אני לא מכיר אנשים שחושבים לטווח ארוך והם אינם מחוייבים או אחראים ברמה מסויימת, אני מניח שחלק מהחשיבה לטווח ארוך נובע מהרצון לקחת אחריות על ההתנהלות האישית.
אין לי מושג בנושא הנ"ל, את נכנסת לוויכוח שפסיכולוגים וסוציולוגים רבים ביניהם כבר שנים על הנושא "השפעות סביבה אל מול תורשה"
לא בהכרח, אבל כן יש קשר (לפי דעתי) בין מופנמות לטווח ארוך. בדרך כלל מופנמים משקיעים מחשבה רבה בתכנון העתיד.
לא מצליחה להבין למה זה יכול להיות נכון.
שימי לב שאת מדברת על עצמך פה, את יכולה להיות היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל.
), בדרך כלל אני מוצא סוג של קורלציה בין מופנמות לתכנון לטווח ארוך. בעוד שאנשים מוחצניים (שוב לפחות בסביבתי) מגלים אפס רצון לתכנון לטווח ארוך או לפחות אני אינני מבחין בכך.אני ממש לא בטוח בכך, כי הגישה שלי לעבודה די שונה מזה. אני מנהל די מופנם ואת לא תשמעי אותי בישיבות, אבל אני נותן לתוצאות בשטח לדבר בשבילי. אני חושב שכל גישה ניהולית מתאימה לסביבה שונה, ולכן ההשוואה הכללית היא אינה רלוונטית.
זו לא תבונה של ילד.
ועדיין ממשיכים לפמפם לנו "ישראל מתייבשת", כשרוב משק המים אם לא כולו בכלל על "אוסמוזה הפוכה" ולא בשאיבה.
גם אתה.
מסכים איתך
גם אני. ובעלי מופנם שלא חשב על טווח ארוך (עכשיו זה משתנה).
מחויבות ואחריות הן אמצעים על מנת להשיג מטרות מסוימות, בתכל'ס אף אחד לא רוצה להיות מחויב לכלום או אחראי לכלום פר סה.
לדעתי זה 100% חינוך מגיל צעיר כי לכל ילד יש פוטנציאל להיות ממושמעים ורציונליים, אבל מרגע שמישהו למד והפנים, קשה מאוד לשנות יותר מאוחר ו"תקועים" עם מה שיש ברמה זו או אחרת. מישהו פזרן לא באמת יהפוך את עורו ויהיה חסכן, מקסימום יתמתן קצת.
לא חושב שיש קשר.
אין לזה שום חסרונות בעולם שלנו, יש מספיק זמן לשבת ולחשוב על כמעט הכל. מקסימום מגיעים למסקנה שלקנות את היאכטה זה דווקא רעיון סבבה.
אני חושבת שלצמצם תכונת אופי של מוחצנות להעדפה לסמלי סטטוס (מה זה בכלל?) היא מאוד שטחית.
