בהמשך לפוסט שפרסמתי על הפסקת הלימודים בטכניון
קודם כל מודה על התגובות וארצה להרחיב לגבי המצב שלי בכללי בחיים ולקבל ייעוץ והכוונה
לפני שלושה שבועות הפסיקו לי את הלימודים בטכניון והיו לי שבועות קשים מבחינת התקפי חרדה.
אחד הדברים שהיו קשים לי הלימודים זה המגורים בבית
אתן רקע: בת 26, אמא שלי ואבא שלי אנשים עם בעיות נפשיות, אמא שלי מאובחנת עם דכאון והפרעות ולוקחת 3 כדורים פסיכיאטריים היא כל יום בוכה ורבה עם אבא שלי ומאיימת להתאבד כמה פעמים הזמנו לה אמבולנס כי היא איימה שתתאבד היא גם מאוד אובססיבית כלפיי, היא כל הזמן מתקשרת אליי גם כשהייתי בלימודים היא צלצלה אם בטעות חזרתי מאוחר מדי היא גם בלילות נכנסת לבדוק שאני במיטה ישנה כי היא מפחדת עליי מאוד יש לה הפרעות חרדה וOCD.
ואבא שלי אדם מאוד מתעלל נפשית ומתחשבן על כל דבר. זה לא פשוט לספר אבל זו האמת. אני אוהבת את ההורים שלי אבל לא יכולה לגור איתם יותר,זהו כלו כל הקיצים.בגילי זה כבר בלתי אפשרי במיוחד כשמדובר על בית קטן מאוד בלי פרטיות ועם הורים עם בעיות נפשיות שמשפיעות גם עליי
ההורים שלי אנשים מאוד בעייתיים שניהם עולים שניהם לא למדו ובקושי עובדים בעבודה נורמאלית ואני מרגישה שאני מאוד מושפעת מהם,כל החיים תמכתי בהם נפשית ולקחתי את אמא שלי לרופאים ופסיכיאטר וגם כל דבר בעברית הם צריכים עזרה כי הם לא יודעים עברית. כן אמא שלי מאוד רצתה שאלמד והלכתי ללימודים גם בשביל לעשות לה טוב על הלב אבל לא עבד.
לציין לפני הלימודים הייתי עובדת 12 שעות ובקושי בבית והיה לי שקט ושלווה, הייתי מרווייחה סביב ה7.5 8 נטו השכר הוא בערך 45 בשעה בממוצע
זה שהעיפו אותי מהטכניון גרם לי לחשוב שאולי כדאי לשים את הבריאות הנפשית קדימה, נשרפו 3 שנים אבל אולי זה בעצם סימן מהיקום שזה לא בשבילי. ומה שווה תואר אם אני שונאת את החיים שלי בכל רגע נתון ?
אני כרגע בצומת דרכים
אני לא רואה את עצמי ממשיכה את התואר במדעי המחשב במכללה או באופ, מסיבה שזה לא נותן לי בטחון תעסוקתי היום המצב על הפנים לג'וניורים ואין לי נסיון וזה גם משהו שהתעסקו בו בזמן הלימודים בטכניון וגם גרם לי לסטרס. ואני רוצה להפחית סטרס. וגם במידה ואמשיך אצטרך לגור בבית עוד שנתיים וחצי לפחות כי התואר הזה מאוד מאוד קשה ולא מאפשר עבודה במשרה מלאה. ומגורים בבית לא תורמים לי לבריאות הנפשית
בימים האחרונים קרו מקרים עם ההורים שבעצם החלטתי שעדיף שאעזוב את הבית, אני לא מסוגלת לסבול את הבכי של אמא שלי יותר ואני גם רוצה לחיות, השלוש שנים אחרונות היו קשות לי מאוד גם הקבלה לטכניון גם הלימודים וגם שהעיפו אותי. ממש סבלתי מכל רגע. תבינו 3 שנים לא התאמנתי ולא הצלחתי לחייך ולא נסעתי לשום מקום.מגיע לי גם לחיות כמו בן אדם
חשבתי לחזור לעבודה שעבדתי בה בשירות לקוחות, להרוויח 7-8 נטו בתור התחלה ומשם אפשר גם להתפתח למנהל צוות וכו'. ולא צריך תואר.. וגם יקבלו אותי בשמחה כי מאוד אהבו אותי.
אני גרה באזור חיפה ויש פה דירות שותפים ב2000 כולל חשבונות. אין לי רכב ואני די מסתפקת במועט ובעלת מוסר עבודה בכיף עובדת 12 שעות, אז השכר יספיק לי לשכירות אוכל ולחסוך קצת בצד. והכי חשוב אהיה עצמאית ובלי לחץ נפשי מההורים ובלי לשמוע את אמא שלי בוכה כל לילה ושואלת למה היא נולדה ושהיא רוצה למות. תבינו שזה מה שאני שומעת כבר 5! שנים ברציפות! המצב הנפשי שלי ברצפה בגלל זה וגם לי יש מחשבות אובדניות בגללה ואני גם התחלתי לקחת כדורים נוגדי חרדה בגלל כל המצב הנפשי שלי ונהייתה לי נשירה קיצוני בשיער.
לגבי לימודים, בעבודה שעבדתי בשירות לקוחות אפשר להתקדם ולהרוויח גם 10 בעתיד וכשעבדתי היו איתי כאלה שלומדים במקביל תעודה נניח חשבת שכר לימודי משאבי אנוש, ראיתי גם שיש לימודי תזונה שזה רק יומיים לימודים בשבוע ובזה יש בטחון תעסוקתי, וגם אם בעתיד אלמד ועבוד בו זמנית לפחות את ה4 כדי לשלם שכירות קצת אוכל ושכר לימוד. ואנשך שפתיים נניח שנתיים.אז גם יהיה לי כיאלו מקצוע כלשהו לבטחון..יש כל מיני קורסים שאפשר לעשות במקביל לעבודה.יש לי חסכונות גם בצד שיסיפיקו לי לשנה שכירות ואוכל קדימה אם חלילה שנה לא אוכל לעבוד.
אז מה אתם אומרים על התכנית שלי ? בגדול אני פשוט רוצה להיות אדם שמח נטול כדורים לחיות חיים רגילים לגמרי.אני מאמינה בעצמי שגם בלי תואר במדעי המחשב או כל מקצוע אחר אני יכוהל לחיות ברמת חיים יחסית סבירה מדי פעם לקנות לעצמי משהו שאני רוצה ולא בעוני כי סהכ יש לי 2 רגליים ידיים יש לי שכל ואני לא צריכה יותר מדי אני אדם צנוע לא יוצאת לחופשות ומסעדות וכו'.
אם יש למישהו איזה משהו שלא חשבתי עליו שיכול גם לפתח אותי תעסוקתית וגם לגרום לי לשקט נפשי אשמח לשמוע. בגדול אשמח לכל הערה והארה
קודם כל מודה על התגובות וארצה להרחיב לגבי המצב שלי בכללי בחיים ולקבל ייעוץ והכוונה
לפני שלושה שבועות הפסיקו לי את הלימודים בטכניון והיו לי שבועות קשים מבחינת התקפי חרדה.
אחד הדברים שהיו קשים לי הלימודים זה המגורים בבית
אתן רקע: בת 26, אמא שלי ואבא שלי אנשים עם בעיות נפשיות, אמא שלי מאובחנת עם דכאון והפרעות ולוקחת 3 כדורים פסיכיאטריים היא כל יום בוכה ורבה עם אבא שלי ומאיימת להתאבד כמה פעמים הזמנו לה אמבולנס כי היא איימה שתתאבד היא גם מאוד אובססיבית כלפיי, היא כל הזמן מתקשרת אליי גם כשהייתי בלימודים היא צלצלה אם בטעות חזרתי מאוחר מדי היא גם בלילות נכנסת לבדוק שאני במיטה ישנה כי היא מפחדת עליי מאוד יש לה הפרעות חרדה וOCD.
ואבא שלי אדם מאוד מתעלל נפשית ומתחשבן על כל דבר. זה לא פשוט לספר אבל זו האמת. אני אוהבת את ההורים שלי אבל לא יכולה לגור איתם יותר,זהו כלו כל הקיצים.בגילי זה כבר בלתי אפשרי במיוחד כשמדובר על בית קטן מאוד בלי פרטיות ועם הורים עם בעיות נפשיות שמשפיעות גם עליי
ההורים שלי אנשים מאוד בעייתיים שניהם עולים שניהם לא למדו ובקושי עובדים בעבודה נורמאלית ואני מרגישה שאני מאוד מושפעת מהם,כל החיים תמכתי בהם נפשית ולקחתי את אמא שלי לרופאים ופסיכיאטר וגם כל דבר בעברית הם צריכים עזרה כי הם לא יודעים עברית. כן אמא שלי מאוד רצתה שאלמד והלכתי ללימודים גם בשביל לעשות לה טוב על הלב אבל לא עבד.
לציין לפני הלימודים הייתי עובדת 12 שעות ובקושי בבית והיה לי שקט ושלווה, הייתי מרווייחה סביב ה7.5 8 נטו השכר הוא בערך 45 בשעה בממוצע
זה שהעיפו אותי מהטכניון גרם לי לחשוב שאולי כדאי לשים את הבריאות הנפשית קדימה, נשרפו 3 שנים אבל אולי זה בעצם סימן מהיקום שזה לא בשבילי. ומה שווה תואר אם אני שונאת את החיים שלי בכל רגע נתון ?
אני כרגע בצומת דרכים
אני לא רואה את עצמי ממשיכה את התואר במדעי המחשב במכללה או באופ, מסיבה שזה לא נותן לי בטחון תעסוקתי היום המצב על הפנים לג'וניורים ואין לי נסיון וזה גם משהו שהתעסקו בו בזמן הלימודים בטכניון וגם גרם לי לסטרס. ואני רוצה להפחית סטרס. וגם במידה ואמשיך אצטרך לגור בבית עוד שנתיים וחצי לפחות כי התואר הזה מאוד מאוד קשה ולא מאפשר עבודה במשרה מלאה. ומגורים בבית לא תורמים לי לבריאות הנפשית
בימים האחרונים קרו מקרים עם ההורים שבעצם החלטתי שעדיף שאעזוב את הבית, אני לא מסוגלת לסבול את הבכי של אמא שלי יותר ואני גם רוצה לחיות, השלוש שנים אחרונות היו קשות לי מאוד גם הקבלה לטכניון גם הלימודים וגם שהעיפו אותי. ממש סבלתי מכל רגע. תבינו 3 שנים לא התאמנתי ולא הצלחתי לחייך ולא נסעתי לשום מקום.מגיע לי גם לחיות כמו בן אדם
חשבתי לחזור לעבודה שעבדתי בה בשירות לקוחות, להרוויח 7-8 נטו בתור התחלה ומשם אפשר גם להתפתח למנהל צוות וכו'. ולא צריך תואר.. וגם יקבלו אותי בשמחה כי מאוד אהבו אותי.
אני גרה באזור חיפה ויש פה דירות שותפים ב2000 כולל חשבונות. אין לי רכב ואני די מסתפקת במועט ובעלת מוסר עבודה בכיף עובדת 12 שעות, אז השכר יספיק לי לשכירות אוכל ולחסוך קצת בצד. והכי חשוב אהיה עצמאית ובלי לחץ נפשי מההורים ובלי לשמוע את אמא שלי בוכה כל לילה ושואלת למה היא נולדה ושהיא רוצה למות. תבינו שזה מה שאני שומעת כבר 5! שנים ברציפות! המצב הנפשי שלי ברצפה בגלל זה וגם לי יש מחשבות אובדניות בגללה ואני גם התחלתי לקחת כדורים נוגדי חרדה בגלל כל המצב הנפשי שלי ונהייתה לי נשירה קיצוני בשיער.
לגבי לימודים, בעבודה שעבדתי בשירות לקוחות אפשר להתקדם ולהרוויח גם 10 בעתיד וכשעבדתי היו איתי כאלה שלומדים במקביל תעודה נניח חשבת שכר לימודי משאבי אנוש, ראיתי גם שיש לימודי תזונה שזה רק יומיים לימודים בשבוע ובזה יש בטחון תעסוקתי, וגם אם בעתיד אלמד ועבוד בו זמנית לפחות את ה4 כדי לשלם שכירות קצת אוכל ושכר לימוד. ואנשך שפתיים נניח שנתיים.אז גם יהיה לי כיאלו מקצוע כלשהו לבטחון..יש כל מיני קורסים שאפשר לעשות במקביל לעבודה.יש לי חסכונות גם בצד שיסיפיקו לי לשנה שכירות ואוכל קדימה אם חלילה שנה לא אוכל לעבוד.
אז מה אתם אומרים על התכנית שלי ? בגדול אני פשוט רוצה להיות אדם שמח נטול כדורים לחיות חיים רגילים לגמרי.אני מאמינה בעצמי שגם בלי תואר במדעי המחשב או כל מקצוע אחר אני יכוהל לחיות ברמת חיים יחסית סבירה מדי פעם לקנות לעצמי משהו שאני רוצה ולא בעוני כי סהכ יש לי 2 רגליים ידיים יש לי שכל ואני לא צריכה יותר מדי אני אדם צנוע לא יוצאת לחופשות ומסעדות וכו'.
אם יש למישהו איזה משהו שלא חשבתי עליו שיכול גם לפתח אותי תעסוקתית וגם לגרום לי לשקט נפשי אשמח לשמוע. בגדול אשמח לכל הערה והארה
