לפי הלוגיקה שלך כל אדם שחי במדינה שאינה העשירה בעולם (או אפילו בשכונה שאינה העשירה בעולם) נתקל באיזה מחסום ערטילאי "לא לגיטימי" כי למישהו אחר קל יותר ממנו.
לא מדויק, מה שאני אומר שהוא שאנו צריכים להתמקד בבירור הסיבות והגומרים שהקלו על אדם אחר והקשו עלינו, ולנסות להשיג אותם גם עבורנו.
למשל: שחרור השוק, שבירת חסמים וריכוזיות, פתירת בעיות לא כלכליות על-מנת לאפשר הפניית משאבים ושבירת חסמים בכלכלה (לדוגמה, בעיות ביטחוניות). כרגע התחושה היא שהאנשים המוכשרים אינם הצליחו
למרות השיטה, אלא הם פשוט מותאמים לה (והרי השיטה לא משהו), ולכן לא מהם תבוא הישועה ואין סיבה לנסות לחכות אותם.
אני בסה״כ מצביע על עוד אפשרויות שקיימות בעולם.
לא בדיוק, אתה פשוט מצביע על יכולת שזמינה עבורך ולא עבור אחרים. ובאופן טבעי, זה יעורר רגשות כעס ותסכול אצל חלקם.
לכן אגב שאלתי בהתחלה אם יש לך איזשהו טיפ' או עקרונות מהסוג שהבלוג מציע, ניכר שלא ולכן לצערי אין משהו בעל ערך שאני באופן אישי יכול להפיק מהסיפור היפה שלך. ובכל זאת תודה רבה שחלקת! לא מובן מאליו.
אני לא בר מזל באופן מיוחד
מהסיפור הקצר שסיפקת, נשמע שאתה בהחלט כן. באופן יחסי כמובן, מניח שיש כמה הילי הון וציידים-לקטים באפריקה שיש להם יותר מזל ממני וממך.
אין הכוונה להיות "בר מזל" בהקשר הרחב בחיים, אלא בהקשר הספציפי עליו אנו דנים כרגע.
לא חכם או מוכשר יותר מאחרים
נכון, וחלק יומרו שזאת עוד סיבה לתסכול בקרב אחרים. אל תיקח את זה אישית חלילה, גם אותם אחרים הם לא "חכמים יותר" ממך. לכולנו רמות משתנות של חוכמה בתחומי דעת שונים, וניסיון חיים שונה. לא לגיטימי שסוגים מסוימים שבמחשבה ראשונה לא אמורים להקנות לך איזשהו יתרון בתעשייה, אכן מקנים לך יתרון.
לדוגמה: אקסטרוברטיות, היכולת לדלג בין מקצועות או תחומי ידע ולא להתמקצע ולהתמאסטר בתחום ספציפי. לא שאני חלילה שולל את הרעיון של גמישות ושינוי בקריירה, אני פשוט טוען שגם האפשרות השנייה אמורה לספק יתרון בשוק בריא וכרגע נראה שהיכולת ליישם אותה ולהנות ממנה מוגבלת בארץ (מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן).
אני פשוט החלטתי שאני רוצה לעבוד פחות ולהרוויח יותר והתעסקתי בלהגשים את המטרה הזו.
המון ילדים בשנת 2022 כנראה סופגים חינוך מהסוג הזה, ולא נראה לי שלשם כיוון המשורר כשהוא כתב את הבלדה על החברה הישראלית.
לפני עשרות שנים בודדות נראה לי שאף אחד לא היה מעז להצהיר בפומבי שהוא מחפש להרוויח יותר תמורת כמה שפחות השקעה.
בטח העניין הזה הושפע גם ממגמות עולמיות וטכנולוגיות אני מניח. ועדיין, יש משהו
טיפה מתסכל בכך שכנראה הכלכלה והמשק המודרני בנויים על אנשים שמחפשים פרצות שמאפשרות לייעל ו-"לברוח" מהשקעה והתמדה לאורך זמן.
זה כבר עניין פילוסופי אני מניח. האדם כנראה שאף לנוחות מראשית יצירתו לפני 6 מיליון שנים/4K שנים.
אבל הקולקטיב מורכב מפרטים, הוא לא איזו ישות נפרדת.
נכון.
ככל שכל אחד מהפרטים האלה מתאמץ יותר ומפיק מעצמו יותר כך הקולקטיב מוצלח יותר
ממש לא נכון. לפחות לא באופן גורף.
אם פרט אחד הקים את Chack Point או את Waze שייעלו לאנשים את החיים ואף הכניסו לחברה הישראלית הרבה כסף, אז אכן הוא תרם לקולקטיב.
אבל עובד שתפס את הכיסא שלו במשרה בגלל משתנים לא אוביקטיביים (לא תמיד באשמתו, אגב) או שידע לייצר לעצמו פרוטקציות/לובינג בממשלה/וועד שאלטר חזק וריכוזי הוא ממש לא תרם לקולקטיב, הוא פגע בו.
משמע כל אדם צריך להתחיל את השינוי בינו לבין עצמו,
זה כבר ממש לא נכון. קודם כל צריך לייצר חברה עם תשתית ראויה לתפקד בה, ולאחר מכן הפרטים ששייוולדו אליה או יכנסו לתוכה מבחוץ יאמינו שהתשתית מיטיבה איתם ומכאן תבוא המוטיבציה להתמסר לאותה חברה ולהשקיע בה למען הפרטים הבאים שייוולדו לתוכה או יכנסו אליה מבחוץ. בישראל אני לא מרגיש שזה כך.
במילים פשוטות, השינוי עליו אתה מדבר אמור להתחולל מהסביבה פנימה לאדם, ולא להיפך.
לא לחכות שה"קולקטיב" יעשה את זה, כי הקולקטיב זה בעצם הוא ושכמותו.
זאת דווקא נקודה מעניינת. בקום המדינה הגיעו עולים מבחוץ שאת כישוריהם רכשו בחוץ, לאן כאן, ואז נולד להם דור ראשון של ילידי הארץ שעדיין נהנה מאותם כישורים וחינוך,
וסבל פחות מתופעות הלוואי הפוטנציאליות של תפקוד לא בריא של הקולקטיב, של הריכוזיות שלו או האינטרסים הצרים בו. אבל הדור השני כבר התחיל לסבול יותר, ולגבי השלישי, זה כבר סיפור אחר לחלוטין. זה ממש לא יהיה נכון להתייחס ליליד שנת 2022 כאחראי בלעדי על בחירותיו בחיים, שכן בחירותיו עוצבו ונרקמו בתוך מגבלות מבניות מאוד חזקות שקשה להזיז אותן ושהן כבר עוצבו וחוזקו היטב, להבדיל מיליד הדור הראשון אשר בתקופתו העניין עדיין לא היה בשל וחזק כלכך.
ולכן, שוב, עד שהקולקטיב לא יספק תשתית מתפקדת יותר, אין מה לבוא בדרישות לפרט.
* דוגמאות ל-"תפקוד לא בריא של הקולקטיב" ניתן למצוא בספרים רבים העוסקים בכלכלה הישראלית ובהיסטוריה של ישראל (בהקשר של כור היתוך וכדומה).
* דיוק חשוב לדבריי - המציאות תבוא אליו בדרישות, כפרטים, תמיד וללא קשר לכלום. הפרט תמיד נדרש להשקעה ולנטילת אחראיות, מצבו בחיים זוהי השתקפות דיי טובה למידה בה השקיעה וגילה אחראיות. בכך שאני אומר שאין מה לבוא אליו בדרישות, הכוונה היא שנושאים כגון הפוסט הזה אינם צריכים להתמקד בשאלות מהסוג: "מה אדם זה או אחר עשה בשביל להיחלץ מחובות", אלא יותר בשאלות מהסוג: "מה הקולקטיב עשה על-מנת למנוע מכמה שיותר אנשים להיכנס לחובות אותן לא יחזיר לעולם? או "מה עשינו על-מנת להפחית את הצורך ליטול הלוואות?". אחראיות תמיד מוטלת על הפרט באופן "אקסיומי", ללא התחשבות בדעתנו או בייחס החברה לאותו הפרט.
@דוריאן אני מאמין שסלע המחלוקת ביננו אינו מסתכם בשאלה על מי מוטלת האחראיות, אלא לאיזה כיוון האחראיות גם של הפרט וגם של הקולקטיב אמורה לפנות. כאשר מערכת החינוך מסלילה אנשים (מסוגים שונים) לתחומי עיסוק וידע מסוימים ולא לאחרים, כאשר נותרו בשוק עדיין המון גורמים ריכוזיים, כאשר יש ענפים גדולים הסובלים מהטיות לא קטנות (הייטק זאת דוגמה קלאסית לגברים אשכנזים, לבנים וכו', לא מעודכן האם כבר חל שינוי בהקשר הזה), האחראיות אמורה לטפל בהיבטים הללו, ולא בשאלה עד כמה הפרט משקיע או מוכן להפגין גמישות תעסוקתית וכו'.
תקן אותי אם אני טועה, אבל פרשנים כלכליים ציינו עוד לפני הקורונה שכבר מתחילים לראות ירידה בתוצר של ההייטק הישראלי ושבגדול מתחילה להיווצר האטה. כמובן שאין לי מושג עד כמה זה נכון ומהן המשמעויות של זה. תוסיף לכך מערכת חינוך ומגזרים גדולים שלמעשה לא מספקים היצע עובדים מספיק לענף הזה.
