גילוי נאות: הכותב הינו בוגר של התואר הראשון בכלכלה וניהול במסלול האקדמי המכללה למנהל.
אני בחרתי ללמוד במכללה למנהל כיוון שלא רציתי לעשות פסיכומטרי, ובנוסף האפשרות לעשות לימודי ערב קסמה לי (והשתלמה לי מאוד מבחינת קריירה בהמשך הדרך). באוניברסיטה הלימודים הם הרבה יותר תיאורטיים מאשר במכללה, מה שכן גם במכללה יש התמחויות ופרקטיקה שלא ניתן למצוא באוניברסיטה וכל הקורסים האילו תורמים מאוד (כמובן תלוי לאן אתה לוקח אותם) בתור בוגר ללא הרבה ניסיון. יש התמחויות של אנליסט נתונים, שמאות ונדל"ן, שוק ההון, בנקאות, כך שכבר בשנה השלישית לתואר אחרי שעברת את הקורסים התיאורטיים (שגם הם מאוד עכשוויים מבחינת הנושאים והתרגול בהם) אתה כבר יכול להתנסות בפתרון בעיות מהעולם האמיתי.
בעיניי ההתלבטות היא בעיקר לאן אתה רוצה לקחת את התואר. אם תחום הכלכלה מרתק אותך ואתה מתכנן להמשיך בקריירה אקדמית, או שאתה מתכנן לעבוד במשרדי ממשלה גדולים ובתפקידים ציבוריים (למשל בנק ישראל, משרד האוצר, הכנסת וכ') לימודים באוניברסיטה יותר "נחשבים" מאשר לימודים במכללה. פשוט כי בתארים המתקדמים עובדים הרבה יותר על הפן המחקרי מאשר הפן הפרקטי.
אם אתה רוצה לעסוק בתחום במגזר הפרטי בתור כלכלן/אנליסט וכ', או שאפילו התואר הראשון בשבילך הוא יותר תעודה מאשר תחום שמרתק אותך, מכללה היא עדיפה. האפשרות להתמקצע בקורסים מאוד פרקטיים ולצבור ניסיון כבר במסגרת התואר (אם זה בהתמחויות שיש לפחות במכללה למנהל), ובנוסף לימודי ערב מאפשרים גם לעבוד כדי לממן את התואר, אבל יותר חשוב - מאפשרים לך לצבור ניסיון בשוק העבודה כבר מתחילת הלימודים. כך שאחרי 3 שנים של תואר אתה יכול כבר לעבור לפחות 2 תפקידים ולהיות עם 3 שנות ניסיון בתחום, ובסיום התואר לאחר שעברת את הקורסים הפרקטיים ניתן כבר להגיע למשרות הרבה יותר נחשבות מאשר נציג טלמרקטינג בבית השקעות.
אם יש לך שאלות ספציפיות אשמח לענות גם בפרטי, או כמובן גם פה.