכוי שהשקעה בהן מייצרת ליורשיי מצדיק את הסיכון של חשיפה למס עיזבון בטווח הארוך. שימי לב שביטוח חיים זה מענה חירום וזמני רק לתרחיש שבו אסיים את הגלגול הנוכחי ב-20 השנים הקרובות.
הטענה שלי פשוטה. אנשים בני 25 צריכים כסף שאנשים בני 60 יכולים לוותר עליו. אני צופה שהשווי שלי בגיל 60 יהיה עמוק לתוך השמונה ספרות ויכסה את כל צרכיי (יותר מפעם אחת). אין שום סיבה, ואני מאמינה גם שזה לא בריא לדינמיקה המשפחתית, שילדים יחכו בכיליון עיניים שאבא ואמא אינם כדי לקבל את הכסף. היופי במניות דיבידנד בשונה נניח מאגרות חוב הוא שיש גם עליית ערך בצדן. את אותן מניות שחשופות למס עיזבון אני מתכוונת לתת במתנה ליורשים צעירים יותר עם סיכויים נמוכים בהרבה למות בטווח קצר. כך החבות במס עיזבון נדחית לדור הבא.אם אני מבינה נכון הבחירה שלך במניות אמריקניות המחלקות דיבידנד זה בשביל לייצר תזרים שישמש כקצבה נוחה, שנכנסת אוטומטית לחשבון, שבה משתמשים בכל שנות הפרישה. מה הרעיון להעביר אותן בזמן שעדיין זקוקים לקצבה? במיוחד בגיל זקנה כאשר הצורך הזה, בתקציב קבוע ובטוח יחסית, גדול עוד יותר.