נהנתי לקרוא את התגובות פה. תודה
@Razor על ההקפצה
מה זה פרש באמת לשיטתי:
א. זה מישהו שלא עובד בכלל, לא הרבה ולא קצת, גם לא פרילנס יום בשבוע בשביל הכיף (בתשלום)
בשביל להיות מסוגל להכריע מי עונה על הקריטריון הזה, תצטרך קודם להגדיר מה זו בכלל "עבודה".
אני מבין מדבריך שלעסוק בתחביב שמכניס לך כסף על הדרך מבחינתך זו עבודה לכל דבר.
אבל אם אעשה את זה בהתנדבות, או שאתרום כל שקל שיכנס לי לארגוני צדקה. אז זו כבר לא תהיה עבודה?
עוד דוגמה:
אם נולד לי תינוק והחלטתי להיות הורה "במשרה מלאה"? זו עבודה או לא עבודה?
הרי יכלתי לעבוד בעבודה משרדית משמימה כלשהי ולשלם בעזרתה לנני שתטפל בילד שלי במקומי. זה כניראה יהיה פחות שוחק ופחות מתיש מאשר לטפל בו בעצמי. אז למה זה נחשב עבודה אבל להיות הורה זו לא עבודה?
בשני המקרים יש לי ילד, ואני נדרש ל
עבוד כדי לגדל אותו. אני לא צריך לשהתינוק יפריש לי לקרן השתלמות כל חודש כדי שזו תחשב כעבודה.
באופן דומה:
לעבוד כדי שיהיה לי כסף לשלם על משלוח בוולט זו עבודה? ולבשל את האוכל שלי בעצמי זו לא עבודה?
לעבוד כדי שיהיה לי כסף לקנות בית זו עבודה? ולבנות את הבית שלי בעצמי זו לא עבודה?
לעבוד כדי שיהיה לי כסף לקנות אוטו זו עבודה? ללכת ברגל זו לא עבודה?
וכדומה...
שאל אדם חובש כיפה מה זו עבודה, כלומר מה אסור לו לעשות ביום מנוחה, ותקבל תשובה יצירתית למדי שונה לגמרי מהתפיסה שלך בנושא.
בסופו של דבר,
אי אפשר לחיות בלי לעבוד. השאיפה שלך צריכה להיות
לעבוד עד יום מותך.
אתה צריך לעבוד כדי שיהיה לך מה לאכול (או שתעבוד על לבשל אותו בעצמך, או שתעבוד כדי להרוויח כסף שאיתו תקנה אוכל), כדי שיהיה לך איפה לגור, כדי שיהיו לך ילדים, ותחביבים ומערכות יחסים, ובכלל כדי שתהיה משמעות לחיים שלך ושתהיה איזושהי סיבה לחיות אותם.
עצמאות כלכלית מהבחינה הזו היא בסך הכל היכולת להתסכל מעבר לפריזמה של השכר החודשי והכרטיס תןביס ולראות מה אנחנו מרוויחים (או מפסידים) מהעבודה שלנו מבחינת הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, הפיתוח של הידע והמיומניות שלנו, מערכות היחסים עם אנשים שחשובים לנו וכו'.