אם החינוך שלך שמהמראה והמעמד מגיע האושר לא יעזור אם תחיה על הר נידח, אם מסבירים את הרדידות שבדברים לא משנה איפה גרים. טפו טפו הילדים/ות שלי הם הילדים הכי מוזרים/עלובים בבית ספר(וזה באיזור של הביוקר) בלבוש ללא מספרות וללא איפור ועדיין מקובלים בעיקר כי הם מאושרים ומשדרים את זה לסביבה. יש לציין שהילדים שלי גם לא התחברו לילדים(בעיקר ילדות) שעיקר עולמם הוא פאשן, כך שזה רווח כפול.
סבבה, זכית שהילדים התכנסו להשקפת עולמך, וגם אני.
אני אישית לא מאמין שפאשן או טכנולוגיה הם דברים רדודים, ואני לא רואה שום חטא או רדידות בקניית מותגים - ולכן לא מרגיש צורך להסביר לילדים שלי שלהוציא כסף על דברים שעושים להם טוב זה רדוד. אנחנו מאוד נהנים מעולמות העיצוב והחדשנות שבעייני הם דוגמא לא רעה ליצירה ומעוף.
אני גם משתדל ללמד את הילדים שלי להתחבר לילדים אחרים מבלי שיפוטיות - לא לשפוט את העני ולא לשפוט את העשיר, לא לשפוט את מי שמתאפרת ולא לשפוט את הנערה עם הראסטות - אני מאמין שיש באנשים הרבה יותר מאשר נטייה צרכנית כזו או אחרת.
אני לא חושב להתרחק מאנשים שאוהבים מותגים באופן גורף זה משהו להתגאות בו.
אני מאוד משתדל לחיות את חיי באופן מאוזן ולקחת את הטוב מכל העולמות. יש לנו בגדי יד 2, ויש לנו פריטים מיוחדים שעלו לא מעט.
אנחנו מסוגלים לצאת לטיול קמפינג משפחתי ואנחנו גם נהנים מחופשה בקלאב מד או במאלדיביים.
אנחנו יודעים לצבוע שיער בבית, ואנחנו גם מסוגלים להוציא 300 ש״ח במספרה על קצוות ובייביליס.
הקושי הוא לפתח את החוש והמצפן הפנימי ולהבין מתי הוצאה מסבה לך עונג ממשי לטווח ארוך, או ערך שמשרת את המטרות שלך לטווח ארוך, לעומת גחמה רגעית, וזה משהו שצריך ללמוד להרגיש - ואני מקווה שלאט לאט הילדים שלי לומדים את המיומנות הזאת.