בוא נשאל כלכלנים אם יש משמעות לזמן
כי לפי האירועים האחרונים אנחנו בריבית שלילית וסחורות במחירים שליליים
אין חיה כזאת בכלכלה
וכל הכלכלנים שאתה "מפאר" את שמם לא מודעים בכלל למצב החדש שנוצר
אין היסטוריה כזאת, אין מומחיות בנושא
אין להם פתרונות ואין להם שום מושג יותר מהכותב הממוצע כאן לגבי מה הולך להיות
כאשר לזמן אין ערך, גם זמנם של השכירים בקרוב יהיה ללא ערך
עם שאר הנקודות שכתבת אני מסכים, אבל לסמוך על אחרים עם כספך זה Big no no בשבילי באופן אישי
מעניין.
חשבתי הרבה על הנקודה הזאת בזמן האחרון, והגעתי למסקנה שריבית שלילית ומחירי סחורות שליליים, הם דווקא הגיוניים.
נתחיל מהסחורות-הנפט:
הנפט נקלע למחיר שלילי אחרי שהיצע גדל במיוחד (מלחמת המחירים של סעודיה ורוסיה), והביקוש צומצם במיוחד (המגפה והסגרים).
המחיר השלילי התרחש למספר שעות ביום מסחר אחד-יום פקיעת החוזים על הנפט. באותה נקודת זמן ספיציפית, עודף ההיצע היה כל כך קיצוני, שלמעשה לא היה שום מקום לאכסון הנפט הנסחר (שכן, המאגרים התמלאו ואף קונטריינרים בנמלים ברחבי העולם). במקביל, ה"ביקוש" לנפט בפועל היה נמוך, כשהמשקיעים אשר סחרו בתעודות הסל על הנפט לא באמת רצו להחזיק בנפט עצמו, אלא רק לעקוב אחרי המחיר שלו.
בעצם, המשקיעים לא רק שלא "ביקשו" נפט, אלא אפילו "דחו" נפט ותעודות הסל מיהרו למכור את החוזים.
מכירה זו נתקלה בחוסר מקום לאכסון הנפט-חוסר היצע של מקום אכסון נפט מול ביקוש עז למקום אכסון נפט אשר הוביל לעליית מחירים של מקום לאכסון הנפט.
לכן, בנקודת הזמן הזו, הערך של מקום לאכסון נפט היה גבוהה יותר מהערך של הנפט עצמו, והדבר הוביל למחיר שלילי מצדו של הנפט-מעין "פיצוי" מצד המשקיעים אשר לא היו מעוניינים באכסון הנפט, אל מי שהיה מוכן לקחת מהם את הנפט ולאכסן אותו.
בקשר לריבית השלילית:
בוא נתחיל מהאקסיומה כלכלית: ככל שהצע של מוצר גדל, מול ביקוש קשיח/יורד, מחירו יירד.
מאקסיומה זו, אני מאמין שריבית שלילית היא לא רק שמוצדקת כלכלית, היא תופעה שעלולה להתפשט.
אסקור את האקסיומה:
הצע של מוצר גדל-הפד, ושאר הבנקים המרכזיים מדפיסים כסף "באופן זמני" באמצעות QE. זאת אומרת, שלאורך זמן "כמות הכסף בכלכלה" (M2) של היורו, הדולר וכו' גדלה.
ביקוש יורד-זאת נקודה יותר חמקמקה, שאני מסתייג ממנה לפעמים וחושב עליה הרבה. כדי להגדיר ביקוש יורד, צריך לשאול מצד מי הביקוש לכסף ובמקביל בעל במחסור גדול בהון, והתשובה היא: צעירים. לצעירים לרוב אין הון גדול, אך הם זקוקים לו למען השקעות כלכליות בעצמם-כמו לימודים והקמת עסקים.
זה לא סוד שגידול האוכלוסייה מאט עם הזמן ברחבי העולם המערבי, בעקבות שינויים דמוגרפיים. הדבר, באופן טבעי, מוריד את אחוזי הצעירים באוכלוסייה ובייחוד, אחוזם מול ה"מבוגרים"-אשר הספיקו לעבוד, לצבור הון, והם מחפשים כעת תשואה.
על כן, מתוך המגמה של גדילת ההצע של הכסף (QE, הזדקנות האוכלוסייה*) ושל ירידת הביקוש בכסף (הצמצמות הילודה בעולם המערבי), נגזר כי מחירי של הכסף-הריבית-יירד עד לנקודת האיזון של שני כוחות אלו.
נקודת האיזון אכן עלולה להיות שלילית מצד שער הריבית-בעולם שבו כסף נפוץ יותר ויותר, ואין דרישה לו לשם השקעות (בקרב צעירים שמתמעטים, בקרב ממשלות שמקפידות יותר על מדיוניות פיסיקלית מאוזנת, תאגידים שמגייסים אותו בקלות או חסרי יכולת לצמוח...), טבעי שהחזקה של כסף מזומן-דבר שמונע את "זרימתו" בכלכלה-תגרור מחיר שלילי.
*הזדקנות האוכלוסייה יכולה גם להיות נקודה שיכולה לתרום לעליית ריבית, בעת הפרישה לגמלאות. שנות הפנסיה הן למעשה שנות של שיעור חיסכון שלילי, דבר שיכול להתניע את הכלכלה, אם יתקיים מחסור בהון (למשל, אדם שלא חוסך מספיק לפנסיה, לוקח הלוואות ומבזבז אותם).
שני המאמרים הראשונים
כאן, ומאמרים נוספים
כאן (התוצאות כוללות מאמרים של הבנק המרכזי האירופי, הבנק המרכזי של סן פרנסיסקו, הבנק המרכזי של גרמניה ועוד), מאוד מעניינים ומרחיבים בנושא.